שדי חמד דברי חכמים כא

בדעת רש"ל כמו שהבין הרב בית השואבה בכונת הר"ן לדעת הרי"ף דאע"ג דנוי מצוה מדרבנן הוא מינקט לחומרא עדיף וכן דעת הגאון נכד המחבר ישועות יעקב עיין בחיו"ד בהלכות ס"ת בדברי נכד המחבר בתשו' שנית ב"ד כ"ג דדרשה זו היא רק מדרבנן וכ"כ הרב משבית מלחמות שאביא בסמוך דהוא מצוה מדרבנן

ומה שקשה לשיטה זו מסוגיא דשבת ד' קל"ג ע"ב דמבואר דמשום הידור מצוה דזה אלי ואנוהו יכול לחזור אפילו על ציצין שאינן מעכבין את המילה אף שסילק ידיו מעסק המילה ושרי ליה לחלל שבת משום זה אלי ואנוהו ואם איתא דזה אלי ואנוהו אינו אלא מדרבנן איך מתירין חילול שבת דאורייתא משום מצוה דרבנן כבר עמדו ע"ז בס' בית השואבה וחקקי לב הנז"ל (ונעלם מהם דברי הג' שאג"א בסי' נו"ן הנז"ל) וניחא ליה דאע"ג דהידור מצוה לא הוי אלא מדרבנן מ"מ כיון דמשום צורך מצוה דרבנן מיהא הוא חוזר לצורך גבוה מיקרי ולאו חזרה מילתא דאתחלתא לנפשיה הוי ועיין גם בחקקי לב שם ואני הדל כתבתי ליישב עפ"י מ"ש ה"ג שאגת אריה בסי' נ"א בסופו ליישב דעת הרב העיטור דס"ל דחוזר על ציצין שאין מעכבין אפילו בשבת ותו"ד הוא דפוסק כר"י דמקלקל בחבורה פטור ומאי דאיצטריך למישרי מילה בשבת הוא משום דהוא מתקן כמ"ש בשבת ד' ק"ו וכי הוה מתקן היינו דוקא במעכבין אבל ציצין שאין מעכבין אינו אלא איסור דרבנן ואתי דרבנן ודחי דרבנן עי"ש וא"כ י"ל דאע"ג דזה אלי ואנוהו הוא רק מדרבנן דחי שפיר הש"ס דדילמא לריב"ב חוזר משום זה אלי ואנוהו ור"ל דאימור ס"ל כר"י במקלקל בחבורה דפטור ובציצין שאין מעכבין שאינו מתקן אין בו אלא איסורא דרבנן ואתי דרשת זה אלי ואנוהו דרבנן ודחי ליה וישוב זה נראה בעיני יותר נכון

אך קשה לשיטה זו מסוגיא דמנחות ד' ס"ד שחט כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו לכתחלה הבא שמינה ושחוט דשמע מינה דמותר לחלל את השבת משום לקיים המצוה מהודרת ואיך נתיר לחלל שבת משום מצוה דרבנן וכמו שהכריח כן הגאון שאגת אריה כנז"ל והיא קושיא חזקה ולא ידעתי מה יענו לזה הרבנים הנז"ל ומצאתי בשו"ת שו"מ מהדורא תניינא ח"ב סס"י פ"ו שכ' בשם הרב השואל לדחות ראית השאגת אריה הלזו דיש לחלק בין תשמישי מצוה לתשמיש קדושה כדרך שחילק הנמק"י בהלק"ט הלכות ציצית לענין גרדומין דגרדומי תכלת כשר וגרדומי תפילין פסול משום דבתשמישי קדושה בעינן שיהא הדר מתחלה ועד סוף מה שא"כ בתשמישי מצוה וא"כ י"ל דדוקא בקרבנות צבור בעי הדר ולא במצוה והמחבר דחה דבריו דגבי גרדומין שפיר כתב הנמק"י לחלק אבל לענין הדר דהוא מזה אלי ואנוהו אין חילוק בין קדושה למצוה וגם לענין שידחה שבת בשביל זה פשיטא דאף בקרבנות קדושה לא אלים כ"כ כח הקדושה שידחה שבת ועל כרחין דהידור מצוה הוא מן התורה עכ"ל עיי"ש שלא זכר בתשו' זו דשיטת התוס' בר"פ לולב הגזול היא דהידור מצוה הוא מדרבנן כמ"ש בתליתאה ח"ג סי' ל"ג הנז"ל וגם לא הזכיר כלל שיטת הרא"ש ורי"ו דפסקו הבעיא דשליש מלבר וכו' לקולא דמוכח דסברי דהידור מצוה הוא מדרבנן ולהקשות עליהם מסוגיא דמנחות הנז"ל דמוכח דהוא מדאורייתא

וראיתי להרב אורים גדולים בלימוד י"ט שכתב דממ"ש בשבת ד' קל"ג ע"ב תנא זה אלי ואנוהו כתוב ס"ת נאה וכו' וכיוצא בזה מצינו לרבנן גבי אגד לולב דאף דאם לא אגדו כשר מצוה לאגדו משום זה אלי ואנוהו דמהני דוכתי משמע דלאו לעיכובא הוא והקשה דבגטין ד' נ"ד אמרינן דאפי' לר"י לא מהני העברת קולמוס על כל השמות דמיחזי כמנומר והיינו ודאי משום ז"א ואנוהו דאל"כ כי מיחזי כמנומר מאי הוי אלמא דמעכב וכן הק' מס"ת שנקרע תוך ג' דקי"ל לא יתפור וכן ס"ת שיש בו ד' טעיות בכל דף יגנז דכתב הרב הנמק"י הטעם משום דמיחזי כמנומר ש"מ דהוי לעיכובא וכתב ליישב דהדבר נמסר לחכמים הי מנייהו לפיסולא והי מנייהו למצוה מן המובחר וכונתו דאע"ג דדרשה זו מדאורייתא היא הכתוב מסרו לחכמים וכדרך שכתבו הראשונים גבי מלאכה בחוה"מ דאע"ג דאסור מן התורה (למאן דסבר הכי) התירו מלאכת דבר האבד דנמסר לחכמים וכ"כ רבני האחרונים בדין סחורה בדברים האסורים באכילה עיין ביו"ד סי' קי"ז וכדבריו כתב הרב מוהרמב"ח בס' כפות תמרים על דברי התוס' ד' כ"ט ע"ב ד"ה לולב יבש וכו' לדעת רש"י דס"ל דהדבר נמסר לחכמים לומר באיזה דבר שהוא לעיכובא כלולב יבש ואיזהו ללכתחלה כאגד הלולב עי"ש ונראה דישוב זה יתכן ליישב הסתירות שיש בש"ס בענין זה אבל לא יתכן לומר כן לדעת הרא"ש והרי"ו ושאר פוסקים שפסקו הבעיא דשליש מלגאו או מלבר לקולא דאם היו סוברים כן לא היה להם להקל מסברא דנפשם דמנ"ל דלדבר זה נראה לחז"ל להקל אלא ודאי מוכח דסברי דהוא מדרבנן וספקו להקל ועוד תירץ דאע"ג דמהא דואנוהו לא שמעינן אלא מצוה ולא עיכובא מ"מ היכא דנוטה הדבר לגנאי (מיחזי כמנומר) ודאי פוסל דדי לנו להכשיר מה שאינו נוי אבל לא מה שהוא בהיפך אתוד"ק ויש להעיר במאי דמשמע ליה מברייתא דכתוב ס"ת נאה וכו' דלאו לעיכובא אתמר אלא למצוה דהנה ברייתא זו איתא גם בריש מס' נזיר ואם הרב לא היה רואה אלא ברייתא זו במס' נזיר והיה מבין ממנה דלמצוה בעלמא הוא ולא לעיכובא החרשתי אבל מאחר שראה גם סוגיא דשבת הנ"ל תמיה לי איך משמע ליה בפשיטות מינה דאינו אלא למצוה דאדרבא מסוגיית הש"ס שם משמע בהיפך מדדחי דלר"י בנו של ריב"ב אפי' על ציצין שאין מעכבין חוזר משום זה אלי ואנוהו ואי הא דזה אלי ואנוהו אינו לעיכובא לא הוה לן למישרי למיהדר עלייהו ואף דמתבאר מדבריו דמשמע ליה דדרשה זו מדאו' היא וכיון דאיכא מצוה דאורייתא אף דאינו מעכב יכול לחזור עליהן קשה מנ"ל להבין כן בפשיטות דלאו לעיכובא הוא ודילמא משום דהוא לעיכובא הוא דשרי למיהדר עלייהו. וגם מאי דפשיטא ליה דדרשה זו מדאורייתא היא קשה דזה היפך שיטת הרא"ש ורי"ו ומרן הב"י הנז"ל דסברי דהוא מדרבנן וכן דעת הריטב"א וכן דעת התוס' בר"פ לולב הגזול ובשאר דוכתי כמו שכתבתי בראש האות

איברא דמאי דמשמע ליה להגאון שו"מ (במהדורא ג' ח"ג סי' ל"ג) הנז"ל דרש"י והתוס' בר"פ לולב הגזול פליגי בדרשה זו דלרש"י היא מדאורייתא ולהתוס' היא מדרבנן לענ"ד אין דבריו מוכרחים כלל דמגוף דברי התוס' שם אין הכרח דסברי דהוא מדרבנן דשפיר י"ל דאע"ג דסברי דהוא מדאורייתא מ"מ אינו אלא למצוה ולא לעכב דכל עצמם לא באו אלא לחלוק עמ"ש רש"י דטעם פיסול יבש בלולב הוא משום זה אלי ואנוהו ואהא קאמרי דמשום זה אלי ואנוהו אינו פוסל דאע"ג דמדאורייתא הוא מ"מ כיון שלא בא בלשון ציווי תנוהו וכיוצא אינו אלא למצוה בעלמא ולא לעכב ואף דהריטב"א הכריח דאגד לולב לרבנן הוא מדרבנן מדמפלגינן בין לכתחלה לדיעבד כמו שהבאתי לעיל בשמו הנה ענין זה הוא מקצוע גדול ואינו ברור בזה שיטת התוס' וכמו שמתבאר ממה שרשמתי במערכת הדל"ת אות י"ז עי"ש ועכ"פ מגוף דברי התוס' דר"פ לולב הגזול אין לנו הכרח כלל דסוברים דדרשה זה אלי ואנוהו אינה אלא מדרבנן ואדרבה יש פנים לומר דהתוס' סברי דדרשה זו היא מדאורייתא דהלא לדידהו דטעם פיסול יבש בלולב הוא משום דאיתקש לאתרוג ודאי פסול מדאורייתא ואם לפי פירש"י דהוא משום זה אלי ואנוהו אינו אלא מדרבנן (לפי שיטתם) היה להם לדחות פירש"י גם מטעם זה דאם אין כאן אלא משום זה אלי ואנוהו אינו אלא מדרבנן ואילו בש"ס מבואר דהוא מדאורייתא מדאתקש לאתרוג מלבד הטעם דא"כ לא היה לנו לפסול בדיעבד וכו' ומדלא דחו פירש"י כ"א מטעם זה אלי ואנוהו אינו אלא לכתחלה יש פנים לומר דגם התוס' מודו דדרשת זה אלי ואנוהו היא מדאורייתא ועכ"פ אין לנו הכרח לומר דהתוס' סוברים דהיא מדרבנן כאמור

ומה שכתב הג' שו"מ דדעת רש"י בר"פ לולב הגזול דדרשת זה אלי ואנוהו היא מן התורה כן מתבאר דעת הרב מוהרמב"ח בכפת תמרים (על דברי התוס' בד"ה לולב יבש) בשני הישובים שכתב ליישב דברי רש"י א) דלולא דרשת זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות לא הוה ידעינן דהדר הכתוב בתורה אלולב קאי. ב) דנמסר לחכמים איזו למצוה ואיזו לעכב כמש"ל בשמו. אמנם לפי הישוב. ג) שכתב שם דמאי דנקט רש"י טעם פיסול יבש משום זה אלי ואנוהו היינו לשאר ימים חוץ מיום א' עי"ש וכדבריו כתב הרב יד דוד (שיטה)