שדי חמד דברי חכמים כב

ע"ד רש"י בד"ה יבש ויישב לדעת רש"י דאגודה שאני דלא נפסל בשום יום בדיעבד לכן הדין נותן אם לא אגדו כשר אבל הדר דביום ראשון פסול אפילו בדיעבד מדכתיב הדר והוקשו כל המינים לא רצו חכמים לחלק וכיון שהצריכו לכתחלה זה אלי ואנוהו פסלו הכא אף בדיעבד כדי שלא נטעה. ביום ראשון עיי"ש נראה דלפי זה אינו מוכרח דרש"י ס"ל דדרשת ואנוהו היא מדאורייתא דהא לא קאמר האי טעמא אלא לשאר ימים שהם מדרבנן ורק ביום ראשון חיוב ההידור הוא מדאורייתא מדכתיב באתרוג הדר והוקשו כל המינים זה לזה וק"ל

העולה מכל הרשום למעלה דדבר זה אינו מבורר בדברי הפוסקים אם דרשת התנאה לפניו היא מדאורייתא ובמחלוקת שנוי ומ"ש הגאון בעל עמק הלכה בקונטרס תוספת מצוה אשר לו בראש ספר שו"ת זכרון יהושע בד' א' ע"ד דהא דזה אלי ואנוהו הוא מדאורייתא כמבואר בפוסקים וציין לעיין בשו"ת שאגת אריה סי' נ' בעניותי לא ראיתי דבר זה מפורש כן בפוסקים דממ"ש הר"ן לדעת הרי"ף דמדהשמיט הבעיא דשליש מלגאו או מלבר דעתו להחמיר וכן דעת הערוך והרוקח וריא"ז שפסקו לחומרא אין הכרח דסברי דדרשה זו היא מדאורייתא כמו שכתבתי למעלה בשם הרב בית השואבה. וגם מ"ש השו"מ דדעת רש"י בר"פ לולב הגזול דהוא מדאורייתא גם ע"ז כתבתי דאינו מוכרח לפי דברי הרבנים כפות תמרים ויד דוד ושאגת אריה עצמו כתב בישוב השני אפילו תימא דהוא מדרבנן וכו' מוכח דלא סמך על הוכחותיו מהש"ס דשבת ודמנחות הנ"ל ולא ראינו מי שכתב מפורש דהוי דאורייתא אלא החידושי אנשי שם סו"פ ג' שאכלו שהביא הרב בית השואבה וכן הוא דעת הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג כמ"ש הרב פתח הדביר בח"א סי' ל"ט ד' ס"ב ע"א ובח"ב סי' קצ"ב אות ד' בשם הרבנים מוהרי"ן בגט מקושר בתוס' על הרא"ם סי' קי"ח ושם חדש ח"א ד' ק"ז ע"ב ובודאי לא היתה כונת העמק הלכה על הרא"ם וחידושי אנשי שם הנ"ל שאין זה במשמעות לשונו שכתב כמבואר בפוסקים וכ"ש דלפי הנראה מדברי הרב פתח הדביר הוא דהרא"ם לא כ"כ בפירוש אלא שהרב ג"מ הוכרח לומר כן בדעתו (סי' מ"ג ושם חדש לא שכיחי גבאי) ולאידך גיסא נמצא מפורש בדברי הריטב"א דאינו אלא מדרבנן כמ"ש בשמו הרבנים חקקי לב ובית השואבה ומוכרח שכן דעת הרא"ש ורי"ו מדפסקו הבעיא לקולא וכמ"ש מרן הב"י ורש"ל ביש"ש וכן פסק מרן בש"ע ורבני האחרונים דישרן סמיכין סביב השלחן לא ערערו על זה ש"מ דנקטי הכי וכן מוכח קצת דעת התוס' במקומות שרשמתי למעלה והשו"מ הנז"ל פשיטא ליה שכן דעת התוס' בר"פ לולב הגזול (אלא שאין דבריו מוכרחים כמש"ל) וא"כ איך נוכל לומר כמ"ש הג' העמק הלכה דמבואר בפוסקים דדרשה זו מדאורייתא היא גם הג' בית שמואל אחרון בתשובות הנוספות (שאחר התשו' השייכות לחו"מ) בסי' ה' ד' ה' ע"ב כתב בפשיטות דהא דזה אלי ואנוהו הוא מדאורייתא וכתב דהפוסקים הולכים בספק דזה אלי ואנוהו לחומרא וכו' עי"ש ולי הדל צ"ע

וכן יש לתמוה על גדול בדורנו הגאון העמק שאלה יצ"ו שכתב בספרו הנורא בפרשת שלח שאלתא קכ"ז ססק"ה בפשיטות דציצית יפים ה"ז מצוה מן התורה שנאמר זה אלי ואנוהו טלת נאה ובזה נכלל ג"כ ציצית נאים והכי תניא במ"ס פ"ג הי"ג חייב לעשות ציצית נאה וכו' שנאמר זה אלי ואנוהו עכ"ל והנה מ"ש דבכלל טלת נאה נכלל ציצית נאים והביא דהכי תניא במ"ס נראה מדבריו דבש"ס דילן זה גבי טלת טלת נאה ומטלת בא ללמד לציצית ומייתי נמי דהכי תניא במס' אחרי המחי"ר אין דבריו מדוקדקים דבאמת בש"ס דילן בשבת ד' קל"ג ע"ב ובריש נזיר לא הוזכר כלל טלת נאה אלא ציצית נאה כמו שיראה הרואה ואולי הוצרך לזה לפי שראה שגירסת רש"י בפ"ק דב"ק ד' ט' ע"ב וכן גירסת הרי"ף והרא"ש בפרק לולב הגזול בסי' י"ב היא טלת נאה ולא הוזכר בדבריהם ציצית נאה כיע"ש והוא דוחק דאימור גם במ"ס גרסי טלת נאה ולא כגירסתינו ציצית נאה כמו שראינו שחלוקה גירסתם בהש"ס מגירסתינו וגם בירושלמי פ"ק דפאה ה"א (בפיסקא גמילות חסדים וכו') הגירסא הש"ס שלפנינו ציצית נאה עיי"ש גם מאי דפשיטא ליה דדרשה זו היא מדאורייתא הוא תמוה לענ"ד דלא זכר שיטת הרא"ש ורי"ו ופסק מרן דסברי שהיא מדרבנן כאמור וביותר יש לתמוה על האי תנא ירושלמאה הגאון מוהרי"ל דיסקין יצ"ו בהמחברת תורה מציון שנה ראשונה חוברת ב' סי' א' דמבואר בשבת קל"ב ע"ב דמצות ז"א ואנוהו היא מצוה דאורייתא עי"ש שכ"כ לפרש דברי הרא"ש והוא תמוה דודאי להרא"ש הידור מצוה אינו אלא מדרבנן כדמוכח מדפסק הבעיא דשליש מלגאו וכו' לקולא וכמ"ש מרן הב"י גם מה שכ' שם כן עפ"י סוגיא דשבת ד' קל"ג ע"ב לפי הרשום למעלה אינו מוכרח וטפי הו"ל לאתויי סוגיא דמנחות הנ"ל וצ"ע עתה נדפס ס' עין יצחק להגאון המפורסם סב"ק מוהרי"ץ אלחנן יצ"ו וראיתי שם בחא"ח סי' ד' שכתב קצת בענין זה וכתב דאית לן למינקט דהוא מדרבנן כיון שכן פסקו הפוסקים בסי' תרנ"ו גם רבין חסידא איש ירושלים בסה"ב אזן אהרן בקונטריס ארעא בתיבתא במערכה זו הביא לנו דברי מי שגדול הרב המבי"ט בס' קרית ספר בפ"א מהלכות תפלין שדרשה זו היא מדרבנן וציין לעיין בס' ווי העמודים החדש ע"ב דף ד' ע"ב ואינו מצ"א לראות מאי קאמר מר

וכתב מרן החבי"ף בס' ברכת מועדיך לחיים בדרוש י"א לתשובה דף קכ"ט ע"א בשם הרב משבית מלחמות דף י"ד ע"ב דהוא מצוה דרבנן ושלא נאמר זה במקואות דדוקא במצות התלויות במראה עין האדם כנטלת לולב וסוכה נאים וכיוצא אבל במקואות הכל תלוי בטהרה ולא אכפת לן בין מקוה למקוה עיי"ש וס' הנ"ל אין מצ"א לראות דב"ק ולכאורה יש לפקפק במ"ש דלא קפדינן אלא בדבר הנראה לעין ממ"ש המרדכי בסוף מגילה ופסקו הרמ"א בא"ח סי' קמ"ז ס"א דמעיל שמצד אחד משי ומצד אחד פשתן יתן צד המשי לצד הספר לגלול הרי דקפדינן שיתן צד הנאה לצד ס"ת אף על פי שאם כן יהיה הנאה סמוי מן העין ולפי סברת הרב משבית מלחמות אדרבא היה ראוי ליתן הצד של משי לצד חוץ כדי שיהיה נראה הנוי מבחוץ משום זה אלי ואנוהו. אך יש ליישב עפ"י מ"ש שם הרב מג"א בשם האגודה דמעיל התחתון יתן המשי לצד הספר ומעיל העליון יתן המשי לצד חוץ דומיא דהארון שהיה מצופה מבית ומחוץ ובאמצעיתו עץ וכתב דמ"ש במרדכי דומיא דמזבח הקטורת הוא ט"ס וצ"ל דומיא דארון עיי"ש וא"כ צ"ל דגם כונת המרדכי כן הוא כמ"ש באגודה ומ"ש ליתן צד המשי לצד הספר הוא במעיל התחתון דוקא שבו גולל הס"ח. אבל לא במעיל העליון דאותו ודאי יהיה צד המשי לחוץ דאל"כ מה הועלנו בהגהתינו דומיא דארון במקום דומיא דמזבח הקטרת הלא הארון היה מצופה מבית ומחוץ כמ"ש הרב מג"א והוא ש"ס ערוך ביומא דף ע"ב ע"ב ג' ארונות עשה בצלאל וכו' עי"ש ברש"י דהחיצון היה של זהב כשל פנימי וגירסת הב"ח שם חיצון של זהב וכו' אלא עכ"ל דכוונתו לפרש דברי הרב המרדכי על דרך שכתב באגודה אלא דממ"ש בשם ס' החסידים ומביא ראיה מקרשים שהיו מצופים זהב מבפנים והיריעות מבחוץ משמע דגם במעיל העליון הדין כן אף שהצד שאינו נאה נראה לחוץ דומיא דקרשים וכיון שכתב (הרב מג"א) וכ"כ בסה"ח וכו' נראה שרצונו לומר דשניהם (המרדכי וסה"ח) לדבר אחד נתכונו ולע"ד צ"ע דכיון דהמרדכי יליף לה מארון עכ"ל צ"ל דכוונתו כמ"ש בס' האגודה כמש"ל ותמיה לי על הרב מחצ"ה שדרכו בקדש לבאר באר רחובות כל דברי הרמג"א ובזה סגר עליו המדבר וקבל שכר על השתיקה

שוב ראיתי דהרמ"א בסי' ל"ב ס"ד כתב מצוה ליפותם מבחוץ ומבפנים והוא מדברי הרב המרדכי וכתב הרב פתח הדביר שם באות ג' שתמה הרב אדני פז דלא שייך זה ואנוהו בדבר שהוא מכוסה תמיד וכ"כ בהדיא התוס' במנחות דף ל"ב וכו' ומטעם זה השמיט זה מרן בש"ע וכו' וכתב ע"ד דאמת שכ"כ התוס' בשם ר"ת אבל סברת ר"ת יחידאה היא כמ"ש מרן חיד"א בסוף ס' שער יוסף בתשו' סי' ח' דף כ"ד ע"א וגם מרן ס"ל כן וכן מוכח קצת מש"ס שבת דף קל"ג ע"ב דז"א ואנוהו שייך במילה דמכוסה תדיר וכ"כ הרב מנחת אהרן כלל ג' סי' ב' דדקדקו חז"ל לומר התנאה לפניו לומר נוי המצוה תלוי במה שהוא נוי לפניו יתברך לא להתנאות בעיני הבריות ומסיק כן דואנוהו שייך נמי במופלא ובמכוסה אתוד"ק