שדי חמד דברי חכמים קצו

חייבים בכל ארבע כוסות וכימי צאתנו ממצרים יראנו נפלאות ותחזינה עינינו בנין בית מקדשנו במהרה בימינו אכי"ר: סימן קיז מקונטרס אסיפת דינים מערכת חנוכה אות ח')

קיז בנוסח אמירת הנרות הללו שאחר הדלקת הנרות אעתיק פה דברי מי שגדול הגאון המפורסם ענותן כהלל דרופתקא דאוריתא הכהן הגדול רחמתין עזיזא מוהר"ר שלמה הכהן יצ"ו בעל המחבר הגהות היקרות חשק שלמה מו"צ בווילנא יע"א לעטר קונטריסי בעיטור סופרים וז"ל הטהור (במכתבו אלי בימי חנוכה דשנתינו התרמ"ז) במסכת סופרים בנוסח הנרות הללו וכו' הנרות הללו קדש הם והועתק בהרא"ש פ"ב דשבת ובטור סי' תרע"ו ולכאורה הדברים מתמיהים דהא מבואר בשבת דף כ"ב ע"א דנ"ח אין בו משום קדושה דמתמה שמואל על רב אסי וכי נר קדושה יש בו ומסקינן דעיקר הטעם שלא יהיה מצות בזויות עליו ועכ"פ פשוט דקדושה אין בהם ואיך תקנו לומר הנרות הללו קודש ועלה בדעתי ליישב דמדברי מס"ס אלו סיעתא גדולה לדעת בעל המאור שכתב באמת דלרב דאמר אסור להשתמש לאורה הטעם משום דעשהום לנרות חנוכה כנרות המנורה כיון שהוא זכר למנורה והטילו עליהם קדושה ואיסור הנאה כמו השמן והפתילות של המנורה והלכך אף תשמיש דמצוה אסור (והר"ן הכריע מזה דגם תשמיש דמצוה איכא בזיון משום דמצות מבטלות זו את זו והרמב"ן והרא"ש כתבו הטעם משום דהרואה יאמר לצרכו הוא דאדלקה אבל לבעל המאור אין צריך לכ"ז כלל) אבל רב אסי פליג וס"ל דנר אין בו משום קדושה ולכן אינו אוסר רק להרצות מעות דהוא תשמיש בזוי יעויין שם בבעל המאור והרמב"ן במלחמות (וצ"ל דלא גריס שם רב אסי אמר רב דא"כ תקשה דרב אדרב ודוחק לומר דאמוראי נינהו אליבא דרב רק גריס כגירסת הרא"ש אמר רב אסי לחוד וכ"כ בהגהות מוהרי"ב או מוהרי"ז שם דכן הוא גם גירסת רש"א) ולענ"ד י"ל דכן הוא דעת המס' סופרים הנ"ל דנר יש בו משום קדושה וכדעת רב לפי פירוש בעל המאור אך הבע"מ פסק כרב אסי ולפי מש"כ הוא הוא ראיה דהלכה כרב וזה נ"ל ג"כ דעת השאלתות שפסק דמותר השמן אסור בהנאה אחר חנוכה וטעון שרפה ותמה הר"ן דלמה גרע מעצי סוכה לאחר החג דמותר בהנאה דכל תשמישי מצוה מותר לאחר שבטל מצותה ומה שתרץ דהתם יודע שלאחר החג בטל המצוה אבל הכא אינו יושב ומצפה מתי תכבה נרו הדבר תמוה דאדרבא בהדיא אמרינן בביצה דף ל' ע"ב גבי נר שבת דאדם יושב ומצפה מתי תכבה נרו ועי"ש בפירוש רש"י

הן אמת דהתוס' בשבת דף מ"ד ד"ה שבנר הק' ג"כ כקושית הר"ן וכתבו לחלק גבי נ"ח אינו יושב ומצפה מחמת חביבות הנס אבל הר"ן לא הזכיר הך סברא כלל וגם בלא"ה תמוה דמה שייך לענין איסור ביזוי מצוה אם יושב ומצפה או לא דאטו בדעתו הדבר תלוי דכל זמן שהמצוה לא פסקה לא מהני מה שהיה יושב ומצפה דמ"מ איכא ביזוי מצוה ואם כבר פסקה ובטלה המצוה מאי איסורא איכא ומאי נפ"מ אם חשב בדעתו דלא תבטל המצוה והך סברא לא נאמר בגמרא שם רק לענין איסור מוקצה בשבת ויו"ט דאסור מצד דלא אמרינן היה מוכן מאתמול ושם שייך הסברא אי יושב ומצפה או לא ודברי הר"ן ותוס' תמוהים אצלי לפי שעה אבל לפי מש"כ לפי דעת המ"ס ובעה"מ דנ"ח איקרי קדש ואסור בהנאה עולה לנו דברי השאלתות והגאונים כמין חומר דאינו ענין לסוכה דאינו אלא תשמישי מצוה ואף דסמכו חז"ל אקרא דחג הסוכות ז"י ל"ה מ"מ אינו רק על השבעה ימים דהא בקרא דסמכו עליה ז' ימים כתיב (ובפרט לדעת הסוברים דהוא מן התורה וכמ"ש התוס' בביצה דף ל' ע"ב ד"ה אבל י"ל בפשי' דגזה"כ הוא דאיני אסור רק לז' ימים) אבל בנ"ח דעשאום כנרות המנורה נשאר בקדושה לעולם כמו המנורה (ואף דרבנן במעילה דף ד' דישנן במנורה לא נהנין ולא מועלין מ"מ אסור מדרבנן מיהת רק דקרבן מעילה ליכא) והרי"ף ז"ל שכ' דלאחר שדלקה כשיעור מותר להשתמש לאורה י"ל דלשיטתו אזיל דגריס בממרא דאסור להרצות מעות נגד נ"ח ר"י אמר רב וא"כ א"א לומר דפליג אמימרא דרב דלעיל דא"כ תיקשי דרב אדרב ועוד דהא כל זה ע"כ צ"ל דלא פליגי ומוכח דאין בו משום קדושה רק כדי שלא יהא מצות בזויות עליו וכ"כ הר"ן דהרי"ף פליג על הגאונים (ומיהו הרא"ש דהביא לדברי הרי"ף ולדברי השאלתות ע"כ צ"ל דמחלק בין להסתפק מגוף השמן וגבי מנורה נמי יש נפ"מ בזה דהא קול ומראה וריח אין בו משום מעילה וכן מצאתי בעה"י בספרי דמר נ"י (מכתב לחזקיהו) בחי' לשבת שם שכתב כעין סברא זו ממ"ש ויישב בזה קושית הגאונים חפץ ה' וחקי חיים אך לא הביא ראיה לחילוק זה. אך לפי מה שכתב מבואר להדיא דיש חילוק דהא במראה אין בו מעילה עיין בתוס' סוכה נ"ג ד"ה בוררת) או כמו שתי' הב"י ומאד תמיהני על הר"ן שכ' בטעמו של רב דאסור להשתמש לאורה כדברי בעה"מ וא"כ מאי הוצרך לדחוק בדברי השאלתות וכן מה שהקשה דלמה אסור להשתמש בתשמיש מצוה וצע"ג עכ"ד הכהן הגדול יצ"ו

ואנא דאמרי בהורמנותיה דמני"ר שיחל"א עיקר תמיהתו בנוסח הלא נפלאת היא בעיני שהרי גם לשיטת הרמב"ן ודעמיה אעפ"י שלא הטילו על הנרות קדושה גמורה כקדושת הנרות שבמקדש מ"מ הנרות הללו דין תשמישי מצוה יש להם דאעפ"י שנזרקין לאחר מצותן בשעת מצותן נוהגים בהם קדושה שלא יהיו מצות בזויות עליו ונוהגין בהם כדברים שבקדושה ואסורין בתשמישי חול בשעת מצותן כמ"ש הרמב"ן בפירוש ושפיר שייך לומר עליהן קדש שהם קדש בשעת מצותן מיהא שלא להשתמש בהן וכו' והרואה יראה דמה שיישב הגאון יחיה אינו מתיישב אלא דברי המס' סופרים אבל מה נענה לדעת הפוסקים דנר אין בו קדושה כלל וכן לדעת בעה"מ דפוסק כרב אסי דנר אין בו קדושה ואפילו הכי אמרינן הנוסח כמ"ש במס"ס הנרות הללו קדש הם אמנם לפי מאי דכתיבנא בעניותין אתי שפיר לדברי הכל ומ"ש הגאון יחיה דצ"ל דבעה"מ גריס אמר רב אסי לחוד ולא אמר רב אסי אמר רב דא"כ קשה דרב אדרב ודוחק לומר אמוראי נינהו הנה אמת נכון דאין דרך הש"ס בכיוצא בזה לקבל שכר על השתיקה אלא מקשי ומתרץ אמוראי נינהו וכמ"ש הרשב"א בחי' לשבת על דף ל"ט ע"ב גבי כללא דהלכה כסת"מ דלא שתיק הגמרא בשום דוכתא דפסק ר' יוחנן דלא כסתם מתני' דלא ליקשי ליה אלא מקשי ליה ומשני אמוראי נינהו וכו' כמ"ש בשמו במכתב לחזקיהו שם וכיוצא לזה כתב הרדב"ז בס' יקר תפארת בפ"א מהלכות שמיטה ויובל וה"ד הרב יד מלאכי בכלל תרמ"ד דליכא לתרוצא תרי תנאי אליבא דר"א דאם כן לא הוה שתיק הש"ס מינה וכתב ביד מלאכי שכ"כ בשארית יוסף בנתיב המתרץ כלל ה' עפ"י דברי הר"פ שבתוס' במסכת נזיר דף מ"ט סוף ד"ה ומשני (אלא שהרב י"מ הביא מדברי התוס' בשאר דוכתי דסברי דאין קפידא לשנויי הכי מסברא דנפשין עי"ש ומ"מ כל שלא ראינו מפורש דגירסת הרב בעה"מ אמר רב אסי אמר רב ניחא לן טפי למימר דגריס אמר רב אסי לחוד כגירסת הרא"ש). שו"ר להרב מקנה אברהם במ"ב באות ס' שהביא דברי הרשב"א שבחי' לשבת הנ"ל וכתב ע"ז דהרשב"א גופיה בחי' לגטין ד' כ"ה ע"ד מתרץ מדנפשיה אמוראי נינהו (חי' הרשב"א הנ"ל אין בידי) ושכ"כ הר"ן וכו' ושכ"כ הרז"ה בהשגותיו על ס' בעלי הנפש להראב"ד שבס' תורת השלמים דף ל"ה ע"א עי"ש ואחרי שכן היא דעתו שם לא דחיק לן למימר לשיטתו שבס' המאור אמוראי נינהו אליבא דרב ומ"מ נראה דהאמת הוא דגירסת הבעה"מ היא כגירסת הרא"ש אמר רב אסי בלחוד שכן מתבאר מדברי הרמב"ן במ"ש אחר שהשיג על הבעה"מ וז"ל ואפי' אם היה הפירוש שפי' בעל המאור נכון על כרחו הלכה אסור להשתמש לאורה דקי"ל כר"ז אמר רב מתנא אמר רב שמדליקין בכל השמנים וכו' וטעמא משום דאסור להשתמש לאורה וכו' ואפילו פליג רב אסי ארב ורי"ו קי"ל דתלמיד הוה לגבייהו ואין הלכה כתלמיד במקום הרב וכו' עי"ש הרי כתב מפורש דאף לשיטת הבעה"מ אית לן למינקט דאסור להשמש לאורה אף אם נאמר דרב אסי פליג אדרב אין הלכה כתלמיד וכו' ואי גירסת בעה"מ היא אמר רב אסי אמר רב אין מקום להכרח זה כמובן אלא ודאי מוכח דגרסי אמר רב אסי לחוד ותמיה לי על הגאון יחי' כי אחרי שידיו ממשמשות בדברי הרמב"ן הללו איך לא השגיח להכריח דבריו מדברי גדול אדונינו הרמב"ן ולא היה צריך למ"ש בהגהות מוהרי"ב שכן גריס מוהרש"א

ומה שהקשה עמ"ש הר"ן דאין אדם מצפה מתי תכבה נרו שהוא היפך סוגיא מפורשת בביצה דף ל' ע"ב דאמרינן אדם מצפה מתי תכבה נרו האמת קושיא עצומה היא ותגדל התימה כי הרואה