שדי חמד דברי חכמים קצב

מצת שמורה בתנאי שלא יהיה מקום לחוש לחמוץ וס' לב חיים ח"ב שהביא מר במכת"ק לא ראיתי ולא שמעתי עד היום וכו' עכ"ד נר"ו פוק חזי גברא רבא דמסהיד שמנהג פשוט להתיר בזה ואסברה לן דאין מקום לחוש משום שימור כשאין חשש חמוץ

עתה יצא לאור ס' ברכת משה לידידי הגאון המפורסם בע"ס מנחת משה נר"ו וראיתי בקונטרס התשובות סי' ד' שנשאל בקמח סלת ש"פ שהובאו ע"י עגלון א"י ממקום רחוק בלא שומר ולא שום חותם ע"פ השקים ויש חשש שמא החליף וכתב דכבר נשאל על קמח הבא ע"י מסלת הברזל בלא חותם ובלא סימן ושהסכים לדעת האוסר אף דהיה מקום לצדד דליכא חשש חילוף וזיוף בהמשרתים במסילה שהיא תחת דגל הממשלה דלא מרעי נפשייהו מ"מ יש להחמיר לחוש לדעת הסוברים דאף בדבר שאין הנאה חיישינן שיחליף (עיין מה שרשמתי בזה לעיל סי' ח' אות ל"א ולפום ריהטא יש לפקפק קצת דלא מצינו דהחמירו גם בדאיכא למימר אומן לא מרע וכו' וכוון דהנשלח ע"י מסלת הברזל שהיא תחת דגל הממשלה ומיסתפי לזייף י"ל דלא מרעי אומנותייהו א"כ אין מקום לחוש בדבר שאין לו הנאה בחלופו) ואין לצדד היתר משום דהדרך הוא מעבר לרבים כביו"ד סי' קי"ח ס"ז דזהו דוקא במקום קרוב כמגורן לעיר ולפי שבעל הקמח הוא עני גדול ויש הפסד מרובה יש לסמוך להתיר בטביעת עין שיאמר עכ"פ שמכיר בודאי שאלו הם הסארטין שקנה ולא סארט גרוע ממה שקנה דבזה יש לסמוך על דעת הסוברים דלא חיישינן לחליפין בדבר שאין לו הנאה ודוקא אם האיש הזה הוא איש הגון שראוי לסמוך על מה שאומר דלא הוי סארט נמוך אף כ"ש ממה שקנה דבטביעות עין צריך דקדוק יפה ובפרט דיש עוד צד היתר דאף אם החליף אין הקמח איסור ברור דשמא לא כבסו במים את החטים עד כדי שיתחמצו ואיכא ס"ס שמא לא החליף ואת"ל החליף שמא לא הוחמצו ובס"ס במקום הפסד מותר אף באכילה בפסח (עיין מה שרשמתי בסי' ב' אות אות א' כזה) וכו' ובצירוף הטב"ע. ומשום שמא נתלחלח בדרך לא חיישינן דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ואם לא היה יום מעונן והיה יבש מותר גם למצת מצוה בשתי הלילות ושוב כתב דבצ"צ החדש על א"ח סי' נ"ה נשאל ע"ז ומסיק דבלא חותם אחד ודאי אין להקל ובחותם אחד יש לצרף כמה טעמים לסניפים ועיין בס' עמודי אש שרשמתי בקונטרס הכללים מערכת החי"ת אות קכ"ו סימן קיד (מקונטרס אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סי' י"ג אות י"ד)

קיד זיעת אדם אינו מחמיץ כמ"ש הרב ב"י סוף סי' תנ"ג ולפיכך הלש עיסה ונפל זיעת פניו לעיסה אינו נידון כמי פירות עם מים לחייבו לאפות מיד ואפילו טיפות הרבה דלא כבאה"ט סק"ג שדימה זיעה למי פירות כ"כ מרן חיד"א בשיורי ברכה בסי' תס"ב בשם הרד"ק בכ"י ואלה הם דברי הבאה"ט הראשון שכתב בסימן תס"ו שהורה להתיר משום שמעט טיפת זיעה הוא שנפלו לעיסה וכתב המג"א דמעט מי פירות אינו מחמיץ והבאה"ט השני השיגו דלא היה צריך לזה דאפילו אם היו טיפות הרבה הא כתב הטור ופסקו הרמ"א בסי' תס"ו דזיעת אדם אינו מחמיץ. והנה לכאורה יש לאשר ולקיים סברא זו דאפילו טיפות זיעה הרבה אינו מחייבו לאפות מיד מסברת רבינו הרקח בסי' ר"ץ דס"ל דזיעת אדם מחמיץ וכמ"ש הרב נהר שלום בסי' תס"ו וכ"כ מרן חיד"א בברכי יוסף שם אות ד' וכתב שכ"כ בא"ח בשם הרא"ה וא"כ אין לחוש להזיעה אפילו טיפות הרבה שנופלות לעיסה דאינו אלא מים במים ודינא כשאר עיסה שנילושה במים ואין צריך לאפותה מיד. אמנם הרב מאמר מרדכי שם בסק"ג כתב ליישב השגת הבאה"ט השני דאף ע"ג דזיעה אין מחמיץ מ"מ כשהיא עם מים מחמיץ דומיא למי פירות ולזה הוצרך הרב באה"ט הראשון לומר דדוקא אם נפלו מעט טיפות זיעה וזהו שציין (באה"ט הראשון) לעיין בחק יעקב סי' תס"ו סק"ו דשם כתב דכל הני שאין מחמצין עם מים מחמצין עכ"ד דאע"ג דהרב ב"ח ס"ל דדוקא במי פירות הוא דאמרינן דעם מים ממהרים להחמיץ אבל דבר שהוא תולדה בפני עצמה ואינה מי פירות אינו ממהר להחמיץ כשהוא עם מים הרב חק יעקב חולק עליו וס"ל דכל דבר שהוא לבדו אינו מחמיץ אם יש בו מים מחמץ גם בסי' תנ"ג ס"ק כ"ב (בדין זיעת בהמה) בתחלה רצה לומר דאפשר דהוי תולדה בפני עצמה ואף אם אחר כך ילושו במים אין מחמיץ ושוב כתב דממ"ש בהגהות סמ"ק שהביא מרן בב"י משמע דגם בכה"ג מחמיץ וציין למ"ש בסי' תס"ו סק"ו הנ"ל וכלומר ששם העלה כן לא כהרב ב"ח וכן נראה שהיא דעת חידושי הגהות מוהרל"ח בסי' תס"ו שעל מ"ש רבינו הטור דקמח שנפל בו צואת תרנגולים ירקד הקמח וכו' כתב אף דצואת תרנגולים אין מחמיץ מ"מ כשילוש במים יהיה מי פירות עם מים עכ"ל ובודאי אין כונתו לומר שצואת התרנגולים הויא מי פירות ממש אלא כונתו דאע"ג דצואת תרנגולים הויא תולדה בפני עצמה מ"מ כללא הוא דכל דבר שאינו מחמיץ בפני עצמו כשהוא עם מים ממהר להחמיץ ומדברי הרב פר"ח נראה ג"כ דס"ל דאף דבר שהוא תולדה בפ"ע כשהוא עם המים ממהר להחמיץ שכתב בסי' תס"ו ס"ה וז"ל ומ"ש הטור בשם הרקח וכ"כ המרדכי בפ' כל שעה דצואת תרנגולים אינו מחמיץ ואם נפל על הקמח ירקד הבצק לחוץ והשאר מותר יראה דהיינו טעמא דצריך לרקדה משום שיש לה דין מי פירות ועם מים ממהרים להחמיץ ע"כ הרי שדקדק לכתוב שיש דין מ"פ כלומר דודאי מי פירות ממש לא הויא רק תולדה בפ"ע אלא שדינה כמי פירות שכן שורת הדין בכל דבר שתולדה בפ"ע הוא כשהוא עם מים ממהר להחמיץ כמי פירות עם מים ואף דממה שסיים בזה וז"ל דלא כהב"ח שכתב דתולדה בפ"ע היא אלא שירקד משום מיאוס שעובר על בל תשקצו עכ"ל משמע קצת דבא לחלוק על מה שהרב ב"ח ס"ל דתולדה בפ"ע היא דאינו כן אלא מי פירות הויא וא"כ יתכן דדבר שהוא באמת תולדה בפני עצמה גם הוא יודה לסברת הרב ב"ח דגם עם מים אינו מחמיץ לענ"ד אין נראה כן אלא כונתו שאף שבאמת תולדה בפ"ע היא לענין הדין דינה כמי פירות ודלא כהרב ב"ח דתולדה בפ"ע לא הוי דינה כמי פירות וממ"ש הרב של"ה בפירושו על המרדכי (בגדי ישע) בפרק כל שעה סימן תקס"ט נראה קצת דקאי בשיטת הרב ב"ח אך אינו מוכרח כמו שצדדתי לעיל בסי' יו"ד אות ט' וכ"כ הרב מוהרש"ז בש"ע שלו ריש סי' תס"ו דצואה בין של אדם בין של חיה ועוף ומי רגלים של חיה ועוף וזיעת אדם והחלב והשומן והחלב ומי המרה דינם כמי פירות שאין מחמצין אלא א"כ נתערב בהם מים כל שהו שאז ממהרים להחמיץ וכו' וצריך לאפות מיד ושם בסימן תנ"ג סעיף כ"ז שכתב דמסתברא דזיעת בהמה דומה לזיעת אדם שאינה מחמצת ולכן אם עבר ונתן שק של קמח על גוף הבהמה ממש אין לאסור הקמח לפסח נראה דהיה צריך לבאר דאין ללוש הקמח הזה לכתחלה במים ואם לש תאפה מיד כדין מי פירות עם מים אלא דסמך אמ"ש בסימן תס"ו שרמז שם ששם הוא מקור הדין עכ"פ מתבאר דלא שאני ליה בין מי פירות לתולדה בפ"ע וכל שהוא עם מים ממהר להחמיץ והרב פרמ"ג במשבצות סי' תס"ו סק"ב הביא סברת הרב ב"ח דג' מינים יש וכו' ותולדה בפ"ע עם מים אינו ממהר להחמיץ ולא הזכיר דהפר"ח וחק יעקב חולקים עליו ולא ידעתי למה

והרב שמן המשחה בסי' ל"ה מר קעסיק עמ"ש הרב פר"ח בסי' תס"ב סק"ד שאם נתבטלו המי פירות שוב אין לחוש אם ילושו אח"כ במים וכתב (בד"ה וממ"ש) דמדברי הרב תה"ד סימן קי"ח בשקים של קמח שמוליכים על הבהמות ורגילות שהבהמות מזיעות דאין להקל משום דאינו פשוט דדמי לזיעת אדם שאינו מחמין עי"ש משמע כסברת הפר"ח דאל"כ אף אם נאמר דדמי לזיעת אדם הרי כשילושו אח"כ במים הוי מ"פ עם מים ודחה דאין מזה ראיה כלל דאפשר דס"ל דזיעת אדם הוי תולדה בפ"ע וכמ"ש הרא"ש בפ' כל שעה עכ"ל דמי פומיה דמר דפשיטא ליה דתולדה בפ"ע אין דינה כמי פירות עם מים וכאילו כתב כן מפורש הרא"ש בפרק כ"ש ולא ידעתי איה מקום כבוד דברי הרא"ש הללו דהרואה יראה שם בסי' כ"ב שאף שכתב דזיעת אדם אינו מחמיץ לא כתב דהוי תולדה בפ"ע ושאין דינה כמי פירות עם מים כיעי"ש וסברא זו דתולדה בפ"ע אינו כמ"פ עם מים הולידה הרב ב"ח וחלקו עליו כמו שנתבאר אבל בדברי הרא"ש לא נמצאת סברא זו בפירוש ואולי מפני זה ציין