שדי חמד דברי חכמים קצז

יראה דהר"ן עצמו בענין זה באותו מקום (בד"ה אי נמי לשיעורא) זכר עשה סוגיא זו לענין ונוייה שנפלו בחג שאסורין ומרן הב"י בסי' תרע"ז הביא דברי הר"ן וכן כמה מרבני האחרונים ולא רפרף אדם על דבריו והרי הוא בבל יאמר שנעלם מעיני כל העדה סוגיא בדוכתא אמנם הדבר ברור לענ"ד דדעת הר"ן כמ"ש הרב פר"ח בסי' תרע"ז ס"ד דדוקא לר' שמעון הוא דאמרינן בש"ס אדם יושב ומצפה מתי. תכבה נרו אבל לרבנן לא אמרינן הכי וכיונה דעתו לדעת גדולים שכ"כ הרב המאירי בחי' לשבת בפרק במה מדליקין (בריש הלכות חנוכה בד"ה זה שביארנו שאסור) שאין הלכה כדברי האומר אדם יושב ומצפה מתי תכבה נרו עי"ש ואולי נוכל לומר שגם התוס' בפ' כירה דף מ"ד שכתבו הטעם משום חביבות הנס סברי דאין הלכה כמ"ד אדם יושב ומצפה שתכבה נרו אלא שכתבו טעם מרווח מלתא דשוי גם למ"ד אדם מצפה שתכבה נרו ועכ"פ בדעת הר"ן נלע"ד פשוט שאפשר לומר כן ושם (בדברי הרב המאירי) אתה מוצא דמה שביאר הגאון יחי' בדעת השאלתות דמשום דסברי שיש בהן קדושה החמירו להצריך שריפה לשמן הנותר וכו' כיונה דעתו לדעת הרב המאירי שכתב וז"ל ויש באים בה מטעם איסור הנאה וקדושה גמורה הואיל והן זכר לנרות ולשמן הכל הקצהו מדעתו לגמרי והרי הן כנויי סוכה ולא עוד אלא שמפריזים עד לאסור בהנאה אף לאחר מצותן ואם נשאר שמן בראשונה וכו' ואם נשאר באחרונה עושה לו מדורה ושורפה במקומו וכו' עכ"ל הרי שכ' מפורש שדעת הגאונים המצריכים שריפה באחרונה היא משום שיש בנרות קדושה גמורה וכדברי הג' יחיה. ועוד ראיתי במכתב הגאון הנ"ל יחי' שעמד בנוסח ההזכרה על הניסים וכו') ובאר עליה הכהן דברים נכוחים וחתים במכתבו ואסיים בברכה הקב"ה יעשה לנו נסים ונחזה בשובו לציון ברחמים ובהמ"ק יבנה על תלו ונודה לשמו הגדול תמיד כה דברי הדו"ש בלונ"ח וקשור באהבתו הצעיר מפרחי כהונה שלמה הכהן מו"צ בפ"ק ווילנא שוב נדפס ספרא דמארי בנין שלמה וראיתי שם בקונטרס תיקונים והוספות דף יו"ד ע"ג שכבר העלה על משב"ח הדפוס את דבריו הנעימים בענין זה עי"ש: סימן קיח (מקונטרס אסיפת דינים מערכת חתן וכלה אות כ"א)

קיח מה שנהגו שאין נושאין נשים אלא במילוי הלבנה כמ"ש מרן ביו"ד סי' קע"ט ס"ב והרמ"א באה"ע סי' ס"ד ס"ג כ' הרב מעשה אברהם בחאה"ע סי' ה' דף קמ"ו ע"ד דאין זה אלא בבחור ובתולה אבל באלמון ואלמנה אין מקפידים על זה כמו שאין נוהגים בנישואי אלמון ואלמנה להקפיד בכמה דברים שנוהגים בנישואי בחור ובתולה כגון לזרוק על ראשם חטים ואורז ומיני מתיקה והוא לסימנא טבא וכן לעשות החופה תחת אויר השמים שיהא זרעם כככבי השמים לרוב כמו כן לענין נישואין שלא במלוי הלבנה וכתב שהעידו לפניו שכן נהגו מימי עולם ומשנים קדמוניות וכתב טעם לזה ויש לפקפק בטעמו ואין להאריך בזה אמנם ראה זה חדש אצלי כי מלשון הפוסקים המדברים בענין זה (תשובה להרמב"ן סי' רפ"ג להרב הנמק"י שהביא מרן בב"י ובש"ע והרמ"א והרב הלבוש שכתבו בלשון נישואין לישא במילואה שלא לישא עד מילואה וכיוצא) היה נ"ל שההקפדה היא על יום כניסה לחופה שזהו משמעות לשון נישואין ובמקומות שנוהגים לעשות הקידושין וברכת אירוסין יום או יומים לפני החופה ידקדקו שיהא יום הכניסה לחופה שהוא יום הנישואין ג"כ במלוי הלבנה דכניסה לחופה בעינן שתהיה במלוי הלבנה, ואולי על הקדושין אינם מדקדקים שיהיו במילוי הלבנה ויקדשו בסוף חדש זה ויכנסו לחופה בתחלת חדש הסמוך כן הייתי מבין ממנהג זה עד עתה שראיתי במעשה אברהם שם בתחלת הסימן שכתב וז"ל ומ"ש שלא לישא נשים לאו היינו יום ז' ברכות שהוא יום א' מהחופה דהא קחזינא רובא דעלמא אין מקפידין לעשות (מלעשות) יו"א של חופה בחסרון הלבנה לפי שזה תלוי בנשים כמובן אלא עיקר המנהג ואיכא קפידא הוא בשעת הקידושין וכן נהגו פה מימי עולם לקדש אשה במילוי הלבנה עכ"ל הנך רואה גדול הנאמר באברהם מעיד בגדלו דרובא דעלמא לא זהירי בכניסה לחופה שלא תהי בחסור הלבנה ועפי"ז הי' אפשר ליישב קצת מה שדקדק הרב בספר המקנה ה"ד הרב פ"ת באה"ע שם בסק"ה על מ"ש הרמ"א בא"ח סי' תקנ"א ס"ב נוהגים להחמיר שאין נושאין נשים מי"ז בתמוז תיפוק ליה שהוא אחר חצי חדש די"ל דקמ"ל דאף במקומות שנוהגים לקדש איזה ימים לפני יום החופה עיין בדברי הרמ"א באה"ע סימן ס"ב ס"ג ולהרב פ"ת שם סק"ה בשם ס' המקנה וא"כ מצד חיסור הלבנה אם קידש אותה בט"ו לחודש יכול לישא אותה בי"ז לחדש מ"מ להיות אתחלתא דתלתא דפורענותא נוהגים להחמיר שלא לישא מי"ז בתמוז ואף אם נאמר דבעל המנהגים והרמ"א לא ידעו ממנהג איזה מקומות בהספרדים שמקדשים יום או יומים לפני החופה מ"מ בלא זה ג"כ יש ליישב דהא גם להרמ"א משכחת קידושין בלא חופה עיין בדבריו שבסי' ל"ג וא"כ י"ל דאף אם קידש כמה ימים מקודם ובא אח"כ לכונסה כבאופן ההוא או ע"י חופה ממש מי"ז בתמוז נוהגין להחמיר משום תלתא דפורענותא אף שאין חשש בענין זה משום חיסור הלבנה כן היה אפשר ליישב עפ"י דברי הרב מעשה אברהם

אלא דלענ"ד אין כן משמעות לשון הפוסקים אלא על הכניסה לחופה הוא דקפדי דהוא עיקר בנין ביתם ואת"ל דקפדי על הקידושין מ"מ גם על הכניסה לחופה ודאי קפדינן דלשון נישואין מורה על הכניסה לחופה כמ"ש מרן הב"י בסי' כ"ז בשם תשובת הרשב"א דהאומר הרי את נשואותי אינו כאומר הרי אתי אשת דמקודשת דלא מתקריא נשואה עד שתבעל או שתכנס לחופה ואף למ"ש הרב קהלת יעקב בקונטרס מענה לשון ח"ב אות שצ"ג בשם הר"ש חאקאן שבכנה"ג בכללים נפרדים סי' ע"ה ובשם התוס' והרדב"ז דלשון נישואין כולל גם קידושין עיי"ש מ"מ כניסה לחופה לא אימעיטא מלשון נישואין אלא דגם קידושין בכלל נישואין שקולים הם ויבואו שניהם וכיון דנקטי הפוסקים במאי דקמן לשון נישואין מוכח ודאי דגם על הכניסה לחופה קפדינן ובקונטרס הכללים במערכת הנו"ן אות כ"ט הבאתי דברי הפוסקים לענין אם אירוסין נכללין בלשון נישואין ואיני מופנה כעת להתיישב בדב"ק כי נלענ"ד פשוט דבמאי דקמן בכניסה לחופה ודאי קפדינן ולהלן איה"ש אכתוב מה שנלע"ד ליישב דקדוק זה ולגבי דידן אין נפ"מ מאחר שהקידושין והחופה סמוכים בשעה אחת:

ומה שתירץ הרב המקנה על דקדוקו על הרמ"א כנז"ל ע"פ מ"ש מג"א בסי' ת"צ סק"ט בשם הרמ"א בתשו' (וז"ל לכן דקדקתי וכתבתי והעם נהגו ולא כתבתי סתם וכן נוהגין) לא זכיתי להבין דלעד"נ דכונת הרמ"א היא לחלק בין נוהגין סתם דהכונה דנוהגין כן עפ"י ב"ד שהנהיגו להם כן ובין והעם נהגו דמשמע שהם נהגו כן מעצמם שלא עפ"י הוראת ב"ד כבההיא דסי' ת"ץ שהביא הרמ"א בתשו' דכמה פוסקים כתבו לברך והעם נהגו שלא לברך וא"כ בהא דסי' תקנ"א שכתב ונוהגין להחמיר מי"ז בתמוז ולא כתב והעם נוהגין וכן במאי דקמן שכתב ונהגו שלא לישא נשים אלא בתחלת החדש ולא כתב ונהגו העם הכונה בשתיהם היא שנהגו עפ"י מורים שהנהיגום כן ולא שנהגו מעצמם שלא יורה כונה זו אלא כשנאמר נהגו העם אבל נהגו לבד משמעותו כנוהגים דלפי הנראה כונת הרמ"א בחילוק זה הוא על דרך דאמרינן בתענית (דף כ"ו ע"ב) דרב אמר הלכה כר"מ ור"י אמר נהגו העם כר"מ ורבא אמר מנהג כר"מ ואמרינן דלמ"ד הלכה דרשינן לה בפרקא ולמ"ד מנהג בפרקא לא דרשינן אורויי מורינן ומ"ד נהגו אורויי נמי לא אורינן ואי עביד עביד ופירש"י דנהגו העם משמע שהם מעצמם נהגו כן ע"ש ובדרך זו בחר לו הרמ"א שעל מנהג שאינו כשר וראוי להורות כן יכתוב ונהגו העם או והעם נהגו שמשמעות לשון זה הוא שנהגו מעצמם אבל לשון מנהג או נהגו נוהגים בלא כינוי העם יתפרש שנוהגים כן עפ"י ב"ד שהורו להם והנהיגום בזה וא"כ כשכותב איזה מנהג בלשון ונהגו בלבד הרי הוא כאילו אמר ומנהג או ונוהגין לאורויי נמי מורינן ומדקדוק לשון הרמ"א בתשובה שלא כתב דקדקתי וכתבתי ונהגו ולא כתבתי ונוהגין (דמזה הוה משמע דהחילוק הוא בין נוהגין לנהגו) אלא כתב לכן דקדקתי וכתבתי והעם נהגו ולא כתבתי סתם וכן נוהגין עכ"ל להורות דכונת חילוקו היא בין סתם (נהגו) למפרש (ונהגו העם). אבל בין נהגו לנוהגין אין שום חילוק ומשמעות שניהם שוה כנלע"ד בכונתו וא"כ אינו מתיישב דקדוקו על