שדי חמד דברי חכמים רמד

שוב הגיע אלי מכתב מהרב דשם שהסופר בעצמו השתדל אצל הקראים לכתוב ס"ת ואין כאן חשש איבה ומחמת שלא ראיתי בדבריו דבר מחודש בדין זה וגם שאין השתנות כ"כ בגוף המעשה שעכ"פ נתרצו לשוכרו שבא להם הרעיון מצד שהיו ג"כ על הסיום וראו בכבוד כתיבת ס"ת ושמחת העם לכן נתלהבו ג"כ להראות כבוד התורה גם אצלם. ובפרט שעיקר ההיתר שבלא"ה היה דעתי נוטה שלא לגבב חששות רחוקות דסגי בשיכתוב כן על הס"ת מי שכתבו ובעבור מי לכן לא ראיתי אז לנחוץ לכתוב עוד בזה. ואולם עתה בבוא מכתב קדשו שהביא מהברכ"י והג"ו שפקפקו להחמיר במכירת ס"ת כשרה וכעת אין הספרים אתי אשר אותיות יחכמוני וגם הגו"ר הספרדי לא ראיתי כלל לכן אינני רוצה לתקוע עצמי בזה למעשה אף כי לדעתי אין להחמיר יותר ממ"ש בנקה"כ לכתוב על הספר וכנ"ל ובפרט בשל רבים שהוא חשש יותר רחוק לחוש למכירה שיסכימו כלם ע"ז. מ"מ לא אדון אנכי בזה לבדי בלי הסכמת חבירי ורבותי ואולי אשים עוד עיני בזה והנני חותם מכתבי בשלום וברכה לכתה"ר ולכל הנלוים אליו ינוב בשיבה טובה ודוש"ת יוסף זכריה בלא"א הרב מ' נתן שטערין ז"ל אבד"ק שאוויל

אחר איזה ימים השגתי תשו' הגאון הגדול סבא קדישא כקש"ת מו"ה נפתלי צבי יהודה ברלין יצ"ו על שאלתי הנז"ל וז"ל. ע"ד אם רשאים לכתוב ס"ת לקראים הן כל יקר ראה עין מעכ"ה ש"י בכמה ספרים ואני עני אחוז בדעתי אשר ראה מעכ"ה בהעמק שאלה. והיוצא משם לענין למכור ס"ת או לכתוב בשביל נכרי אם יש חשש שלא ינהגו בה כבוד ודאי אסור בכל ענין אפי' יש חשש איבה וכבר נשתבח אחאב במה שמסר נפשו על זה שלא נתן ס"ת למלך ארם אכן אם אין חשש לזה ואיתיקורי הוא דמתייקרי בה אין בזה איסור זולת הורדת הקדושה במה שהיתה ביד ישראל והיה נוהג בה מצות קה"ת ומש"ה אם נכתבה לכתחלה לשם כך שתעמוד ביד נכרי שרי וכיב"ז איתא בירושלמי סנהדרין פ"ג סה"ט ספרים שזכה בהם א"י אין מוציאין אותם לחו"ל ר' נסי בשם ר"א אם כתב ע"מ להוציא מוציא וכבר רמזתי שם על מש"כ בהע"ש סי' ק' אות ח' דזה עיקר טעם ההבדל בין המקדיש בזה"ז תעקר לבכור שאסור לעקרו ועל טעם התוס' בכורות דף נ"ג והרא"ש שם שכתבו בשביל שלבכור יש עצה שנאכל במומו. קשה לי סוג' שילהי מ' בכורות א"ה מאי אריא תרי אפילו חד נמי ולטעמייהו לק"מ דמעשר חד נאכל במומו משא"כ תרי האחד הוא שלמים אלא עיקר הטעם כמש"כ משום שיש בזה בזיון קדשים מש"ה המקדיש בזה"ז ה"ז מקדיש עמ"כ משא"כ בכור דרחמנא קדשו. ומעשר בהמה אפשר לומר דדמי לכל הקדשים שהרי הוא מונה לרצונו. איברא הרמב"ם לא פסק שימותו אפילו תרי וכבר עמדו ע"ז ונראה דרמב"ם ס"ל דבכור ומעשר שוין ואם מעשר ימות ה"נ בכור ימות ומדקי"ל שבכור נאכל במומו אלמא דלא קי"ל הכי. וה"נ מעשר ותליא בהא דפליגי ביומא דס"ו בהוקדש בזמן הבית וחרב הבית וא"א להקריבו אי חוששין לתקלה ה"נ בכור ומעשר ימות ולמר דלא חיישינן לתקלה אם הוקדש בזמן הבית ואסור לעקרו ה"נ בכור מעשר

מש"כ בשם ברכי יוסף דלמסור ס"ת ליד נכרי הוא בכלל אין מוסרין ד"ת ביד גוי לא נראה כלל דאפילו ללמוד תורה שבכתב לנכרי אינו אסור וה' צוה ליהושע לכתוב התורה בשבעים לשון בשביל אוה"ע. ודוקא משפטים אמרינן כך והם הדינים שנלמדים מחקי התורה שהם המדרשות כדאיתא בקידושין (דף ל"ז ע"א) והוא תורת תלמוד ובארנו יפה בהרחב דבר עה"ת ס' ויקרא י"ח מקרא ה' בס"ד ויש להוסיף דמשו"ה הקשו התוס' ב"ק דל"ח על הא דא"י קראו ושנו ושילשו מהא דחגיגה ולא על עיקר המעשה אלא משום שרבותינו מפרשי קראו ושנו ושלשו כדאיתא בחגיגה ד"ו כו"פ נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב. וביאור דבריו אלו דבהר סיני שמעו פרשה תורה שבכתב ובא"מ שנו משניות כדאיתא פ' כיצד מעברין כיצד סדר משנה וכו' ועדין לא למדו מאין נשנה הכי ואיך למד מן המקרא והוא תורת התלמוד ופלפולה ש"ת עד שבאו לערבות מואב ושם הואיל משה באר את התירה היינו דלמד מחדש איך למדנו דיני המשנה מדרשה דקראי וע"ז אמרו ונשתלשו בערבות מואב. וכך הפי' קראו ושנו היינו משניות ושלשו היינו תלמוד וע"ז הק' שפיר והא משפטים בל ידעום כתיב אבל תורה שבכתב אין איסור ללמד לנכרי וה"ה ליתן להם ס"ת

אחר כ"ז יש לשפוט דמותר לכתוב ס"ת לקראים שאין חשש שיביאו לידי בזיון אבל למכור ס"ת שנכתבה לשם ישראל אסור למכור להם משום הורדת הקדושה. ומה שהורו רבני ירו"ש תוב"ב למכור להם ס"ת פסולה אין נראה דעוברים ע"ז משום לפני עור שמכשילים אותם בקריאת ס"ת פסולה, ומכ"ש לכתוב לכתחלה בפסול לעשות פרשיותיה הפתוחות סתומות וכו' אין נראה כלל להטיל מום בקדשים והוי כמקדיש בע"מ למזבח דבזיא מילתא כדאיתא בתמורה (דף ז' א'). והנני חותם מכתבי בשלום וברכה לכת"ר ולכל הנלוים אליו: וה' ישמרנו מלכד בהוראה כנפש העמוס בעבודה, נפתלי צבי יהודה ברלין

וזאת תשובת ידידי אישי כהן גדול הגאון המובהק כקש"ת מו"ה שלמה הכהן מווילנא יצ"ו ואודות אשר פלפל בחכמה והשיב לחכם אחד נידון אם מותר למכור ס"ת להקראים הנה יפה כתב וכל דבריו נכונים להלכה ברורה וכל כי הני מילי מעליותא יתאמרון משמיה בבי מדרשא ולא באתי רק להעיר על ש"כ הגאון החסיד מו"ה חיד"א זצ"ל שאין למכור להם רק ס"ת פסולה ותמהני שהרי יש בה איסור גניבת דעת וזה אסור אפילו לא"י גמור וכדאיתא בחולין צ"ד (וכן הביא כת"ר נ"י בשם הישועות יעקב דמותר לקנות ס"ת מיד א"י דאין לחוש שמא מכרו לו ס"ת פסולה דזה אסור משום גניבת דעת) ועוד דבכה"ג נראה דיש לחוש לאיבה טפי אם יתוודע לו שהיא פסולה יותר מאם לא היה מוכר לו כלל ואולי דמיירי דמודיע להם שהיא פסולה בגוונא דליכא לא גניבת דעת ולא איבה ובעיקר הדבר דאסרו למכור להם ס"ת כשרה צריך ביאור דמה איסורא יש בזה הא ידוע דהם מחבבים התורה מאד ונוהגין בה כבוד כישראל גמור ואם כיון דהם אינם מאמינם בתורה שבע"פ ובדרשות חז"ל הם נחשבים בכלל הכתוב כי דבר ה' וכו' וכדאיתא בסנהדרין צ"ט ע"א ואפילו אם אמר כל התורה מן השמים חוץ מדקדוק זה הרי הוא בכלל וכו' וכן פירש הרע"ב ז"ל באבות פ"ד משנה ו' שכל המכבד את התורה היינו הדורש חסרות ויתירות וכו' אין לך כבוד התורה יותר מזה עכ"ל וממילא מוכח דמפרש דמחלל את התורה היינו דאינו מאמין לדרשות חז"ל והלכך המוסר ס"ת כשרה להם הוי כמבזה את התורה דנהי דנוהגין כבוד חיצוני לכורכה בשיראין נאים ולהעמידה באה"ק יפה ומהודר מ"מ עיקר כבוד התורה הוא מה שמאמין שאין בה דבר אחד לבטלה ועל כל קוץ וקוץ שבה תלוי תלי תלים של הלכות וסודות ורמזים נוראים ומי שאינו מאמין בזה ח"ו הרי הוא נחשב כמבזה אבל ק"ל דא"כ אפילו ס"ת פסולה נמי דנהי שאין בה קדושת ס"ת מ"מ יש בה קדושת כתבי הקדש וכמו שמבואר ברמב"ם בר"פ יו"ד מה' ס"ת דלכל הפחות יש עליה קדושת חומשין והדבר פשוט שיש לנהוג בו כבוד והן אמת שהרב גינת ורדים אוסר אפי' בס"ת פסולה וכמו שהביא הברכי יוסף והרבה יש לפלפל בזה אך אין הפנאי מסכים להאריך כעת ובפרט שרצוני בתחלה לעיין בשו"ת גינת וורדים הנ"ל לעמוד על טעמו ונמוקו בזה ואז אעבור פרשתא דא ואתניה ואראה לעיין עוד בזה וכמדומה לי שכבר איזה שנים למפרע נשאל שאלה כזו ממש אצל זקני רבני המ"ץ דפ"ק והורו ג"כ כמו שכתב הברכ"י דיש למכור להם ספר תורה פסולה אבל לא כשרה אבל באמת מאד חשש מחשש איבה ולכן החכם עיניו בראשו בזה לעשות באופן שלא יהיה חשש איבה בזה כי הרבה חשו חכמים לזה וכמו שמבואר בעו"ג דף כ"ז ע"א ואגב אורחיה ראיתי להתעורר על דברי הגאון בעל העמק שאלה שהביא כת"ר נ"י שכ' לפרש כוונת השאילתות בסי' קמ"ה שמדייק וכתב שכתב מזוזה ויהיב ליה לארטבון (ובאמת בירושלמי ובמדרש ליתא שכ' במזוזה) משום דבמזוזה שנכתבה לקובעה בפתח של בית ישראל לא היה רשאי ליתן לו ותמהני דמה תועלת בזה שלא נכתבה לשם קדושת מזוזה מ"מ כיון שכ' עליה שני פרשיות של תורה וגם כתובין בה כמה אזכרות יש עליה קדושת כתבי הקדש מיהת ואפי' אם התנה בפירוש שלא יחול עליה קדושת כתבי הקדש ולא קדושת אזכרות אין בדבריו כלום דלא מצינו דמהני תנאי בגוף הקדושה ונהי דפסולה למזוזה מ"מ יש עליה קדושת כתבי הקדש וטעון גניזה וגם יתר דבריו מש"כ שם צל"ע ובחידושי ובתשובה שכתבתי בענין אם יש קדושה בעלים הנדפסים להגיה בהם שקורין קורעקטין הארכתי בזה מאד בעז"ה ואכ"מ דברי הדו"ש בלונ"ח וקשור באהבתו כל הימים ומברכו בברכת כהנים שלמה בלא"א מוהר"ר ישראל משה הכהן זללה"ה מ"ץ בפ"ק ווילנא

וברצוני היה להציע שאלה זו גם לפני הגאון הגדול סב"ק פאר הדור כמוהרי"ץ אלחנן יצ"ו ולא אזכור בבירור איזה סיבה מנעני. אמנם אודה ה' בכל לבב אשר זכיתי לידע דעת עליון בזה והוא כי בשנתינו התרנ"א ביום ג' חיי שרה היה בביתי סופר מסלאנים ר' משה סופר דינעס נ"י והגיד לי כי בשנת תרמ"ט בקשו ממנו הקראים שברעדייאנסק שימכור להם ס"ת ונסתפק אם מותר למכור ושאל למורה אחד ואמר לו שאפשר לפסול הס"ת ולמכור להם והסופר הנ"ל לא נתקררה דעתו בזה כי חושש לפסול ס"ת כשרה ושאל להגאון המפורסם מוהרי"ץ אלחנן יצ"ו והראה לי מכתב תשובתו מיום י"ט אייר תרמ"ט שכ' בזה"ל כבוד הרבני המופ' משה סופר ע"ד שאלתו דעתי להחמיר ולא למכור וכו' ומחמת חלישותי אין לי כח לכתוב רק בקצרה וה' ישלח לו פרנסתו בהרחבה ממקום אחר שיהיה בהיתר גמור וכו' וחתום בה שמא דמאריה יצחק אלחנן חונה פ"ק הנ"ל, עכ"ד המכתב: הנה הבאתי דברי רבנן קדישי מגאוני גדולי דורנו המפורסמים שמורים לכל בני ישראל ועם כי אחרי ראותי דב"ק לא ראיתי לזוז מדעתי הראשונה העתקתי דברי קדשם ולמעשה המעיין יכריע האל יתברך יטע בלבנו אהבתו ויראתו ויוכנו להגות בתורתו הקדושה לשמו ולשמה לעם גירוסין גמורין שלא לשום תכלית ופניה כי אם לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים להרביץ תורה בישראל להגדיל תורה ולהאדירה בחידושים אמתיים בפלפול וסברא ישרה דחדי קוב"ה בפלפולא של הלכה. הנה כי כן יבורך גבר מאת ה' ישא ברכה. על כן יאמרו בגוים רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (תרנ"א לפ"ק):