שדי חמד דברי חכמים כה

הקורע בחמתו יהיה בעיניך כעוע"ז ולא יעלה על לב אדם לומר באלו והדומה להן יהרג ואל יעבור וכו' עי"ש ומצאתי בקונטריס מסגרת זהב שבסוף סדר טהרות בספר תפארת ישראל (פיה"מ) שבפ"ק דברכות כתב בשם הרב אביו שפירש מ"ש בש"ס דברכות דף ד' הנ"ל מאי שנא בכל דוכתא דלא תני חייב מיתה וכו' דר"ל דהרי באמת חייב מיתה על כל דרבנן כדמוכח בעירובין דף כ"ח ע"ב ואפי"ה לא תני חייב מיתה ומ"ש הכא דתני וכו' והרב המחבר האריך בזה שכן מוכח מעובדא דרע"ק בעירובין שם וכו' עי"ש (בד"ה והנה אגב גררא) ולענ"ד אין הכרח מעובדא דרע"ק דודאי אין סברא לומר שהעובר על דבריהם במקום חשש סכנה שיהיה חייב מיתה אלא שרע"ק מחמיר על עצמו היה כמ"ש התוס' שם ומדברי הגמ' בברכות הנ"ל אין הכרח לפרש כדבריו דיש לפרש בהיפך דהכונה דגם בזה לפי האמת אינו חייב מיתה כמ"ש המפ"ר הנ"ל: סימן ח מקונטרס הכללים מערכת החי"ת אות ק'

), ח חייב אדם לקבל פני רבו ברגל כתב הרב נו"ב במ"ת א"ח סי' צ"ד ה"ד הרב שערי תשובה סי' תקכ"ט דבזה"ז ליכא חיובא אלא נכון לעשות כן ומשו"ה השמיטוהו הפוסקים ובגוף התשו' ביאר דהגם דאין דרך הרי"ף והרא"ש להביא מה שאינו נוהג בזה"ז מ"מ כיון שהם מעתיקים דג"מ כיון דנכון לעשות כן העתיקו מימרא זו אבל הריב"ה ומרן אין דרכם להביא מה שאינו עפ"י הדין בזה"ז עי"ש ועיין בס' ימי שלמה בדף ז' ע"א דלפי הנראה לא ראה ידי"ן הרב המגיה נר"ו דברי הנו"ב בגופן שלהן ואמטול הו"ק לו מדהביאו הרי"ף והרא"ש מימרא זו ויישב עיי"ש ומה שתמה עוד ידין הנ"ל מדפסקו הטוש"ע דמותר לעבור במים בט"ב ויוה"כ לקבל פני רבו דדוחק לומר דמשום נכון התירו ומה גם למ"ד ד"ה עינויין דאורייתא בהורמנותיה דמר נר"ו אינו מן התימה דאטו מי גרע מעובר במים לשמור פרותיו דליכא סרך מצוה ושרי וטעמא דלא נאסר אלא רחיצת תענוג אבל כל שהוא לצורך אינו בכלל האיסור. ועי"ש מה שהאריכו הרב המחבר והרב המגיה יצ"ו בעיקרא דהאי מילתא וכמה שחידש הריטב"א בח"י לסוכה ל"ד ז"ך ע"ב דכי איתיה במתא בכל יום ויום חייב לקבל פני רבו וכו' ועמ"ש המג"א סי' תקנ"ד סקי"ב דבחול אינו חייב לקבל פני רבו ועוד איזה חי' דינים בזה. לך נא ראה שם ובתשו' מים חיים להרב מוהרח"ך ראפאפורט בחא"ח סי' י"ד וכדעת הסוברים דגם בזה"ז איתא להאי חיובא משמע ממ"ש בפ"ק דסוכה דף יו"ד ע"ב דאמרי ליה לרב נחמן שלוחי מצוה אנן ופטורין מן הסוכה ופירש"י דחייב לקבל פני רבו ולדעת הסוברים דאינו נוהג בזה"ז כתב ידידי הג' עמודי אש נר"ו בסי' ה' אות מ"ב שהם מפרשים דלא כפירש"י אלא שהיו שלוחים לאיזו מצוה עיי"ש והרב יפה ללב נר"ו בסי' תקכ"ט אות ד' ובקונטריס יפה ללב דף ע"ג ובח"ג ביו"ד סי' רמ"ב אות י"ח שקו"ט בדין זה על שהשמיטוה הריב"ה ומרן והביא שם בדף קכ"ב אות ג' בשם מר אביו דבזה"ק ח"א דף קכ"ז אמרו סתם חייב אדם לקבל פני רבו ועל יום ר"ח קאי ומר נ"ר מצא כן מפורש בזהר ואתחנן דף רס"ה ע"ב וחידוש הוא שלא הזכיר דברי הרב מג"א סי' תקכ"ט הנ"ל

ודע דעיקר דבר זה הוה משמע לי דאינו מדאורייתא ולכל היותר אינו נחשב אלא דברי קבלה ולא דאורייתא ממש אך ראיתי להרב פתח הדביר בח"א סי' צ' סוף אות ד' שכתב בשם הרב בני יהודה דף ס"ז ע"ב בדין אם מותר לעבור בשבת במים בספינה כדי להתפלל בעשרה דנ"ל דאסור מן הדין לדעת בה"ג שפסק כן מרן בסי' תרי"ג ס"ו דאסור לעבור בספינה לקבל פני רבו ואם למצות הקבלת פנים דהוי דאורייתא לא התירו כ"ש לצורך תפלה בעשרה דאינו אלא דרבנן עכ"ל ומשמע דמדאורייתא ממש קאמר דהגם דמצינו בש"ס לשון דאורייתא שפירושו שיש לו סמך בדאורייתא ודעת הרב (בני יהודה) עצמו בעפרא דארעא ע"ד הרב ארעא דרבנן באות קד"ם דגם בדברי רש"י מצינן לפרושי דדאורייתא דקאמר לאו דוקא אלא ר"ל שהוא מדברי קבלה (עיין מה שרשמתי במערכת הדל"ת אות י"ט) מ"מ לא ניחא לי למימר הכי במלתייהו דרבנן בתראי דבתראי וצריך לעיין בגוף דברי הרב בנ"י ואין מצוי אצלי והרב שער אפרים סי' ל"ח הביא דבריו הרב טל אורות בתשו' א"ח סי' ב' כתב דרך כלל ללכת לבית האבל ולבית המשתה ולקבל פני רבו כל הני מילי אינן אלא מדרבנן עיי"ש: סימן ט (מקונטרס הכללים מערכת החי"ת אות ק"ג)

ט חרש שאינו שומע ואינו מדבר שאינו כן מלידתו אלא היה פקח ונתחרש אם דינו כחרש גמור ממעי אמו נסתפק בזה הרב השואל שבשו"ת צ"ץ החדש בחאה"ע סי' ל"ה אות ד' דאולי חרש היינו ממעי אמו כלשון תשו' הרא"ש שבטוח"מ סי' רל"ה ואם אין דינו כחרש גמור שמא הוא לדידן כחרש ממעי אמו לר"א (יבמות קי"ג) דל"מ מגרש כלל ומני"ר פשיט"ל דהוי כחרש גמור ובמחכ"ת יש לפקפק בראיותיו. מ"ש דבפקח ונתחרש חלוקים חביריו על רשב"ג וס"ל דאף אם יכול לדבר מתוך הכתב אינו יכול לגרש כמ"ש בגטין דף ע"א ולכן יש פוסקים בסי' ק"ך דפקח יכול לגרש ע"י כת"י משא"כ בחרש אם נשאה כשהוא פקח ע"כ הנה אם באנו לומר דפקח ונתחרש הוי לדידן כחרש מעיקרו לר"א ולא מצי מגרש משום ס' עתים חלים וכו' א"כ אין ראיה מדלא מגרש ע"י כת"י דדינו כחרש גמור. דדילמא משום דמספק"ל בעתים שוטה אינו יכול לגרש. ואי הוה אשכחינן מאן דאמר דפקח שנתחרש וכתב בכת"י כתבו ותנו וכו' וכן עשו דאינו גט כלל. שפיר הוה שמעינן דמדמקילינן לומר דאינו גט ש"מ פשיט"ל דחרש גמור חשבינן ליה אבל מהפוס' שכ' דאין כותבין נראה דאין ראיה כאמור. ובדרך זה יש לדחות מ"ש דכ"מ בירוש' סו"פ חרש. דהתם נמי פקח שנתחרש עד שלא כנסה דאינו מאכיל בתרומה היינו נמי להחמיר משום ספק עתים שוטה וכן מה שהביא מדברי הר"ן בפ"ק דגטין דף ט' ע"א מאי אינו יכול לומר וכו' דפקח שנתחרש אינו נאמן להעיד ע"י כתב וכו' היינו נמי לחומרא משום ספק עתים שוטה וכן הראיה שהביא בפ"ב דגטין דף כ"ג דפקח ונתחרש דוקא אם חזר ונתפקח כשר הלא"ה הוי כחרש גמור גם זה י"ל דכשלא חזר ונתפקח פסול משום ספק. והראיה שהביא מדמשוי מתני' ר"פ חרש פקח שנתחרש לנשטתה הא ודאי יקשה להוציא דין על פי דיוק כזה. וכן מה שהכריח מדתנן נתחרש הוא וכו' דהיינו אחר הנישואין לימא דנתחרש קודם נישואין נמי אינו מוציא אלא ודאי נתחרש קודם נישואין דינו כחרש גמור. הנה מגופא דמתני' נראה דאין הכרח דהא מצינן למימר דנתחרש דתנן היינו נתחרש קודם נישואין וכלומר דפקח שנתחרש אינו מוציא אך ודאי כונתו להכריח כן עפ"י מ"ש רש"י והרע"ב והנמק"י דמ"ש במתני' נתחרש היינו אחר הנישואין וכו' דלפי זה ודאי מוכח שפיר ממתני' דפקח שנתחרש דינו כחרש גמור כמ"ש הג' צ"ץ הנ"ל. ומה שהביא ממ"ש הרמב"ם פ"ו מה"ג ה"ח ובש"ע סי' קמ"א סל"ב הנה כוונתו להוכיח מדכ' דחזר ונתפקח כשר משמע שאל"כ אינו כשר משום דהוא כחרש גמור. וכדרך שהוכיח מהש"ס גטין דף כ"ג. וכבר כתבתי דאין מזה ראיה. אך נלע"ד דמדברי הרמב"ם שם אפשר להוכיח דכל חרש שוים לא שנא חרש ממעי אמו ל"ש פקח שנתחרש והוא ממ"ש היה השליח חרש ונתפקח הרי זה בטל. ומדלא מפליג בין חרש לחרש משמע דבכל חרש קאמר דהגט בטל ומדבטל מוכח ודאי דהוא מהת"ו ואי פשטה ידה וקבלה קידושין לא חיישינן להו אלמא דמדאורייתא חשיב כשוטה בעלמא ואין במעשיו כלום ואין לומר דלכך נתכוון הג' צ"ץ בראייתו שהרי הביא ראיה גם מדברי הש"ע ובשו"ע כ' פסול ולא בטל. ועוד דממ"ש בצ"ץ אח"כ מוכח דלא דחיקא ליה לומר דחרש האמור בש"ס ופוסקים היינו חרש גמור ממעי אמו דוקא עי"ש ודו"ק

ואנא עניא לדידי חזי לי להוכיח מדברי הרא"ש גופיה דגם פקח שנתחרש דינו כחרש גמור והוא ממ"ש בפי' לנדרים דף ע"ג ע"א דמאי דבעי רמי ב"ח חרש מהו שיפר לאשתו היינו במדבר ואינו שומע דאילו בשאינו שומע ואינו מדבר ברמיזה לא מצי מפקע