שדי חמד דברי חכמים מב

מיהא איכא. וכן דעת התוס' בשבועות ד' כ"ב ד"ה אהיתרא ועי"ש בד' כ"ג ד"ה דמוקי וכתב הרב משנה למלך בהלכות יסודי תורה פ"ה דין ח' (בד"ה שם אבל שלא כדרך הנאתן) דגם מ"ש התוס' במס' ע"ז ד' י"ב (ד"ה אלא) דהא דאמרינן אין לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן איסורא מיהא איכא ר"ל איסור דרבנן ולדבריו כתב הרב פר"ח בס' מים חיים בנימוקיו למס' ע"ז דמ"ש התוס' דאיסורא איכא ר"ל מדרבנן עי"ש בד' י"ג ע"ג

אך הרב המגיד בפ"ח מהלכות מאכלות אסורות דין י"ו כתב עמ"ש הרמב"ם כל מאכל שאסור בהנאה אם נהנה ולא אכל כגון שמכר או נתן לנכרי כו' אינו לוקה ומכין אותו מ"מ. דנפק"ל להרמב"ם מדאמרינן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן וכל דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה כתקונו וכו' ולפי זה איסור הנאה כדין חצי שיעור שאסור מן התורה ואין לוקין עליו עי"ש משמע דס"ל דמ"ש ר' יוחנן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדה"ן ר"ל דמלקות הוא דליכא אבל איסור תורה מיהא איכא אפילו שלא כדרך הנאתן. וכן הוכיח הרב קרבן אליצור ד' ע"ז ע"ג מדברי הרשב"א בחידושיו לקידושין ד' נ"ו ע"ב אמ"ש בש"ס מנין שלא יהנה ממנו ולא ידליק בו הנר ת"ל וערלתם ערלתו את פריו שכתב דמאי דמצרכינן קרא לאסור הדלקה היינו לשמנים שאין דרכם להדלקה דהוי שלא כדרך הנאתן ואף דשלא כדרך הנאה מישרא שרי כדאמרי' בפ' כל שעה דהוה שייף לברתיה בגוהרקי דערלה ואמר מידי דרך הנאתן קעבידנ' י"ל דהתם שלא כדרך הנאה כלל אי נמי במקום חולי הוא אבל שלא במקום חולי אפי' שלא כדרך הנאתו אסור עכ"ל דמתירוץ השני מוכח דס"ל להרשב"א דאסור מן התורה וס"ל דגם אם אסור מן התורה מותר לחולה שאין בו סכנה כיון שאינו אלא איסור תורה בלבד בלא מלקות (והשיג על כמה רבנים שהביא שם דמשמע להו מסברא דאין להתיר איסור תורה אף שאין בו מלקות לחולה שאב"ס עי"ש) וכדעת הה"מ. ומרן חיד"א במחזיק ברכה סי' עת"ה או"ה (ד"ה שוב ראיתי) כתב בשם הרב אור חדש לפסחים דבאיסורין שלא כדרך הנאתן איסורא איכא ודייק דר"י דאמר לא לקי סבר הכי ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דסבר חסבר חצי שיעור אסור מן התורה עכ"ל ואין ס' הנ"ל מצ"א לראות אם הזכיר דברי ה"ה הנ"ל וכן נראה מדברי הרב לח"מ בפ' יו"ד מהל' מ"א דין כ"ב דשלא כדרך הנאתן אסור מן התורה וכן הבין הרב זרע אמת בח"ב סי' מ"ב ד' ל"ו ע"ב (בד"ה והן אמת) ממ"ש הרמב"ם דעל משקים היוצאים משאר פירות אין לוקין עליהם דר"ל דאיסורא דאורייתא מיהא איכא וכתב שכן נראה מדברי הרא"ש בפ' כל שעה ד' כ"ד שכתב בסי' ב' וז"ל אבל שלא לצורך רפואה אפילו שלא כדרך הנאתו אסור מדאמר ר' יוחנן אין לוקין עליהם שלא כדרך הנאתו משמע מלקות הוא דליכא הא איסורא מיהא איכא עי"ש

ורב אחד הו"ד בס' באר יעקב בא"ח סי' תמ"ב כתב בנדונו דשלא כדרך הנאתן דמשמע דאיסורא איכא הוא מדין טעם כעיקר ובאנו למחלוקת דלמ"ד טע"כ דאורייתא. שלא כדה"ן אסור מדאורייתא ולדעת רש"י אסור מדרבנן (עי"ש בד' י"ז ע"א) והרב המחבר שקו"ט במשקין היוצאים מהפירות ע"י בישול אי חשיב שלא כדרך הנאתן וכתב דאף אם נאמר דחשיב שלא כדה"ן וקי"ל דאין לוקין בשלא כדה"ן מ"מ לא הוי מדרבנן כמו שהוכיח הרא"ש בפסחי' מדאמר אין לוקין שלא כדה"ן משמע דאיסורא איכא ומשמע דאיסור דאורייתא קאמר וכן הלח"מ בפי"ב (צ"ל בפ' יו"ד כיעי"ש) כתב בפשיטות שאסור מדאורייתא וכו' והדבר פשוט בעיני דאסור מדאורייתא כדקי"ל טעם כעיקר דאורי' וכו' ושוב כתב די"ל דאסור מדין חצי שיעור דאסור מדאורייתא ואין לוקין עליו ותמה על הג' פני יהושע בתשו' סי' י"ג דס" דשלא כדה"ן אסור מדרבנן וכתב דאולי ס"ל כמ"ש המשל"מ בריש ספרו ד' ג' ע"ב שהאריך דאינו אסור אלא מדרבנן אבל אין דבריו מוכרחים כ"כ מהש"ס וגם לשון הרמב"ם פ' י"ב (פ' יו"ד) מהל' מ"א גבי טבל וחדש לא משמע הכי (עי"ש בד' י"ט ע"א) ושם בע"ג הביא דהג' פני יהושע (שיטה) בקו"א פשיט"ל דהוא מדרבנן ושהשיג עמ"ש הלח"מ דהוא מדאורי' וכו' וגם על דבריו השיב כמ"ש ע"ד הפ"ט הראשון עי"ש ותמיה לי על שניהם שנעלם מהם דברי הה"מ שבפ"ח מהל' מ"א הנ"ל שכתב שדין ההנאה הוא כדין ח"ש שאסור מדאורייתא ואין לוקין עליו כנז"ל ושם בד' כ' ע"ד הובא מה שהשיב רב אחד ע"ד הרב המחבר ובדין זה (דשלא כדה"ן) כתב בסוף ד' כ"א ומה שהלח"מ מבאר דברי הרמב"ם דס"ל דשלא כדה"ן אסור מן התורה וכ"כ רום מע"ל כמה פעמים אני תמה דבש"ס פסחים ד' כ"ה מוכח בהדיא דליכא איסור תורה מדקאמר מידי דרך הנאה קעבידנא וכו' וכן מצאתי בפר"ח סי' תמ"ג סק"א והלח"מ עצמו בפ"ח הי"ו כתב דאינו אלא מדרבנן וסותר דברי עצמו ועוד ראיה שאין עליה תשובה שהרי הרמב"ם ס"ל דאין מלקות על ההנאה וא"כ עכ"ל דמ"ש אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן דמשמע דכדרך הנאתן לוקה לאו דוקא אלא כלומר אינו אסור מן התורה אלא כדה"ן וכו' אתו"ד שם וגם בד' כ"א ע"א מחזיק סברתו דאינו אסור אלא מדרבנן ושכ"כ הפני חדש בשם התוס' והרב המחבר בד' כ"ו השיב ע"ד הרב המשיגו ועל מה שכתב הרב המשיג דשלא כדרך שנאתן ליכא איסורא דאורייתא השיבו דדבריו נכונים וכן האריך המשל"מ וכן הוא בדוכתי טובא בתוס' וכו' ואני כתבתי דברי לשיטת הרא"ש דס"ל דאית ביה איסור תורה והיה נ"ל דגם הרמב"ם ס"ל כן והטעי דברי הלח"מ וכו' אבל האמת אינו כן וכמ"ש רום מע"ל ומ"מ נ"ל דבמשקין היוצאין מהפירות אף דהוי שלא כדה"ן אסור מדאורייתא לדעת הסוברים דטעם כעיקר דאורייתא וכו' אתו"ד שלשת הרועים רבנן קדישי הנז"ל בענין זה

ותמיה לי על מה שמחליט הרב המחבר דדעת הרא"ש דאסור מן התורה וכן כתב הרב זרע אמת כמש"ל בשמו ואנכי לא ידעתי מי הכריחם לזה דשפיר י"ל דמ"ש הרא"ש דאיסורא מיהא איכא היינו דאסור מדרבנן שהרי גם התוס' דע"ז ד' י"ב כתבו דאיסורא מיהא איכא ופירש דבריהם הרב משל"מ דר"ל דאסור מדרבנן וכן מה שהכריח הרב זרע אמת מדכתב הרמב"ם אין לוקין עליו דר"ל דאיסורא מיהא איכא כבר חזר בו ומסיק כמו שנראה מדברי מרן כ"מ שם דאינו אסור אלא מדרבנן עי"ש וכבר רשמתי במערכת האל"ף אות ל"ח דנמצא בכמה מקומות לשון זה (אין לוקין עליו אינו לוקה) ואינו אסור אלא מדרבנן. ומה שהקשה הרב המשיג דברי הרב לח"מ אהדדי הנה לפי מה שכתב הרב חיים מדבר בד' י"ג ע"א בדעת הה"מ דמאי דס"ל דשלא כדרך הנאתן הוא כחצי שיעור דאסור מן התורה ואין לוקין עליו היינו דוקא בכגון הנאה דמיירי הרמב"ם שמוכר או נותן או מאכיל לכלב דלא חשיב שלא כדה"ן לגמרי כההיא דרבינא דסך בבוסר דזתים קטנים דלא הוי דרך הנאתן מאחר שלא נתבשלו ולא כתשם בבית הבד כמ"ש רש"י בכה"ג גם ה"ה מודה דאינו אסור אלא מדרבנן ולמד חילוק זה מדברי הרב לחם משנה בפ"א מהל' מ"א דין י"ו עי"ש ולפי זה עלו כהוגן דברי הרב לח"מ ואין נסתר מחמתו דמ"ש בפרק יו"ד הכ"ב דאסור מן התורה היינו במשקין היוצאים מן הפירו' דאין זה שלא כדרך הנאה גמורה ומ"ש בש"ס כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן דמשמע דאיסורא איכא היינו איסור דרבנן וכשהוא שלא כדה"ן לגמרי כן הוא דעת הרב לח"מ בזה ויתכן דגם מדברי הרשב"א בחי' לקידושין הנ"ל אין להכריח דס"ל דמ"ש בש"ס דאין לוקין שלא כדה"ן דמשמע דאיכא איסורא ר"ל איסור תורה דאפשר לפרש כונתו דבתחלה כתב ליישב דההיא דשייף לברתיה וכו' מיירי בשלא כדה"ן כלל דמפרש כפירש"י שהיה בוסר ולא כתשם בבית הבד וכו' והדר קאמר אי נמי אימא דההיא לא הוה שלא כדה"ן גמורה ואפילו הכי שרי היינו משום שהוא במקום חולי אבל שלא במקום חולי אסור מן התורה והיינו דוקא במונח דההיא דשייף לברתיה לא הוה שלא כדה"ן לגמרי אבל אם הוא שלא כדרך הנאה כלל לא אסיר מן התורה כלל

ומצאתי בשו"ת כתב סופר א"ח סי' קי"א אות ב' שכ' וז"ל הנה בכל איסורי תורה שיטת הרא"ש פ' כל שעה והרשב"א ור"ן והריטב"א בקידושין ד' נ"ז דשלא כדה"ן מדרבנן מיהא אסור דלא אמר ר"י רק דפטור אבל אסור מדרבנן וכן שיטת