שדי חמד דברי חכמים מ

ה' תמה על היד מלאכי וכתב ע"ד ואחרי המחי"ר נראה דכגון הוא דוקא קדשים שו"ר מ"ש בס' יקר הערך דף ק' ע"ג ד"ה ודרך אגב והרב רוח יעקב שבס' לב שמח דף י"ט ע"ד הבין כדברי הרב חיד"א ע"כ תו"ד הרב יצ"ו עי"ש שנראה מדבריו דס"ל דבהא פליגי אם יתכן לפרש לשון כגון דלא בא לרבות עוד איזה דברים או לא. ואין ס' חיים שאל מצ"א לראות דב"ק שאם הם בסיגנון דבריו שביעיר אזן נראה דגם הוא מודה דיתכן לפרש בעלמא דלא בא לרבות שום דבר וכמו שכתבתי למעלה. וגם ג' ספרים הנז"ל (אלופ"י ויקר הערך ולב שמח) אמ"א לראות בדב"ק: סימן כא (מקונטרס הכללים מערכת הכ"ף אות ח')

כא כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו הכי אמרינן ביבמות דף ע"ז ע"א ובשאר דוכתי ונראה מדברי רש"י (במ"ש בש"ס שאני הכא דשמואל ובית דינו קיים) דהטעם דאין שומעין לו דחיישינן דמשקר והנמק"י שם בד"ה גרסי' כ' בשם הריטב"א דהקשו על רש"י דח"ו לא חיישינן לת"ח שישקר אלא שאומר כן בדדמי וכו' עיי"ש ולכאורה י"ל ממ"ש הריטב"א בחי' למגילה דף י"ד ה"ד מרן חיד"א ביעיר אזן מער' זו אות י"ט דמצינו דכופר האמורא דאף שעומד בשמועתו כופר במה ששמע מרבותיו כדי שלא נקשה עליו ומביא ראיה ממ"ש בב"ק דף י"ב אמר ר"נ אישתמטין עולא ופירש"י שמתיירא שמא אקפחנו בהלכות ובקושיות ועוד הביא ממ"ש במכות ט"ו ע"א אמרו לו אמרת א"ל לא שעומד במשנתו אלא שכופר בדבריו שלא נקשה לו ע"כ א"כ מוכח מזה דמשכחת לה דמשקר האמורא ח"ו משום סבה שתהיה. ומדוע לא נחה דעתו בפירש"י בההיא דיבמות ומה שהביא ממכות י"ל דמדברי רש"י שכ' חזר בו מתבאר דאינו עומד בסברתו ומכחיש כדי שלא יקשו עליו אלא האמת הוא דחזר בו ומה שהשיב ואמר לא אינו משקר בזה אלא כונתו לא עמדתי בשמועתי שחזר בו ולפי שמשמעות לשונו דלא אמר כלל דבר זה הוצרך רבה לומר האלקים אמרה וכו' ומיהדר הוא דהדר ביה ומצינו כן בערובין דף י"ד סוף ע"ב אמרו ליה אמרת א"ל לא אמר רבא האלקי"ם אמרה ומוכרח דמ"ש לא ר"ל לא עמדתי באמירתי ומפרש טעמו ונימוקו דהדר ביה. (בחי' הריטב"א שם כ' וז"ל פי' כפר בדבריו משום דהוה הדר ביה וס"ל דהלכה כר"י וכו' עיי"ש וק"ל) ואההיא דאשתמטין עולא מצאתי במלא הרועים מערכת עבדא כמטלטלי דמי אות ג' שכתב דעולא לא כחש לרב נחמן אלא דבתחלה השיב עולא לשי' ר"ן דס"ל שעבודא ל"ד אך לבתר דנפיק אמר לפי שיטתיה דס"ל שעבודא דאורייתא עיי"ש

וראיתי להר' באר מיים חיים מוצירי בקונטרס גירסא דינקותא סי' כ"ח דף מ"א ע"ב שהקשה ע"ד הריטב"א שהביא הנמק"י הנ"ל שהרי מצינו בפרק כיצד מברכין דף מ"ג ע"ב דרב פפא אמר בשם רבא הלכה כב"ה ומסיים הש"ס ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד הרי דר"פ הוציא שקר מפיו ח"ו לאשתמוטי נפשי' על מאי דעבד משום כיסופא וצדקו דברי רש"י ודברי הריטב"א צ"ע עכ"ל והנה קושייתו היא עפ"י גירסת רש"י ופירושו (לא אמר רבא הלכה כב"ה אלא ר"פ איכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך ע"כ) ותמיה לי שלא הביט עין בדברי הפוסקים והרא"ש שם שהוכיחו דהרי"ף לא גריס האי ולא היא כלל וא"כ כיון שכל עיקר דברי הריטב"א והנמק"י הוא לחלוק ע"ד רש"י דיבמות הנ"ל איך יתכן להקשות עליהם מההיא דברכות שאינו אלא לפי גירסת רש"י ופירושו ובאמת הם יכולים לומר דלקושטא לא גרסינן האי ולא היא כלל דלא יתכן לומר שמפני הבושה אמר בשם רבא מה שלא אמר ונפיק חורבא שישמעו ויעשו השומעים כדבריו ונמצא מכשיל רבים ח"ו עיין במעדני יו"ט ע"ד הרא"ש. ואף אי גרסינן ולא היא אינם מוכרחים לפרש כפירוש רש"י ז"ל אלא יפרשו כמו שצדד במי"ט שם דהוא עצמו הד"ר הוא שכן ראוי להיות חוזר ואמר ולא היא כדי שלא יכשלו רבים (מ"ש במי"ט שהלשון ל"מ כן כונתו ממ"ש לאשתמוטי הוא דעבד והול"ל דעבידנא. אך בדוחק י"ל דבתר דאמר ר"פ ולא היא מסיים הש"ס לאשתמוטי וכו' כלומר מאי דאמר מעיקרא בשם רבא לאישתמוטי הוא דקאמר) או י"ל שמפרשים מ"ש בש"ס לאשתמוטי וכו' דהוא משום חסידות כמו שראיתי בגליון הש"ס חדשים דפוס ווארשא שהובא שם בשם שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ה' דר"פ לא מחמת כיסופא בעי לאישתמוטי אלא מסברא דנפשיה פליג על ר"י אלא דמדת חסידות לתלות הגדולה ברבו

ובאמת ל"ז להבין אמאי לא ניח"ל לרש"י ז"ל לפרש כן שהרי בפסחים קי"ב סוע"א דאמרינן אם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול פירש"י דאם ירצו לומר דבר שיהי' נשמע לבריות ויקבלו ממנו יאמר בשם אדם גדול ומדוע לא נפרש מ"ש בש"ס ולא היא ע"ד זה דכוונת הש"ס לומר דמ"ש ר"פ בשם רבא לא ששמע כן מרבא אלא דרך ענוה משתמט בכך. וגם מ"ש התוס' והרא"ש דלא גריס הרי"ף ולא היא מדפסק כר"פ נראה דאינו מוכרח דלא גריס דאפשר דגריס ומפרש דדרך ענוה הוא דאמר ואולי הם מפרשים מ"ש בפסחים היתלה באילן גדול כפי' רשב"ם למוד בפני רב ואחזר שמועותיו משמו וקרוב לזה הוא פי' הערוך (המובא בגליון הש"ס) בערך חנק (ובפי' ר"ח לפסחים בדפוס ראם) ולפי זה לא מצינו שיהיה מדרך ענוה לומר בשם רבו מה שלא שמע ממנו אבל פשט דברי רש"י שם מורים דאומר בשמו מה שלא שמע ממנו וצ"ע. באופן דהרבה פתחים ליישב קו' הבמ"ח על הריטב"א הנ"ל אך זוהי שקשה דברי הריטב"א אהדדי כמש"ל ועיין עוד לקמן במערכת השי"ן אות כ"ז

והנה בהאי עובדא דרב פפא האריכו הרבנים מוהרלנ"ח ומוהר"י בירב בפסק הסמיכה (שבסוף תשובת מוהרלאנ"ח) דמוהרלנ"ח בדף נ"ט ע"ד (מדפוס לעמבערג) הביא הא דכל ת"ח וכו' שיש לחוש כשאומר אחר מעשה וכו' ושם בד"ה ובר מן דין וכו' הביא הא דר"פ ומוכיח מזה לפי גירסת רש"י דכשהאמורא עשה מעשה בטעות משום כיסופא יאמר מה שלא היה ומוהר"י בי רב שם בדף ס"ט ע"א (בסוד"ה אמר הכותב לולא שאני רגיל) כתב שלא יעלה על הדעת כלל שיהיה שום חכם חשוד שישקר מפני שיהיה לו גנאי לחזור מדבורו וההיא דר"פ כבר עשה מעשה שבירך על ההדס תחלה ולא היה אפשר לתקן וגם לא היה נמשך מזה נזק שישמעו אחרים ויקבעו כן הלכה דלגירסת רש"י עכ"ל דאחר שעה חזר ר"פ והודה שטעה וממנו ידע בעל הש"ס לומר ולא היא וכו' ומוהרל"ח כשחזר להשיב ע"ד כ' בפרט זה (בד"ה עוד כ' וז"ל עוד כ' בעל המגילה השנית) בדף ע"ג ע"א דמצינו בכמה מקומות דגנאי גדול הוא למי שיורה ויעשה מעשה בטעות כדאמרינן בפ"ק דע"ז דף כ"ב ע"א איתיביה רבינא לרבא וכו' איכסיף וקרוב לזה שם בדף נ"ז ע"ב ונ"ח ע"א ופירש"י דמשום כיסופא קאמר והתוס' הקשה על רש"י דמצינו לרבא דאומר דברים שאמרתי לפניכם טעות הם בידי ולא מיכסיף י"ל לדעת רש"י דדוקא באמירה בעלמא לא כסיפא ליה אבל לומר שעשה מעשה בטעות כסיפא ליה וכו' ואהכי לא הונח לו במ"ש מוהר"י בי רב דחזר והודה וכו' דאיכא למיחש דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא וכו' וסיים ועכ"ז אני לא סמכתי על הא דר"פ הן מהטעם דהיא דוקא לגירסת ולא היא והן מטעם דהוי דבר זר מאד עי"ש ולפי הנראה נעלם זה מהרב באמ"ח דהדבר מבואר דבין למוהרל"ח בין למוהר"י בי רב לק"מ על הריטב"א דלמוהר"י ב"ר כל שלא הודה וחזר בו אין לנו לחושדו שמשקר. ור"פ חזר והודה ומצינו מעין זה שאומר האמורא דבר שאינו אמת רק לנסיון וחוזר ומודה שמה שאמר אינו אמת עיין נזיר ל"ט ע"א אמר רב פפא אנא סברי לאו גמרא הוא בידיה והדר ביה וכו' ובדברי התוס' שם. ולמוהרלנ"ח עכ"פ לא כ"ע מודו בגירסא דלא היא וא"כ לא ק"מ על הריטב"א (ומצאתי בספר דרכי שלום בפרשת מקץ דף ל"ג ע"ג שהביא קו' הבאמ"ח והביא מה שיישב לזה בשו"ת יוסף אמץ סי' ס"ג ותמה עליהם שלא ראו דברי תשובת מוהרלנ"ח הנ"ל עיי"ש

ועל הגאונים מוהרל"ח ומוהריב"ר יש לתמוה דלא זכרו שרים דברי רש"י ביבמות הנ"ל דמתבאר דס"ל דחיישינן דמשקר וא"כ אינו מוכרח לומר בההיא דר"פ דס"ל לרש"י דחזר והודה וגם לא הוזכר בדב"ק מ"ש הנמק"י בשם הריטב"א דהקשו על רש"י וכי נחשדו חברים לשקר וכו' ועיין תוי"ט בפ"ה דאבות מ"ז אמאי דתנן ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי שכתב הרע"ב שאם פוסק דין