שדי חמד דברי חכמים רמג

הוסיף אהבה על אהבתו עם כל עדת ב"י בכלל כידוע. לכן אין דעתי העניה נוחה להתיר כי אם מה שהורו והתירו הקדמונים למכור להם ס"ת פסולה או לכתוב להם ס"ת חדשה שיהיו כל הפרשיות הסתומות פתוחות והפתוחות סתומות ומה טוב אם אפשר לעשות עוד איזה שינוים והבדלים המוחשים בין ס"ת כשרה שלנו לאותה שיכתבו להם אשר לדעתי סופר בקי ימצא מה לתקן תן לחכם ויחכם ותו ל"מ עד כאן דברי תשובתי להרב השואל יצ"ו ושלחתי שאלה זו ותו"ד תשובתי לרבני גאוני דורינו יצ"ו וקמא קמא דמטי לידאי מתשובותיהם אכתוב פה

זאת תשובת הגאון הגדול המפורסם כקש"ת מוהרי"ז שטערן יצ"ו נידון השאלה ממכירת ס"ת לקראים הנה, זה כמה שנים שנשאלתי בזה מברעדיאנסק מלומדי תורה או מאלה"ק דשם כי אינני מכירם ממרחק המקום והנני מעתיק תשובתי מאז אם כי עתה ע"פ מכתי"ק נודע לי כי כבר קדמוני רבנן קשישאי לחקור בזה מ"מ משנה לא זזה ממקומה וז"ל תשובתי אז. ועש"ק בר"ח תמוז תר"ל ארבע מטיבי צעד בעיר בערדיאנסק וכו' וכו'. ע"ד שאלתם מיום ב' ט"ו סיון שיושבים שם בין הקראים וכל עסקיהם עמהם ודורשי שלומם. וזה כמה שנים שמבקשים אותם למכור להם ס"ת ודחו אותם וזה מקרוב שהיה סיום התורה אצל אחד מהבע"ב והיה גם הקראים מהקרואים ונתקנאו קנאת סופרים והפצירו בהם מאוד להרשות להסופר לכתוב להם ס"ת ולא יכלו לדחות עוד. והרב דמחנם מו"ה ראובן איננו רוצה להזדקק בזה ולא אמר טעמו וכפי שכתבו הוא דה"ש בעירם הנה בלוקח ס"ת שכתבו הקראים מעצמם היה לחוש שמא היה מעובד של"ש וכדומה וכמ"ש בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשע"ד דצריך גניזה דשמא לא נעשה כתקון חז"ל כיון שאינו מאמין בדבריהם ושמא יבואו לקרות בצבור עיש"ב ולהט"ז ברס"י וסס"י רפ"א אין לקרות בפסול שאינו ניכר גם ביחיד אבל לענין לכתוב ובפרט למכור להם ולחוש שמא ברבות הימים ימכרו לישראל ויצטרך גניזה וכאן לא שייך ג"כ הטטמים של הנקה"כ שהקיל בעובדא דידיה ואין דעתי נוחה בחששות רחוקות כאלו לגזור מעצמינו שגם בלוקח ס"ת מהקראים נראה דיש לסמוך במה שנכתב על הגליון שהוא משל קראים ואסור לקרות בה וכמ"ש בנקה"כ ואם יש לגבב בזה חומרות מצד שרגילין לפעמים לזייף בספרים הישינים שהוא חשש רחוק מאד בדורות אלו דלא שכיח אתם מי שיוכל לאמן ידיו בכתיבת ס"ת ואחד היה בהם אבן רש"ף ופרסמוהו כה"ע והפת"ש בסי' רפ"א שהעתיק דרדב"ז לדינא מ"מ המעיין בגוף תשו' רדב"ז ד' ווינציאה שנחסר הרבה ביתר דפוסים ושמה חתם בשאלה א' לענין הגר שנעשה צדוקי ומכר תפליו וכו' ישראל כ' אותם שהרי א"י לכתוב כלל וכו' ולענין ס"ת ידוע שהקראים לוקחין ס"ת מישראל וא"י לכתוב כלל והרי באיסור דאורייתא ברוב אוכלי בשר וכדומה בנמצא הלך אחר הרוב וא"כ רובא דעלמא ס"ת כשרים הם וזה המוכר ס"ת מרובא פירש כמו בבשר הנמצא ביד הא"י ואף לדעת הרמב"ן בב"ב בכרם של ערלה דבדוכתיה ממש אין זה בגדר רוב וקרוב מ"מ שם דהיינו בדוכתיה ממש שגדל שם בכרם משא"כ בס"ת שאין דרכה להמכר מן הכותבה רק מהלוקחה ורק מ"מ איננה שוה לתפלין שאין כותבים ולא נושאים אבל ס"ת שקוראים ואחזקי בה ומיקרי גם דכתיבי ועכ"פ הבו דלא להוסיף עלה דלא יועיל כתיבה על הגליון ובכל דבר שמותר בדיעבד לא חיישי' שמא ישכח וכרא"ש ריש חולין ובט"ז יו"ד סי' ל"א ס"א וס"ד וע' בת"ח חולין ג' א' ד"ה אבל יוצא וע"ב ד"ה רוב מצויין ועיי"ש תוס' ד"ה אבל בא ומצאו ובתוס' שבת קמ"א ב' ד"ה במנעל ומגלה ב' ע"ב ד"ה כל וכן בברכות ט' א'. ואלו אכילת פסחים וכו' ולא חשיב קצירת העומר כיון דבדיעבד כשר שלא כהלכתו ע' מנחות ע"ב ב' וליכא ביה סייג וגם על עיקר פסול ס"ת שכתבה קראי אוסר הרדב"ז לקרות רק מספק ועכ"פ אין לחוש לחשש זיופי בלוקח מהם אם יתנו מקודם להגיה לראות שאין בה הוספות ולא יהי' החשש רק מצד כתיבה ועיבוד לשמה ובזה סגי שנכתוב ע"ג העמוד וכה"ג דהוא משל קראים דליכא תו למיחש כלל וע' שו"ת גבעת פנחס סי' נ"ז וגם בשו"ת יד אליעזר סי' ע"ו בענין למכור ס"ת לא"י כדי להשביע יעי"ש שהאריך לצדד להיתר וכבר האריך בזה בשו"מ תניינא ח"ד סי' קע"ד שהשיב להשואל הנ"ל במכירת ס"ת לערכאות והאריך הרבה וע' שו"ת מוהר"ץ חיות סי' ל"ב ובשו"ת חסד לאברהם חא"ח סי' י"ג (והארכתי עוד בתשו' להרב דפלאטא והגלילות במדינות אונגרין במה שהשמיטו הרמב"ם וטוש"ע מימרא דאין מוסרין ס"ת לנכרי דחגיגה (י"ג ע"א) ואכמ"ל בזה) ועיין בבני יונה ארוך סי' רפ"א בספרים שנדפסו מידי כהנים העובדים לעבודת קראים יעש"ב וע' בשו"ת מעיל צדקה סי' כ"ב בס' רזיאל שנמצא מועתק ביד אחד מהקראים עיש"ב וכנראה שהוא שינוי השם מהמדפים מפני דה"ש וכמבואר למעיין שם ועיין שו"ת רדב"ז ח"ר סי' ע"ג וע"ש בח"ב סי' תשצ"ו (ונשמטה בדפוס סדילקאוו וכן נשמט בתשו' ר"ב אשכנזי סי' ג' בדפוס הנ"ל) ובסוף תשובתו כתב ולענין ללמדם תורה ומקרא וטעמים מותר וכו' ובתשו' הרמב"ם פאר הדור סי' ע"א על צירוף הקראים למנין עשרה מהכ"ת שישלימו בהם מאחר שאינם מודים בזה וכו' וע' בעזרת נשים אות ס"ג לענין עדות ועיין באבן ספיר בדברים עתיקים פרק יו"ד בהערה ד' י"ז ע"א ועיין בשו"ת מבי"ט ח"ג סי' כ"ב ובח"א סי' ל"ז ול"ח ועיין שו"ת הרא"ם סי' נ"ז נ"ח צ"ג צ"ד ועיין שו"ת בשמים ראש סי' ר"ך ונוב"י מ"ק חאה"ע סי' ה' ואכמ"ל וכל זה כתבתי בענין שיש בו איסור כמו ללמד דברי תורה לעכו"ם שבמקרא אין חשש איסור בין לרמב"ם וגם לרדב"ז, ואף שאין זה דמיון ללמד תורה רק למוסר לו כת"י של תורה ובכה"ג שרי גם בעכו"ם כעירובין ל"ז א' וספק דבהכא החשש שיהיה בידם רק מצד ביזיון שהרי בלסטים בישראל לא איכפת לן שיהי' בידם ומטעם זה משמע בגיטין מ"ה ב' דלוקחין ספרים מיד עכו"ם שלא יהי' אצלו בבזיון וכ"ז לא שייך בקראים שמכבדין התורה שבכתב וכ"ש ס"ת שהרי רוצים לשכור סופר ס"ת בעבורם דזה כתוב ואתחזק וכ"ש מפני דה"ש כזה ובירושלמי פאה פ"א ר' שלח לארטבון מזוזה ובפ"מ כ' שהיה יאודי חשוב וז"א דארטבון מלך פרס היה כנודע ועיין רש"י יומא י"א א' ושלח לו מפני דה"ש שידע שיכבדם. הגם שבס' יפ"מ כתב ע"ד ירושלמי דפאה דר' שלח לו מזוזאה כדי שלא יצטרך ליתן לו ס"ת שלימה ודבריו בלי שום יסוד בשגם נ"ד לא עשה ע"פ בקשתו ורק שבקש ממנו מילתא אטימטין יע"ש ושאלתות פ' עקב שנכנס שד בביתו יוצלח עי"ז, ועיין ביו"ד רצ"א ס"ב בהג"ה עכו"ם שבקש שיתנו לו מזוזה וכו' דמותר מפני איבה ופלא שלא העיר במוהרי"ל מהך דירושלמי ואולי דלשלוח מעצמו עדיף משא"כ כשמבקש לקבעה יש חשש שמחדש מצוה חדשה מעצמו דאסור לב"ן כרמב"ם הל' ממרים. ועיין ביד שאול סי' ר"צ ס"ק ג' על הבא"ש סי' ל"ו מהירושלמי פאה דמשום איבה שרי כרמ"א וגם י"ל דכ' לשם קמיע כשאלתות פ' עקב ואולי הוא הנזכר ביומא י"א וגם לא שייך שמא יזלזל כיון שארטבון בעצמו הכיר חשיבותה ועי"ש ברש"י וע' במנחת קנאות פ"ט וע"ש שרוצה להשוות דהרמב"ם שהקיל בזה בהל' ממרים ובין רבצ"א ורדב"ז שהרמב"ם דבר בבניהם שהם כתנוק הנשבה ואינהו בישראל שנעשה קראי אבל אין זה דעת רדב"ז ורבצ"א למעיין בדבריהם ומהכו"פ פ' ה' דלא מיקרי ישראל מומר ומקבלין מהם קרבנות וש"ד ולפוש"י אף רוצחי נפשות וכדומה מ"מ אין איסור למכור להם ס"ת אשר גם לנכרים דחיישינן לבזיון לא מצינו איסור בהדיא והא דשבת קכ"ז ב' אל יכנסו דברי קדושה למקום טומאה בודאי ע"ז היה שם או דחיש לצינרא וכדומה ועיין בתשו' הרמב"ם סי' נ' בענין ללמד תורה לנכרים ובשו"ת בשמים ראש סי' שכ"ז ויד אליהו סי' מ"ח ועיין במ"א סי' קנ"ד ס"ק י"ח בשם ס"ח תרפ"ז דאם נתן מומר מעות לכתוב ס"ת בשמו שרי וכ"כ הש"ך רנ"ח בשם מבי"ט ח"ב סי' די"ר ועיין בס' קורא הדורות בשם הרא"מ ור"א הלוי ומוה"ר אליעזר קפסלי שהיו מלמדים בני הקראים תורה והר"י קפסלי (הוא בר פלוגתיה דמוהרי"ק) חלק עליהם על שמלמדין להם גם תורה שבע"פ ומ"מ סיים שכמה גדולים וחסידים עשו כן וכו' והיו בעלי הוראה ובעלי מעשה ומי יוכל לפקפק על הוראתם ואכמ"ל ע"כ נראה אף שאין לפרסם ההיתר כ"כ במקום שאינם בני תורה ושכיח קראים דלמא אתו לאערובי בהן ושמא ילמודו ממעשיהם עכ"פ מפני דה"ש יש לכתוב להם ס"ת וללכת לביתם גם בעת סיום הספר וכדומה וראוי לקיים בקש שלום ורדפהו אפי' במקום אחר. עכ"ל התשו' שהשבתי אז לשואלי: