שדי חמד דברי חכמים קצא

מ"ש כת"ר ברחיים קיטורית שטוחנים בשאר ימות השנה תבואה לתותה יען כי חדתא היא לי שא"א לנקרו כדת כי בכל מדינותינו נוהגים בפשיטות להיתר באין פ"פ עכ"ד יצ"ו. אחר איזה שנים נדפס ס' עין יצחק להגאון הגדול המפורסם מוהרי"ץ אלחנן יצ"ו וראיתי שם בסי' ט"ז אשר דבר בקדשו בענין זה וז"ל (בסוף הסימן) ונתבאר דשפיר נהיגי עלמא לאכול המצות בפסח אף ממה שטוחנים בבתי רחיים של קיטור וכן ברוב קהלות ועיירות במדינתינו כל הטחינות הם רק ע"י בתי רחיים הללו ואין שום פוצה פה ומערער כלל ובאמת בקהלתי דרכי לצוות שיהיו פתוחים הליווענטארע"ן בעת הטחינה ועי"ז אין מוצאים שם עיסה וכן הנני מזהיר לכל הטוחנים חטי דפסחא שיהדרו שיהיו הצילענדע"ר כיס נקי וחדש שלא בא עליו חמץ כלל מעולם וכמ"ש השע"ת סי' תנ"ג י"ד בשם שאלת יעב"ץ אך בדיעבד אין לחוש בזה כלל עכ"ד יצ"ו: סימן קיג (מקונטרס אסיפת דינים מערכת חמין ומצה סי' י"א אות ו')

קיג קמח של פסח נשאלתי אם מותר לשלחו למקום רחוק כמה ימים ע"י נכרי בחותם בתוך חותם בלא שומר ישראל ורב אחד התיר ככל דבר הנשלח ע"י נכרי ובא רעהו (הרב השואל) ואמר דנהי דחותם מהני לחשש איחלופי. מ"מ לא יצאנו ידי חובת שימור דאמר קרא ושמרתם את המצות דבעינן שימור לשם מצה (והביא במכתבו מ"ש הרא"ש בפרק כ"ש סי' כ"ו דנהגו לשמור משעת טחינה ומש"ש שם בשם הרי"ף והשאלתות וכתב דמ"ש בשאלתות לא נפיק איניש י"ח אלא במצה דמנטרא מדנפל מיא וכו' ר"ל משעת טחינה כמ"ש מרן הב"י וסיים) א"כ איך נתיר להוליך בלא שומר וקרוב שירדו גשמים ויזובו המים דרך הכסוי על השקים ובקמח לא יהיה ניכר כלל הלחלוחית שהיתה מעט או נתייבש הכלל שצריך שימור למצת מצוה מגזה"כ וע"י ישראל גדול ובר דעת דוקא כמ"ש בשאלתות ואי אמטינהו נכרי חש"ו לא נפיק י"ח ועיין חת"ס סי' קכ"ח וע"כ בודאי שלא בשע"ד אין לקנות קמח זה למצת מצוה דלשאר ימי הפסח י"ל דלא מחזיקינן איסורא ועיין בסי' תנ"ג בט"ז סק"ג ומג"א סק"ח ע"כ דברי הרב השואל נר"ו

והנה בקמח כורפיצני שיש בו מדרגות מדרגות וכל מדרגה מהן ניכרת וידועה אם שולח אדם לחברו שק קמח ממדרגה ראשונה (על דרך משל) ומודיע להמקבל שיקבל מהנכרי שק (או שקים) מקמח ממדרגה א' וכיוצא ורואה המקבל שכן הוא הקמח ממדרגה שכתב לו השולח לכאורה י"ל דאף בלא חותם אין לנו לחוש שמא החליפו הנכרי דמה הנאה יש לו בחלופיו והרי קי"ל בסי' קי"ח סעיף יו"ד דלא חיישינן שיחליף בדבר שאין לו הנאה כדי להכשיל להישראל וא"כ למה נחוש שלקח הקמח של פסח ונתן קמח אחר חמץ ממדרגה זו אחרי שאין להנכרי שום תועלת בזה אלא דמ"מ לכתחלה ודאי אין לשלוח ע"י נכרי בלא חותם וידוע שיש מחלוקת בפוסקים (עיין במה שרשמתי לעיל בסי' ח' אות ל"א בענין וה) וע"כ ודאי יפה עשה הרב המתיר במה שהצריך חותם כדי לשלוח ע"י נכרי ובודאי צריך ג"כ שיהא השלוח באופן שלא יהיה מקום לחוש שיבא לידי חמוץ מחמת גשמים וכיוצא ועיין בפרמ"ג סי' תמ"ה. במ"ז סק"ד ד"ה מעשה וכו' לענין שלוח יי"ש ש"פ ע"י נכרי

ובמה שחשש הרב השואל נר"ו משום דבעינן שימור לשם מצת מצוה העתקתי לו מ"ש בשו"ת לב חיים ח"ב סי' צ"ח וצ"ט דמתבאר דאין חשש משום זה דכל מאי דשקו"ט בנדונו הוא משום חשש חלוף או משום חשש שמא יפלו מים על הקמח והעיד שם דנהוג עלמא לשלוח קמח וחטים ומצות ע"י נכרי בחותם ע"י חותם ולפי שאין הס' מצוי ביד כל אדם אעתיק תו"ד והוא שבסימן צ"ח נשאל בקמח שמור משעת קצירה ששלחו מעיר לעיר ע"י נכרי בלי חותם אלא שמו הקמח תוך תיבה מצופה מבפנים וקשרו התיבה בחבל הדק היטב ונסתפק השואל אי חיישינן שהחליף הנכרי ורמז מה שנחלקו הפוסקים אם יש חשש שיחליף הנכרי בדבר שאין לו הנאה כי אם להכשיל הישראל וצדד לומר דהנכרי המביא לא מרע נפשיה ולא מצאנו בפוסקים שהצריכו חותם בזה ועוד דלפי פשט דברי הפוס' שמורה מ"ק ר"ל שיהיה עשויה לשם מצת מצוה ושלא יפלו עליהם מים וכבר רקדנו הקמח ולא היה שום חשש טפת מים ובסי' צ"ט השיבו דודאי לשלוח ע"י נכרים חטים או קמח דפסח אסור ואם נשלח אין לאוכלו בפסח דאף דאינו משתכר בחליפיו מ"מ אינו נזהר לשמרו מלבא לידי חימוץ וכתב דבשערי תשובה סי' תנ"ה סק"ט מבואר בפירוש דהקמח לשם מצת מצוה צריך שימור ולא מהני כשהוא אצל נכרי (המעיין בשע"ת יראה ויבין מה שיש לפקפק עמ"ש בלב חיים בשמו) וסיים ומ"מ נ"ל דאם נתנו לספן או עגלון קמח להוליך ממקום למקום בתוך תיבה קשורה בחבל והמקום קרוב כשש שעות אין להחמיר דמשום חלופין אין חשש (נראה דכוונתו משום שאינו משתכר בחליפיו כמ"ש בתחלת דבריו) ומשום שימור ממים אין לחוש שיוציאנו מהתבה או שהוא ישפוך מים דאין לחוש שיטרח בכדי ויש מקום להתיר ע"י שירקד הקמח ואם לא נמצא שום ריעותא אין לאסור ונהגו העולם לשלוח ע"י נכרי בחותם בתוך חותם ואם שלחו ע"י נכרי ופתחו במכס והסירו החותם אין לחוש שמא יחליפו כי הספן והעגלון יש להם נאמנות דאומן לא מרע נפשיה וגם אנשי המכס לא מרעו נפשייהו משום מוראת מלכות כמ"ש בפחד יצחק במערכת הבית דף ע"א ע"ב גבי צוארי האווזות אם הביאם הספן או קרוני וכו' וכו' אתד"ק הנה מתבאר דכל החשש שלו משום חשש חימוץ שיזדמן בו או משום שיחליף הנכרי הא לא"ה אין לחוש משום שימור למצות מצה ושיהיה הכל ע"י ישראל כי בהולכה ממקום למקום אין שום מעשה בהקמח רק מעשה קוף בעלמא

ומרן חיד"א במחזיק ברכה סי' ת"ס אות ג' כתב בשם הרב מטה יהודה דלדעת הרב פר"ח גם טחינת מצת מצוה צריך להיות ע"י ישראל וראה מדקדקים שמביאים רחיים של יד לתוך ביתם וטוחנים ע"י ישראל וכן ראוי לנהוג ע"כ וכ' ע"ד דאיברא דכן הוא האמת לדעת הרב פר"ח וכו' אך מה נעשה דברוב קהלות ישראל וגם בארץ הצבי שנוהגים לעשות מצות שמורות משעת קצירה והטחינה היא ע"י נכרי ולא ראינו שום חסיד שהקפיד לטחון על ידי ישראל וכתב ליישב המנהג דדוקא בעסק שהוא בעיסה ובמצה כלישה ואפיה הוא דקפדינן שיהיה ע"י ישראל ולא מהני ע"י נכרי אף אם ישראל עומד ע"ג אבל ברחיים שהטחינה ע"י בהמות והנכרי אינו עושה כי אם לתת החטים בכלי וכל זמן הטחינה הנה זה עומד הישראל ומכוין לשם מצוה הישראל הוא העיקר ולא משגחינן בנכרי וכו' ולפ"ז ברחיים של יד יש להחמיר שלא יהיה ע"י נכרי דלא כהרב חק יעקב שמיקל גם בהרחיים של יד ע"י נכרי אתוד"ק ונראה דבטחינה שהוא עסק בגוף החטים הוא שיש לפקפק אם נעשה ע"י נכרי ואף בזה דעת הרב חק יעקב להתיר לטחון ע"י נכרי אף ברחיים של יד אבל בהלוך אל בית הרחיים וכיוצא ממקום למקום כל שאין חשש לאיחלופי ולא חשש שיבא לידי חמוץ אין לחוש מה שההולכה היא ע"י נכרי

אחר ששלחתי תשובתי להרב השואל נר"ו שאלתי ע"ז להגאון הגדול מוהרי"ז שטערן בע"ס היקר זכר יהוסף נר"ו וזאת תשובתו בנדון השאלה בהולכת קמח ש"פ על הבא"ן הנה כבר העיר הישועות יעקב חא"ח ת"ס במ"ש הט"ז דשימור דבעינן משעת טחינה עכ"פ לא הוי רק משום חשש חמוץ וכיון דישראל עומד ע"ג ורואה דאין בו חשש חמוץ מהני וכתב שאין דבריו נכונים דשימור משעת קצירה להרי"ף ושימור דשעת טחינה במצת מצוה הוא מקרא דושמרתם את המצות וכו' ובעי שימור לשם מצוה ולכך בנעשה ע"י נכרי וישראל עומד ע"ג ל"מ וכן משמע בשו"ת הרשב"א סי' כ"ו דאפילו שימור דשעת קצירה מחויב להיות משומר לשם מצוה ופסול אם נעשה ע"י נכרי עכ"ל אך כ"ז אינו נוגע לכאן בהולכה על הבא"ן במסלת הברזל בחותם תוך חותם דהוי כמו חטים בעליה שהוא סגור דחשיב שימור לשם מצה ואטו יצטרך שלא יזוז הישראל רגע אחת מלשמרו בעצמו וכשהוא ישן יצטרך ג"כ שומר אחר במקומו שלא יזוז רגע משם ולא בעינן רק שיהיה תמיד השמירה בא מכחו ממש וע"ע במגן האלף סי' ת"ס כמ"ש בדהרא"ש בהל' ס"ת ויש אתי אריכות דברים בכמה פרטים בענייני מצת שימור ולא ראיתי מהצורך להאריך בפרט בנד"ד שא"י מקום ספק במה שמנהג פשוט לשלוח על הבא"ן גם