שדי חמד דברי חכמים כד

ב' לא התיר בבית הכנסת מטעם דברבים ליכא חשדא דש"מ דבבהכ"נ איכא חשדא טפי משאר מקומות ע"כ ולענד"ן דמה שאסר הרא"ש בתשו' לאו משום חשדא הוא (כי היכי דנימא דהו"ל להתיר בבהכ"נ כי ברבים היו) וזה לשון הרא"ש מה ששאלת בענין המחצלת הנקראת סגאד"א שדרך הישמעאלים להתפלל עליה ויש בה כמו צורת משקל שחור אם מותר לתלותה בבית הכנסת לצד ההיכל ולהתפלל כנגדה וכו' דבר זה שאלתי וחקרתי עליו ונתברר לי שנהגו איסור בכאן וכו' לפי שאומרים שאותה צורה שחורה העשויה בה היא צורת המקום שהולכים לחוג שם בארצם וכו' ועוד אמרו שיש בה צורת מרקלוס וכורעים עליה וכו' וכיון שכן נראה שאסור לתלותה בבהכנ"ס כלל כ"ש בצידי ההיכל עכ"ל הרי שלא העלה על שפתיו לתא דחשד כלל דאי הוה ס"ל דאסור משום חשדא לא הוה מישתמיט מלומר דאסור משום חשדא ושצריך להוציאה מבהכ"נ מה"ט וכעת צל"ע ומדברי הרב קרית חנה סוס"י ב' נראה דפשיטא ליה דכי אמרי' דברבים ליכא חשדא היינו אפילו בבהכ"נ עיי"ש ויש שינוי בזה בתשו' שהובאה בשבות יעקב ח"ב סי' מ"ד עיי"ש ועיין שו"ת חת"ס יו"ד סי' קכ"ט ובחלק הששי סי' ו' שמתבאר יפה מד"ק דלא ס"ל לחלק בין שאר מקומות לבהכ"נ וכן מתבאר דעת הרב נו"ב במ"ת א"ח סי' ק"ג אחר שנים רבות ראיתי במכתב אלי מידידי הגאון המפורסים מוהרי"ז שטערין אבד"ק שאוויל יחיה שכתב ע"ד הרב כ"ת הנ"ל וז"ל ומה שהשיג הפת"ש על השו"ת דברי יוסף סי' ח' דהא שם משני רבים שאני דמשמע להדיא דלא כדבריו עכ"ל ראיתי להעתיק בזה דברי השו"ת הנ"ל שכ' ומה שנסתפק אם בבה"כ דאיכא רבים אם יש לחוש לחשדא שלרי"ף ורמב"ם אין לחלק בין יחיד לרבים ועוד דאפי' המתירים בשל רבים היינו דווקא בההיא דר"ג שהיה לו בעלייתו אבל בהכ"נ שמיוחד להתפלל פשיטא דחיישי' טפי לחשדא מביחיד בביתו ואל תשיבני מההיא אנדיטי דהוי בי כנישתא וכו' ר"ה כ"ד ב' ש"ה שהונח באונס כמ"ש בערוך ערך אנדיטי עכ"ל וע"ש שכתב בתשובות שאלות שהי' צלם והיו עובדים אותו הפרסיים והוק' ליה מה מצוי בבה"כ שגזר המלך שיעמידוהו על כרחם של ישראל וכשבטלה הגזרה סלקוהו ואותה מלכות עצמה בטלה עכ"ל ולדידי' יקשה כן גם על הערוך שכתב מתשו' הגאונים אם לא דנימא שלא היה כן בגירסתו וכמו שלא חילקו הרי"ף והרמב"ם אבל הפשוט דלא היה קשה על מה שהיה מצוי כן בבהכ"נ שזה היה באונס רק על מה דמצלו התם רב ושמואל וע"כ בג' הוו רבים ולא חשידי כיון דליכא חשדא מצד העשיי' רק על מה דמצלו התם בכנישתא אבל השהיי' והעשיי' כן בבה"נ בלא אונס פשיטא דאיכא חשדא גם בשל רבים וכ"מ בש"ך סימן קמ"א ס"ק כ"ז ויש מתירים בש"ר דליכא חשדא ברבים אבל לעשות אין חילוק בין יחיד לרבים וכ' ר"י אע"ג דליכא חשדא מ"מ מכוער הדבר וע"ע במ"א רמ"ד ס"ק ד' והארכתי במ"א וע"ש בתשו' הנ"ל שנסתייע ג"כ מתשו' הרא"ש כלל ה' סי' ב' דאסור לתלות המחצלת בבהכ"נ ולא התיר מטעם דבבהכ"נ ליכא חשדא והרי הרא"ש מכת הפוסקים דבשל רבים ליכא חשדא וכמ"ש הטור בשמו עש"ל עכ"ד הגאון הנ"ל יחי'

וכתב הרב חתם סופר בחלק הששי סי' ו' דמ"ש הפוסקים דאף אי ברבים ליכא חשדא מ"מ מכוער הדבר היינו שלא יעשה כן צורה לכתחלה אבל אם כבר נעשית הצורה אין צריכים לשנות בה דבר למ"ד דברבים ליכא חשדא דאל"כ תקשה מכנישתא דהוה בה אנדרטא ועיילי בה ולא חיישו לכיעור אלא ע"כ לכתחלה קאמר מכוער לעשות והתם כיון שכבר נעשית הוו עיילי בה וא"כ בדיעבד אין כאן בית מיחוש עכ"ד דלענ"ד דלפי מ"ש הרב דברי יוסף סוס"י ח' דאף אי ברבים איכא חשדא מ"מ כשנעשה הדבר באונס לית לן בה וההיא אנדרטא באונס הניחוה עי"ש א"כ אין ראיה למה שחידש כמבואר. ועיין להר' קהל יאודה בחי' ליו"ד סוס"י קמ"א שכתב בשם הרב כנה"ג שאחר שהביא דברי הרי"ו דמ"מ מכוער הדבר סיים בשם הרדב"ז ומאי דעיילי בבי כנישתא וכו' באונס הניחוה שם לכן הוו עיילי להתפלל הנה נרגש מקו' החת"ס הנ"ל ומיישב דכיון שהונחה באונס ליכא משום מכוער הדבר ועיין בקונטריס טהרת הקדש הנ"ל שהביא משם הרמב"ן בחי' לע"ז שכ' בשם גאון דההוא אנדרטא באונס אוקמוה דאי לאו הכי איכא חשדא אפילו ברבים וכו' עי"ש. וגם עיקר דבריו ל"ז להבין דאי מיירי בעושה כן לכתחלה למה לי משום מכוער הדבר ת"ל דמן הדין אסור לעשות צורה אפי' ע"י עכו"ם משום אמירה לעכו"ם דבעיא היא גבי שאר איסורין ואזלינן לחומרא עיין מה שרשמתי במערכת האלף אות קע"ב ועיין שו"ת לב חיים ח"ב סוס"י קע"א ודו"ק

ודבר שאין האדם נאמן להעיד לעצמו מפני החשד אם הדבר ההוא של שלשה שותפים וכלם מעידים עליו כתב הרב פ"ת ביו"ד סי' שי"ב דכיון שהם שלשה אף שכלם שותפים ליכא משום חשד כדמשמע בכמה מקומות והרב שם אריה בחיו"ד סי' ו' ד"ה ומה וכו' כתב דדברי שגיאה הם ולא משמע כן בשום מקום ואדרבא ממ"ש הפוסקים באה"ע סי' י"ב מוכח בהיפך מדכתבו טעמא דאין אדם חוטא ולא לו: סימן ז (מקונטרס הכללים מערכת החי"ת אות צ"ב)

חייב מיתה מצינו דאמרו רז"ל ולאו דוקא אלא סימנא בעלמא עיין רבינו שמשון ריש מעשרות ובפי"א דמס' פרה מ"ג ולהרב תוי"ט שם ותוס' בכורות דף נ"ד ד"ה ושני וראיתי בס' נדפס חדש ממש לרב גדול בדורינו מיקירי עיק"ו ירושת"ו כש"ת מוהר"ר דוד שיפמאן יצ"ו הכי קרא שמו הביכורים והראיון בד' כ"ה ע"א שכ' וגם בלשון מיתה תנן בפרה פי"א מ"ג דבילה ש"ת שנפלה למי חטאת האוכלה במיתה ופי' התוס' בכורות נ"ד דל"ד מיתה ואולם בלשון חייב מיתה לא מצאתי שיהיה דרך הפלגה ובמקום שאמר חייב מיתה הוא חיוב ממש והאריך להביא כמה מקומות בש"ס שאמרו חייב מיתה והוא ממש עי"ש גודל בקיאותו ותמיה לי ההדיוט דאחר שראה מתני' דפרה הנ"ל איך נחה דעתו לומר כן שהרי שנו חכמים בלשון המשנה הנ"ל חייב מיתה ופי' התוס' דלאו דוקא הוא וכ"כ הרש"מ כמש"ל ועיינתי בכמה דפוסים במשניות ובש"ס ובכולם כתוב כן חייב מיתה וזה לשון הרב קהלת יעקב במענה לשון ח"ב אות רמ"ב מצאתי למוהרי"ק שכ' בשם תוס' בפ' מעשר בהמה הא דתנן דבלה שנפלה לתוך מי חטאת האוכלה חייב מיתה לאו דוקא אלא אסור מדרבנן כעין איסור מיתה ונפ"מ לאלקויי טפי משאר מלקיות עכ"ל הרי העתיק דברי התוס' על חייב מיתה כמו שכן הוא האמת והקרוב אלי שהרב נ"י לא ראה בגוף המשנה רק מ"ש התוס' שהעתיקו בלשון האוכלה במיתה. ולא זו הדרך במטו מניה דמר והיה לו לעיין במקור מקומו ולבבו יבין כי התוס' לא כיוונו להעתיק המשנה אלא תמצית הדין ומה שהביא מ"ש בברכות דף ד' כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה ומוכיח מדברי התר"י שהוא חייב מיתה ממש בידי שמים לענ"ד מדברי תר"י אין הכרח שאינו דרך הפלגה כמו שיראה הרואה וזכורני שראיתי באיזה ספר שמדקדק לשון הש"ס מאי שנא בכל דוכתא דלא תני חייב מיתה ומ"ש הכא דתני חיי"ם וכו' דהול"ל מאי שנא בכל דוכתא דאינו חייב מיתה ומ"ש הכא דחייב מיתה ומפרש דבאמת גם בזה אינו חייב מיתה אלא דאמרו כן דרך הפלגה ואהא הוא דמתמה מ"ש הכא דקתני וכו' ומצינו לשון מיתה בדברי חז"ל שר"ל חולשא בעלמא כמ"ש בתפארת ישראל פ"ד דתענית מ"ג עי"ש. הן אמת דמצאתי חבר להרב הנ"ל נר"ו שהרב תהלה לדוד בח"ב דף ע"א ע"ג הבין דמ"ש כל העובר עד"ח חייב מיתה היינו חיוב מיתה ממש בידי שמים עי"ש אמנם לענ"ד אין זה מוכרח כלל דשפיר מצינן למימר דהוא דרך הפלגה ועוד ראיתי בשם הגאון בנימין זאב סימן רפ"ז אמ"ש בשבת דף קי"ד ת"ח שנמצא רבב או רבד על בגדו חייב מיתה שכ' דאין נראה שיהיה חייב מיתה ע"ז אלא ר"ל שת"ח צריך שיהיה זהיר שלא תמצא טומאה בשוליו והיינו שם רע וכיוצא לזה כתב הריב"ש בסי' קע"א שדרך חז"ל להפליג בהגדלת העונות כדי שישמר אדם מהכשל בהן אמרו בערכין דף ט"ו כל המספר לשה"ר מגדיל עונות כנגד ג' עבירות ע"ז ג"ע ש"ד ובנדרים יצא רע"ק ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאילו שופך דמים ובשבת דף ק"ה