שדי חמד דברי חכמים לו

ברור ועברו עליה י"ב חדש שיש מי שהורה להקל ע"פ הכלל דטרפה אינה חיה י"ב חדש וזו שחיתה לא נטרפה והאריך לבטל דברי המתיר ואין לנו להוציא לעז על מה שהעידו רז"ל ושזה רעיון רוח ודברי הבאי וכו' וכתב בסיום דבריו ואם תשיב ומה נעשה וכבר ראינו בעינינו יתרת ברגל ששהתה י"ב חדש זו היא שאמר ריב"ל לר' יוסי בן נהוראי על דא את סמיך כלומר אי אפשר וכאילו אתה מעיד על שאי אפשר שראית אותו בעיניך או סיבה אחרת יש וכן בכאן אנו שואלין אותו שמעיד מאין אתה יודע ששהתה זו שמא שכחת או שמא טעית או שמא נתחלף לך זמן בזמן או שמא נתחלפה בהמה זו באחרת שאי אפשר להעיד שתהא בהמה זו בין עיניו כל י"ב חדש ואם יתחזק בטעותו ויאמר לא כי אהבתי דברים זרים וכו' ואחריהם אלך נאמר לו וכו' ויבטל המעיד ואלף כיוצא בו ואל תבטל נקודה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים הנביאים ובני נביאים ודברים שנאמרו למשה מסיני עכ"ל וממה שלא כתב להשיב להמעיד שעתה נשתנו הטבעים וכו' מוכח דלא שמיעא ליה סברא זו כן נראה בכונתו. והרב תה"ד בסי' רע"א ובכתבים סי' קס"ז הביא ג"כ מ"ש התוס' והרא"ש שנשתנו טבעי הבהמות שלנו ממה שהיה בזמן הש"ס לענין לידת פרה בת שתי שנים ולענין עינוניתא דוורדי (דברי התוס' והרא"ש הם בחולין דף מ"ז ע"א בד"ה כל הני עיי"ש ובמה שציין על הגליון וכיוצא לזה כתבו התוס' בסופ"ק דמ"ק דף י"א ד"ה כוורא אמ"ש בש"ס כוורא סמוך למיסרחי מעלי וכו' ולמישתי ביה אבוה דעכשיו תופסים דברים אלה לסכנה ושמא נשתנו כמו הרפואות שבש"ס שאינם טובות בזה"ז ועיין בדברי מרן כ"מ בהלכות דעות פ"ד הלכה י"ח ובהגהות קובץ על יד שם הלכה ח' על רפואות שבש"ס ובמ"ש באור לי סי' ע"ו) ורצה לומר כן גם במ"ש חז"ל דרוב בהמות אינם חולבות אלא א"כ יולדות דבהמות שלנו משונות משלהם כמו שמעידים שלפעמים חולבות ד' שבועות קודם הלידה ושוב כתב דאין להתיר מהאי טעמא לחוד לסמוך על חקירתינו שהוא נגד קבלת התלמוד ולומר שנשתנה בזמנינו וגם הגאונים שכתבו לאיסור ולהיתר מזה היינו צריכים לומר שלא כתבו דבריהם לזמנינו ולארצות שאנו יושבים בהם עכ"ל ואמנם הרמ"א באה"ע סי' קנ"ו הביא סברת הרשב"ץ בלשון וי"א וכו' ומתבאר ממ"ש הרב פ"ת שם בשם הרב פמ"א שכן דעת הרמ"א להלכה ושגם הספרדים שנמשכים אחר סברת הרמב"ם י"ל דבהא נקטי כהרמ"א עיי"ש והרב מג"א בסי' קע"ג סק"א (עמ"ש מרן דבין בשר לדגים חובה ליטול משום דקשה לד"א) כתב דבזה"ז אפשר דלא קפדינן דנשתנו הטבעים וכו' גם בסי' קע"ט סק"ח (עמ"ש מרן אכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקה ולא שתה מים ידאג וכו') כתב והאידנא נשתנו הטבעים אך מרן החבי"ף בס' רוח חיים בסי' קע"ג כתב דבס' נכ"י (נראה שהוא ס' נוהג כצאן יוסף ואינו מצוי אצלי) דחה דברי המג"א שם. ובמאי דתנן בפי"ט דמס' שבת מ"ב עושין כל צרכי מילה מוהלין ופורעין ומוצצין כתב הרב תפארת ישראל דלפי מ"ש הרופאים עתה דאדרבא ע"י המציצה אפשר שיסתכן (והסביר הדבר) ואין לתמוה שהוא נגד הש"ס דבכמה דברים נשתנו הטבעים וכו' היה נראה לסמוך על דבריהם לכל הפחות בשבת שלא לעשות חבורה וכו' אבל חלילה לזוז מדברי חז"ל וכו' עיי"ש וברפ"ג דמס' בכורות ומצאתי בס' יקר מלבושי יו"ט שנדפס מקרוב לידידי הגאון המפורסם הכהן הגדול מוהריו"ט הכהן יצ"ו שבסי' כ"ד (בד"ה אמנם) כתב דהגאון בעל משכנות יעקב לא רצה לסמוך עמ"ש הרמ"א בשם הרשב"ץ) בסי' קנ"ו הנ"ל דעתה נשתנו הטבעים ויולדת לתשעה נמי יולדת למקוטעים ובעי ששה חדשים שלמים אחר הכרת העובר וכתב דנראה שדעתו היא דמ"ש הרשב"ץ דעתה נשתנו הטבעים היא דעת יחיד דבאמת הריב"ש כתב שלא כדבריו וז"ל ואין להקשות ע"ז ממנהגו של עולם שרוב נשים יולדות ולד של קיימא לפחות מתשעה גמורים מיום שטבלה לנדתה שכיון שאינם בועלים ופורשים אין טבילתן ראיה שהרי אפשר שטעו באומד דעתן בהריון והולד הוא אם מטבילות הקודמות וכו' וכתב מי שרוצה לסמוך על דעת הרמב"ן דס"ל יולדת לתשעה יולדת למקוטעין יש לו עמוד נכון לסמוך עליו וגם זאת לא ברירא ליה יעי"ש בתשובת תרמ"ז שכתב מי שיחפוץ לחלוק עליו יאמר שגם הרמב"ן לא כ"כ אלא באבלות להחמיר אבל לא להקל בחליצה ושוב הביא (במלבושי יו"ט) מ"ש הג' בע"ס בית מאיר בס' צלעות הבית סי' וז"ל ויותר קרוב אלי מה שפירש הריב"ש בסי' תמ"ז (ט"ס יש למעלה או למטה) שאפשר לבעל דין לחלוק ולומר דהרמב"ן מחמיר באבלות וכו' אך ראיתי שהג' רעק"א בסי' פ"ט נראה להדיא שסמך ע"ד הרמ"א הנ"ל למעשה דהא גם שם לא היה ששה חדשים שלמים מעת שראה העד שהוכר עוברה מ"מ מתיר בפשיטות וכן הג' חמדת שלמה סמך על דברי הרמ"א הנ"ל למעשה וכן הג' ישועות יעקב כתב דהיכא דאי אפשר סמכינן ע"ד הרמ"א הנ"ל אלה הדברים אשר דבר בקדשו הרב מלבושי יו"ט יצ"ו וצריך לעיין בגוף דברי הריב"ש איך נחה דעתו לומר דהרמב"ן לא אמר אלא להחמיר באבלות והלא כלל גדול הוא בידינו למיזל לקולא במידי דאבלות ואין אדם רשאי להחמיר דנמצא חומרו קולו שמתבטל מת"ת ותפלין ועונה וכו' כמ"ש הפוסקים עיין במה שרשמתי במערכת ה"ה אות י' וכבר כתב במכתב לחזקיהו בחלק התשובות סי' י"א בישוב החקירה דלמאי איצטריך כללא דהלכה כדברי המיקל באבל ולא סגי לן בכללא דבשל סופרים הלך אחר המיקל דהיינו משום דבשאר דברי סופרים עם כי הדין נותן להקל אם בא להחמיר הרשות בידו מה שאין כן באבלות להקל אמרו ולא להחמיר משום דחומרו קולו עי"ש וא"כ איך יתכן לומר דהרמב"ן לא מחמת ששורת הדין כן קאמר אלא להחמיר והלא חומרא זו קולא היא ואף שאינם אלא ביטול בשואת"ע לא היה מן הראוי להחמיר בדבר שיבא ע"י זה לידי ביטול מצות ה'. ודוחק לפרש שכונתו שהרמב"ן לא אמר אלא לענין חומרות שבאבלות ולא לענין הקולות שבו ושו"ת הריב"ש א"מ בידי ובדברי הריב"ש שהביא מרן הב"י בסי' קנ"ו ליתנהו להני מילי כמו שיראה הרואה והרב חת"ס בחיו"ד סי' ק"א (בד"ה איברא) הביא מ"ש מוהרש"ל בפרק גיד הנשה סס"י ט"ו דמדלא הביא הרמב"ם הך דמר בר רב אשי דבניתא דאטוי בהדי בישרא אסור למיכליה אפילו במילחא משום סכנתא ש"מ דהוא ברוב בקיאותו בטבעיות וברפואות ידע דבניתא אינו מזיק והש"ס מיירי שנטוה עם בשר ממש וכתב ע"ד שהוא דוחק מפורסם דעכ"פ היה להרמב"ם לומר דאסור לצלותו עם בשר ממש לכן כתב דיותר נראה דלפי עוצם חכמתו ידע והבין שנשתנו הטבעים בענין זה וכמ"ש התוס' (הביא דברי התוס' בכמה מקומות בזה) ומג"א רס"י קע"ג כתב ג"כ דאפשר נשתנו הטבעים ומייתי ראיות אחרות ומ"מ כל הראיות יש לדחות דהתם נתברר לנו שנשתנה המקום או הזמן דוק ותשכח ואפי' הך דשיבתא בתוס' יומא דף ע"ז ע"ב י"ל אותם הבקיאים בהם ובשמותיהם וכותבין קמיעין יודעים רוחות ושדין דשכיחי ודלא שכיחי וכו' אבל הכא מי הגיד לנו דבטל החששא ההיא דישראלים נזהרים באמת ומשארי אומות אין ראיה כדאיתא בע"ז דף ל"א ע"ב גבי גילוי אלא דמדחזינן להרמב"ם דרב גובריה ברפואות וטבעיות שהשמיט הנ"ל ע"כ ניסה בחקירתו ומצא שנשתנו הטבעים בזה אתוד"ק ובההיא דשיבתא שהזכיר החת"ס עיין אאאאא לחזקיהו בחלק התשובת רס"י א':

סימן טו (מקונטרס הכללים מערכת הטי"ת אות ט"ו)

טעמא דקרא קיימא לן כמאן דלא דריש טעד"ק עיין להרבנים נו"ב ח"א אה"ע סי' פ' אות ד' ואות ח' וברכ"י סי' תכ"ח אות ז' וחת"ס א"ח סי' ח"ק ד"ה ואע"ג ובחיו"ד סי' רנ"ד ור"ל אהלי יהודה דף צ"א ע"ג משנת אברהם דף י"ג ע"ג ס"ק י"ג נחפה בכסף ח"ב דף ק"ה ע"ב וי"ל בס' כל החיים הנד"מ למרן החבי"ף במ"ע זו אות ה' וכ"כ הרב חו"י סי' קמ"ב הובא בספר חיים ביד ס"ו סי' י"ח ועיין עוד חת"ס יו"ד סוס"י שמ"א חיים ומלך הנ"מ דף ג' ע"ג ישועות יעקב יו"ד בקונטרס דברי נכד המחבר בהל' אבלות דף ל"ב ע"א ח"ץ סי' ס"ג ד"ה ובקושית שיבת ציון סי' צ"ח ד"ה ומה שואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סי' קפ"ג ויש לתמוה עמ"ש הגאון שו"מ בח"א סי' ס"א דבמ"ע שיש בה לאו אף דהוי הז"ג נוהגת בנשים לפי מ"ש הרב האבודרהם דטעמא דנשים פטורות הוא משום שמשועבדת לבעלה א"כ כיון דבהלאו אינה משועבדת