שדי חמד דברי חכמים לט

לרבנן קדישי הנ"ל מה ששמע הרב כפתור ופרח שהרמב"ם היה חותם עצמו העובר בכל יום ג' לאוין דלדבריהם לא עבר בלא כלום והרב מוהר"ץ הירש חיות בהקדמתו לס' כפתור ופרח (בדפוס ברלין שנת תרי"א) כתב ע"ז אולם בהרמב"ם פ"ה מהלכות מלכים לא משמע כן עכ"ל ובעניותי לא ראיתי שום משמעות בדברי הרמב"ם היפך שמועתו של הרב כפתו"ף הנ"ל ואפשר שכונתו למ"ש הרב די השיב שם דממ"ש הרמב"ם בדין ח' דלא הזהירה תורה אלא לשוב לה יחידי או לשכון בה והיא ביד גוים מפני שמעשיה מקולקלים משאר ארצות וכו' משמע דהשתא מיהא שלא נשארו המעשים המקולקלים מותר לשכון בה עכ"ל וא"כ לפי זה לא עבר הרמב"ם בלא כלום דאיסור זה ליתי' בזה"ז וכבר כתבתי דמסתמיות דברי הרמב"ם מוכח דאסור גם בזה"ז ומי הודיענו מה היו המעשים המקולקלים ושלא נשארו עתה המעשים ההם. אתמהה

וראיתי להרב ישרי לב בחיו"ד במע' היו"ד שנשאל אי שרי לדור בארעא דמצרים והשיב שאין מקום לשאלה זו מאחר שרבינו הגדול הרמב"ם ישב שם שנים רבות וכן הרדב"ז ומוהריק"ש ועוד כמה גדולים ואין להאמין להאומרים שהרמב"ם היה חותם העובר בה' לאוין דהא ודאי בדותא היא וכו' וציין כנה"ג בהגהותיו וחיים שאל ח"א סי' צ"א וס' היראים סי' ש"ג וסמ"ג סי' רכ"ז והרב המגיה ציין אבן ספיר דף ל"ג שמר אברהם סי' ל"ג ואין בידי ספרים הנ"ל ובמח"כ נראה ודאי דנעלם דברי הרב כפתור ופרח ולכן הטיח דברים והחליט דבדותא היא לפי שלא ראה שכ"כ אחד המיוחד מגדולי הקדמונים רק שמע כן בע"פ וכחש השמועה ולא ידעתי חמשה לאוין מאי עבידתייהו ובדברי הרמב"ם בהלכות מלכים שם מבואר דבשלשה מקומות הזהירה התורה וכו' וכ"כ בס' המצות במל"ת סימן מ"ו וכבר נכפל אזהרה בזה ג"פ וכו' עיי"ש והכי איתא בירושלמי במסכת סוכה פ' החליל הל' א' תני רשב"י בג' מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב למצרים וכו' וכן הוא במדרש רבה ריש פתיחתא דאסתר ובמכילתא בשלח פרעה ב' וכ"כ הרב כפתור ופרח בפ' עשירי בד"ה דע שכמו וכו' ארץ מצרים היא היותר אסורה מכל חלק העולם עד שיש על שוכניה ג' לאווין ע"כ ומזה היה לו להכחיש השמועה לגמרי מדהא ליתא וכו' ואולי הוא ט"ס בישרי לב (ישרי לב שבידי חסר סופו ואולי נתקן בלוח הטעיות) עכ"פ אחר שראינו שהרב כפתור ופרח קבל שמועה זו חלילה לומר עליה שהיא בדויה ומצאתי בספר בירך את אברהם להרב הגדול מוהרא"ף נר"ו שבדרוש לפרשת צו כתב כלפי לאייא דאחר שהביא מ"ש הסמ"ג והריטב"א הנ"ל ליישב איך הרמב"ם נתיישב במצרים כתב דנ"ל דכ"ז אך למותר מאחר דהרמב"ם עצמו היה חותם שהיה עובר וכו' כמ"ש הרב כפתר ופרח ששמע כן מבני בניו של הרמב"ם והיה מוכרח לזה מפני שהיה רופא למלך מצרים וכו' עי"ש דבריו הנעימים בדף צ"א ע"ד. וראיתי שם בדף צ"ב ע"א וע"ב שכתב בשם הרב אש דת בפרשת שופטים דמי שהולך למצרים לסחורה דמותר כמ"ש הרמב"ם בהלכות מלכים והוא מירוש' והספרי כיון שנכנס בהיתר מותר לישב שם אח"כ וכמ"ש הרמב"ם שאין לוקין על לאו זה שבשעת הכנסה מותר ואם יחשב לישב ולהשתקע שם אין בו מעשה ואין מצוי אצלי ספר הנ"ל לראות דב"ק ותמיה לי דהיכי נילף היתרא מדאין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה נהי דמלקות ליכא איסורא מיהא איכא. ועיין מה שרשמתי במערכת האלף אות ל"ח וצ"ע: סימן יט (מקונטרס הכללים מערכת היו"ד אות מ"ז)

יט ימכר כולו חוץ מדמי איסור שבו תקנתא זו איתא בכל איסורי הנאה האוסרים בנותן טעם אף שלא נתבטלו עדין מן התורה כל שאין חשש שיחזור וימכרנו לישראל מוכרו חוץ מדמי איסור שבו (וכ"ש באיסורי הנאה דאוסרים במשהו משום חשיבותם וכבר נתבטלו מן התורה דמדמינן להו לסתם יינם דמהני מכירה חוץ מדמי איסור שבו) כ"כ הרבנים פר"ח ופרמ"ג יו"ד סי' ק"י סק"ב ובפר"ח סי' תמ"ז סק"א (בד"ה ואכתי) כ' כן בשם הר"ן בפרק כל הצלמים בסופו דאעפ"י שלא נתבטל האיסור מן התורה איתא להך תקנתא דימכר כולו וכו' עי"ש וכן ראיתי בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' קס"ב בנדון תערובת בשר בחלב שלא היה ששים בהתערובת כיון שאסור באכילה אסור בהנאה ועכ"פ צריך למכרו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו וכו' עי"ש ומזה תמיה לי על מ"ש הרב ישועות יעקב יו"ד סי' קל"ד ס"ק ט"ו (בד"ה עוד נ"ל) לענין איסור הנאה שנתערב מין בשאינו מינו בפחות מששים לא מהני למכור הכל חוץ מדמי איסור שבו משום דיש בחלק ההיתר ג"כ איסור מה שקבל טעם מן האיסור וכו' עי"ש שלא זכר שר דברי הר"ן ודברי הרבנים הנ"ל וצ"ע אח"ז מצאתי בס' אפריון שלמה לידידי הרה"ג מוהר"ר שלמה זלמן ראם יצ"ו בקונט' מזבח אבנים דף י"ט אות ח' שכ' דאין לסמוך עמ"ש הפר"ח ופרמ"ג בזה כי אף שכ"כ הר"ן בפ' כה"צ מ"מ הר"ן גופיה בפרק השוכר אמתני' דיין שנפל לבור הביא דברי הראב"ד דה"ה לשאר האוסרין בכ"ש וכו' וסיים הר"ן וכן עיקר ומשמע דדוקא באיסורי כ"ש מחמת חשיבותן (שכבר נתבטלו כדינם מד"ת) אבל לא באיסורי נו"ט שלא נתבטלו ואחר שראה הר"ן בפרק השוכר דברי הראב"ד חזר בו וכו' ומסיק כן לדינא עיש"ב ואין דבריו נלע"ד לומר כן בכונת הר"ן דאם היה מבין מדברי הראב"ד דבאיסורי הנאה שבנ"ט ליתא להאי תקנתא לא הוה שתיק מלכתוב בהדיא שחוזר בו ממ"ש בפרק כל הצלמים וגם היה לו לבאר מה נענה לראייתו מהירושלמי שהביא בפרק כל הצלמים והגם שלא נתיישבתי לעיין בהוכחותיו מדברי שאר פוסקים כסברתו הנ"ל (דליתא להאי תקנתא באיסורי הנאה שבנו"ט) מ"מ בדעת הר"ן נ"ל פשוט דלא חזר מסברתו שבפרק כה"צ כמו שיראה הרואה סימן כ (מקונטרס הכללים מערכת הכ"ף אות ז')

כ כגון לשון זה מורה דיש עוד דברים בדין ההוא וחדא מנייהו נקט כן משמע ליה להרב תוספת יו"ט בס"ו פ"ג דמס' נגעים (בד"ה פחות) ואהכי לא ניחא ליה לשון הרע"ב כגון שחין וכו' כגון נגעי בתים וכו' דהא ליתנהו אלא הני והו"ל למימר והן וכו' עי"ש גם בפ"ד דמס' נדה משנה ו' בד"ה המקשה כתב והיינו דכתב הרב כגון לומר דאיכא נמי גוונא אחרינא עי"ש וכן מתבאר מדברי רש"י במסכת סנהדרין דף צ"ח סוף ע"ב שעמ"ש בש"ס אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש וכו' כתב והאי כגון לאו דוקא עי"ש ועכ"פ על צד הדוחק וההכרח נוכל לפרש דלשון זה לאו דוקא ואין לנו אלא מה שאמור בענין. וכן ראיתי להרב פתח הדביר בח"ג סי' רפ"ה דף קל"ו ע"ד שכתב לפרש כן דברי הרב כנה"ג סי' רפ"ה שהביא שם עי"ש וכן ראיתי להרב יד מלאכי במערכת השי"ן אות תרי"ח דממ"ש התוס' בפסחים דף י"א ד"ה קוצרין דאיכא מילי טובא דבעינן שישנה עליו הכתוב כגון קדשים משמע ליה דכונתו דדוקא בקדשים הוא דבעינן שנה הכתוב לעכב וכתב שסברת התוס' הנ"ל היא דלא כמ"ש הרב הנמק"י בפרק השואל דבשאלה בבעלים והפרת נדרים שנה לעכב עי"ש ואף דמרן חיד"א בס' יעיר אזן מערכת השי"ן אות יו"ד חלק עליו ומשמע ליה דהתוס' הנ"ל קיימי בשיטת הרב הנמק"י דגם בשאר מילי איכא דשנה הכתוב לעכב נלע"ד דלאו משום לישנא דכגון דנקטי התוס' ס"ל הכי אלא ממה שכתבו דאיכא מילי טובא דבעינן שישנה עליו הכתוב הוא דמשמע ליה הכי דלשון זה מוכח מתוכו דכונתם לומר דכמו בקדשים דבעינן שנה הכי נמי איכא מילי טובא. אבל בעלמא מודה דנוכל לפרש לשון זה דהן הן הדברים האמורים בענין ותו לא וכן כתבתי במערכה זו באות קכ"ט (בד"ה ומאי דמשמע) דלשון הרמב"ם כגון וכו' לאו דאיכא מילי אחרינא אלא הני דוקא עי"ש וכן ראיתי בחבור תורה מציון (היו"ל בעיק"ו ירושת"ו) בחוברת א' לשנת תרמ"ז בסי' ח' שכתב הרב הגדול מוהרר"י ישראל נר"ו דהרב לימודי ה' בס' אלופי יהודה בקונט' למ"ד מלמד דף ל"ה ע"ב הבין מדברי התוס' בפסחים הנז"ל כמו שהבין מדבריהם הרב יד מלאכי ומני"ר יצ"ו כתב לפרש כן דברי מוהרש"א בחולין דף ע"א ע"ב ע"ד התוס' ד"ה אטו דמ"ש כמו בית הסתרים הוא דוקא והביא דמרן חיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב סי'