שדי חמד דברי חכמים מא

מסברתו לא יאמר כך שמעתי מרבותי שהקשה דזו מדת כל אדם שלא לשקר כ"ש בפסק דין שיתלה עצמו באילן גדול ואולי השומעים יסמכו עליו שכך קבל ונמצא מכשיל הרבים שאפשר שאין הדין כן ע"כ ולכאורה יש לתמוה על מאי דפשיט"ל לרבינו התוי"ט שדבר זה אסור שהרי לפי פירש"י בההיא דפסחים קי"ב באילן גדול כל כה"ג שרי ומצאתי בתפארת ישראל שהעיר בזה וכתב ליישב זה עפ"י מ"ש רשב"ם שם (ולא הזכיר דברי רש"י בזה אולי משמע ליה שכן גם כוונת רש"י

) אך לענ"ד אי אפשר לומר כן בדעת הרב תוי"ט שהרי בדברי חמודות פ"ד דברכות ס"ק כ"ד שהזכיר התפ"י כתב דמ"ש בש"ס ברכות כ"ז האומר דבר שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל דהטעם הוא שאפשר שיש לפקפק בדבר ההיא ונמצא שמתגנה רבו על ידו וסיים ע"ז ומפני כן לא הקפידו כצ"ל ובאיזה דפוסים ראיתי שכתוב ומפני כן הקפידו ונראה דט"ס הוא וכן מצאתי במחצית השקל ע"ד המג"א סי' קנ"ו סק"ב שהעתיק כן כיעי"ש) ואמרו במס' פסחים אם בקשת ליחנק התלה באילן גדול עכ"ל וכוונתו כיון דהטעם הוא שמא יפקפקו בדבר ויהיה גנאי לרבו א"כ כשיודע שהדבר ברור ואין בו לפקפק ודאי. או שיודע ברבו שאינו מקפיד בזה אם כוונתו לש"ש כי היכי דליקבלו מיניה מותר וכה"ג מיירי בפסחים עי"ש במחצ"ה הרי מבואר דמפרש ההיא דפסחים כפשט משמעות פירש"י דאי ס"ל כפי' רשב"ם למוד בפני רב וכו' נראה דאין קשר והבנה לסיום לשון הנ"ל ועי"ש עוד בתפי"ש מ"ש בזה ועיין שושנים לדוד שכ' ליישב קושית התוי"ט (ושכ"כ הע"ח) עפ"י מה שמצינו בפסחים דף כ"ז דשמואל אפיך דברי ר"י לרבנן כדי שיקובלו וקמ"ל מתני' דלאו משנת חסידים היא לעשות כן ובהורמנותיה דמר נלע"ד דלא יתכן לומר כן דסו"ס קשה אם כן הוא כונת התנא למה לח קיים שמואל מתני' דאבות ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי ומי חשיד שמואל דלא מקיים משנת חסידים

ומרן חיד"א בברכ"י ח"מ סי' י"ב אות י"ב הביא מ"ש הרב מוהריב"ל דיינים נאמנים לומר שנטלו קנין על הפשרה ולא חשיבי נוגעים בעדותם ושהרב אדמת קדש כ' דהוו נוגעים דלא לימרו עלייהו דלא ידעו דפשרה צריכה קנין כדאשכחן ברב פפא דעבד משום כיסופא וכו' ומר בריה השיבו דשאני בההיא דר"פ דעבד כב"ה דהל' כמותם בכ"מ וכו' ומני"ר ברכ"י שקו"ט בדחי' זו ושוב תמה על הרב אדמ"ק דמוכיח בפשיטות מהא דר"פ דחשוד לומר מה שאינו אמת שהרי אינו פשוט כן להרי"ף דלא גריס ולא היא והביא מ"ש מרן כ"מ בפ"ט דברכות דגם הרי"ף והרמב"ם גרסי ולא היא ור"ל דהאמת הוא דרבא לא אמרה אלא דאיהו ס"ל דכן הלכה דההיא דר"ג לאו הכרעה היא וכ' דלפי"ז ל"ד נדון מוהריב"ל להא דר"פ דר"פ עשה כדין אלא דכי היכי דלקבלו מיניה אמרה משמי' דרבא וכדאמרינן בעלמא הרוצה ליחנק וכו' ועוד האריך והזכיר תשו' מוהרל"ח הנ"ל עי"ש ולפי"ד מרן כ"מ עכ"ל דמ"ש לאשתמוטי הוא דאמר כלומר להשתמט משררה וגדולה תלה הדבר ברבא ע"ד שכ' הרמ"ע הנ"ל וצריך לעיין בתשו' הרמ"ע לראות אם הביא תנא דמסייע ליה דברי מרן כ"מ הנ"ל ומ"ש בברכ"י כדאמרי' בעלמא הרוצה וכו' קצת קשה שלא זכר שר דלפירוש רשב"ם שם אין הכרח לזה ועכ"פ למדנו מדב"ק שמבין בדברי רש"י כפשוטם דלא כדמשמע מדברי התפ"י הנ"ל דגם רש"י כוונתו לפירוש רשב"ם ועיין עוד בברכ"י א"ח סי' רט"ז אות י"ב שהאריך בגוף הדין ההוא ובד"ה אכן וכו' כתב דק"ק על מרן כ"מ לשון הש"ס דמסיים לאשתמוטי וכו' וי"ל ע"כ ולפי הנראה לא ראה שו"ת הרמ"ע הנ"ל דמ"ש בש"ס לאשתמוטי וכו' כלומר דכבורח מהשררה והכבוד השמיט עצמו ותלה הדבר במי שגדול ואולי זהו כוונתו במ"ש וי"ל היינו על דרך הנ"ל

גם מדברי הרב קרבן העדה בפ"ז דמסכת נזיר ה"א בשירי קרבן בד"ה איתוניה ואנא מלקי ליה מתבאר דמבין דברי רש"י בפסחים הנ"ל כפשטן ולא נתכוון לפירוש רשב"ם ועי"ש מ"ש ע"ד המג"א סי' קנ"ו הנ"ל ובמחזיק ברכה שם אות ז' ובקונטרס אחרון שם

ובעיקר כללין עיין בבית שמואל בשמות אנשים בשם גרשון שכ' בשם רש"ל דחכם שסדר גט וכתב גרשם או גרשון ואח"כ הגיד שכן הגידו לו את שמו אינו נאמן דקי"ל כל ת"ח וכו' ומיהו אם מילתא דעבידא לגלויי נאמן כמ"ש ביבמות (ס"ט) והנה משמע דגם הם מודה לרש"ל דאין המסדר נאמן ורק במילתא דעבידא לגלויי הוא דס"ל דנאמן וכל זה לשיטת רש"י ופי' במ"ש בש"ס שאני הכא דשמואל ובי"ד קיים ודברי רש"ל הם בפ"ד דגטין סי' ל"א באות הגימ"ל עי"ש וס' ס"ש אין בידי לראות אם הזכיר דברי הנמק"י בשם הריטב"א דלא חיישינן שישקר ח"ו אלא דאומר בדדמי וכשמואל ובי"ד קיים דייק טפי ולא אמר בדדמי עי"ש ולפירושו אינו מבואר בש"ס דבמילתא דעל"ג מהימן דאעיקרא לאו משום חסרון אמונה אתינן עלה ועיין בטיב גטין שם ס"ק כ"ו שהאריך דלא מסתבר כהש"ס דמשום שכבר חלה הוראתו דא"כ כל ת"ח שמורה הוראות יצטרך עדים באיזו סגנון נשאל ומההיא דר"פ אין ראיה דאע"ג דזימנין מיקרי ואמר משום כיסופא מסתמא לא נחוש לזה והרי"ף ל"ג ולא היא וכו' ובשו"ת קרמ"ע וכו' ודברי רש"י צ"ע ובנדון שברש"ל היה רגלים לדבר שלא להאמין להמסדר וכו' ועיין בנמק"י וכו' וגם לא היה מוחזק המסדר וכו' הא לא"ה אין לחוש כלל אתד"ק והעתקתי תו"ד לפי שראיתי במכתב גדול אחד מרבני דורינו יצ"ו שבעסק סידור גט אשר סדר רב מובהק בדורנו יצ"ו ולפי הענין היה הכחשה בין הרב המסדר והמתגרשת בגופא דעובדא היכי הוה ומרוב הענוה פנה אל האזוב כמוני לחוות דעתי בענין ההוא ואנכי תולעת כתבתי לקיים דעת המסדר ובענין הכחשה הנ"ל כתבתי דאין דברי המתגרשת עומדים נגד דברי הרב המובהק אשר בית ישראל נשען עליו בכל הוראתיו והרב החולק כ' לי בקונטריסו דאין להאמין את הרב המסדר דהא קי"ל כל ת"ח שמורה וכו' וכיון שלא אמר כן הרב המסדר אלא אחר מעשה אין שומעין לו וציין בקונטריסו שו"ת רש"ל סי' ל"ו ותמים סי' י"ז וס' נחלת יעקב ח"ב סי' ג' (עיינתי בתמים ולא מצאתי מזה) ושו"ת רש"ל ונח"י אין מצ"א לראות דכ"ק אך לפי הנראה נעלם מהרב החולק דברי הג' ט"ג הנ"ל ודבריו נאמנו מאד והרב פתחי תשובה בקונטריס השמות כ' דגם הג' ג"מ האריך לתמוה בזה עמ"ש הב"ש עי"ש ולכן נראה דודאי יש לנו לסמוך בכל כיוצא ע"ד הרב המורה ולא לחוש לחשדו ח"ו שמשקר. ועתה השגתי ס' ג"מ שציין הרב פ"ת וראיתי שם בשם גרשם שהביא דברי הב"ש בשם רש"ל וס"ש וכתב דאינו רואה מקום לדברים אלו דהא דכל ת"ח שמורה וכו' לא נאמר אלא בבא להתיר דבר שהוא בחזקת איסור וכו' והוא נוגע בדבר וכו' אבל בהך מילתא אמאי לא נימא דחקר ועשה כדין ואפילו בסתם ספרי דדייני אמרו מגמר גמירי וכו' ואם המסדר אינו בקי הרי בלא"ה יש לחוש לכמה פסולים כמ"ש הרמ"א בסי' קמ"א סס"ל וכו' ומסיק בצ"ע ויראה שאין זה אלא לפי ראות עיני גדול בטיב המסדר וכו' עי"ש שלא הזכיר דברי הנמק"י הנ"ל ועיין בשו"ת שם אריה בחיו"ד סי' ו' דדוקא בזמנם שהיו מורים מהלכות שקבלו הוא דאמרו כל ת"ח וכו' אבל עכשיו שמורים מפי סופרים וספרים לא שייך זה ע"כ ולא היה לו להחליט כן דודאי גם בזה"ז משכחת לה דאיבעי למיחש ולא זכר דברי הפוסקים הנ"ל בדין שם גרשם אלא דהכל לפי הענין ובעיקר כללין ראיתי בשו"ת השיב משה סי' ס"ה מאות ו' והלאה שהאריך מאד בעניינים אלו ולא יכלתי כעת לעיין בד"ק ואתה תחזה ועיין ג"כ בשו"ת צ"ץ החדש באה"ע סי' ס"ו אות ב' וג':

סימן כב (מקונטרס הכללים מערכת הכ"ף אות כ"ב)

כב כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן הכי אמרינן בפ' כל שעה ד' כ"ד ע"ב ודקדקו הראשונים מילקא הוא דלא לקי הא איסורא איכא ונחלקו אם האיסור הוא מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן. הנה הר"ן שם בהלכות בד"ה מר בר רב אשי כתב דבכל האיסורין חוץ מבשר בחלב וכלאי הכרם אינו אסור שלא כדרך הנאתן אלא מדרבנן, וכ"כ בסו"פ האיש המקדש אמתני' דהמקדש בערלה וכו' (בד' נ"ו ע"ה) אלא ששם כתב כן כמסתפק (דמשמע דלא מתסרי אלא מדרבנן כיון שאין לוקין עליהן) והריטב"א בחידושיו שם כתב דהני דלית בהו איסורא דאורייתא אלא דרבנן