שדי חמד דברי חכמים מד

בהגהה אות ג' נמשך אחר מ"ש הרב משנה למלך דהתו' בקידושין סברי דשלא כדה"ן מותר ואינו מוכרח כאמור

ומצאתי שהרב יד דוד בחידושיו למס' פסחים על ד' כ' ע"ב (בד"ה יין נמי ראוי לזילוף) הבין ג"כ מדברי התוס' בקידושין דסברי דשלא כדה"ן מותר לכתחלה ושכן דעתם בפסחים ד' כ"ט וכתב שאפשר ג"כ שזה דעת התוס' בריש פסחים שכתבו ולא דמי לשאר איסורי הנאה דסברי דאין צריך ביעור כיון דיכול ליהנות מהן שלא כדה"ן ודבריו תמוהים לענ"ד שהרי התוס' כתבו ולא דמי לבשר בחלב וערלה וכלאי הכרם וכו' והרי בכלאי הכרם אמרינן בהדיא בד' כ"ד ע"ב הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהם שלא כדה"ן ועי"ש לענין בב"ח ולדעת ר"ת שבתוס' בב"ק ד' ק"א ד"ה ולא יצבע גם בערלה אסור שלא כדרך הנאתן דגלי קרא עי"ש וא"כ איך אפשר לפרש בכונתם דמשום שיכול ליהנות שלא כדה"ן אי"ץ ביעור ואולי נוכל לומר לפי מ"ש התוס' שם (לשיטת ר"ת הנ"ל) דההיא ר"פ כל שעה דהוה שייף לברתיה בגוהרקי דערלה ואמר מידי דרך הנאה קעבידנא התם לא הוה דרך הנאה כלל א"כ י"ל דאין צריך ביעור דהא יכול ליהנות מהם באופן שאינו דרך הנאה כלל וכתב עוד שם דהרב כפות תמרים כתב דהתו' בקידושין מיירו כגון שהיתה האשה חולה (וכונתו לפי הנראה דגם התוס' בקידושין מודו דשלא כדה"ן אסור) וכתב על דבריו ואי אפ"ל כן דהא בדבור לא צבע כתבו כן ושם לא מיירו מדין קידושין עכ"ל ואין מזה הכרח לענ"ד דשפיר נוכל לומר דמ"ש שם דשרי ר"ל מדאורייתא דכיון דלא מיירו לענין קידושין לא דחיקא לן לפרש כן בדבריהם אך מה שקשה לזה הוא מה שהקשה הרב קרבן אליצור בד' ע"ו ע"ג דאם כונת התוס' להקשות בכה"ג דאשה חולה חולי שאין בו סכנה יכולה ליהנות שלא כדרכה) טפי הו"ל להקשות דיכולה אשה ליהנות כדרכן אם יש לה חולי שיש בו סכנה וכו' עי"ש דב"ק

ועל כל פנים דעת ראבי"ה שבמרדכי הנ"ל דמותר אפילו מדרבנן ועם שמר בריה דרב שמש צדקה בחיו"ד סי' כ"ח בהגהה אות ט' כתב דנראה מדברי הרב ש"ך בסי' נק"ה ס"ק י"ד דס"ל דהמרדכי לא התיר כי אם לחולה ומ"ש ומיהו אם אדם בריא יזהר אינו ר"ל זהירות בעלמא אלא מן הדין הוא דקאמר וכן נרא' שהבין הרב משאת משה בחיו"ד סי' ה' ד' ל"ה ע"א וכו' עי"ש וכן נראה שהבין הרב באר הטב שכתב בסק"ח וכתב המרדכי דמותר לאכול חלב חי אפילו חולה שאין בו סכנה ומיהו אדם בריא יזהר עכ"ל הרי שכתב מפורש דמה שהתיר המרדכי הוא לחולה שאין בו סכנה וחלב חי היינו שלא כדרך הנאתו ומתיישבת בזה מה שהרב ש"ך עצמו בס"ק י"ג כתב דשלא כדרך הנאתן אסור שלא במקום רפואה כמ"ש הרא"ש בפ' כל שעה וכן העתיק דבריו הרב באר הטב סק"ז ונראין הדברים כסותרים תוכ"ד אבל לפי מה שהבין בדעתו הרב בשי"ן הנ"ל ניחא. מ"מ הרב בשמש צדקה שם סיים דמדברי המרדכי מוכח דס"ל דשלא כדרך הנאתן מותר לגמרי אפילו שלא במקום חולי שהרי הוכיח כן מדאמר ר' יוחנן שאם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו פטור וכ"ש אוכל חלב חי שפטור והאי פטור פטור ומותר הוא דלאו מפטורי שבת וכו' וא"כ ודאי שדעתו דמותר לבריא לכתחלה וכו' אתו"ד שם ונמצא דקושטא קאי דדעת ראבי"ה דשלא כדה"ן מותר לכתחלה ובלאו הכי איני מבין איך נוכל לפרש כן בדעת הרב ש"ך (דס"ל דמ"ש המרדכי להתיר חלב חי הוא דוקא לחולה שאין בו סכנה ומ"ש דבריא יזהר ר"ל דמן הדין אסור) שמלבד שלשון יזהר אינו במשמע שאסור מן הדין וכיון דראבי"ה דס"ל דפטור הנאמר בשאר מילי חוץ מדיני שבת ר"ל פטור ומותר א"כ כי קאמר לי' בלישנא קמא אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן למעוטי שאם אכל חלב חי פטור היינו ודאי פטור ומותר לכולי עלמא. ועוד הרי הרש"ך בס"ק י"ג אחר שכתב בשם הרא"ש דשלא לצורך רפואה אפילו שלא כדה"ן אסור סיים ואמר מר והיינו באיסורי הנאה אבל באיסורי אכילה שרי כדאיכא בפוסקים עכ"ל ובודאי שכונתו לומר דאיסורין שאינם אסורין אלא באכילה מותר לאוכלם שלא כדרך אכילתן (דאי אפשר לפרש כונתו דמותר ליהנות מהם שלא כדרך הנאתן דכיון דאיסורי אכילה לבד הם אפילו כדרך הנאתן מותר) וא"כ ודאי מ"ש בס"ק י"ד בשם המרדכי מותר לאכול חלב חי דהיינו איסורי אכילה שלא כדרך אכילתן היינו דמותר לבריא ג"כ לאכול מעיקר הדין כמו שכתב בס"ק י"ג דבאיסורי אכילה לא אסרינן לבריא שלא כדרכן ורק זהירות בעלמא הוא דאיכא לבריא ובכן דברי הרב בן השמש צדקה במה שהבין בדעת הש"ך בזה נפלאו ממני דודאי אין לפרש בכונת הש"ך דר"ל דהמרדכי מודה דאסור לבריא ונהפוך הוא דכונתו לומר דבחלב חי דהוא איסור אכילה שלא כדרך אכילתן מותר לבריא אלא שדברי הרב ש"ך תמוהים דמנ"ל לחלק בכך דלשיטת הפוס' דמ"ש בש"ס בענין זה פטור ר"ל אבל אסור איסורי אכילה ואיסורי הנאה נראה דשוו אהדדי דכי היכי דאיסורי הנאה שלא כדרך הנאתן אסור הכי נמי איסורי אכילה שלא כדרך אכילתן נראה דלדידהו אסור וכבר עמד ע"ז הרב חכמת אדם כמו שאכתוב להלן בס"ד גם הרב קרבן אליצור בד' ע"ו ע"ב לא נתקררה דעתו במ"ש הרב ש"ך דבאיסורי אכילה שלא כדרך אכילתן מותר לבריא לכ"ע דלפי דיוקו של הרא"ש מדקאמר אין לוקין וכו' מוכח דגם באיסורי אכילה הדין כן ושמח שמצא שכדבריו כתב הרב זרע אברהם חיו"ד סי' ה' והרב ערך השלחן בחיו"ד סי' קנ"ה אות ו' (בד"ה ומ"מ) כתב בשם הרב כנה"ג יו"ד רס"י ס"ד דמדהשמיטו הרי"ף והרא"ש ושאר פוסקים הא דדאמרינן בפ' כל שעה האוכל חלב חי פטור מוכח דסברי דפטור אבל אסור וכתב הרב ערוך השלחן דלפי זה יש להוכיח ג"כ דסברי דכל איסורי אכילה אפילו שלא כדרך אכילתן אסור לחולה שאין בו סכנה וכדעת הרא"ה בבדק הבית ד' פ"ט והריטב"א בחי' לע"ז סו"פ אין מעמידין דאי סברי דמותר לחולה שאין בו סכנה היה להם להביא דין אוכל חלב חי שפטור דנפ"מ דמותר לחולה שאין בו סכנ' עי"ש שצדד בזה עכ"פ נראה ברור דלבריא מיהא אסור אפילו איסורי אכילה שלא כדרך אכילתן (ואין מצ"א ס' כנה"ג הנ"ל לראות אם הביא דברי המרדכי בר"פ כל שעה הנ"ל):

גם דברי הרב באר הטב שכתב בשם המרדכי דמותר לאכול חלב חי אפילו חולה שאין בו סכנה דמשמע דלבריא אסור מדינא קשים לענ"ד דמלבד שאין כן האמת אלא להמרדכי מותר אף לבריא ועוד איך יפול הלשון של הרב באה"ט לומר אח"כ ומיהו אדם בריא יזהר והוא סותר הקודם ואף אם נפרש דיזהר דנקיט דינא קאמר מ"מ אי אפ"ל כן בדעת המרדכי כאמור ועכ"פ למדנו מדברי הרב בן שמש צדקה דס"ל בבירור דדעת ראבי"ה שבמרדכי דשלא כדרך הנאתן מותר גמור הוא אפילו לבריא ורק זהירות הוא דאיכא לבריא וכן הבין בדעת ראבי"ה הרב חכמת אדם בבינת אדם בשער או"ה סי' ב"ן דבין באיסורי אכילה בין באיסורי הנאה מותר לכתחלה שלא כדה"ן רק זהירות הוא דאיכא לבריא והביא שם מ"ש הרב ש"ך בסי' ס"ק י"ג דדוקא באיסורי הנאה הוא דאסור שלא כדה"ן אבל באיסורי אכילה שרי פירוש שלא כדרך אכילתו דאילו להנאה אפי' כדרך הנאתו שרי כיון דאינו אלא איסור אכילה) ותמה עליו דכיון שהרא"ש דקדק מלשון אין לוקין (אלא כדרך הנאתן) דאיסורא איכא א"כ הכי נמי ללישנא קמא דאמר ר"י כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך אכילתן יש לדקדק דשלא כדרך אכילתן איסור' מיהא איכא ואף דאיכא מאן דסבירא ליה דשלא כדרך הנאתן מותר כמו שכתב המשנה למלך וכו' מכל מקום אין לחלק בין איסורי אכילה לאיסורי הנאה אלא בין בזה ובין בזה מותר או בתרווייהו אסור אתו"ד והצ"ע דברי הש"ך עי"ש הנה מפורש בדבריו דלדעת ראבי"ה מותר מעיקר הדין אף שלא במקום חולי גם הרב קרבן אליצור בדף ע"ז ע"ב פשיטא ליה הכי בדעת ראבי"ה גם הרב אגורה באהליך בדף מ' סוף ע"ב הבין כן בדעת ראבי"ה וכתב שכן דעת הרמב"ן במלחמות פרק כצד צולין גבי ההיא דריחא לאו מילתא דיי"נ שלא כדרך הנאתו מותר עי"ש

אך ראיתי להרב כתב סופר שם שכתב שסברת ראבי"ה יחידאה היא רק שהרמב"ן בפרק כצד צולין נראה לכאורה דסבירא ליה כראבי"ה ושוב האריך לסתור זה ואדרבא הוכיח דהרמב"ן שם ס"ל דשלא כדרך הנאתן אסור מדרבנן וכו' וגם מדברי התוספות בקידושין שהבין הרב משנה למלך דס"ל דשלא כדרך הנאתן מותר תמה עליו וכתב דממקום שבא המשנה למלך להוכיח דסברי דמותר לכתחלה נהפוך הוא ויש להוכיח בהפך עי"ש (בד"ה איידי דאיירי