שדי חמד דברי חכמים קפח

דל מהכא כסף הזידאטיק. נקנה הקרקע להנכרי בשטר והחמץ אגב קניית המקום שהוא כמשיכה ושפיר דמי

ומה שהוסיף חשש על שאינם פורשים המינים וכו' וכה"ג לא מהני כמבואר בסי' ר"ט. הנה עם שבעיקר החשש בזה אינו פשוט להחליט דלא מהני וכמו שמתבאר ממה שרשמתי בזה בסי' ח' אות ל"ד מ"מ ודאי דלכתחלה יש לפרט כל המינים שמוכר ועד למדידה וכו' אך איני מבין מאי דמשמע מדברי השו"מ דהא בהא תלי דמפני שמוכרים ע"י הרשאה הוא דאינם פורטים המינים ואילו היו מוכרים בפרטות או ע"י מכירה לאיש אחד והוא ימכור לנכרי היו פורטים. ולפי"ז צ"ל דבמכירה ע"י הרשאה לא יתכן לפרט המינים. ולא אדע למה הלא גם כשמוכרים ע"י הרשאה יוכלו לפרט כל מין ומין כמו שהוא מנהגינו דכל הבאים עה"ח בשטר ההרשאה כותבים בהרשימה שביד השליח ב"ד כל חמץ שיש לו בפרטות. ובהשטר מכירה כותבים שמוכרים לו כל המינים של כל אחד כרשום בהרשימה ונותנים לנכרי השט"מ וההרשאה והרשימות. וגם בגוף השטר מבארים כל המינים שמוכרים לו ויעויין בס' בגדי ישע הנ"ל ובס' ראשית ביכורים סימן ה' בנוסח השט"מ שגם שם מתבאר לעשות כסדר הזה וא"כ לפי הנראה אם עושים כן אין שום חשש. ואם באמת אין עושים כן בודאי מצאה קפדת השו"מ מקום לנוח אך אין דבר זה תלוי בסדר המכירה וכמש"ל (שו"ר בשו"מ באותו סי' בד"ה והנה ביום ד' קדושים וכו' שכ' לו רב אחד התנצלות ע"ז כיון שלנכרי פורטים כל מיני החמוצים שיש לכל אחד וכל המקומות. וכ' השו"מ ע"ז כל דבריו לא יועילו ע"כ ולא ביאר טעמו ולא ידעתי למה לא יועיל בזה)

גם מה שחדש לומר דלא מהני ע"י שליח כיון שהמכירה היא רק הערמה וכו' הנה מלבד דאינו פשוט שהמכירה היא הערמה ועיין מה שכתבתי לעיל בסי' זה אות ד' בד"ה הנה בשו"ת בגד"י וכו' וע"ע בזה במ"ש לקמן אות ט"ו

זאת ועוד לא מצאתי בענ"ד שום טעם וסברא לומר דל"מ ע"י שליח דכיון דקי"ל ששא"כ לכל דבר חוץ משליחות לדבר עבירה א"כ כיון שאין בהערמה זו שום נידנוד איסור ויכול למכור ע"י עצמו מה טעם וסברא לומר דל"מ ע"י שליח הרי כל מידי דאיהו מצי עביד משוי נמי שליח. והרי אפילו בלא שליחות על המכירה כתבו הרבה פוסקים דאם אין האיש בביתו יכולים למכור חמצו שלא מדעתו דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו וכן לענין מכירת הפרה להפקעת קדושת בכור עיין מה שרשמתי בזה בסי' זה אות ב' וא"כ כ"ש ודאי דמהני בזה שליחות מדעתו ורצונו. וגם בדברי המק"ח סי' תמ"ח. ומעין גנים הנ"ל (בד"ה ועוד נראה וכו') מבואר דיכול לעשות שליח למכור חמצו וכן הדעת מכרעת ודלא כה"ג שו"מ. וגם בתשו' נו"ב מ"ק סי' י"ח מבואר דמכירה ע"י שליח מהני וע"ע בשו"ת חת"ס וכתר כהונה שרשמתי בסי' ח' אות ז' סק"ח דמבואר כן וכן מתבאר מתשו' כתב סופר סי' פ"ב. סוף דבר לפענ"ד כל מה שפקפקו הרב השואל והג' שו"מ בתקנה זו יש ליישב על נכון ואין כדאי להרעיש בדבר זה ולבטל מנהג שנהגו כן מקדם קדמתה ונתייסד מסתמא עפ"י גדולי הדור שלפנינו על כן לא ראיתי לחוש לשנות המנהג מהרשאה למכירה

וראיתי בס' מנחת משה לרב רחימאי הגאון מנ"י יצ"ו בקונט' חקת הפסח דין כ"ה שהביא שו"ת השו"מ הנ"ל. וכ' שגם הגאון מוהרש"ק מבראדי בספר קנאת סופרים בהשמטות לקונט' קנין עולם סי' י"ד כתב ג"כ דל"מ בזה שליחות וכמ"ש המק"ח דחתימת השליח ל"מ וכו' ואסור אחה"פ ושכתב עוד טעם אחר וצריך לעיין בגוף ספר ק"ס הנ"ל ואינו מצוי אצלי ומני"ר הא מנ"י יחיה כתב דבעיקר חשש זה שלא יועיל השליח כעשיית הבעה"ב בעצמו יש לצדד כיון דהשליח לוקח שכר מבעלי החמץ עבור טרחתו הוי כפועל דידו כיד בעל הבית כמ"ש המח"א בהלכות שילוחין סי' י"א לענין שליחות לנכרי דהיכא דלוקח שכר שאני דכיד בעה"ב דמי וה"ן י"ל דיד השליח כיד בעה"ב והוי כחתם בעל החמץ על השט"מ ועל דרך זה כתב להשיב על הטעם של הג' מוהרש"ק. וכ' שיש ליישב כל החששות שבשו"מ הנ"ל אלא שאין רצונו להאריך כי עכ"פ יותר נכון לעשות ע"י מכירה לאיש אחד והוא ימכור הכל ומוהרש"ק בשו"ת שבסו"ס נאות דשא האריך לקיים מנהג זה (דמכירה לאיש אחד שהוא ימכור של כולם לנכרי) וע"כ בעיירות אשר הרב המורה יוכל להשגיח היטב על כל פרטי המכירה הכוללת שיעשו הכל כדין אין לערער על המנהג והירא את דבר ה' יכתוב שטר לעצמו כי רבה המכשלה וכו' אתו"ד נ"י. והנה לא ביאר מה שיש לו ליישב החששות שבשו"מ ואולי כוונתו למ"ש בענ"ד אך מה שכתב עפ"י שיטת המח"א דבפועל נכרי יש שליחות לנכרי וכו' כנז"ל אין דעתי העניה נוחה בזה דמלבד דשיטת הר' מחנה אפרים בזה אינה מוסכמת וכמה דיות נשתפכו כמתבאר ממה שרשמתי בקונט' הכללים מערכת האלף אות קמ"ו ועוד אף לדעת הרמח"א יש לומר דלא מהני דהא כל הטעם של המק"ח בזה הוא משום דשטר בלא חתימה או עדי מסירה או חת"י המוכר לאו שטר הוא דהא לאו שטר ראיה הוא נגד המשלח ואף שיש עדים שעשאו שליח ל"מ חתימת השליח דכל שאינו מוכח הראיה מתוך השטר עצמו ובעינן צירוף עדים שידעו שזה שלוחו לא נקרא ראיה כלל והוי חספא בעלמא. א"כ לפי"ז מה יתן ומה יוסיף מה שהשליח מקבל שכר והוי כיד בעה"ב הא סו"ס בהשטר אין שום הוכחה שמכר הבע"ב והוי חספא בעלמא לדעת המק"ח ופשוט בעיני דל"מ בזה מה שידו כיד בעה"ב. ועוד אם באמת אין לנו ליישב חשש המק"ח אלא עפי"ז אין זה מן היישוב לגמרי דהתינח לגבי הבעה"ב שנותנים שכר להשליח אך כדבר ידוע כי כמה וכמה בני אדם העושים המכירה על ידי הרשאה הנ"ל אין נותנים שום שכר ובפרט העניים ואלמנות בודאי אין נותנים שום שכר (והשליח מסכים ע"ז כי די לו במה שנותנים לו המתנדבים בעם) וא"כ לגבי דידהו לא הוי יד השליח כידם ולא מהני חתימתו ועם שזה יש ליישב וק"ל מ"מ האמת יורה דרכו לפענ"ד דלפי טעמו ונימוקו של הרב מק"ח אף אם יד השליח חשוב כידו לא מהני כלל

ומה מאד תמיה לי עמ"ש במנח"מ שם בשם מוהרש"ק דלא מהני בזה שליחות דאין הקרקע נקנה להנכרי והוי חמץ של נכרי בבית ישראל דעובר בב"י וב"י וכל החמץ אסור אחה"פ ע"כ וכיון שלא הזכיר שום פקפוק על קנין הכסף (על דרך שפקפק בהשו"מ לפי שלא יגיע שו"פ לכל מכר מכסף הזידאטיק) מוכח דעל קנין הכסף אין לו שום פקפוק א"כ איך יתכן לאסור החמץ אחה"פ הרי דל מהכא השטר משום דלא מהני חתימת השליח מ"מ נקנה החמץ להנכרי בכסף בלבד דמהני בדיעבד לאחר הפסח מיהא אי משום דסמכינן בדיעבד אשיטת רש"י ורמב"ם דקנין נכרי במטלטלין בכסף ואי משום מ"ש המ"ב דבחמץ מהני קנין כסף או משיכה בלבד אליבא דכ"ע כמו שרשמתי בזה לעיל בסי' ח' אות ט"ו. ואולי ס"ל דאף דקנין כסף לחוד בדיעבד מיהא מהני אחה"פ מ"מ כיון דנחית לכתוב שטר גלי דעתיה דלא ניח"ל בקנין כסף לחוד ועל דבר זה כבר כתבתי באורך בסי' ח' אות י"ג מס"ק ה' והלאה והבאתי דברי רבנן קדישי המדברים בזה ומשם בארה או אפשר דקאי בשיטת המק"ח דכל שאינו מקבל מהנכרי דמי כל החמץ אלא זידאטיק לבד לא מהני אלא א"כ החמץ עומד במקום שנמכר לנכרי וכיון שבמכירה הכוללת ע"י הרשאה מסתמא ודאי אין הנכרי מסלק דמי כל החמץ צריך שיהיה המקום קנוי לנכרי הוי כחמץ של נכרי ברשות ישראל ובאחריותו דעובר עליו בב"י ואסור אחה"פ ועיין מה שרשמתי בענין זה לעיל בסי' ה' אות כ"ה כן אנכי מצדד בכונתו לפי שאין ספר קנ"ס הנ"ל מצוי בידי והג' מנח"מ נר"ו העתיק תו"ד ולא גילה לנו טעמו ונימוקו סימן קיב (מקונטרס אסיפת דינים מערכת חמין ומצה סי' יו"ד אות ג')

קיב נשאלתי בשנת התרל"ו על חטים הנטחנים ברחיים קיטוריות וז"ל השואל נר"ו חטים הנטחנים ברחיים קיטוריות ויש חשש שהרערי"ן (ר"ל צינורות) שמהם הולכים החטים לאבני הרחיים מזועות תמיד ונמצא באבני הרחיים בצק הרבה חמרים חמרים. והנה בעיר פ' עושים קמח ברחיים הנ"ל לכן מצאתי נכון להודיע לכת"ר כי הוא סמוך לעירו. והיה מעשה כזה בחארסאן והרבנים רובם אסרו ומועט בקושי התירו כמבואר בהעתק מכתב שקבלתי מחארסאן (וזהו י"ג אדר התרל"ו אודות קמח מרחיים קיטוריות הנני