שדי חמד דברי חכמים לד

מ"ש בפ"ק דיש זכיה לחרש היינו אם מזכה להחרש ע"י בן דעת מהני וק"ל ועיין דברי אמת בקונטריס שביעי סי' א' ד"ה וראיתי להרב בעל מח"א וכו' שעמ"ש המח"א דמדברי הרמב"ם נראה דלא כהרשב"א וכו' כתב וז"ל ולא הבנתי דבריו ז"ל דהרשב"א לא קאמר שאין החרש זוכה לעצמו אלא שאין החרש זוכה לאחרים עכ"ל אחר זמ"ר ראיתי בס' מל"ח (הנזכר בדברינו לקמן בד"ה והנה וכו') בהשמטה שבסוף הספר שכ' ע"ד הציון ירושלמי הנ"ל כמ"ש בעניותין ולא ראה דברי המח"א ודב"א הנ"ל והביא מה שהשיב לו הג' שו"מ ע"ז עי"ש ועיין אבני מילואים בסוס"י א' שעפ"י מ"ש בקצה"ח סי' רמ"ג סק"ו דאין בחרש דין זכיה כלל מיישב קושית הגאון חתנו של הג' נו"ב סי' ס"ג על ר"י בר"י בדין קטן בן י"א שנים שקידש לו אביו אשה וכו'

והנה מסתמיות דברי הרמב"ם משמע דלא משכחת זכיה לשוטה כלל אלא ע"י בן דעת דמזכה לו אבל אם הוא עצמו זוכה מההפקר לאו כלום הוא אפי' מדרבנן וראיתי בפרמ"ג א"ח בפתיחה הכוללת ח"ב אות ב' שכ' וז"ל ואיכא לעיוני בחמץ חש"ו שזכו מהפקר דמ"ה לאו שלהם באין אחרים מזכים כ"א מדרבנן וכל שאסור להשהותו מדרבנן שרי בהנאה וכו' עי"ש מבואר דס"ל דע"י עצמו זוכה מיהא מדרבנן וכעת לא ידעתי מנ"ל דאית לי' זכיה ע"י עצמו כלל ועיין ברמב"ם פכ"ט מהלכות מכירה דין ב' ודין ד' ובש"ע ח"מ סי' רל"ה סי"ז וס"כ החילוק שבין חרש לשוטה וק"ל גם מאי דפשיטא ליה דאם אחרים מזכים לו זכי מדאורייתא ומשמע לשיטתו דחשיב כחמץ גמור שעבר עה"פ ואסור בהנאה תמיה לי דהרי לדעת הרמ"א והרא"ש הנ"ל שוטה גמור אין לו זכיה כלל אף במתנה וא"כ בחמץ שעבר עליו הפסח נוכל לסמוך ע"ז להתירו בהנאה מיהא. והנה מדברי הפוסקים בכמה עניינים מתבאר דזכיה ע"י אחרים עדיפא מזכיה ע"י עצמו דדעת אחרת המזכה אלים ומהני. וראיתי להרב חינא וחסדא בח"א דף קס"ט ע"ד שכתב בשם הרב מגילת ספר דף נ"ד ע"ג לענין גר חרש ושוטה דס"ל דלשוטה מהני זכיה ע"י ב"ד כמ"ש הרמב"ם בפ"ז (צ"ל פ"ד) מהלכות זכיה ולא לחרש ושלזה דקדק הרמב"ם וכתב אבל החרש זוכה לעצמו דמשמע דלא ע"י ב"ד וכו' דלא תקנו לחרש אלא שיהא זוכה ע"י עצמו ולא ע"י ב"ד וכו' והוא תמה ע"ד דהא חרש עדיף משוטה ואי בשוטה מהני זכיה ע"י אחרים כ"ש בחרש וכו' וגם מדברי ה"ה וכו' עי"ש מה שהאריך וס' מג"ס אין אצלי ולענ"ד מ"ש הרמב"ם דהחרש זוכה לעצמו ריבותא קאמר דאף ע"י עצמו זוכה דעדיף משוטה דאין לו זכיה ע"י עצמו כלל כמ"ש בסי' רל"ה הנ"ל. וכ"ש שזוכה ע"י מזכה בן דעת ודעת הרב שו"מ במהדורא ב' הנ"ל כדעת החינא וחסדא דמהני זכיה ע"י אחרים לחרש כמו דמהני לשוטה. ועיי"מ בח"מ סי' רמ"ג סי"ו וי"ז ובסמ"ע ס"ק כ"ט וס"ק ל"א וקצת תמיה לי על הרב חינא וחסדא דנראה דנקיט בפשיטות דלשוטה מהני זכיה ע"י אחר כדעת הרמב"ם ולא זכר דברי המח"א הנ"ל שלדעת הרא"ש לא מהני לשוטה זכיה ע"י אחר ואולי הוזכר זה בס' מג"ס הנ"ל אחר זמ"ר מצאתי בס' מלאכת חרש לאחד מגאוני דורינו יצ"ו בדף ט"ז אות ס"ח שהביא מ"ש הקצה"ח סי' רמ"ג סק"ו דהמזכה לחרש ושוטה ע"י אחר לא מהני ותמה ע"ד איך חולק על הרמב"ם וש"ע סי' רמ"ג סי"ז דהמזכה לשוטה ע"י בן דעת זכה ופשוט דה"ה חרש וכ"כ הטור סי' רמ"ג סכ"ב לענין חש"ו שזוכין להם ע"י אחר וכן הוא בירושלמי פ"א דק"י וכו' והתוס' יבמות קי"ג ע"א (כבר רשמתי למעלה שו"ת השו"מ מהדורא ג' מ"ש בזה) ומה שדחה ראיית ה"ה דבריו תמוהים וכו' ומה שהביא מדברי הרא"ש פ"ב סי' י"ד המעיין בגוף דברי הרמ"ה שהביא בשטמ"ק שם יראה דלא הוזכר בדבריו עתים חלים רק שוטה סתם והוא שוטה גמור. ומ"ש הרא"ש גם זה עתים חלים הם דברי עצמו שהוסיף טעם מעצמו לרווחא דמילתא אבל באמת גם הרא"ש מודה דגם לשוטה גמור יש זכיה ע"י אחרים שהרי בתוספתיו ליבמות קי"ג ע"א כ' גבי חרש דזכין לאדם של"ב כמ"ש התוס' הנ"ל והוכחה לזה מדהטור לא הזכיר סברת הרא"ש וכו' ומ"ש הקצה"ח דחרש ושוטה לא חשיבי אתי לכלל דעת כמו בעכו"ם דלא חשיב אתי לכלל שליחות כשיתגייר לא דמי כלל דזה ע"י מעשה. אבל חו"ש יוכל לבא לכלל דעת ממילא בידי שמים וחשיב אתי לכלל דעת אלו תוד"ק ולפי זה בטלה מחלוקת דגם הרא"ש ס"ל כהרמב"ם דאף שוטה גמור זוכה ע"י בן דעת ומתיישב בזה דברי הפרמ"ג הנ"ל וגם החינא וחסדא אולי ס"ל כן בפי' דברי הרא"ש אלא דמ"מ היה לו להביא דברי המח"א ולבאר דברי הרא"ש על דרך שביאר הג' מל"ח נר"ו. ומ"ש הג' מל"ח דחרש ושוטה לא חשיבי מחוסר מעשה דיכולים להשתפות בידי שמים ממילא כקטן דאתי לכ"ד ממילא הן אמת דכ"כ התוס' בגטין דף כ"ב ע"ב לענין בני כריתות דחו"ש הם בני כריתות דאפשר שיתרפא ויתפקח מ"מ כיון דהוא ספק ולא שכיח כמו קטן שהגדיל אפשר דחשיב מחוסר מעשה ולא דמי לקטן. ועיין בשו"ת נו"ב אה"ע מה"ק סי' ס"ד ובמ"ת סי' ס"ח ושיבת ציון סי' ד' וכתב סופר סי' ז' דפקחות החרש לא שכיח וא"כ לא נפלאת לומר דחשיב מחוסר מעשה להתפקח ע"י מעשה

ולענין שליחות לחרש עיין בירושלמי קידושין פ"א ה"ג ופ"ב ה"א ד' כ"ב ע"ב (מדפוס זיטאמר) ובמה שהאריך בזה מרן מוהריט"א בס' קהלת יעקב סי' קי"ט בד"ה והנה אמרינן בירושלמי וכו' בפי' דברי הירושלמי: סימן יג (מקונטרס הכללים מערכת הטי"ת אות ב')

יג טבילת כלים חדשים הנקחים מן הנכרים כתב הרב ארעא דרבנן באות רפ"ד דהיא מדרבנן כמ"ש הרמב"ם בפי"ז מהלכות מאכלות אסורות ומרן חיד"א במערכה זו אות ה' כתב שדעת רוב הפוסקים שהיא מדאורייתא וכן דעת מרן בש"ע סי' ק"כ כמו שבאר הרב פר"ח בסי' ק"כ סק"ז גם הרב שלחן גבוה בסי' תנ"א סק"כ בהחלק הראשון (שבדף ל"ד ע"ב) אות ב' הזכיר מחלוקת זו דלהרמב"ם היא מדרבנן והראב"ד והרמב"ן והרשב"א סברי דהיא מדאורייתא ואזלינן בספיקא ובבעיא דלא איפשיטא לחומרא ושכן עיקר לדינא מאחר שכן דעת מרן כמ"ש הרב פר"ח וסיים דמ"מ מידי ספק פלוגתא לא נפיק ואם יש עוד ספק הוי ס"ס וכו' עיי"ש ומרן בכ"מ והרב לח"מ בהלכות מ"א פי"ז הלכה ד' כתבו בשם הרשב"א בתשו' שהבין בדעת הרמב"ם דס"ל דטבילת כלים מדאורייתא וכתבו מה הכריחו להרשב"א להבין כן בדעת הרמב"ם מה שאין נראה כן מלשונו. אמנם הרב פרי תואר בסי' ק"כ כתב דט"ס הוא בדברי הרשב"א וצ"ל זולת הרמב"ם דס"ל דהיא מדרבנן עיי"ש גם הרב מטה אהרן בח"א דף קמ"ז ע"ד כתב בשם הרבנים קרית ספר וכנה"ג ופר"ח דט"ס הוא בדברי הרשב"א וכו' ושפשוט שדעת הרמב"ם דהיא מדרבנן מדפסק בעיא דמשכנתא לקולא ואין מזה הכרח גמור עיין בהגהות מיימ"ו שם אות חי"ת מ"ש בשם ראבי"ה שאין זה כתיקו דאיסורא לחומרא וכו' ובמה שהסביר הרב חת"ם בחיו"ד רס"י קי"ד ואם נחלקו בדעת הרמב"ם עכ"פ דעת הרמב"ן והראב"ד והרשב"א מבוררת דסברי דהיא מדאורייתא כמ"ש הרבנים הנ"ל וכתב הרב מטה אהרן שם שכן גם דעת הריטב"א בחי' עיי"ש. והרב ב"ח בסי' ק"כ סעיף ב' הבין מדברי הסמ"ק שהביא מרן הב"י שם שסובר דטבילה זו מדאורייתא היא עיי"ש ובאמת שכן מתבאר מדבריו כמו שיראה הרואה ומכל זה תמיה לי על מה שראיתי להרדב"ז בתשו' החדשות סי' ל"ד שנשאל בטבילת נדה שלא בכונה שנחלקו רב ור' יוחנן אם נדה שנאנסה וטבלה טהורה לביתה ונחלקו הפוס' אם הלכה כרב דטהורה לביתה או כר"י דאף לביתה אינה טהורה ובד"ה והוי יודע וכו' כתב שדעת הר"ן להקל כהרמב"ם ושכן משמע מהרשב"א והראב"ד ושכן פי' ר"ח דקי"ל כרב וכן פי' ר"י ופסק דמי שקנה כלים חדשים ונפלו לו במים עלתה לו טבילה וסיים ע"ז ומילתא דפשיטא היא ואי לאו דמסתפינא אמינא דאפי' רי"ו מודה בהא כיון דטבילת כלים חדשים לאו דאורייתא היא מודה הוא דלא בעו כונה ואע"ג דילפינן לה מכלי מדין אסמכתא בעלמא היא וכ"כ הרמב"ם בפי"ז מהלכות מאכלות אסורות עכ"ל והוא תימה איך נקיט בפשיטות דטבילת כלים חדשים אינה אלא מדרבנן והלא לדעת שאר הראשונים הנז"ל היא מדאורייתא ואף דעת הרמב"ם