שדי חמד דברי חכמים מג

הרמב"ם הל' יסודי התודה דדוקא לחולה שאין בו סכנה מותר שלא כדה"ן אבל לבריא אסור ועיין משנה למלך דמצדד דאסור מן התורה כח"ש ולא נניח מפני ספקתו פשיטותן של ראשונים הנ"ל ותוס' בשבועות ובדוכתי טובא דשלא כדה"ן אסור מדרבנן עכ"ל מדברי הרב הללו שתים זו שמענו דדעת הרא"ש וגם הרשב"א בקידושין הנ"ל היא דאינו אסור אלא מדרבנן דלא כמ"ש בבאר יעקב וזרע אמת הנ"ל בדעת הרא"ש. וגם דלא כדמשמע מריהוט לישניה דהרשב"א דלתי' שני שלא כדה"ן אסור מן התורה כמו שהבין הרב קרבן אליצור הנ"ל וכ"כ הרב שאגת אריה בסוס"י ע"ד דדעת הרשב"א בחי' לקידושין הוא דאסור מדרבנן ומה שהביא מהמשנה למלך שמצדד בזה הנה הרואה יראה דאף שצדד לומר דאסור מן התורה מ"מ כבר גילה דעתו דאין רוח חכמתו נוחה לומר כן אלא אינו אסור כי אם מדרבנן והביא ע"ז דברי התוס' שכתבו בפירוש דהוא מדרבנן ופשוט דצד זה אצלו הוא העיקר ולפי זה לא נמצא מפורש מאן דס"ל דמ"ש כל איסורין אין לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן דר"ל דאיסורא דאורייתא איכא ומאחר דמפורש יוצא בדברי הר"ן והריטב"א והתוס' בקצת מקומות דסברי דהוא רק מדרבנן מסתברא ודאי דיש לנו לייחס כן גם בדעת שאר רבוותא שלא נמצא מפורש דסוברים בהיפך ולא להוליד מחלוקת ביניהם ומה גם דיש איזה פוסקים דסוברים שלא כדרך הנאתן מותר אף מדרבנן כמו שאכתוב להלן בס"ד א"כ אין לרחק הדעות כ"כ ואית לן למינקט מילתא מציעתא דאסור רק מדרבנן

הן אמת דראיתי להרב אגורה באהלך בד' מ' ע"ג שכתב דלדעת הרמב"ם וה"ה והרא"ש והטור יו"ד סי' קמ"ב אסור מן התורה ולדעת התוס' והר"ן רק מדרבנן עי"ש אבל אין דבריו מוכרחים לענ"ד דמ"ש בדעת הרמב"ם וה"ה הוא עפ"י מ"ש ה"ה בפ"ח מהל' מ"א הי"ו דדינו כדין ח"ש וכבר כתבתי למעלה דאינו מוכרח דס"ל כן בעלמא רק במוכר או נותן או מאכיל לכלב הוא דס"ל כן. וכן מ"ש בדעת הרא"ש הוא ממ"ש בפ' כל שעה סימן ב' דאיסורא מיהא איכא ומשמע ליה דר"ל דאסור מן התורה ואינו מוכרח כמו שכתבתי למעלה. ומ"ש לדעת רבינו הטור הוא מה שהביא שם בד' ט"ל ע"ב דברי הריב"ה ביו"ד סי' קמ"ב וכתב הראב"ד דוקא אשרה וכו' אבל בית ע"ז תוכו ונגד פתחו תוך ד"א אסור אחוריו לצל מותר ומדלא חלק עליו משמע דס"ל כוותיה דשלא כדה"ן מותר אפילו מדרבנן ותמה עליו שהוא היפך דעת הרא"ש דס"ל דשלא כדה"ן אסור מן התורה ותירץ דס"ל להטור דדוקא היכא דנהנה מגופו של איסור שהניח חלב ע"ג מכתו וכיוצא הוא דאסור מדאורייתא אבל נהנה מצל קליש איסוריה ואף רבנן לא גזרו וסיים נמצא לפי זה דגם הטור ס"ל דכשנהנה מגופו של איסור שלא כדרך הנאתו איסורו מדאורייתא עכ"ל ולענ"ד אף אם היה מפורש בדברי הרא"ש דכשנהנה שלא כדרך הנאתו אסור מן התורה לא היה לנו להכריח דגם הריב"ה ס"ל כן רק שהיינו אומרי' דמסתמא הטור לא יחלוק על הרא"ש ועכ"פ אינו הכרח גמור להחליט שכן הוא דעתו כל שכן במאי דקמן דערביך ערבא צריך ואינו מוכרח דמ"ש הרא"ש דאיכא איסורא ר"ל מן התורה כנז"ל ואם כן דל מהכא גם דעת הרא"ש והטור

ואדרבא מקום יש בראש להוכיח דהטור ס"ל דאין באיסורין שלא כדרך הנאתן איסור תורה לפי מ"ש הרב שאגת אריה בסי' ע"ד שאביא בסמוך בס"ד ואף שיש לפקפק בדבריו כמ"ש להלן מ"מ לפי דעתו ודאי לא יתכן לומר דדעת הטור דשלא כדה"ן אסור מן התורה ולדידן על כל פנים אין לנו הכרח דס"ל דאסור מן התורה פש גבן דברי ה"ה שכ"כ לדעת הרמב"ם וכבר הכריח הרב המשיג שבס' באר יעקב דהרמב"ם ס"ל דאיסורו רק מדרבנן כמש"ל וא"כ ודאי יש לעשות עיקר מה שמפורש בדברי התוס' והריטב"א והר"ן דאינו אלא מדרבנן וכדמסיק הרב זרע אמת הנ"ל דקי"ל דאינו אסור שלא כדה"ן אלא מדרבנן (עי"ש בסוד"ה יצא לנו) וכ"כ הרב באר יעקב והרב המשיג וכתבו כן גם בשם הפני יהושע הראשון ואחרון ועיין בשו"ת פני יהושע ח"ב בתשו' שבסוף הס' (המועתקות משו"ת בית אפריה) בסי' ט' דנקיט התם נמי דהוא מדרבנן וכ"כ הרב חכמת אדם בקונטריס בינת אדם בשער איסור והיתר סי' ע"ב. ובקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ב' אות ד' הבאתי דעת כמה מרבנן בתראי דנקטי הכי דשלא כדרך הנאתן אסור מדרבנן עי"ש וכ"כ בפשיטות בישועות יעקב אבן העזר סי' כ"ח סק"ך דאסור רק מדרבנן

ודעת ראבי"ה שבמרדכי פרק כל שעה דכל שהוא שלא כדרך הנאתן מותר אפילו מדרבנן והרב פרמ"ג בשושנת העמקים כלל ט' (סוף ד"ה עיין בשו"ת) תמה על הרב ש"ך ביו"ד סי' נק"ה ס"ק י"ד שהעתיק דברי ראבי"ה ולא יעיר דסברא יחידאה היא דכל הפוסקים סוברים דאע"ג דאין לוקין על שלא כדה"ן איסורא מיהא איכא עי"ש וכן תמה עליו הרב שאגת אריה בסי' ע"ד איך העתיק דברי ראבי"ה ולא שת לבו לדברי שאר פוסקים דסברי דאיסורא מיהא איכא וראיתי עוד שם שהביא מ"ש הטור א"ח סי' תרי"ב דאוכל פחות מכשיעור ביוה"כ איסורא איכא אבל דבר שאינו ראוי לאכילה כתב אבי העזרי דאפילו איסורא ליכא וכו' והאריך לפלפל בזה ובמסקנתו כתב דראבי"ה אזיל לשיטתיה דמ"ש כל האיסורין אין לוקין על שלא כדה"ן היינו דפטור ומותר ומשו"ה כתב בדבר שאינו ראוי לאכילה דאיסורא נמי ליכא אך דעת התוס' והרשב"א והריטב"א והר"ן אינו כן כמ"ש בקידושין ד' נ"ו במקדש באיסורי הנאה דאע"ג דכל איסורין שרו שלא כדה"ן מ"מ אסור מדרבנן כמ"ש בשמם בדיני קידושין והוכחתי שם דכן עיקר וא"כ גם מאי דתנן ביוה"כ אכל אוכלין שאינן ראויים לאכילה פטור הוא פטור אבל אסור אתוד"ק ולענ"ד יש לפקפק דלפי זה עכ"ל דגם רבינו הטור שהביא דברי ראבי"ה בשתיקה כהודאה ס"ל נמי דכל איסורין שבתורה מותרים שלא כדרך הנאתן שלא כדעת התוס' והרשב"א וכו' דסברי דאסור מיהא מדרבנן כמ"ש הוא ז"ל ואם כי לא יקשה עלינו כ"כ איך פסק כראבי"ה היפך דעתם אבל מה נענה למה שמבואר בדברי הרא"ש בפרק כל שעה סי' ב' שכתב מפורש דדוקא במקום חולי הוא דשרו שלא כדרך הנאתן אבל בלא שום חולי אסור ואין דרך רבינו הטור לפסוק שלא כדעת אביו הרא"ש בלתי שיזכור דעתו וסברתו לכן מוכרחים אנו לומר דס"ל לרבינו הטור דאוכלין שאין ראויים לאכילה קילי מאוכלין הראוים לאכילה ואוכלם שלא כדרך הנאתן דחשיבי כעפרא בעלמא (כמו שצדד לומר כן הרב שאגת אריה שם בסי' ע"ה עי"ש) וא"כ אינו מוכרח דראבי"ה כ"כ לפי שיטתו אלא אף אם בכל איסורין שלא כדרך הנאתן אסור אוכלין שאין ראויין לאכילה מישרא שרו לדברי הכל. גם מ"ש בשם התוס' בקידושין דתירצו לקושיתם דאסור מדרבנן הוא תמוה דהרי התוס' לא כתבו כן כמו שיראה הרואה ואדרבה הבינו איזה מרבנן קדישי דהתוס' בקידושין סברו דשלא כדה"ן מותר אפי' מדרבנן מדלא תירצו לקושיתם כמ"ש הר"ן והריטב"א כמ"ש להלן בס"ד

איך שיהיה דעת ראבי"ה היא דשלא כדרך הנאתן מותר אפילו מדרבנן גם שלא במקום חולי והרב משנה למלך בפ"ה מהל' יסודי התורה הנז"ל הבין בדעת התוס' בקידושין ד' נ"ו ע"ב (גבי המקדש בערלה וכלאי הכרם) דסברי דגם מדרבנן מותר ותמה עליהם כיעי"ש (ומש"ש שכן דעתם גם בפ' כל שעה ד' כ"ח הוא ט"ס וצ"ל ד' כ"ט בתוד"ה אין פודין עי"ש) ויש להעיר על הרב עצמות יוסף בקידושין שם שהבין ג"כ מדברי התוס' דסברי דמותר ושתיק להו זולת שכתב דהר"ן ס"ל דאסור כיעי"ש וראיתי בס' יד יהודה (להרב דק"ק ראדחוב) בסוגיא דפסחים ד' כ"ד שצדד בכונת התוס' דקידושין דנם הם סוברים דשלא כדה"ן אסור ורק כונתם שאם היא חולה אף חולי שאין בו סכנה תוכל ליהנות מהם שלא כדה"ן (עי"ש בד' מ"ז סוף ע"ד) ולפי הנראה לא ראה דברי התוס' שם בד"ה מנין שלא יצבע בו קמ"ל דאסור בכל ענין וכדרך הנאתו אבל שלא כדה"ן שרי עכ"ל והתם לא מיירו התוס' מדין קידושין ומיהו לפי מה שצדד הרב משנה למלך בכונתם דשרי מן התורה (אלא דלא הונח לו דסוף סוף כיון דאסור מדרבנן הו"ל מקדש באיסורין דרבנן שיש להם עיקר עי"ש) א"כ הכי נמי י"ל דמ"ש בד"ה מנין דשלא כדה"ן שרי ר"ל מדאורייתא ולפי זה אין הכרח מדברי התוס' בקידושין דסברי דשלא כדה"ן מותר ומר בריה דרב שמש צדקה בחיו"ד סימן כ"ח