שדי חמד דברי חכמים קפז

שהחדרים שהם שלהם לחלוטין צריכים למכור אותם (עיין מה שרשמתי בזה לעיל אות ד')

ועוד היה נראה דאף אם נחוש לסברת המק"ח גם במכירה זו שע"י הרשאה מ"מ יש לתקן זאת ע"י שיקנה המורשה את החמץ להנכרי ע"י אגב קרקע שלו דלא פקפק המק"ח אלא היכא דמוכר השליח קרקע של המשלח ואינו חותם בשטה"מ המשלח אלא השליח. אבל אם השליח מוכר קרקע שלו או שמשכיר קרקע שלו וחותם בו הוא עצמו ואגבו מקנה לו החמץ שפיר דמי גם להמק"ח שכ"כ בסי' תמ"ח סק"ט קרוב לסופו בד"ה ואם השליח וכו' וז"ל ואם עשה שליח למכור חמצו ומכר החמץ אג"ק של השליח נראה דהוי מכירה מעליא ולא אמרי' דבעינן דוקא אג"ק של בעל החמץ וראיה לזה מח"מ סי' ר"ב ס"ד בהקנה שדה לאפוטרופוס וכו' וה"ה כאן אף שהוא שליח רק על דבר זה לחוד מ"מ לענין זה הוי יד השליח כידו של משלח עכ"ל וכ"כ בחיי אדם כלל קכ"ג אות ג' וכ"כ בס' מעין גנים (עצי לבונה ח"ב) בנימוקיו לא"ח סי' תמ"ח ס"ג בד"ה עוד יש תקנה וכו' עי"ש וא"כ היה נראה לכאורה דאפשר לתקן שימכור השליח המורשה אגב קרקע שלו דמהני גם להמק"ח אלא דיש להבין דלפי שיטת המק"ח שהבאתי לעיל בסי' ה' אות כ"ה דאם מקנה החמץ להנכרי אג"ק אחר שאין החמץ שרוי בתוכו הוי כמקבל אחריות על חמצו של נכרי שהוא ברשות הישראל דעובר הישראל עי"ש קשה א"כ איך יועיל מה שמוכר השליח אג"ק שלו והרי נמצא לפי זה דאין החמץ ברשותו של הישראל ואחריותו על הישראל כיון דתפיס ליה אדמיה ואסור ועל כרחין לומר דלא אמר המקו"ח כן אלא בהיכא שמקבל השליח מן הנכרי כל דמי החמץ דאז ליכא משום אחריותו על הישראל. אבל ודאי אם אינו מקבל ממנו אלא זידאטיק והשאר הוא חוב עליו ל"מ מידי לא מצד ההקנאה שהיא ע"י קרקע שאינו של בעל החמץ דלזה אין לחוש. רק מצד האחריות כיון שאם יאבד החמץ לא ישלם הנכרי וכו' ולפי זה במכירת כל אנשי העיר ע"י הרשאה דודאי אי אפשר לקבל מהנכרי דמי כל החמץ שמוכרים לו לאלפים ורק לקבל זידאטיק וכו' א"כ אין זה מתקן להקנות ע"י קרקע של השליח כמבואר ואף דבאמת רבים לחמים על חומרת המק"ח כמו שרשמתי בסי' ה' הנ"ל מ"מ כבר כתבתי שם דלכתחלה ודאי יש לחוש לחומרת המק"ח וא"כ ממילא אין תקנה באופן זה בנדו"ד (ועיין בזה לקמן אות ח')

וכל זה הוא באם מקנה לנכרי אגב מכירת קרקע אבל אם מקנה אגב שכירות הקרקע כמו שהוא מנהגנו דגם מי שיש לו קרקע שלו לחלוטין מקנה החמץ אגב שכירות קרקע עפ"י דברי גדולים שרשמתי באות ד' ודאי דאין עיקר לחשש זה כיון דאין צריך שטר על שכירות קרקע וכ"כ שבילי דוד ליו"ד בקונטרס הקניינים (שאחר סי' ש"ך) בחקירה ד' אות ח' וז"ל מיהו בזה דעושה שטר על שם חמותו והיא לא חותמת רק הוא חותם שם חמותו המוכרת הנה אין כאן שט"מ דאין כאן כת"י המוכר ולא ע"ח ולא ע"מ וכפי מ"ש המק"ח אין זה שטר מכירה וכ"כ (וכבר כתבתי) ב"ה בחי' לא"ח סי' תמ"ח (ספרו על או"ח אמצ"א) לדעת הש"ך מהני ובלא"ה אם המקום שמקנים לנכרי שכירות ל"ב שטר ורק בכסף נקנה גם הבית וצריך שיאמר בפירוש דנותן המעות גם על שכירות הבית ואם בית של בעלים לחלוטין אז צריך שימכור הבית וצריך שטר להקנאת הבית מיהו בשביל קנין אגב גם שכירות מהני ובדיעבד סגי בכסף לחוד כמו שנתבאר ב"ה מכ"ש אחר הפסח עכ"ל. הרי דכ' מפורש דגם אם הקרקע שלו לחלוטין אם מקנה החמץ אגב שכירות המקום מהני בדיעבד בכסף לבד (דלא כמו שהרעיש בשו"מ דלא מהני כלל) ונוכל לומר בטח דכשמוסר בידו ההרשאה אזי אפילו לכתחלה יש לסמוך על זה לגבי שכירות בלי שום פקפוק

ועל החשש דמשום מסירת מפתח מצאתי בשו"ת בגדי ישע סי' ב' אות ב' שכ' וז"ל ואף שהב"ח וט"ז אסרו לסגור החמץ במסגר מפני שנראה כהערמה ודאי הם מיירו שמכר לו ושילם כל דמי החמץ לישראל קוה"פ לכן אם יסגור במסגר שלו הוי הערמה כי מה לו להסגיר חמץ של נכרי אבל כשזקף עליו במלוה יתר דמי המכירה עד אחה"פ אין זה הערמה מה שמסגיר הבית שבו החמץ כי הוא תופס במשכון עד שישלם לו וכשישלם לו אף בפסח יפתח לו הישראל את המסגר ויניח אותו ליקח חמצו ואם לא היה החמץ באחריות הישראל היה מותר אף אם היה חמץ בבית ישראל כיון דישראל מנכרי לא קני משכון וכו' עי"ש שהאריך ובאמת נראין הדברים נכונים בטעמם דאין שייך בכה"ג שום חשש הערמה כיון שהדבר ידוע דתפיס ליה אדמיה ועי"ש מה שהסביר דאין חשש אחריות בזה ובחיי אדם כלל קכ"ג אות ב' הביא מ"ש הח"י דלאחר המכירה מותר ליתן מסגרת וחותם אם ירא שיקח הנכרי לעצמו וסיים ונ"ל דה"ה דמותר ליתן חותם משר העיר אם הנכרי מאבדו שהרי החמץ הוא באחריות הנכרי ואע"ג שהוא כמשכון אצל ישראל כיון שישראל מנכרי אינו קונה משכון וגם הוא ברשות הנכרי שהרי מכר לו החדר וגם אין הישראל חוזר מהמכירה אלא שרוצה לכופו שישלם לו דמיו מותר עכ"ל. ודבריו קרובים לדברי הבגדי ישע ומילי דסברא נינהו (שו"ר בשואל ומשיב שם באותו סי' בד"ה והנה ביום ד' קדושים וכו' שקבל מכתב מהרב שמתנצל על מה שהנהיג לכתוב בכו"ה דאף שלא מסר המפתחות מ"מ כיון שיש לו רשות ליקח המפתחות לא איכפת לן מידי דהוה אמוכר דבר שהוא במקו"א דא"ץ מסי' מפתח וכ' ע"ד שדבריו לא יועילו עי"ש שלא ביאר טעמו ואולי כונתו דלא דמי למוכר דבר שהוא במקו"א דשם כיון שאינו בידו לא מיחזי הערמה ועיין פרמ"ג באש"א תמ"ח סק"ד ד"ה והמ"ב וק"ל. ומ"מ דברי הבגד"י נכונים ועל השו"מ יש לתמוה דמילי דמר סתראי נינהו כמ"ש לקמן אות ט'

ומה שכ' לפקפק משום דכסף הזידאטיק שלוקח מהנכרי לא יגיע שוה פרוטה לכל מכר נראה דאפשר ליישב עפ"י מ"ש במח"א הלכות קנין מעות סי' ה' דדעת הגאון שהביא רבינו ה"ג בשער המקח דמוכר בהקפה ולא נתן שום כסף רק זקף במלוה וכתב שטר חוב על מה שזקף במלוה מהני במקום כסף ושכן דעת רש"י והר"ן והריטב"א. וכ' דרה"ג לא הכריע והרשב"א רפיא בידיה והביא מ"ש מוהראנ"ח להוכיח דלא מהני ככסף ודחה ראייתו. ובשעה"מ פר"ח מהל' לולב הל' יו"ד מייחס להרמב"ם דס"ל דזקף במלוה הוי ככסף ועיין מה שרשמתי בזה בקונטרס הכללים במערכת הכ"ף אות קל"א ובקונטרס זה במערכת בכור בהמה שרשמתי בקונטרס הכללים הנ"ל דנראה דדעת הרבה פוסקים דמהני הזקיפה במלוה במקום כסף. ועוד כתבתי במערכת בכור בהמה הנ"ל סי' ג' אות אלף ס"ק כ"ה בשם שו"ת שם אריה חיו"ד סי' מ"ח שכ' לפי שיטת הקצה"ח שהביא שם. דבזוקף במלוה לכ"ע מהני משיכה ולא בעינן כסף כלל. ואף שכתבתי שם לפקפק בזה מ"מ מאחר דכל מה שמצריכים כסף ומשיכה הוא רק משום חומרא דמן הדין העיקר הוא כדעת ר"ת דנכרי קונה בכסף וכ' בשו"ת חינוך ב"י סי' פ"ד דהבה"ג ורה"ג והרי"ף ותוס' והרא"ש הרמב"ן סמ"ג והטור והדרישה ורי"ו ומוהר"ם מינץ סוברים כן ושדעת רש"י דנכרי קונה בכסף סברא יחידאה היא ואף שבמערכת בכור בהמה סי' ג' אות א' כתבתי דאינו פשוט לומר דסברת רש"י יחידאה עי"ש מ"מ הן רבים שרים ונכבדים דקיימי בשיטת ר"ת א"כ שפיר נוכל לסמוך אדעת הגאון ודעמיה הסוברים דזקיפה במלוה בשטר חשיב כסף. וכיון דמכירות חמץ שלנו הם ע"י שטר משום הקנאת המקומות להנכרי וכותבין בשטר שזוקף במלוה המותר על הזידאטיק א"כ דל מהכא הזידאטיק (לפי שלא יגיע ממנו שופ"ר לכל מכר) מ"מ הרי איכא כסף היינו מה שזקף במלוה בשטר דמהני במקום כסף לדעת הקדמונים הנ"ל. או דכיון דליכא בקנין זה כסף (שהרי כיון שאין מגיע שו"פ לכל מכר הוי כמוכר לו בהקפה לגמרי בלא שום כסף כלל) מהני משיכה לבד לשיטת הקצה"ח וכמ"ש בשם אריה. ואף דהמשיכה היא ע"י הקנאת מקום ולזה ודאי צריך כסף דאל"כ במה יקנה הנכרי את הקרקע וכיון דאין בהזידאטיק כדי שיפ"ר לכל מכר א"כ ליכא כסף לקניית קרקע וממילא ליכא משיכה ונפל פיתא בבירא לכאורה. מ"מ י"ל דלפי מנהגינו לעשות הקנאת המקומות להנכרי ע"י שכירות ולא במכירת המקומות (עיין מה שרשמתי בזה לעיל אות ד') א"כ הרי שכירות קרקע נקנה להנכרי בכסף לבד כמ"ש בשו"ת מים חיים רפפורט סי' ז' ובשו"ת בית שלמה סי' ע"ג (ונמשך בסברא זו הגאון מסלאנים בס' פרת יוסף הנד"מ בנימוקיו על הטו"ר סי' קצ"ה) ועוד כ' בשו"ת מים חיים דאע"ג דבעלמא אין נכרי קונה קרקע בשטר לבד. מ"מ במכירת חמץ חשיב כמוכר שדהו מפני רעתה ומהני שטר בלבד וא"כ