שדי חמד דברי חכמים רמב

מזוזה רק לשם קמיע כמו שנראה ממ"ש בשאלתות וכו' וגם דכל הטעם שאסור למכרה לנכרי שמא יזלזל בה והרי הראה לארטבן חשיבות המזוזה וגודל ערכה וא"כ פשיטא דלא יזלזל בה ולענ"ד מזה למד ארטבן להיות בודק מזוזות כמ"ש ביומא (דף י"א) ועי"ש ברש"י ב' פירושים ואולי הוא ארטבן ההוא ועיין בס' מנחות קנאות סי' ט' ע"כ תו"ד היד שאול מתבאר מדבריו דהרב ב"ש מוכיח מהירושלמי דבמקום איבה שרי ואיני מבין איך אפ"ל כן שהרי שם לא היה חשש איבה שהרי ארטבן לא בקש ממנו מזוזה ואדרבא לא עלה לו לרצון כשקבל המזוזה תחת המרגליות ששלח לרבינו הקדוש וכמש"ל ואם באנו ללמוד היתר מהמעשה זה על כרחין לומר דגם שלא במקום איבה שרי, ועל מ"ש לדחות שכתב מזוזה שלא בקדושתה וכלומר דמפני זה לא חשש לזילזול תמיה לי איך כ' כן בפשיטות שהרי לדעת הפוסקים דשם שנכתב שלא בקדושה אסור למוחקו נראה דאסור ג"כ לזלזל בו גם מ"ש ליישב מה שנתקשה אחד מהאחרונים (אולי כונתו על הגהות מרדכי שבס' כו"פ שציין בעמודי אש הנ"ל) ואמר מר דכיון דכל הטעם הוא משום זילזול הרי הראה לארטיבון את יקרת ערך המזוזה וכו' תמיה לי דמי ידע רבינו הק' מה שעתיד להיות ע"י מעשה בתו שסמך ע"ז מתחלה למסור לו מזוזה כשרה. ואחרי שלא נעלם מעיני דמר הש"ס דיומא (דף י"א) דארטבין היה בודק מזוזות לא ידעתי למה לא כתב ליישב תמיהת האחד מהאחרונים ע"פ מה שמשמע מהש"ס הנ"ל דארטבין ישראל היה וכמ"ש הרב פני משה כנז"ל ואף אם כונתו ליישב גם לשיטת הרב ב"ש (דנכרי היה) מ"מ לכל הפחות היה לו להזכיר שיטת הרב פ"מ בזה ולהודות לו או לחלוק עליו

ומכל מקום נראה דאין מכל זה ראיה לענין ס"ת דאף אם נאמר דמותר למסור מזוזה לנכרי שידוע שאינו עוע"ז מ"מ בס"ת יש לחוש מצד אחר דהו"ל כמגניז ס"ת כשרה דכל זמן שהיא ביד הקראים תתבטל קריאתה כדינה ואם ירצו למכרה ג"כ מי יקנה מידם אחר שיש לחוש שמא אחד מהם כתבה ועיין בכפתור ופרח פרק ה' ד"ה צדוקי מ"ש לענין ס"ת שכתבו צדוקי והרדב"ז בח"ב סי' תשע"ד כ' דאם ידוע שכתבו אחד מהקראים לא ישרף אלא נגנז עי"ש עכ"פ הרי הוא טעון גניזה ואסור להביא ס"ת כשרה לידי גניזה ולכן ודאי אין לנו ללמוד היתר לס"ת מדין דמזוזה אף אם נאמר דבמזוזה שרי כשידוע שאינו עובד ע"ז וכבר כתב כן מפורש מרן חיד"א בברכי יוסף סי' פא"ר אות ד' בשם הרב מוהר"י זיין בשו"ת כת"י וז"ל למכור ס"ת לבני מקרא אף שמכבדין אותו אם הוא כשר אסור שמביא את השם לידי גניזה. ואם כתוב ע"ג עורות שנעבדו שלא לשמן וגם האזכרות כתבן שלא לשמן אפי"ה אסור למכור להם דכשיראו שסופרי ישראל מוכרים להם יבא ישראל לקנותו אבל יכול לעשות בס"ת שרוצה למכור להם כל הפתוחות סתומות וכן כל הסתומות פתוחות דמינכרא מילתא עכ"ל וכתב עוד דלמכור לבני מקרא ס"ת פסול שרי כמ"ש הרדב"ז בתשו' כ"י סי' אלף מ"ו והסכים עמו הרב מוהר"י זיין בכ"י ושכן עשו מעשה רב בעיק"ו ירושת"ו בזמן הרב המג"ן בהסכמת כל הרבנים שמכרו ס"ת פסולה לבני מקרא דלא כהרב גנת וורדים כלל ב' סי' ל"א דאסר עכ"ל הברכ"י ואחרי שכבר נפסקה ההלכה מרבנן קשישאי בדורות שלפנינו מי יבא אחריהם לזוז מדב"ק אף זיז כל שהוא להקל נגדם חלילה. ואין לומר דלא אסרו אלא למכור לאיש פרטי מהם אבל בנדון שבשאלה שלפנינו שנראה שרוצים לקנות לכנסיה שלהם והרי הם ג"כ קורין בו בצבור שלהם ואין כאן גניזה דהא ודאי בורכא וחלילה להשוות קריאת צבורם אף לקריאת יחיד שלנו וס"ת שבלה יגנזו ולא הותר לקרות בו ביחידות או לתינוקת הואיל ונשתמש לקדושת ס"ת הוי הורדה מקדושתה, ועיין שבילי דוד סי' פא"ר והוא פשוט

ונראה דאף לדעת הרמב"ם דס"ל דס"ת שנמצא ביד נכרי כשרה לקרות בה וא"כ אף בס"ת שנמצא ביד הבן מקרא נאמר דכשר לקרות בה כשיקנו ממנו מ"מ כל זמן שהוא בידו ולא יקראו בה כדינה הרי הוא גנוז ועומד ועוד מי מפיס שיחזור וימכור לישראל ועוד דדוקא בנמצא ביד נכרי אפשר להכשיר דתלינן שישראל כתבו דמסתמא אין הנכרים יודעים לכתוב. אבל בנמצא ביד הבני מקרא שיש הרבה צדוקים סופרים ויש מהם הרבה ספרים נאים כמו שהעיד הרב כפתור ופרח שם וס"ת שכתבו הם פסול לדידן כמו שכתב הרדב"ז וכ"כ בכפתור ופרח מפני העיבוד לשמן וכן האזכרות דבעינן לשמן וכן תפירת היריעות בגידי בהמה טהורה דכל אלו הם הלכות קבועות לגבי דידן והם לא יאמינו ולא ידעו מכל זה א"כ נראה ברור דגם הרמב"ם מודה דס"ת שנמצא בידם אסור לקרות בה מחשש שמא כתבה אחד מהם ובזה נוחים לי דברי הרדב"ז בתחלת התשו' ובסי' תשע"ד) שבא לידו ס"ת שלהם וראה אותו כתקנת חז"ל ויש לחוש שמא אחד מהרבנים כתבו או מכרו להם (כלומר שעשה שלא כדין למכור להם כמ"ש הרדב"ז גופיה כמו שהעיד בשמו מרן חיד"א כנז"ל) ומפני הספק לא קרא בו וגנז אותו עיי"ש וידוע שאין דרך הרדב"ז להשמיט דעת הרמב"ם והיה לו לפרש דלדעת הרמב"ם כשר לקרות בו כדין ס"ת שנמצא ביד נכרי, אלא דלדעת שאר פוסקים (הרי"ף והרא"ש והריב"ה ורי"ו) יגנז ומדלא הזכיר דעת הרמב"ם כלל משמע לי דס"ל דגבי בני מקרא גם הרמב"ם מודה דיגנז או משום דדינם כדין אפיקורוס דס"ת שנמצא בידו יגנז או משום כיון דאינהו בקיאי לכתוב ולדידן ס"ת פסול הוא ודאי יש לחוש שאחד מהם כתבו ולכן יגנז ועכ"פ אף אם נאמר דאין דינם כדין אפיקורס אלא כדין נכרי הם לענין זה. מ"מ הלכתא אזלא כדעת הרי"ף והרא"ש והריב"ה ורי"ו דס"ת שנמצא ביד נכרי יגנז ומרן בש"ע בסי' פא"ר כתב דעת הרמב"ם בשם יש מי שאומר ודעת הרי"ף ודעמיה בלשון ויש אומרים ואין ספק דדעתו לפסוק כדעתם דאע"ג דכשכותב מרן שתי הסברות בלשון י"א וי"א נחלקו רבני האחרונים אם דעתו לפסוק כסברא האחרונה או שלא הכריע לא כמר ולא כמר וכמו שרשמתי בקונטרס כללי הפוסקים סי' י"ג אות י"ד ואות ט"ז וכתבתי שם באות כ"ג דה"ה בלשון יש מי שאומר ויש מי שאומר באנו למחלוקת הנ"ל ויישבתי בזה קושית הג' נו"ב במ"ק אה"ע סס"י י"ז עיי"ש מ"מ במאי דקמן דדקדק מרן לכתוב סברת הרמב"ם בלשון יש מי שאומר וסברת הרי"ף ודעמיה בלשון וי"א גם הג' נו"ב מודה דדעתיה כסברת הוי"א וכן דקדק בלשונו הרב הלבוש וז"ל נמצא ביד נכרי וא"י מי כתבו יש מי שמכשירו לקרות בו דשכיח טפי שישראל כתבו שאין דרך נכרי לכתוב וכו' ויש אומרים אפילו נמצא ביד נכרי יגנז ולא יקראו בו משום שמא כתבו וכו' עכ"ל ופשיטא דדעתם לפסוק כדעת הרבים דיגנז וא"כ אף אם ירצו אח"כ למכרה לישראל אין קונה אותה ומכירה זו להם מיקרי שפיר גונז ס"ת כשרה ואסור

ונראה דלענין שאלתא דידן גם הרב המתיר למכור ס"ת לערכאות יודה לאסור למכור להבני מקרא ס"ת כשרה משום גניזת שמות הקדושים דדוקא לערכאות הוא דהתיר למכור מטעם דמותר אח"כ לקרות בס"ת שבידם כיון שהם אינם יודעים כלל לכתוב ס"ת דבר ברור הוא שישראל כתבו ומכרו להם והס"ת כשרה דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן וכו' אבל ס"ת שנמצא ביד בני מקרא ודאי אסור לקרות בו כיון שיש הרבה מהם סופרים שכותבים ספרים נאים וכתיבתם פסולה לנו לפי שאין מעבדים ולא כותבים האזכרות לשמן ולא תופרים היריעות בגידי בהמה טהורה וכמו שכתבתי למעלה בשם הרבנים כפתור ופרח והרדב"ז ז"ל א"כ ודאי דהמכירה להם הוי גניזה ואסור ואין לנו להתיר משום חשש איבה ומה גם דלדעתי אין חשש איבה כלל כי אחרי אשר נודיע להם מלתא בטעמא דלא מפני שאנו חושדים בהם שיזלזלו בכבוד הס"ת הוא שלא נמכור להם כי ידענו שמכבדים ומחבבים הס"ת וכל כתבי הקדש ורק מפני שביטול הקריאה בס"ת ע"פ תקנת חז"ל חשיב אצלינו גניזת הס"ת ואסור ומה איבה שייך בזה הרי הם יודעים שבכל חלקי התורה הם חלוקים ומופלגים מאתנו אחרי שאבדו האמונה בתורה שבע"פ המקובלת אצלינו והיא חיינו ובאורה נלך לא נטה ימין ושמאל, וכבר בשנים שעברו נשאלתי מידידי הרב ר' יעקב בכרך נ"י בהיותו דר בעיר סעוואסטאפאל אם מותר להשו"ב ישראל למול את בני מקרא בשבת אחר שאינם מניחים לקיים מצות פריעה והשבתי לו דאסור ונודע לי שהראו את מכתבי ההוא להחכם שבהם וענה אין ואמר אמת ולא היה ע"ז שום פוצה פה, וכן הנהגתי בבואי פה שלא יורשו למול בשבת את בני הקראים אם לא יסכימו לפריעה ג"כ ובאותם השנים היה אחד מהם פה גאלאווא (ראש העיר) ומלבד שלא פצה פה לערער ע"ז