שדי חמד דברי חכמים קצג

לעיין בחק יעקב בסי' תנ"ג ותס"ב סק"ג ותס"ו סק"ז וכלומר דלפי מ"ש הח"י אזדא לה דמייתו ולדידיה גם הרא"ש שכתב דזיעת אדם אינו מחמיץ מודה דדינה כמ"פ ועם מים ממהר להחמיץ וראיתי לידי"ן רא"ג הרב המגיה לס' ימי שלמה יצ"ו בדף כ"ז ע"ג שעל מ"ש הרב המחבר דמ"ש רבינו ירוחם דדם אינו מחמיץ היינו משום דחשיב כמי פירות וא"כ כשנילוש אח"כ במים הוי כמ"פ עם מים דממהר להחמיץ כתב לדחות דאפשר דהוי תולדה בפ"ע כמו זיעת אדם לדעת הרא"ש בפרק כל שעה דהוי תולדה בפ"ע עי"ש עכ"ל ועמו הסליחה דאין בדברי הרא"ש שום גילוי דזיעת אדם הוי תולדה בפ"ע ואין דינה כמי פירות עם מים כמו שכתבתי וחידוש הוא שנעלם ממנו שזו סברת הרב ב"ח ורבני האחרונים חולקים עליו ואין נכון לייחס לרי"ו מילתא דלא סברי לה האחרונים. והרב בתי כנסיות בסי' תס"ו כתב בשם הרב ראש יוסף דזיעת אדם וצואת תרנגולים הוי כמי פירות ועם מים ממהר להחמיץ וכתב שגם דעת הפר"ח היא כן בצואת תרנגולים ואף שכתב בס"ע דזיעת החומה וזיעת אדם אין מחמצין ואין להם דין מי פירות צ"ל דהיינו דוקא לענין הכשר אבל להחשב כמי פירות יודה להרב ראש יוסף וכמ"ש הוא עצמו גבי צואת תרנגולין עכ"ל ולשון הרב פר"ח אינו מורה לכאורה שכונתו לזה שכתב והכי נקיטינן דזיעת בתים וכו' וזיעת אדם אין מחמצין וגם אין להם דין מי פירות משום דלא חשיב משקה לענין הכשר עכ"ל הרי דלא לבד לענין הכשר קאמר אלא מדלהכשר לא הוו משקה מוכיח דאין להם דין מי פירות וצ"ל דכונתו דאין להם דין מי פירות לענין שיהא מותר ללוש בהם לבדם בלא שמירה אבל מודה שעם מים ממהרים להחמיץ כמו בצואת תרנגולים (ומה שנראה מדברי הרב פר"ח הללו דלהחשיבו כמי פירות תלי בהכשר הקשה הרב אבני שהם בדף ס"ג ע"א שהוא היפך ממ"ש הוא עצמו בסעיף ה' לענין מי רגלי בהמה דדין מי פירות יש להם אף שאינם מכשירים כמ"ש הרמב"ם בפ"י וכן בסי' תס"ב ס"ה שהביא בסוה"ל דברי התוס' דאינו מכשיר ואפי"ה כתב דיש לו דין מ"פ ומה שתירץ המגיה דמ"ש משום דלא חשיב משקה הוא נתינת טעם למ"ש דאין מחמצין אבל מ"ש שאין להם דין מ"פ כ"כ מסברא עי"ש עם שהלשון דחוק על כרחין נקבל הדוחק ליישב דב"ק) גם הרב יפה ללב נר"ו בסי' תס"ו כתב דזיעת אדם שנפלה על העיסה שנילושה במים דינה כמ"פ עם מים דממהר להחמיץ ושעל כן הזהיר הרב עושה שלום בדף צ"ט ע"ב שלא ילוש העיסה מי שעלול להזיע שלא יפול מזיעת פניו וזרועותיו להעיסה והוי מ"פ עם מים וכתב עוד שיפה השיב בס' עושה שלום על השגת הבאה"ט השני וציין לעיין בס' כסא אליהו וטוב עין ותמה על מרן חיד"א שהביא מ"ש רד"ק בכת"י ולא יעיר עליו דאדרבא דבריו ליתא כמו שמתבאר מדברי רבנן בתראי הנ"ל עי"ש ולפי הנראה דברי הרב עושה שלום הם כדברי הרב מאמר מרדכי שהבאתי למעלה (ואין ס' עו"ש מצ"א) מתבאר מכל הרשום שדעת רבנן בתראי היא שכל מה שאמרו חכמים שאינו מחמיץ היינו בלא מים. אבל עם מים דינם כמי פירות עם מים דממהרים להחמיץ

והנה אחר זמ"ר השגתי ס' מקור חיים וראיתי בסי' תס"ו (על מ"ש הרמ"א סס"ה דחלב וזיעת אדם אין מחמצין) שכתב בביאורים הני תרתי לא דמו להדדי דחלב עם מים ממהר להחמיץ וזיעת אדם לא הוי אפילו מי פירות כמ"ש הח"י בסק"ו וסיים בחידושים דאפילו עם מים אינו ממהר להחמיץ ופליאה דעת ממני איך מייחס כן בדעת הרב חק יעקב שהרי ממ"ש בסי' תנ"ג ס"ק כ"ב ובסי' תס"ו סק"ז מתבאר דלא נחה דעתו בסברת הרב ב"ח דכל שהוא תולדה בפני עצמו אינו מחמיץ עם מים משום דבהגהות סמ"ק מוכח בהיפך וכו' וצ"ע ועיין בס' מנחת משה סי' ט"ו דין ל"ז

ובעיקר הדין דזיעת אדם אינו מחמיץ וכתבתי למעלה דהרבנים מרן חיד"א בברכ"י ונהר שלום כתבו בשם הרקח דס"ל דזיעת אדם מחמיץ תמיה לי דמדברי הרא"ש בפרק כל שעה סימן כ"ב מתבאר דדעת הרקח דזיעת אדם אינו מחמיץ שהרי הביא מ"ש הרקח דזיעת החומה מחמיץ וכתב על דבריו לא ידעתי למה דימה זיעת בתים לרוק ולא נדמה לזיעת אדם ששניהם אינם מכשירין עכ"ל הרי הוא כמבואר דדעת הרקח דזיעת אדם אינו מחמיץ דאל"כ מאי ק"ל על דבריו והן אמת דהרב פר"ח תמה ע"ד הרא"ש שהרי הרקח העתיק בתחלת דבריו זיעת אדם ג"כ ועל כולם הוא אומר אעפ"י שאין מכשירים מחמצין ומ"ש הרב פר"ח ליישב דברי הרא"ש וז"ל ואולי להרא"ש פשיטא ליה שזיעת אדם אינו מחמיץ מדתנן האשה לא תשרה המורסן שמוליך בידה למרחץ אבל שפה היא על בשרה יבש וביאר הוא ז"ל דאף ע"ג דאיכא מי זיעה על בשרה ואין זה הכרח דהרקח יסבור וכו' עכ"ל לכאורה אינו מובן איך נחה דעתו ליישב דברי הרא"ש בזה דכי פשיטא ליה להרא"ש מאי הוי הרי הרקח הלא מראש גילה דעתו דסובר דזיעת אדם מחמיץ וא"כ מה מקום לתמוה עליו דלמה לא נדמה לזיעת אדם וכו' ולא היה לו להקשות אלא על מה שנראה שסובר הרקח דזיעת אדם מחמיץ דזה אינו כמו שמתבאר מההיא דשפה על בשרה יבש אבל לתמוה עליו למה לא נדמה לזיעת אדם וכו' אין לו מובן לכאורה. ונראה דכונת הרב פר"ח ליישב דברי הרא"ש היא דלפי מאי דפשיטא ליה להרא"ש דזיעת אדם אינו מחמיץ משמע ליה דגם הרקח סובר כן ומה שכתב ומיהו מחמיצין לא קאי אזיעת אדם נמי אלא אזיעת בתים בורות שחין ומערות דכיון דנקיט זיעה של מקומות רבים שייך לומר לשון רבים ומיהו מחמצין וכו' ולכל הדברות מבואר בדברי הרא"ש דהרקח ס"ל דזיעת אדם אינו מחמיץ היפך ממה שכתבו הרבנים הנ"ל לדעתו. שוב השגתי ס' הרקח וראיתי שיש קצת שינוי בסיגנון הלשון ובזה נוכל להבין מה שהרבנים הנ"ל מייחסים בדעת הרקח שסובר דזיעת אדם מחמיץ והוא ששם כתוב בלשון זה שק מלא קמח שנתון במרתף אצל החומה ונתלחלח מזיעת החומה אע"ג דאמרינן זיעת הבתים וזיעת אדם טהורה מיהו מחמצין כדאמרינן רוק אינו מכשיר וכו' עכ"ל הנה לא נקט זיעת בתים בורות שחין ומערות בסיגנון לשונו שבהרא"ש אלא זיעת בתים לחוד וזיעת אדם וכיון דאמר בלשון רבים מיהו מחמצין בהכרח לומר דקאי אשתי זיעות היינו זיעת הבתים וזיעת אדם וש"מ דס"ל דזיעת אדם מחמיץ כנ"ל לומר בדוחק ומ"מ אין דיוק זה מוכרח והרב חיי אדם בקונט' נשמת אדם סי' כ"ב כתב דגם הרקח ס"ל דזיעת אדם אינה מחמצת והאריך קצת בזה דרק בזיעת החומה ס"ל להרקח דמחמיץ משום שהיה מים בהחומה אעפ"י שנתיבש חוזר ונעור עי"ש

והכי חזינא לתנא דידן הרב פר"ח שם שפירש כן בדברי מרן והשמיט טעם השני של התה"ד והיינו ודאי משום דסבירא ליה דאדם ובהמה שוים בזה דאין זיעתם מחמיץ וכן כתב מפורש בסי' תס"ו ס"ג עמ"ש מרן שק מלא קמח שנתלחלח מזיעת החומה מותר ויש אוסרין) דמה שיש גורסין מזיעת החמור הוא שיבוש דלכ"ע זיעת הבהמה אינה מחמצת דלא כהתה"ד שכתב דאין להקל בזיעת בהמה דליתא ויש קצת ראיה שהרי מי רגלי בהמה אין מחמצין אעפ"י שמי רגלי אדם מחמיץ עכ"ל הנך רואה דפשיטא ליה שכן דעת מרן ג"כ דזיעת בהמה אינו מחמיץ ולכן כתב דגירסת החמור שיבוש היא והרב ט"ז ג"כ כתב רק הטעם שמתחמם. והרב מג"א שכתב שני הטעמים מ"מ סיים דבדיעבד אין לאסור גם הרב חק יעקב כתב דנ"ל עיקר דזיעת בהמה אינו מחמיץ. והרב מוהרש"ז בש"ע שלו אף שכתב בסעיף כ"ז שני הטעמים שבתה"ד מ"מ סיים דבדיעבד אין לאסור הקמח לפסח לפי שהדעת נוטה שזיעת הבהמה היא כזיעת אדם שאינו מחמיץ וכ"כ הרב חיי אדם בכלל קכ"ז אות ז' דבדיעבד אין לאסור והרב שלחן גבוה בסי' תנ"ג ס"ק י"ב כתב בשם הרב הלק"ט בח"ב ס"ד דזיעת אדם ובהמה הם שקולים דמהיכא תיתי לחלק ביניהם. ואף שהרב נהר שלום אחר שהביא מ"ש המג"א דבדיעבד יש להורות שאינו מחמיץ ומ"ש הפר"ח דודאי אינו מחמיץ סיים ולענ"ד אין להקל במה שנסתפקו הראשונים כי אין להפר"ח ראיה מכרעת עכ"ל (שם כתב בשם הט"ז שסיים דלא ברירא לן אם זיעת בהמה מחמצת אך בט"ז שלפני ליתנהו להני מילי כיעי"ש) ומשמע שכונתו דיש להחמיר גם בדיעבד דלא כהמג"א אך לדעתי העיקר הוא כדעת הרבנים הנ"ל דאין לאסור בדיעבד ועכ"פ ברור דמפסק מרן בזה אין הכרע דסובר דזיעת בהמה מחמיץ הן אמת שהרב שלחן גבוה שם כתב דאף דמסתברא דשניהם שוים מ"מ כיון שתה"ד מספקא ליה לנו מבעיא והביא מ"ש הפר"ח בסי' תס"ו דלכ"ע זיעת בהמה אינו מחמיץ וכתב ע"ד ולענין דינא אין להקל כיון שרבינו סתם לאסור לענ"ד אין הכרח מדברי מרן דשפיר נוכל לפרש דהוא מטעם שמתחמם כמ"ש הט"ו