שדי חמד דברי חכמים כג

וחידוש הוא בעיני שנעלם ממנו דברי הרב המרדכי ופסק הרמ"א בסי' קמ"ז ודברי הרב משבית מלחמות הנז"ל ועכ"פ למדנו דדעת רבנן קדישי הנ"ל דגם במופלא ובמכוסה שייך משום נוי מצוה דלא כמ"ש הרב משבית מלחמות מסברא דנפשיה וכ"כ הרב אורים ותומים בלימוד י"ט דמאי דתני תנא בברייתא דמייתי הש"ס בשבת דף קל"ג כתוב ס"ת לשמו בהדי אינך דהוו משום נוי דיו נאה וכו' הוא לאשמועינן דאפילו מה שאינו אלא נוי לפניו יתברך נאמר עליו זה אלי ואנוהו ושדקדקו לומר התנאה לפניו וכו' עיי"ש ובס' בנין שלמה לידידי אישי כהן גדול הגאון המפורסם מוהרש"ל הכהן מווילנא יצ"ו שנדפס עתה ראיתי בתשו' סי' ז' שפלפל בחכמתו הרמה בדין זה אם בדבר שאינו נראה לכל יש דין זה דהתנאה לפניו במצות ודעתו דעת עליון נוטה דאין בזה משום ואנוהו והאריך בזה וכעת לא פניתי לעיין בדב"ק ואתה תחזה: סימן ו (מקונטרס הכללים מערכת החי"ת אות נ"ד)

ו חשד אי איכא ברבים משום חשדא נחלקו הפוסקים ביו"ד סי' קמ"א אי קימ"ל כשינויא דברבים ליכא חשדא או לא כיעי"ש ולמ"ד דברבים ליכא חשדא נחלקו רבני האחרונים אם יש לחלק בין איסור קל לאיסור חמור דהרבנים א"ר הובא בשע"ת סי' רמ"ד אות ה' וזכור לאברהם בח"א במע' חוה"מ וכן בקנין פרות במערכת חוה"מ אות י"ב ותוספת שבת הובא בנ"ב מהדו' תניינא א"ח סי' ק"ג סברי דדוקא באיסור חמור הוא דלא חשידי רבים למ"ד אבל באיסור שבות קיל לכ"ע גם ברבים איכא חשדא וכ"כ הרב מוהרש"ז בש"ע שלו סימן רמ"ד ס"ח בקו"א שם בשם הרב תודת השלמים עיי"ש. אך דעת הרבנים נו"ב ומר בריה בשו"ת הנ"ל דהסברא בהפך דדוקא באיסור תורה דחמיר הוא דאיכא מ"ד למיחש גם ברבים משום חשד אבל באיסור דרבנן לכ"ע לא דיינינן כולי האי בשל רבים ושרי עי"ש שייחס לזה דעת המג"א סי' רמ"ד ס"ק ח'. והרב מחצ"ה שם נר' דס"ל דאין לחלק וכמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו שפי' כוונת המג"א שסברת הגדול שהורה להם כך הוא לסמוך על הי"א שבסי' קמ"א עי"ש ש"מ דלא שאני ליה. וכן פי' בדעת המג"א הרב חת"ס א"ח סי' ס' ד"ה הנה וכו' שכונתו לסמוך אהך דעה שביו"ד סי' קמ"א דברבים ליכא חשד עיי"ש ש"מ דבכל גוונא פליגי. וכ"כ שם סי' ס"א עיי"ש. וכן מתבאר ממ"ש בח"ס חלק הששי סי' ו' דנ"ל דיש לסמוך בדרבנן אשיטת הסוברים דברבים ליכא חשד וכן משמע ממג"א רמ"ד סק"א עכ"ל וצ"ע במ"ש בתו' הנ"ל סי' מ"ג דהיכא דליכא משום ח"ה היה אפשר לסמוך על המג"א דברבים וכו' אלא דאיכא למישדי נרגא דהרי הרי"ף והרמב"ם סברי דגם ברבים איכא חשדא וכו' עיי"ש וק"ל. ולפי הנראה העיקר לדעתו הוא כמ"ש בסי' מ"ג שהם דבריו האחרונים (לא מחמת סדר הסימנים אני אומר כן אלא לפי זמני התשו' שסי' ו' היה בשנת תקע"א וסי' מ"ג היה בס' תקצ"ג) באשר נודע דפוסק שסותר דברי עצמו דבריו האחרונים הם עיקר דעתו. ומה שהקשה בחת"ס סי' מ"ג הנ"ל מההיא דתודוס איש רומי עיי"ש בשו"ת חת"ס סי' ס' ד"ה אמנם וכו' מה שחילק יפה בזה

והנה בחת"ס סי' ו' הנ"ל רצה להכריח מש"ס סוכה נ"ג ע"ב גבי אנו ליה דמקשי משמע שמע וכו' דגם ברבים איכא חשדא דאל"כ מאי מק' ושוב כ' לשיטת הסוברים דברבים ליכא חשד וסיים דלשיטת רש"י דבמלה מלה ליכא שתי רשויות רק דמחזי כשוטה ומשתגע ומהא מיירי הש"ס דסוכה ולא מב' רשויות אם כן אינו ענין לכאן כלל עכ"ל, ולפי קוע"ד דבריו נפלאו ממני דהא ודאי ההיא דסוכה הוי פסוקא פסוקא לשיטת רש"י מדמייתי הש"ס ההיא דר' זירא דהאומר שמע שמע כאומר מודים מודים וכלומר משתקין אותו ואי לא חשיב אלא מילה מלה וכופלה הו"ל להקשות מההיא דהקורא שמע שמע ה"ז מגונה דמיירי באומר מלה מלה וכופלה וכן פירש"י להדיא בסוכה הנ"ל שמע שמע פסוקא פסוקא ותני ליה והוא מוכרח לפי שיטתו כאמור וכ"כ הרב מוהרש"א בח"א דלפירש"י הא דאנו ליה הו"ל כאומר פסוקא פסוקא עי"ש והוא פלא לענ"ד ובתשו' חת"ס א"ח סי' ס' סוד"ה אמנם כד וכו' כ' ודע דהך דברבים ליכא חשדא צ"ע מש"ס סוכה וכו' ופירש"י ד"ה כאומר מודים וכו' עי"ש והתם רבים הוה עכ"ל עיניך הרואות סתירת ד"ק וצע"ר לי ובעיקר קושייתו כבר קדמו הרב מחצ"ה בסי' ס"א ס"ט עי"ש

והמתבאר מכל האמור דהיכא דהחשד הוא שעשה איסור תורה כ"ע מודו דמידי פלוגתא לא נפיק דהרי"ף והרמב"ם והרמ"ה סברי דגם ברבים איכא חשדא וכן נראה דעת מרן בש"ע סי' קמ"א ממה שהשמיטו כמ"ש ז"ל. ומזה תמיה לי על הרב זרע אמת ח"ב סי' מ"ו דאין לאסור בצורות אלו (עיי"ש נדונו) דברבים ליכא חשדא כמ"ש בע"ז דף מ"ג וביו"ד סי' קמ"א ס"ד עי"ש דהיכי קאמר בפשי' דברבים ליכא חשדא ומראה מקום הוא לסי' קמ"א ושם מבואר דלאו דברי הכל הוא. וכיון דהחשד הוא על איסור תורה נראה דלא נוכל לומר דכוונתו לסמוך אהך דיעה (כמו שנוכל לומר לדעת מג"א הנ"ל וכמ"ש המחצ"ה וחת"ס הנ"ל

) ותו דכבר כתבו הפוסקים בשם רבינו ירוחם דאע"ג דברבים ליכא חשדא מ"מ מכוער הדבר ועיין שו"ת חת"ס יו"ד סי' קכ"ט ובכל מקום שסמכו הפוסקים אהא דברבים ליכא משום חשדא אינו אלא היכא דאיכא צורך בדבר כי ההיא דחת"ס סי' ס' וס"א בחלק א"ח וכיוצא לזה אבל להתיר לכתחלה בלי שום צורך בנדון הרב זר"א זו לא שמענו ועיין להרב קהל יהודה בחי' על הטור סוס"י קמ"א ולה"ה בס' בית אהרן קריספין בחיו"ד ריש מערכת הדלי"ת וחת"ס ח"ו סי' ד'

והן עתה נדפס קונטרס טהרת הקדש להרב גדול בדורנו כמוהר"ש העליר נר"ו ובדף ז' ע"א ואילך שקו"ט טובא בהאי דברבים ליכא חשדא והביא מלתייהו דרבנן קדישי בענין זה עיש"ב וראיתי שכ' שם לתמוה ע"ד ההג"א דהרי הרי"ף והרמב"ם והרמ"ה ומרן בש"ע סי' קמ"א סברי דגם ברבים איכא חשדא עי"ש ולפי מ"ש בכונתו הרב מחצ"ה דכוונתו לסמוך אהך מ"ד דברבים ליכא חשדא וכן מ"ש הנו"ב דלהמג"א בכה"ג דהחשד הוא במידי דרבנן לכ"ע ליכא חשדא ברבים ניחא וק"ל ומסיום דברי המג"א דבמקום שאין נוהגים ברחוב אין להקל מוכח טפי כפי' המחצ"ה דאילו להנו"ב כיון דבכה"ג ליכא מאן דאסר אמאי אין להקל וק"ל. ושם בטהרת הקדש הנ"ל ציין דוכתי דמשמע דברבים ליכא חשדא ואיכא נמי לאידך גיסא ושקו"ט עי"ש ובפ"מ ב"ח אשל אברהם סי' רמ"ד סק"ח ועיין גטין ס' ע"ב גבי מערבין בבית ישן וכו' משום חשדא עיי"ש ברש"י ובטוש"ע א"ח סי' שס"ו ס"ג ועיין בשו"ת כתב סופר א"ח סי' מ' שהאריך בהא דברבים ליכא חשדא וכמה חשיבי רבים לענין זה ותמה על ראיות מרן בבה"ב והש"ך ביו"ד סי' קמ"א ודחה הראיות והאריך בענינים אלו שם ובסי' מ"ג ד"ה ומ"ש מע"כ. ובשו"ת דמ"ץ א"ח סי' טו"ב מאות ט' והלאה שקו"ט בעניינים אלו ושם באות י' נקיט דשנים הוו רבים לענין זה ואחר סיום התשובה שקו"ט ע"ד החת"ס בענינים אלו עי"ש ובס' מעשה אברהם בא"ח סי' כ"ז דף ע"ב כתב בשם הרב פרשת הכסף דף ט' ע"ג דעם שבתחלה כתב בנדונו דברבים ליכא חשדא הדר ביה וכתב כמסקנתו דהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כי האי שינויא

וכתב הרב דברי יוסף סוס"י ח' דהא דאמרי' דברבים ליכא חשדא היינו דוקא במקום שאין בו קדושה כההיא דר"ג שהיו לו בעליתו אבל בביהכ"נ שהוא מקום קדוש ומיוחד להתפלל אל ה' כ"ע מודו דחיישי' לחשדא טפי מיחיד בביתו וההיא אנדרטא דהוה בבי כנישתא והוו עיילי בה רב ושמואל התם שאני שהונח באונס ומשו"ה ליכא חשדא. והרב פ"ת סי' קמ"א סק"ח כ' דלא משמע כן מהש"ס דפריך והא ההוא בי כנישתא וכו' ומשני רבים שאני מבואר דעיקר ההיתר משום רבים שאני ע"כ ולא ידעתי מאי ק"ל דמי לא ידע דעיקר התירוץ רבים שאני אלא מיהא ס"ל להרב דלולא דהניחוה שם באונס לא היו סומכים במקום מקודש על הא דברבים ליכא חשדא דהא בלא הא לא סגי וק"ל

אך מה שקשה ע"ד הרב דבר"י הוא דהכריח כן מדברי הרא"ש דהגם דס"ל דברבים ליכא חשדא בכל זאת בתשו' כלל ה' סי'