שדי חמד דברי חכמים רב

ישנו בנו"ט לקיים המנהג וכתב סברתו במפה וסיים וכן נהגו. ג) סי' מ"ו ס"ט ונהגו לסדר ברכת התורה. ד) סי' נ"ז ס"א ונהגו שהש"ץ מאריך בברכו. ה) סי' קכ"ג ס"א ונהגו לומר אח"כ יה"ר. ו) סי' קכ"ז ס"ג ונהגו לומר בשחרית שים שלום. ז) סי' קכ"ח ס"ה ונהגו להקל בקצת מקומות. ח) שם סכ"ג על כן נהגו לשלשל הטלת ונהגו ג"כ לומר הפסוקים אך יותר טוב שלא לאמרם. ט) שם סמ"ד ונהגו שנושא כפיו אף שאינו נשוי. י) שם נהגו בכל מדינות אלו שאין נו"כ אלא ביו"ט. יא) סי' קל"ד ס"ב ונהגו לעשות כן אחר קס"ת. יב) סי' קנ"ד ס"ח ונהגו ליהנות בכמה הנאות. יג) סי' קס"א ס"ג ונהגו קצת להקל אבל יש להחמיר וכו'. יד) סי' רס"ט א' ונהגו לעמוד כשמקדשין בבהכ"נ. טו) סי' רע"ג ה' נהגו ליתן לתינוק טז) סי' רע"ה י"ב נהגו לכסות הקטנים שלא יהי' ערומים. יז) סי' ר"פ ד' ונהגו להזכיר אחר קה"ת. יח) סי' רצ"ה א' ונהגו להזכיר אליהו הנביא. יט) סי' רצ"ו א' ונהגו לומר קודם הבדלה. כ) סי' ש"ג סכ"ו נהגו לאסור. כא) שם נהגו להקל. כב) סי' שי"ח ט"ז ונהגו להחמיר מיהו במקום צורך. כג) סי' שנ"ה ג' הולכי ספינות נהגו לעשות. כד) סי' תכ"ט ס"ב ונהגו שאין מתענים בו תענית כלל כה) סי' תס"ז ס"ח ולכן נהגו. ובד"מ אות ד' כתבו בלשון וכן המנהג כו) סי' תק"ט ס"ג ונהגו וכו' ובד"מ באר שכן שורת הדין. כו) סי' תקל"ו ס"א וכן נהגו וכו' ובב"י שם וכן נוהגין העולם וסומכים וכו' והכי נקיטינן. כח) סי' תקנ"א ס"ז ונהגו להקל. כט) סי' תקס"ה ס"ג ונהגו בכל הצומות שלא לאומרו כ"א במנחה ומרן בב"י כתב בשם ר"י שנהגו העולם כן וכ' הרמ"א בד"מ אות ב' וכן הוא המנהג. ל) תקצ"ב ס"א לומר היום הרת ובד"מ כתבו בשם מוהרי"ל בלשון פסק דין בלא מנהג. לא) תרי"ג ס"ד ונהגו בזה וכו' ובד"מ כתבו בשם מוהרי"ל בלשון ואנו נוהגין. לב) תרמ"ח ס"ב ונהגו להכשיר וכו' לג) תרנ"א ס"ז ונהגו להסיר התפלין. לד) תרס"ט עי"ש כמה פעמים. לה) תרע"ב ס"א נהגו להחמיר. לו) תרצ"א ס"ב ונהגו שלא לתייגה גם נהגו וכו' ונמצא ג"כ שכותב בלשון זה על נוהגים פרטיים בסי' ל"ב סל"ב מיהו נהגו הסופרים. ובסי' תקמ"ז ס"ז ונהגו בני אשכנז וכו' ושם בד"מ כ' זה בשם התה"ד שכ' וכן נוהגים באשכנז. וכו' ושינה הלשון בהגהותיו וכתב ונהגו במקום נוהגין להורות דהכל אחד היינו נוהגין וכשם שיש המון רב מנהגים שונים בלשון נוהגין ושרירים וקיימים כן ג"כ בלשון ונהגו וזה ברור

מכלל הדברים אתה תשמע שלא בכל המקומות שיביאו רבותינו מרן והרמ"א מנהגו של ישראל לא יתנו עדיהן לומר שראוי המנהג הזה וכמו שנראה מדברי הסופר הי"ו) דהא ודאי ליתא כמו שמתבאר מתוך כל הרשום למעלה (במנהגים שהביאו בלשון נהגו מלבד שיש כמה מאות מנהגים שכתבום בלשון נוהגים ונוהגים המנהג ומנהג וכיוצא הרבה מאד) שהביאו המנהג בסתם וסתמו כפירושו שהוא עיקר שאל"כ היו מערערי' במנהג ההוא כמו שמצינו למרן בכמה מקומות. א) בסי' כ"ג ס"ב. ב) בסי' ל"ב סט"ו. ג) בסי' מ"ו ס"ו לברך הנותן ליעף כח ואין דבריהם נראין. ד) שם ס"ז יש נוהגים לברך וכו' וטעות בידם ה) ברסי' ס"ח יש מקומות וכו' ונכון למנוע מלאומרם. ו) סי' קנ"ד הנוהגים וכו' מוחים בידם. ז) ר"ס ס"ט נוהגין וכו' ויותר טוב להנהיג וכו'. ח) סי' תצ"ג ס"ג נוהגין וכו' וטעות בידם. ט) מה שנהגו וכו' יש למנוע המנהג. י) סי' תרצ"ו ס"ב לאסור של זה אינו מנהג, עיניך הרואות שדרך מרן הוא הקדוש שמנהג שלא הוכשר כ"כ בעיניו לא יביאנו בשתיקה כהודאה ויאמר מפורש שאינו נכון וכיוצא גם הרמ"א יאחוז צדיק דרכו כי במנהג שיש לו לפקפק כותב שאינו נראה שאינו נכון ויש למחות וכיוצא ולשונות אלו א) סי' מ"ז ס"ו וכן נהגו אבל יותר טוב וכו'. ב) סי' קכ"א ס"ג המנהג הפשוט וכו' ואינו נראה. ג) סי' קכ"ח סכ"ו נהגו ג"כ לומר וכו' אך יותר טוב שלא לאומרו. ד) סי' קנ"ט ס"ו ונהגו להקל אבל הסברא ראשונה עיקר ה) סי' קע"א ס"ג ונהגו קצת להקל אבל יש להחמיר ו) סי' רמ"ב נהגו וכו' ולא ראיתי לחוש לזה. ז) סי' רנ"ג ס"ב ונוהגין להקל וטוב להחמיר. ח) שם והמנהג להקל אך טוב להחמיר ט) סי' רנ"ז ס"ג אין לנהוג כן י) סי' רע"ו ס"ב נהגו וכו' ויש להחמיר. יא) סי' רצ"א ס"ד פשט המנהג וכו' אבל יש להחמיר יב) ובסי' רצ"ט ס"י המנהג להקל אבל העיקר כסברא הראשונה. יג) סימן תרכ"ד ס"ב ואין לנהוג בחומרא זו. יד) סי' תרס"ד ס"ז והמנהג פשוט וכו' ויותר טוב וכו'. וכבר כתבתי למעלה ובד"ה והנה בעל המאמר) מ"ש בסי' תע"א ס"ב ומתבאר שכן ארחות צדיקים טובים השנים מרן והרמ"א לגלות דעתם כשאין המנהג הגון בעיניהם וא"כ מוכח ודאי הא סתמא שתיקה כהודעה דמיא שאין על אותו מנהג פקפוק וממילא במנהג זה שאנו דנים עליו שלא כתבו עליו שום ערעור דעתם מסכמת לנהוג כמנהג זה כי נכון הוא

ולא אכחד כי נמצא בדברי מרן בש"ע שעל כמה מנהגים כותב עליהם הנפק (אין לערער, מנהג יפה, מנהג כשר, וכיוצא). וארשום אשר ראיתי להם בסי' ו' ס"ד ובסי' כ"ד ס"ה ומנהג יפה וכו' והכל הוא חיבוב מצוה ובסי' נ"ג ס"י ובסי' ס"א ס"ב ובסי' קי"ד ס"ב ובסי' קנ"ד ס"י ובסי' ר"ע ובסי' ש"ך סי"ח ובסי' תי"ז ובסי' תמ"ד ס"ו ובסי' תנ"ה ס"ה, ובסי' תס"א ס"א ובסי' תקנ"א ס"ב ובסי' תקס"ו ס"ד ובסי' תקצ"א ס"ו ובדברי הרמ"א נמצא כהנה וכהנה, עיין בסי' ג' סי"א ובסי' ח' ס"ו ובסי' ט' ס"ה ובסי' ל"ז ס"ג ובסי' מ"ו ס"ח ושם ס"ט ובסי' ס"א ס"ג ובסי' קל"ט ס"ה ובסי' קפ"ב ס"ב ובסי' קפ"ח ס"ב ובסי' קצ"ג ס"ג ובסי' קצ"ט ס"י ובסי' רל"ד ס"א ובסי' רל"ו ס"א ובסי' רמ"ב ובסי' רמ"ח ס"ג ובסי' רנ"ו ובסי' רנ"ז ס"ו ובסי' רס"ב ס"א ובסי' רע"א סי"ב ובסי' רע"ט ס"ד ובסי' רפ"ב ס"ד ובסי' שכ"ה ס"י ובסי' של"ז ס"ב ובסי' של"ט ס"ג ובסי' שס"ו ס"ג ובסי' תנ"ג ובסי' תנ"ה ובסי' תק"ד ס"א ובסימן תקפ"ה ס"ד ובסי' ת"ף ס"ד ובסי' תרצ"ה לכן נוהגין במדינות אלו ואין לשנות כי הוא מנהג ותיקון יש מקומות וכו' והכל מנהג יפה ובסי' תרי"א ס"ב ובסי' תרנ"א ס"ט ובסי' תרנ"ד ובסי' תרע"א ס"ז ובסי' תר"ץ סי"ז ובסי' תרצ"ה ס"ב ועם כי לא נוכל לידע טעם פשוט, על כל ענין מהנז"ל למה הוצרכו לזה נוכל לומר דרך כלל כמו שכתבתי למעלה דכשנראה בעיני קדשם שיש מקום לגמגם במנהג ההוא ואולי ראו ג"כ באיזה מהם שהי' מי שגמגם הוצרכו לומר בפי' שמנהג הגון וכשר הוא ואין להרהר אחריו ועכ"פ מיעוטא דמיעוטא הוו דוכתי הנ"ל נגד כמה מאות מנהגים שהוזכר בדבריהם בלתי סעד ולא דחיה כאשר רשומים אצלי כל המקומות שנזכר איזה מנהג בדבריהם בלשון והמנהג או ונוהגים וכן המנהג ולא יכולתי לפרטם פה כי ברבים היו ולא כתבתי אלא מקומות שכותבים ונהגו ולא ערערו בדבר דמוכח ודאי דלדעתם אין חשש ופקפוק במנהג ההוא וכן הדבר במנהג הזה שכתבו מרן והרמ"א בלשון נהגו אין בו חשש כלל כנלע"ד ברור בס"ד

הודעתי הן כתיב כאן כי כל אשר כתבתי לפלפל בלשון זה נהגו העם אם משמעותו הוא דאורויי לא מורינן או דמורינן נמי הכי היה מפני שנעלמו ממני אז דברי הראשונים התוס' והרא"ש ורבינו יהודה החסיד ורבינו בצלאל בשטמ"ק שלו וחידושי הריטב"א והבאתי דב"ק בקונטרס הכללים במערכת הנו"ן אות ל"ט באריכות ועיני הרואות תחזנה מישרים כי דעת כל הראשונים שוה בזה שעל הרוב לשון ונהגו העם דאמור רבנן בש"ס הכונה דאורויי נמי מורינן וההיא דתענית שאני משום דקאי אפלוגתא דמר אמר הלכה ומר אמר מנהג ומר אמר נהגו העם ובזה נסתר בנין הרב הסופר הי"ו עד היסוד בה שאף אם רבותינו בעלי הש"ע הי' כותבים נהגו העם לא היה לנו לפרש אלא שנהגו ומורים כן ורק בוהעם נהגו הוא שכ' הרמ"א בתשובה שדקדק לכתוב כן וכו' כמו שכתבתי למעלה בעזר ה' אלהים חיים: סימן קיט (מקונטרס אסיפת דינים מערכת חליצה סי' א' אות א')

קיט יבם ויבמתו שמסכימים שלא להתייבם ושלא לחלוץ לית לן בה כן דעת הרב ח"ץ בסי' א' ובאר שם דמאי דקי"ל דאם היבם דוחה את יבמתו כופין אותו אין כפיה זו משום דקי"ל דכופין אקיום מצות עשה כמ"ש אומרים לו עשה סוכה ואינו עושה וכו' דאין זה אלא בדבר שא"א ליפטר ממנו אבל בחליצה דכששניהם מסכימים