שדי חמד דברי חכמים קפד

המחצ"ה להשאיל לו חדרו ולהקנותו החמץ אגבו ועיין בספר שבילי דוד ליו"ד בקונטרס הקניינים (שאחר סי' ש"ך) אות ד' וז"ל אם השאיל לנכרי מקום לקנות הבכור או חמץ ועשה חזקה בנעילה וכדומה העלתי במקום אחר דלא מהני חזקה בכותי מפני אלמותו עכ"ד וק"ל

וראיתי בס' מעין גנים (עצי לבונה ח"ב) בנימוקיו לסי' תמ"ח בד' מ"ח ע"ד בד"ה ולפ"ז צ"ע וכו' שכתב דמחזיקי אורענדע מהשר אם השר נותן להם בית מיוחד אזי שפיר יכולים למכור החמץ לנכרי שישכיר בכסף כל זכות שיש לו בהבית והחמץ יקנה לו אג"ק אבל אם השר אינו נותן להם שום קרקע וחדר מיוחד רק הישראל הוא מוזג בבית נכרי אחד בחנם ולא השכיר לו אלא המזיגה אם מוכרו לנכרי אחר צריך שיקבל ממנו כסף וגם ימשכנו החמץ דאל"כ איך יקנה אותו האחר את החמץ דלכתחלה בעינן כסף ומשיכה או הקנאת מקום וזה שאין לו מקום אין לו תקנה אלא במשיכה אבל למכור החמץ להנכרי שהבית שלו א"א דמשיכה לא שייך אצלו. ואג"ק נמי ליכא דהא אין הקרקע של הישראל וחצר לא מהני בנכרי וכו' ואפשר כיון דהנכרי נתן לו רשות למזוג מסתמא קבל ממנו טובה והוי כהשכיר לו ביתו ושוב יכול להשכיר אותו זכות ויקנה לו החמץ אג"ק אתד"ק ולפי מה שכתבתי דאפשר להקנות החמץ לנכרי אג"ק מושאל שכן דעת הראשונים כנז"ל א"כ זה שמוזג בבית הנכרי אף שלא שכר ממנו החדר מ"מ הרי הוא לו בשאלה ליומיה ויכול להקנות חמצו אג"ק השאול לו מן הנכרי ואף אם הנכרי לא קבל ממנו שום טובה כיון שהשאיל לו המקום בהכי סגי וק"ל

וראיתי בס' שבילי דוד ליו"ד בקונטרס הקניינים (שאחר סי' ש"ך) בחקירה ב' אות ד' וז"ל אם השאיל מקום לנכרי לקנות הבכור או החמץ ועשה הנכרי חזקה בנעילה וכיוצא העלתי בחידושי לח"מ סי' קפ"ט דלא מהני חזקה בנכרי מפני אלמותו עכ"ל וחידושיו על ח"מ אמצ"א ולפי הנראה כוונתו לומר דמהני להקנות אגב השאלת המקום אלא דהשאלת המקום גופיה לא סגי ליה בחזקה ובעי שטר כדין נכרי הקונה קרקע מישראל, ולפי"ז צ"ל דמ"ש במחצ"ה דיכול להקנות החמץ ע"י השאלת מקום לנכרי היינו ע"י שטר על השאל מקום. ולענ"ד צ"ע מאי שנא שאלה משכירות דמבואר בסי' קצ"ד ס"א בדברי רמ"א דשכירות מן הנכרי סגי בכסף משום דאין דרך לכתוב שטר על השכירות ומשמע דה"ה שכירות לנכרי סגי בלא שטר וכן מתבאר מדברי עצמו שם בחקירה ד' אות ח' הבאתי דבריו לקמן אות ו' ד"ה וכל זה עי"ש וה"ה נמי שאלה דכמו שאין דרך לכתוב שטר על השכירות כן נמי אין דרך לכתוב שטר על השאלה. במחצית השקל סי' תמ"ח סק"ד כתב דשאלה נקנה בכסף גרידא וגם יכול לקנות עי"ז גם החמץ ע"כ ונראה דכונתו דאם משאיל הקרקע סגי בכסף גרידא על החמץ ומקנהו לו אג"ק השאול בלא שטר ואם באמת לכך נתכוון הוא תנא דמסייען דבשאלת המקום א"צ שטר

והן עתה שלחתי להגאון מוהריז"ש עליון נר"ו העתק אות זו ובתשובתו לזה הודיעני כי שכחתי מה שכתב אלי במכתבו אז כי נוסח השט"מ ששולח לי אינינו הנוסח שט"מ שלו רק ע"י סיבה נמצא ביד בנו שיחי' נוסח מרב האי גאון נר"ו וצוה להעתיקו אלי (כי לא היה באפשרות לחפש אחר הנוסח שלו) ולא שם עיונו בו ואחוי במחוג שבאמת דעתו שיהיה בשכירות. וכתב אלי שאשמיט דבר זה (רציתי לעשות רצון צדיק ולא עלתה בידי לקלקל הכתוב בקונטריסי ובהעתק ועמו הסלי"ר) שהוא למותר ואם להזכיר שדעת הגאון הנ"ל לכתוב בלשון מכירה גם זה ללא תועלת ורבותא למחשב גברי שנמשכו אחר דברי המק"ח מחמת שלא ידעו מהחולקים עליו כמו שנמשך בשו"ת באר יצחק (ספר זה אמצ"א) סס"י ה' אחר דהמק"ח ולא נזכר בדבריו שום רמז מהחולקים עליו ועוד כ' אלי בענין זה באריכות כדרכו בקדש ואף שאיני מופנה כעת לעיין לשאת ולתת בדב"ק. אעתיק כל דב"ק שחביבים עלי ואי"ה אשובה ארעה לעת הפנאי לך תנאי בל"נ בס"ד וז"ל. גם בנדון הנזכר במכתבו במה שכתבתי בשם אבא מארי מטעם דהוי הערמה דמוכח וכו' שמדקדוק הלשון דמשכירו להדיא וכו' (ככתוב למעלה בד"ה וראיתי בשו"מ) תמיהני הרי במכתבי הבאתי ג"כ העתקת דברי הדרך פקודך דאף אם מוכר החדר לא יעשה כן בע"פ דהוי כמשכיר ביתו לנכרי ליתן בתוכו חמץ דזה אסור בע"פ וכו' וגם העתקתי לשון השב"ץ שאינו משכירו לדור בו רק להחזיק בו כליו ומטלטליו אבל לא ישכירנו בפירוש להחזיק בו חמץ ורק שממילא מובן שהנכרי יחזיק שם החמץ עד שישיג למוכרו אבל חלילה להעמיס במכתבי מה שלא עלה על דעתי שיהיה נכתב מפורש להחזיק בו חמץ וידעתי בבירור שגם א"א ז"ל היה נזהר ג"כ שלא להזכיר בשט"מ רק כנוסח השב"ץ להחזיק בו מטלטלין וראיתי כעת בבגדי ישע (שנדפס אחר פטירת א"א) בסי' ב' אות ט' שהזכיר ג"כ סברא זו שהזכרתי מא"מ ששמעתי ממנו בילדותי עכ"פ אין להעמיס מה שכתבתי במרוצת הקולמוס מה שלא עלה במחשבתי לנהוג כן. ולכן ישמיט תיבות אלו שלא ליתן מקום וכו'

ומה שהעיר כ"ת על השו"מ מ"ק ח"א סי' פ"ד (וכו' ככתוב לעיל בד"ה וראיתי) ידע שהוא ט"ס בשו"מ וצ"ל בסי' ת"ן סק"ג אסור להשכיר כלי וכו' עיין ח"י דה"ה להשאיל דרוצה בקיומו ול"ן דרק להשכיר דודאי רוב"ק וכו' יעיש"ב ובעיקר הקו' דהא וכו' שלא נמסר ליד נכרי אף דאינו מעכב להקנין דקי"ל פסק ומשך ולא מדד קנה מ"מ רוב"ק דאסור אף שמחזיקו לשל נכרי והסכמת הפוס' בסימן ת"ן שהוא אחריות הישראל דאי מיגניב או מיתביד לא איכפת לנכרי וגם בלא קבל הישראל אחריות הרי א"י אם נתחייבתי זולת בנותן לו נאמנות בדיבור הקל ומ"מ נחשב להפסד גמור וכפח"ה דנחשב להפסד דעביד איניש דזבין דינא וגם דמוכרין הרבה חמץ לנכרי עני שאין לו לשלם אפילו אחת מאלף ועיין בשו"ת מוהרי"מ מבריסק שהאריך בסי' י"ד דרוב"ק בשאר איסורים אינו אלא מדרבנן ודוקא כשהגיע זמן האיסור כמו בפסח עצמו אבל כשעושה פעולה בזמן היתר אף שכשיבא פסח ניכר דרוב"ק וכו' ולכן נקיט בש"ע אסור להשכיר כלים לנכרי בפסח כדי שיבשל חמץ וכו' עי"ש וע"ע בבגדי ישע סוס"י ב' דרוב"ק הוא רק כשיש לו הנאת ממון מזה ועיין חת"ס אור"ח סי' קט"ז דלא מצינו רוב"ק רק להרויח ולא לינצל מהפסד אמר המחבר עיין מה שרשמתי בזה בקונטרס הכללים מערכת הרי"ש אות י"ג י"ד ל"ח בס"ד) ועיין מגן האלף סק"ט ונשמת אדם סי' ו'. ושו"מ רביעהא ח"ב סי' ר"ה וח"ג סוס"י צ"ב ע"ד השע"א סי' ו' שלא אסרו אלא בעושה מעשה כדי לקיים החמץ אבל ביושב ומשמר שלא יגנב לא מיקרי רוב"ק. וכתו' ע"ז ס"ד ד"ה כ"ע ומיישב השגת הח"י סי' ת"ן סק"ט מיו"ד קל"ג ועי"ש בח"ב סי' ז"ל. ובשו"ת הר הכרמל א"ח סי' י"ג מפלפל ע"ד הפר"ח (בחת"ס ח"ו בחי' לע"ז דף ל"ב

ובענין שכירות קרקע מ"ש בשו"מ ח"ב סי' ל"ט להשיג עד המק"ח עיין בשו"ת בשמים ראש החדשות או"ח סי' ט' שדחה דבריו דאין חילוק דהמעות שנזקף במלוה הוי כאילו כבר סילקו להישראל והרי במשכון של נכרי ביד ישראל אף דלא קני משכון ישראל מנכרי באחריות עובר ובעינן שהתנה בפירוש שאפילו אם יאבד המשכון יחזיר הלואתו להישראל ובלא התנה הוי כק"ע הישראל אחריות וכמ"ש הקרבן ע"ד הרא"ש פסחים דף ל"א ועיין שו"מ רביעאה ח"ב סי' ל"ז שכ' ג"כ להשיג על המק"ח דמה אחריות שייך בזה ושמצא בפנ"י במס' פסחים דף ל"א בד"ה תנן נכרי שהלוה. גם בנ"א סי' ו' ובשו"ת בנין עולם א"ח סי' כ"ב עי"ש ובקיצור ש"ע מוהרש"ג סי' קי"ד אות ב' ג"כ כ' שצריך להשכיר החדר ועי"ש בהערה. ומ"ש כת"ר שבמגה"א שלפניו לא נזכר מזה למלאות רצונו אעתיק כפי שנמצא לפני בהדפסה ראשונה בשנת תקע"ו מ"ש בסי' ת"מ סק"ג בד"ה מיהו קשה על הרמב"ם לשון הש"ס דקאמר הא דקביל עליה אחריות ולדעת הרמב"ם הול"ל דאיכא עליה אחריות וגם דחוק שבשביל שיעליל עליו יהיה נקרא גורם לממון לכן נ"ל מלשון הרמב"ם שכ' נכרי אנס שהפקיד חמצו אצל ישראל אם יודע הישראל שהנכרי יאנס וכופתו לשלם אע"פ שלא קע"א וכו' ע"כ. הנה ודאי באו דבריו בדקדוק דכיון שיודע שהנכרי יאנס אותו לשלם והוא קבלו מרצון הוה כאילו קבל עליו אחריות גנבה ואבדה שהרי אדעתא דהכי נחית וא"כ י"ל דגם הרמב"ם מודה אם התנה שלא יתחייב באחריות אף שמעליל עליו אח"כ י"ל דאין כאן גורם לממון כלל ואין כאן אלא (בדפוס בטעות ואין כאן) עלילות דברים בעלמא ולא עבר משום הכי ומעתה נראה כי מה שבקש לחדש בס' מק"ח שאם מקנה החמץ בחדר שלו ונשאר הנכרי חייב