שדי חמד דברי חכמים קצט

טבא וי"ל דלא נהגו כן אלא לכתחלה אבל לא במקום הפ"מ ופשיטא דאין שייך לומר דנתפשט המנהג אף בענין זה דכל כי הא מילתא דלא שכיחא ואין בזה תורת מנהג ומ"מ לכתחלה ודאי קפדינן וכן ראיתי למרן החבי"ף בס' לב חיים ח"ב סי' כ"ו שהזכיר מנהג זה שכתב (בד"ה אבל זה תינח) דזמן הנישואין של כל ימות השנה לא יעלו ימי מספר של ד' חדשים שלמים דדל מנייהו חצאי החדשים שאין נושאין בהם מפני חיסור הלבנה ומפסח עד י"ח לחדש אייר מפני הספירה ותלתא דפורענותא וכו' עיי"ש לזה מסכים עם מ"ש במעשה אברהם דמנהג מקומו (אזמיר) להקפיד שלא לישא בזמן חיסור הלבנה ולא תעזוב נפשי לשאול במה שנראה מדבריו דמי"ח אייר ואילך נושאין נשים באייר הלא הם ימי החיסור והיה נראה להכריח מזה כדברי הרב מעש"א דאין מקפידין על הכניסה לחופה רק על הקידושין וא"כ יכולים לקדש קודם החיסור וליכנס לחופה אחר ל"ג (אלא דלזה קשה דא"כ היכי מדלו מנייהו כל ימי החיסור של כל החדשים והרי אפשר להתנהג כן בכל החדשים לקדש קודם החיסור וליכנס לחופה בימי החיסור) או להכריח כמו שכתבתי דמקום הפסד מרובה לא קפדינן בהא והה"ד אם הוא שעת הדחק מצד אחר דאין להקפיד אף שאין הפסד ממון ומאחר שרבים מקפידים שלא תהיה חופות שני חתנים בשבת אחת ויש ג"כ מקפידים על ימי אג"ה שבכל חודש ומקפידים על ימי הגבלה שלא לישא בהם ואם לא יהיה להם היתר בימי החסור שבחדש זה יהיה להם דוחק גדול ולכן לא הקפידו בחיסור שבחודש זה. אבל האמת דאין להכריח לא זה ולא זה שהרי גם לשון הפוסקים בסי' תצ"ג נוהגים שלא לישא בין פסח עד ל"ג בעומר דמשמע דמל"ג ואילך שרי תיקשי לן ומי שרי והלא ימי החיסור הם אלא ודאי צ"ל דכונתם דמצד הספירה אינו אלא עד ל"ג בעומר ונפ"מ לאלמון ואלמנה דלא קפדי אחיסור ועם שמ"ש בלב חיים הוא על בחור ובתולה כמו שיראה הרואה בדב"ק נמשך אחר לשון הפוסקים בהא דימי הספירה ועכ"פ למדנו מדברי' ג"כ שמנהג פשוט הוא ביניהם שלא לישא בימי החיסור ואם זכרוני אינו מכזיב בזה. כמדומה לי שזה מנהג פשוט למקפידים ע"ז בעיק"ו ירושת"ו ציון הוא עיר מולדתי ובעי"ת קושטא יע"א אשר גרתי בה קרוב לי"ז שנה (כי בשנת התרי"ג גרשוני עוני להבדיל בין קודש לחו"ל עם ב"ב ודרתי שם עד מקצת שנת התרכ"ז) ואני בבאי מחרן לגור בארץ הזאת (גר אנכי בארץ ודעתי לשוב לשלום אל בית אבי אל ארצנו ונחלת אבותינו איה"ש) ראיתי שבני העיר הזאת ובפרטות עדת הקרימצאקים יחיו אין מקפידין בזה והרבה מהם יחיו נושאים נשים אחר חצי החודש ומיעוטא דמיעוטא מדקדקים על זה והדבר תמוה בעיני שאחר שהוזכר מנהג זה בדברי מרן ובדברי הרמ"א שמעינן דמנהג כשר הוא ונתפשט בין בספרדים בין באשכנזים הי"ו ואלה הצאן עדת הקרימצאקים הי"ו מתנהגים על הרוב כמונו הספרדים ובאיזה דבר מתנהגים כמנהגי האשכנזים שהנהיגום כן (להשערתי) הרבנים ומ"ץ שהיו להם מלפנים מרבני אשכנז ומדוע לא ינהגו מנהג זה שהוא מנהג בספרדים ובאשכנזים ובכל זאת לא הרעשתי עליהם כי כפי המובן מדברי הרב המקנה שכתב בשמו בפ"ת הנז"ל מנהג שנהגו העם מעליהם הוא ולא עפ"י הוראת ב"ד לאורויי לא מורינן אף דשדינן נרגא בעניותין ולדידי חזי דמנהג זה לא נופל הוא משאר המון מנהגי ישראל וקרוב לומר דמה שאין מקפידים בזה הוא מחסרון ידיעת בית רבם. אהני לן שיטתיה דסבא דאורייתא הרב ס' המקנה דלא למידרשה בפרקא ושלא למחות ביד חזקה על שאינם מדקדקים בזה, ולכן אם אדע שאיש פלוני יחזר לעשות חופתו בזמן החיסור בודאי חיובא רמיא להודיעו אך על הרוב לא אדע עד אחר שהזמינו כל צרכי החופה או אפילו מקצת הכנה והתחלת החופה אין דעתי נוחה למחות בהן ו"ד הטוב לא ימנע טוב מהם בכל ימי הלבנה המלאה החרבה

ותלמידי היקרים האחים המבורכים ידידי נפשי הגבירים ר' משה ור' מאיר פסח הי"ו הם המדברים להמליץ טוב בעד מנהגם כי לא זו בלבד שאין לפקפק עליו כי אדרבא מנהג הגון וכשר הוא שלא להקפיד בזה כי נכון יותר לעשות חופה בחיסור הלבנה מבמילואה והוא עפ"י מה שהראוני מאמר מסופר אחד במכ"ע הצפירה דשנת התרמ"ה (בהוספה לנומר מ"ו) ותו"ד הכותב הי"ו הם להכריח ממ"ש בס' מנורת המאור סי' קל"א ומס' צרור המור בפרשת בא בד"ה לאמר ראש חדשים) וממ"ש בהצופה להמגיד שנה רביעית (נומער כ"ז מאמר השפעת הירח על הארץ וצאצאיה) כל בתר איפכא מהמנהג הזה ואדרבא לישא אשה במילוי הלבנה מגרעות נתן ויש חשש סכנה ח"ו וסיים דבריו ואמר ולו ידע ההמון את כל הרעות ההן אשר יפעול מילוי הלבנה לא נשא אשה בלי ספק כי אם בעת חסרון הלבנה ובליל חשך ואפלה ואשר הובא מנהג זה בש"ע יו"ד וכו' הוא בעבור אשר כבר החזיק בו ההמון ולא יכול עוד לפרוש ממנו ולכן לא כתבו עליו בש"ע שכן ראוי לנהוג אך נהגו ובתענית (דף כ"ו ע"ב) ומ"ד נהגו וכו' ובפי' המיוחס לרש"י נהגו משמע מאליהם אבל אינו עיקר עכ"ד הסופר הי"ו וכונתו לומר דגם לדעתי בעלי הש"ע (מרן והרמ"א) אשר כל בית ישראל נשען עליהם אין למנהג זה עיקר ולכן לא כתבו שכן ראוי לנהוג רק נהגו וכמ"ש בתענית וכו' כן נראית כונת רב ספרא הנ"ל יצ"ו וקצת סיעתא לדבריו מדברי הרב ס' המקנה שבפ"ת הנ"ל כמובן אלא שהרב המקנה לא אמר לבטל את אשר נהגו מפני זה ויוכל להיות שסובר שמנהג זה הוא כמו המנהג בההיא דסי' ת"ץ שרבני האחרונים הסכימו עליו ורב ספרא נר"ו בקש לעקור את הכל ולשרש אחר המנהג והיה כלא היה

ואנכי לא ידעתי את האיש ואת שיחו ואולי גברא רבה הוא ואינו כדאי להשיב על דבריו אך ידועה היא מליצת הקדמונים אין חולקין כבוד לרב ואין נושאין פנים בהלכה ורשות ביד כל אדם לגלות דעתו וסברתו והבוחר יבחר וההכרח יאלצני לבוא במשפט להוכיח שאין לסמוך על דבריו הללו לפי שדברים שבכתב (מכתבי העתים בישראל) יד הכל ממשמשין בהן אף מאן דלא גמיר סברא וגמרא וסומכין על המאמר ההוא כמשה מפי הגבורה ולא יצטרכו לשאלת חכם כאשר באזנינו שמענו בכמה ענינים כיוצא לזה יכחישו הבע"ב יודעי. ספר קרוא מקרא במכ"ע את דברי רבניהם על פי מאמר שקראו במכ"ע לא כדברים הנאמרים בספר (דלאו כ"ע ידעי לה ויצטרכו לשאול פי הרב והמו"צ והוא יברר וילבן אם לסמוך על אשר אמר עם הספר ועל פיו יקום דבר) הם דברים שבמכ"ע כי עליהם יסמכו ראשם ורובם בלתי שאלת חכם כידוע ומפורסם ואף גם זאת כל הרואה ושומע מאמר נכבד במכ"ע הנ"ל והוא לא ידע להעמיק בדבר לא זו בלבד שנקל ראש נגד מנהג זה כי גם יבא לתת דופי בדרך כלל במנהגי ישראל כי יאמר לכו חזו מנהג שתפסו בו אבותינו ואבות אבותינו כמה מאות שנים שוא שקד שומר המנהג כי הביא עליו קללה ולא ברכה והפרט יעיד על הכלל מדהא ליתא וכו' ויהרסו אל ד' לפרוץ גדר כל המנהגים אשר נצטוינו אליהם מאל תטוש תורת אמך שאל אביך ויגדך ואפילו מנהג שנראה גרוע לעין כל לא כל אדם זוכה לערער עליו ולבטלו ומנהג מבטל הלכה אמרו חז"ל וכבר הפליגו הפוסקים במקומות רבו מספר שאין רשות ביד שום אדם לבטל מנהג מקומו אף כי מנהג שנתפשט בכל ישראל מכמה מאות שנים אפס קצהו תראה במה שרשמתי בקונטרס הכללים במערכת המ"ם אות ל"ח בענינים אלו הנה הבאתי דברי רבותינו גדולי האחרונים מהריק"ו. והרדב"ז שאין לבטל בקל שום מנהג המקום שא"כ בעיר זו יבטלו מנהג זה ומנהג אחר בעיר אחרת ועי"ז יבוטלו מנהגי ישראל שהם תורה ורב לא רצה לבטל קריאת ההלל בר"ח אף שהיו מברכים ולדעתו היא ברכה לבטלה כיון שכבר נהגו אבותיהם אלו תורף דבריהם ונמשכו אחר דבריהם כל רבני האחרונים שהבאתי שם והרמ"א בתשו' סי' כ"א כתב בשם מוהרי"ק בשרש קמ"ד דאם נמצא המנהג באיזה פוסק אין לבטל אפי' בשעת הדחק אין לשנות המנהג אפילו יש במנהג צד איסור אין לבטלו כמ"ש מוהרי"ק בשורש ט' ובמנהג דהכאת המן שמוהרי"ל לא היה חושש לו כ' הרמ"א בסי' תר"ץ ס"ז שאין לבטלו ולא שום מנהג כי לא לחנם הוקבעו ועוד הבאתי מ"ש רבינו מוהרשד"ם דכל אדם בריא בחיובא לחפש ולבקש טעם להצדיק המנהג אף שהוא נגד הדין ואם כך במנהגים פרטים בעיר פ' ובעיר פ' ק"ו בן בנו של ק"ו במנהג כולל שנתפשט בכל ישראל בכל מקומות מושבותיהם כמנהג זה שעליו אנו דנים שהוא מאושר ומקויים מפי סופרים וספרים זה כמה מאות שנים מדור דורים עלי דידן רמיא להיות מהדרים, שכן ראוי להיות חוזר אחר קיומו ויחזקהו במסמרים, ולא תהיה כלה דוחקא וחתן נאה חמד בחורים, נעצבים בפרק הכונס בימים המאורים