שדי חמד דברי חכמים קפו

ואמנם אף שהבגד"י כ' שהוא דוחק גדול לומר שאין לו מקום קבוע ללון והרי אדרבה המציאות שרוב העניים אין נותנים להם דירה קבוע על משך זמן, ואין בזה שום דוחק מלאוקמא בגברא ערטלאי שאין לו מקום בשכירות וכדפריך בב"מ מ"ו ע"א, ואיכפל תנא לאשמועינן בגברא ערטילאי וכו' ובנדה ל"ג ע"א מוקי לה מתוך הדחק בכותי ערום, ואף דלפלפולא י"ל דהיינו הך עובדא דהזה בר"פ דאקני לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתא ונפק לאפיה עד תווך ולזה מדרמי ליה מתני' ומוכרח לאוקומי נמי מתני' דהיה עומד בגורן בגברא ערטילאי ומטבע נקנה בחליפין ואין דעתי נוחה להאריך בדברים הנאמרים לפילפולא בעלמא וכה"ג בשבת דף ה' ע"א "כתובות ס"א" ובקי' כ"ו ע"ב "וזבחים ט"ו ע"א" ומנחות י"ב ב'. יעי"ש. ועכ"פ כיון דמוקי בגברא ערטילאי שאין לו מקום לינה בשכירות ומהכ"ת נוקמי שנותנים לו בשאלה על משך זמן ולא צריך לאוקומי הברייתא רק באופן שיהיה במציאות שאין לו קרקע עכ"ד הגאון עליון נר"ו: סימן קיא (מקונטרס אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סי' ט' אות ו')

קיא במכירת חמץ המנהג בעיר הזו שמוכרים החמץ של כל בני העיר ע"י ב"ד דהיינו שבני העיר חותמים על שטר ההרשאה שנותנים להב"ד שיהיה כח בידם לעשות בהחמץ שלהם (הכתוב בהרשימות שנותנים להב"ד) כרצונם ויד ב"ד כידם וכו' ועפ"י כח ההרשאה זו מוכרים הב"ד את כל החמץ הנ"ל להנכרי קודם הפסח וכותבים שטר להנכרי כאדם העושה בשלו, ואמר לי הר' המ"ץ ר"י ז"ל שכן נוהגים בערי ליטא וכן הנהיג הוא פה. וראיתי שהוזכר מנהג זה בשו"ת בגדי ישע סי' ב' אות ט' וז"ל לכן במקומות שנוהגים למכור כל אנשי העיר החמץ שלהם עפ"י ב"ד דשם לנכרי אחד וכו' ע"כ גם שם באות ט"ז כ' בדבר שתקנתי פה שיהא מכירת חמץ ע"י הבד"ץ וב"ד מפרטים להלוקח החמץ רשום בכתב מה הם הדברים אצלינו חמץ וכל החמץ מהמינים הרשומים בכתב שמוסרים להקונה שיש בחדר מוכרים הכל לנכרי וכו' עי"ש. ובשו"ת בית שלמה רס"י ס"ו כ' בשם הרב השואל דהמנהג מקדם שאחד מופלג קונה כל החמץ מהיחידים שבק' והוא מוכרם לנכרי בע"פ וכו' ע"ש משמעות הדברים שאין נוהגים כמנהג הנ"ל ליתן הרשאה להב"ד וכו' אלא מוכרים כל אחד החמץ שלו להמופלג והמופלג ההוא מוכר את כל החמץ ההוא אשר קנה מבני העיר לנכרי אחד (ואולי גם מ"ש בבגד"י הוא ע"ד זו שוב ראיתי שם בסוס"י ד' בד"ה והנה בסד"ר וכו' שמבואר שם דהוא ע"י הרשאה ע"ד שהעיד המ"ץ הנ"ל וכן מבואר בדברי הרב השואל שם) ובשם אריה סס"י ט' בד"ה שוב וכו' באחד שמכר חמצו ע"י שלוחים מכל העיר כנהוג וכו' ובשו"ת עונג יו"ט תוך סי' ל"ח בד"ה ומה ששאל וכו' שבאים לב"ד לעשותם שלוחים למכור חמצן וכו'

וראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ב' ח"ב סי' ע"ז ד"ה והנה בעש"ק וכו' שכ' לפקפק מאד בזה ולפי שלדעתי יש להשיב ע"ד אעתיק כל דבריו וז"ל בענין מכירת חמץ אשר הורה הג' מוהר"א תאומים וכן נשרש המנהג למכור ע"י שליח כל החמץ שיש לסוחרי העיר ובני הכפרים והנהיג לכתוב הרשאה ע"ש השליח בחת"י בני העיר והכפרים. והשליח מוכר לנכרי אחד בשטר אחד וחותם עצמו בשטר מכי' בחת"י לבד ומוסר לנכרי השט"מ עם ההרשאה. והשט"מ נכתב בהקנאה אג"ק של המשלחים וע"ז כ' מעל' דמלבד דבמק"ח סי' תמ"ח מבואר להדיא דחתי' השליח לא מהני אפי' עשאו בעדים להקנות הקרקע של המשלח ולפי"ז גם הרשאת המוכרים ל"מ ובפרט שרוב מהחותמים בהרשאה אין עדים מצויים לקיים חתימתם אף גם לדעת הט"ז ומג"א ל"מ בזה דהוי הערמה גמורה. וגם הח"י שמיקל בסי' קי"ד (צ"ל בסקי"ד) כל שאין המפתח בעת המכירה ביד נכרי לא מהני וכאן אין הלוקח מכיר כלל להמוכר רק ששומע מהשליח שאומר הנני מוכר לך כל חמץ שיש לסוחרי העיר ובני הכפרים והחדרים שהחמץ שם. וגם הזידאטיק שמקבל מהנכרי אין ידוע אם מגיע שו"פ. עכ"פ לכל מכר. והשיב ע"ז וז"ל והנה יפה כ' מעלתו ובאמת כבר היה לעולמים וב' גדולים מייא"ס מוהר"ם טאב"ש ומהר"י לנדא נחלקו וכבר מוזכר בש"ע של הג' מוהרש"ז. ולפענ"ד השומע שמע וטעה דשם מכרו החמץ להיהודים היודעים איך לכתוב ופירשו כל מכר ומכר כמה מינים יש לו למכור ועד למדידה וכדומה ובכה"ג ליכא כאן כל החששות וכה"ג מבואר בישועות יעקב סי' תמ"ח והישראלים הלוקחים מוכרים לנכרי ובכה"ג לא שייך הרבה חששות ואפי"ה ערער הג' מוהרמ"ט ע"ז ואף שהב"ד החזיקו בפסק הג' מוהרי"ל גם אני הייתי מהמנויים. אבל בכה"ג שלא מכרו רק בהרשאה לבד והוא רק שליח יפה כ' מעל' ששייך כל הני חששות. ואני מוסיף שגם החששה שאינם פורשים המינים כלל ומה שמוכר ובכה"ג לא מועיל כלל כמבואר בסי' ר"ט וכ"ש במכירת חמץ דהכל יודעים שאינו רק הערמה מכ"ש שיש לחוש שלא סמך דעת הקונה כלל. ובלא"ה נראה דבר חדש. דע"י שליח לא מהני דהנה בענין המכירה כתב הת"ש דאינו אלא הערמה דבדרבנן שרי וכו' ולפי"ז נראה ברור דלכך ל"מ ע"י שליח דע"כ לא מרבינן שליחות רק כשזה רוצה שיהיה שילוחו ומוסר לו כחו אמרי' שלוחו שא"כ אבל כאן באמת אינו רוצה למכור וזה אינו רוצה לקנות והוא רק הערמה בלבד ואיך יועיל שליחות בדבר שעושה רק להערמה בעלמא ואין לו כח למכור כי הוא באמת מבטל החמץ והמכירה אינו רק להערמה שלא יצטרך לבערו ובכה"ג לאו נתרבה שליחות כלל וז"ב כשמש והרי מכירתו ל"מ ומה יועיל שליח ולא עדיף השליח ממנו ולהערמה אין יכול לעשות שליח עכ"ל ובאמת מלבד עדות המ"ץ הז' ז"ל שכן נוהגים בערי ליטא למכור ע"י הרשאה לב"ד (וכן מתבאר גם ממ"ש בבגדי ישע ושם אריה ועונג יו"ט שזה מנהג פשוט בהרבה מתפוצות ישראל) הנה שוב אחר כמה שנים נדפס ס' ראשית בכורים להג' רב"ץ מווילנא ומתבאר שזה מנהג פשוט שם נוסח ההרשאה והשט"מ עפ"י גאונים גדולים עי"ש וחלילה לומר שכלם שגו ברואה ולא הרגישו הכל הרעש אשר הרעיש בזה הגאון שו"מ הנ"ל (אחר זמ"ר נתברר לי ע"י מכתב אחד המיוחד מגאוני הדור יצ"ו שכן פשט המנהג גם במקומות ועיירות גדולות ש"ס וחכמים) ע"כ חובה עלינו לעיין ולהסיר תלונות השו"מ ז"ל בזה ולקיים מנהג ישראל תורה

והנה על החשש דחתימת השליח לא מהני כבר בא חכם הגאון דרב"ץ בס' ראשית ביכורים סי' ה' ואסברה לן דכיון דכל החשש הוא משום שאין הקרקע נקנה בכסף ובעי שטר ושטר בלא חתימה לאו שטר ראיה הוא לגבי הקונה נגד המשלח א"כ בזה שנותנים להנכרי הקונה ההרשאה שנתנו המוכרים ביד השליח אפשר דמועיל בזה גם לדעת המק"ח שהרי יש ביד הנכרי שטר ראיה מהמוכרים וכו' והיינו ההרשאה וכו' ויש לדקדק שהמוכר בעצמו יחתום על שטר ההרשאה עכ"פ אתד"ק ועם שכ' כן בלשון אפשר אנכי הרואה להרב השואל בשו"ת בגדי ישע סי' ד' שכ"כ בפשיטות דלפי מנהגינו שמוסרים להנכרי כל ההרשאות חתומים בח"י המשלחים עם השט"מ א"כ יש להקונה שטר ראיה על המכירה עכ"ל וכ"ז הוא אף אם נאמר כדעת המק"ח. אך באמת הגאון בגדי ישע דחה דברי המק"ח ולדעתו כיון שאין המשלח מכחיש שעשאו שליח אזי בזה הוי שלוחו כמותו וחשיב כאילו המשלח חתום על השטר ושפיר דמי עי"ש (במכתב ששלח אלי עתה הגאון המפורסם מוהרי"ז שטערין נ"י בע"ס זכר יהוסף כ' וז"ל ובנדון מ"ש המק"ח וכו' והשליח חתם בשטר וכו' יעוין בספר ראשית ביכורים סי' ה' וכו' העתיק כל דברי הראשית ביכורים בזה וסיים) ואמנם אני תמה שלפי מה שהביא בעצמו בנוסח השט"מ שמשכיר הבית לנכרי על ימי הפסח והרי שכירות קרקע קונה בלי שטר רק בכסף כמ"ש הסמ"ע בסקצ"א דכיון שהוא לזמן סמכא דעתו וכ"כ בשו"ת שב"ץ בשם אביו דאין צריך למכור וכו' אלא להשכיר וכו' אלו תו"ד הגאון הנ"ל יחי' ומוכח דגם דעתו מסכמת לזה דמהני ע"י מה שנמסר להנכרי השטר הרשאה. ומה שתמה ע"ד הראשית ביכורים תמיהני על תמיהתו דהרי בהנוסח שט"מ שבהרב"ך מפורש דמ"ש להשכיר המקומות היינו המקומות שהם שכורים בידו אבל המקומות שהם שלהם לחלוטין כתוב שם למוכרם לנכרי וא"כ שפיר הוצרך למ"ש דע"י מסירת ההרשאה הוי שטר ראיה דהא במכירת המקומות ודאי בעי שטר. ופלא בעיני איך העלים עיין ממ"ש שם בראשית בכורים (כשכתב דע"י מסירת ההרשאה הוי שטר ראיה וכו') וז"ל והיינו אותם המקומות שהם שלהם ממש לחלוטין ולא בשכירות לבד כמבואר בהשט"מ בזה עכ"ל מבואר דכל דבריו בזה סובבים הם לענין מכירת החדרים לפי שיטתו