שדי חמד דברי חכמים רא

ולפני איזה שנים (בשנת תרל"ח או תרל"ט) במכתב ששלח לי ידידי רב מופלג הסמוך למדינה זו מר ניהו הרב הגדול מוהר"ר שניאור זלמן פינסקער האבד"ק חערסאן נ"י ראיתי שהוציא מכלל זה (נישואין בזמן חיסור הלבנה) חדש אדר וחדש אלול דבשניהם לית דחש להא דחיסור הלבנה והעיד שפעמים רבות מזדמן שנושאין נשים בכלה דאדר ובכלה דאלול גם בימי החיסור והעיד כן בשם גדולי הרבנים בעיירות גדולות ואמר מר דנ"ל הטעם שהקלו בהם לפי שבחדש אדר נאמר בו והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליו"ט וכל החדש במשמע ומשנכנס אדר מרבין בשמחה ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי וכו' דבריא מזליה וכן חדש אלול איתא במגלת תענית פ"ו וז' דבי"ז בו איתנטיל רומאי מיהודה וירושלים שהיו מצירין להם מלכי יון מושיבין קסטראות בעיירים ומענים את הכלות ואח"כ היו נשואות לבעליהן ולא היה אדם מבקש לישא אשה מפני הקסטראות וכו' ובת אחת למתתיהו בן יוחנן כה"ג וכשהגיע זמנה להנשא וכו' ולא הניחו אותו וכו' וגברה ידם על מלכי יון וכו' ובאותו היום שבטלוהו עשוהו יו"ט ואף דבטלה מג"ת עכ"ז ודאי דנעשה מזלא דנישואין בריא בחדש אלול ומזלו הוא ג"כ מזל בתולה אשר ע"כ בודאי דע"י הנס הזה נתבטל לגמרי החשש דמילוי הלבנה בחדש זה שהרי הנס נעשה בי"ז בו וגם הוא מכלל ימי רצון שעלה משה בהר לקבל לוחות אחרונות ובתשב"ץ סי' תס"ד ותס"ה נתן טעם לכל מנהגי אירוסין ונישואין שהם דומה בדומה ממש לכל הענינים שנעשו במ"ת וסיים דבריו נקוט האי כללא בידך כל המנהגים של חתן ושל כלה אנו למדין ממתן תורה עכ"ל ויום ל"ג בעומר ידוע שהוא יו"ט גמור ועכ"פ לא נראה ולא נשמע במדינתינו מי שיפקפק בדבר עכ"ד הרב הנ"ל נ"י בענין זה ולפי דבריו יש ליישב מה שדקדקתי למעלה (בד"ה ועוד יתכן) עמ"ש מרן ברס"י תצ"ג דנוהגים שלא לישא מפסח ועד ל"ג דלא הו"ל למימר אלא מר"ח אייר תיפוק לי' משום שהוא ימי החיסור ולדברי הרב נ"י אתי שפיר דחדש ניסן שנעשו בו נסים ונפלאות לישראל בריא מזליה ואין בו משום חיסור הלבנה ויש בו מצד המנהג בימי הספירה אבל מה שדקדקתי בדברי הרמ"א שם לפי משמעות לשונו דבכל הימים שמיום ל"ג שרי לישא וכו' לא יתיישב בזה דנהי דיום ל"ג עצמו חשוב יו"ט ושרי לישא בו ואין בו משום חשש חיסור כמ"ש הרב נ"י מ"מ כאן שלא נעשה בו נס לכללות ישראל לא חשיב בריא מזליה שימשוך אחריו את כל ימי החדש שלא יהא לחוש משום החיסור (כמו בכל חדש אלול ואדר) שא"כ גם בכל חדש סיון ותשרי לא היה לנו לחוש שבהם יו"ט לישראל וכן בחדש כסליו ובפרט בימי חנוכה עצמם לא היה לנו לחוש משום חיסור הלבנה ועמ"ש הרב ב"ח בסי' תקע"ג דמה שלא כתב הרמ"א החתן ביום חופתו בכ"ח כסליו יתענה שהוא מתענית צדיקים היינו משום שבלא"ה אין רגילים לעשות נישואין בסוף החדש מתבאר יפה דגם בחנוכה שנעשה בו נס גדול תשועה ופורקן נוהגים שלא לישא בימי החיסור והן אמת דהרבנים מג"א בסי' תקע"ג סק"ב ופרמ"ג בא"א סי' תק"ט סק"ה חלקו על הרב ב"ח וכתבו דחתן ביום כ"ח כסליו לא יתענה משום שיש חילופי נוסחאות אם מה ששרף יהוייקים המגלה היה בכ"ח כסליו או ביום אחר וש"מ דסברי דאפשר לעשות חופה בסוף החדש אבל אין מזה הכרח שלא נתפשט המנהג בחנוכה דאינהו דאמור כאשר יצטרך על פי איזה הכרח לעשות החופה ביום כ"ח כסליו לא יתענה בו דודאי מפני איזה הכרח כאשר יהיה האופן יתכן לעשות החופה בימי החיסור כמו שכתבתי למעלה שאל"כ לא היה צריך הרב ב"ח לכתיב דינו כמובן וא"כ שפיר נוכל להוכיח מדברי הרב ב"ח דפשט המנהג גם בימי חנוכה ובאמת לולא שהעיד הרב הנ"ל שכן מנהג פשוט אצלם עפ"י הוראת הגדולים לא היתה דעתי העניה נוחה בזה ומשמעות דברי כל הפוסקים המדברים במנהג זה (דשלא לישא בחיסור הלבנה) הוא דכל חדשי השנה שוים בזה וגם צריך לעיין בגוף מס' מגלת תענית (וכעת אינה בידי) אם אין בשאר חדשי השנה כיוצא להא דבחדש אלול ואין להאריך עוד, עכ"פ למדנו מפי עדות הרב הנ"ל נ"י דגם גדולי דורינו לא הזניחו את המנהג הזה כדברי הסופר הי"ו אך בחלקות ישיתו ויחנו בחסרות שני חדשי השנה הנ"ל ובכן לענ"ד כבוד הסופר הנ"ל במקומו מונח ואין לנו לזוז ממנהג זה כי הוא שריר וקיים ככל מנהגי ישראל שהם תורה ואף אם לפי חכמת הטבע מילוי הלבנה תפעל רק רע וקללה במקום ברכה אנחנו מאמינים באמונה שלמה ותגזר אומר ויקם לך צדיק גוזר והקב"ה מקיים והרי כמה גדולים צדיקים הרמב"ן והרב הנמק"י ובעלי הש"ע וכמה אלפים רבנים שמכמה דורות שלפני פנינו ברכו את המנהג הזה באמרם שהוא לס"ט בטח יהפוך ה' את הקללה לברכה לטוב לנו ולבנינו עד עולם טבא הוא וטבא ליהוי נס"ו

מוצא שפתי אשמור ובא לציון מקומות שראיתי בדברי רבותינו מרן והרמ"א שמביאים מנהגים שאין עליהם פקפוק בלשון נהגו או ונהגו ולא אטפל לרשום כי אם אשר ראיתי בדב"ק בחלק א"ח ומהחלק הזה נלמוד דרכם בקודש בשאר החלקים כי הוא מקור מים חיים לזה החלי בס"ד. הנה מרן הב"י בעשרים וחמשה מקומות הגיד שדרכו בקדש בשלחנו הטהור לכתוב נהגו ונהגו במנהגים טובים וישרים ואילו הם. א) בסי' י"א סי"ד ונהגו לעשות בסוף כל חוט קשר והוא מנמק"י והרקח ורבינו ירוחם ואין שום מפקפק על המנהג וכן הוא בכל מה שארשום אי"ה כאשר יראה הרואה (ושם בסט"ו ויש מתירין לכן נהגו וכן בכמה מקומות כיוצא לזה ואלו לא ארשום לפי שיש ביד הדוחה לדחות כמובן וארשום רק מ"ש נהגו ונהגו). ב) בסי' ל"ב סל"ו נהגו שפרשת קדש לי וכו' ובב"י באר הטעם והעלהו על שלחנו הטהור. ג) שם סעיף מ"ד ונהגו שיהא שער של עגל. ד) סי' ל"ה נהגו במנין השטין וכן לשון הטור ה) סי' ל"ב ס"ב נהגו שלא להניחם כל היום וכן לשון הטור. ו) סי' מ"ו ס"ב נהגו לסדרם בביה"כ. ז) סי' מ"ז ס"ט נהגו לומר פרשת ברכת כהנים. ח) סי' קכ"ח ס"ד נהגו שלא ליכנס לביה"כ. ט) סי' קל"א ס"ד נהגו שאין נופלין ע"פ לא בבית החתן וכו' י) שם ס"ו נהגו שלא ליפול ע"פ בט"ו באב יא) סי' קל"ה סעיף יו"ד נהגו לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל יב) סי' קל"ט ס"ג ונהגו שש"ץ כשרוצה מברך וקורא. יג) שם ס"ה נהגו לכסות הכתב בין גברא לגברא. יד) סי' תק"ן סעיף י"א ונהגו שלא לברך עד אחר ניגוב. טו) סי' רכ"ה ס"ג ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה. טז) סי' רצ"ז ס"ד נהגו לברך על ההדס. יז) סי' שמ"א ס"ג נהגו להתיר גזרות הקהל. יח) סי' תע"ג ס"ד נהגו שיהיו צלי ועי"ש בב"ח ס"ה. יט) סי' תצ"ג ס"ד נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה וכ"ה לשון הטור. כ) סי' תק"ב ס"א נהגו היתר במפוח של בעלי בתים. כא) סי' תקנ"א ס"ב ונהגו לאסור וכו'. כב) סי' תקנ"ב ס"ז נהגו לישב ע"ג קרקע בסעודה המפסקת ובטור כתב זה בלשון דין בלא מנהג והוא מוסכם מכל הפוסקים. כג) סי' תרי"א ס"ב והאידנא נהגו לאסור, וכן הוא בטור עפ"י הש"ס. כד) לסי' תרכ"א ס"ה נהגו לידור צדקות לכו וכו' מביא דברי המרדכי שיש ראיה מהספרי. כה) סי' תרל"ט ס"ח נהגו שאין מברכין על הסוכה אלא בשעת אכילה והוא עפ"י סברת ר"ת שהביאו הרא"ש והמרדכי וה"ה כתב שכן נהגו העולם

כה תאמר לבית יערב לידע ולהודיע שלשון זה (נהגו) נאמר על מנהגים טובים שיש להם טעם כעיקר ועוד מצינו באיזה מקומות שכותב בלשון ונהגו העולם והוא מנהג שריר וקיים ופשוט בכל ישראל עיין בסי' כ"ה סי"ג נהגו העולם שלא לחלוץ תפלין עד אחר קדושת ובא לציון וביום שיש בו ס"ת נוהגים וכו' וביום ר"ח וכו' ובסי' כ"ז ס"ח ונוהגין העולם לכרוך על הזרוע וכו' ובסי' רכ"ה ס"ג נהגו שלא לברך וכו' הם דברי הרא"ש שהביא בב"י בלשון ונהגו העולם ובסי' ל"ו ס"ג והסופרים נהגו ובסי' תק"ב ס"א ונהגו היתר במפוח וכו' הוא מהתוס' שכתבו זה בלשון והעולם נהגו והשמיט מרן תיבת העולם ובסי' י"ב ס"ג מנהג העולם כרש"י והיכא דלא אפשר יש לסמוך על ר"י ובסי' ל"ד ס"א ומנהג העולם כרש"י והרמב"ם ובסי' רע"ב ס"ז ומנהג העולם כסברא ראשונה

והוסיף משה ורבינו הרמ"א על הסכום הנ"ל אחד עשר כוכבים כלם ברורים כלם אהובים לא רחוקים והיו הקרובים למען דעת כי כן דרכו ג"כ לכתוב לשון זה על מנהגים טובים ואלו הם א) בסי' ג' סי"א ומעכשיו וכו' נהגו לקנח וכו' ופוק חזי מאי עמא דבר. ב) סי' ד' סי"ו וי"ט וכו' וכן נהגו ובב"י הביא מרן שכתב הרד"א שנהגו לברך וכו' וכתב מרן ואיני יודע טעם לברך והרמ"א בד"מ