שדי חמד דברי חכמים קפג

דאסור להשכיר בית בע"פ להניח בו חמץ והשיב דה"ד אם מזכיר בפי' לשום בו חמץ אבל בסתם מותר אף שיודע שהנכרי יחזיק בו חמץ ואם כן אף שמשכיר החדר ומוכר החמץ שבתוכו הא יכול להיות שהנכרי יוציא משם החמץ תיכף ויחזיק שם ד"א ע"כ ונראה דהר' בעל דרך פקודיך לא נתקררה דעתו בזה דאין בו כדי שביעה דאע"ג דאינו אסור אלא במזכיר בפי' להניח בו חמץ מ"מ במכירת חמץ דהדבר ידוע שאינו משכיר לו החדר להניח שום חפץ אחר כי אין הנכרי הקונה צריך לזה ומה גם כשמוכרים לו כל החדרים ומקומות שיש בהם חמץ של כל בני העיר ביחד דודאי אין שום צורך להנכרי להניח שם חפצים אחרים א"כ סתמו כפירושו כאילו משכיר לו להניח בו חמץ וזהו שכ' דהוי כמשכיר לנכרי ליתן בתוכו חמץ אך בבגדי ישע סי' ד' באות ו' כתב בשם השואל דהפ"ח אוסר שכירות משום משתכר באיסורי הנאה והשיב ע"ז דהפ"ח בסי' ת"ן ס"ה הביא אח"כ בשם המ"א בשם האגור דדוקא תוה"פ או בע"פ אסור וכ"כ הט"ז בסק"ה בשם הב"י ובודאי הכונה הוא בע"פ אחר זמן איסורו כמ"ש בבאה"ט דקודם זמן איסורו אין חילוק בין קודם ע"פ לע"פ וכ"כ הגר"א שם סק"ו דאיירי בע"פ אחר שנאסר בהנאה והכי נקטינן ע"כ ובדברי הנו"ב שבשב"ץ הנ"ל מפורש דשכירות החדר הוא בע"פ כנז"ל וצ"ל הטעם כמ"ש הבגד"י דכל שאינו משכירו אחר זמן איסורו לית לן בה. אלא דצ"ע על הג' מוהרש"ז שהסכים שיהיה בשכירות ומפורש בהנוסח שלו שהמכירה היא בע"פ ובסי' ת"ן סי"א מפורש דס"ל דמ"ש הט"ז ומג"א לחלק בין ע"פ לקודם לכן אין הכונה כמ"ש הבגדי ישע אלא כל יום ע"פ אפי' קודם שעה ה' הרי הוא כתוך הפסח וא"כ איך ניח"ל בשכירות ולא חש למשתכר באיסורי הנאה ובע"כ לדחוקי אנפשין דס"ל כמ"ש בית שלמה דכיון שלא אמר לו בפי' להחזיק בתוכם חמץ אין חשש משום משתכר באה"נ, והיה נכון לפי"ז להצריך שיתנה הישראל בפי' שמשכיר לו להניח חפציו בתוכו ולא חמץ ע"ד שכתב בש"ע הנ"ל סעיף יו"ד לענין תנור עי"ש שלפי הנראה שכירות החדרים במכירת חמץ דומה לשכירות תנור איך שיהי' לשאר פוסקים שכ' והסכימו להשכיר החדרים הנה אמת נכון מ"ש הג' בגד"י דלא אסרו בע"פ אלא אח"ז איסורו ובשו"ת חת"ס או"ח סי' קי"ג ד"ה ועפי"ז נהגו וכו' ואם א"א להוציא החמץ מביתו של ישראל משכיר לנכרי חדרו על ט' או י' ימים ומוכר החמץ אגב שכירות קרקע בשטר וכו' ע"כ הנה מבואר דעתו דהחדר הוא בשכירות והשכירות הוא בע"פ דקאמר על ט' יום. וכשחל ער"פ בשבת משכיר על י' יום. ושם בסי' קי"ז מפקפק הרב השואל בענין הקנאה אגב שכירות קרקע וכ' ע"ז אנו אין לנו אלא דין מבואר דקונים אגב שכירות קרקע ומינה לא יזוע אפי' זיז כ"ש ואין להזניח הלכות מרווחות מפני פלפולים וחידודים וכו' עי"ש

וראיתי בשו"ת שו"מ ח"א סי' פ"ד שכ' וז"ל ומה שהאריך מע"ל להק' על המ"ב דמ"מ הוי רוצה בקיומו שהרי אם יפסד החמץ שוב לא ישלם לו הנכרי וכו' לא ידעתי מאי קאמר ובאמת שכעין זה כ' המק"ח סי' ת"ס לענין שכירות חמץ דל"מ מטעם רוצה בקיומו ואני שמעתי ולא אבין וכבר כתבתי בכ"מ לתמוה דהא באמת הוא ביטל החמץ וגם מכר ואינו רוב"ק וגם הא הפר"ח מפקפק דרוב"ק ל"ש רק בע"ז ולא בחמץ וכו' עי"ש והנה אף כי לא ראיתי (במק"ח שכ' טעם זה דרוב"ק) אינו ראיה אך תמיה לי אם איתא דיש לאסור בזה משום רוצה בקיומו של איסור א"כ כי מכר החדר מאי מהני דסוף סוף רוצה הוא בקיומו שאם יאבד החמץ לא ישלם לו הנכרי שהוא עני ואין לו מה לשלם או שאף אם יכול לשלם לא ירצה לשלם, וכן מי שהחדר הוא אצלו בשכירות דמודה המק"ח דמהני השכרתו לנכרי התם נמי נימא דאסור משום דרוב"ק של חמץ ואולם בשו"מ ח"ב סי' ל"ט וח"ג סי' ק"ך ובמהדורא תניינא ח"ב סי' יו"ד ובמהדורא ג' ח"ב סוס"י קמ"ח בכלם כתב בשם המק"ח דמה שלא הסכים על שכירות החדרים הוא משום דשכירות לא קני וא"כ החמץ הוא ברשות הישראל וכיון שאם יאבד החמץ לא ישלם לו הנכרי חשיב כאחריותו על ישראל ואסור ובכל התשובות הנ"ל כ' דדברי המק"ח תמוהים כמו שהבאתי תו"ד בסי' ה' אות כ"ה עי"ש גם אשו"ר בס' עמודי אש בדף מ"ח סוע"ד כ' בשם ס' זכרון שמואל בקונטרס נשמת חיים סי' י"א דהקרקע ישכיר לנכרי ולא במכירה דלא כהמק"ח שכתב למכור לנכרי והביא גם מ"ש השב"ץ הנ"ל ובמכתב ששלח אלי הגאון המפורסם נהירו דעיינין כמוהרי"ז שטערין בע"ס זכר יהוסף נר"ו ראיתי שהביא מ"ש המק"ח שלא להשכיר החדר מטעם אחריות וכו' ושהסכים עמו בס' דרך פקודך וכ' והרבה יש לפקפק ואין כאן מקומו וכ' מ"מ בעיקר חקירת המק"ח כבר דחה ג"כ במגן האלף סי' ת"מ סק"ג ובס' כרם שלמה סי' ז' אות ט' והארכתי בתשו' וכמ"ש ג"כ הג"מ בספר ברכת השיר בדינים להל' פסח אות ג' שיכתוב בלשון שכירות החדר ואגב ע"י שכירות נמי מהני כקידושין כ"ז ומקומו מושכר לו. או יכתוב מכרתי כל כח וזכות שיש לי בחדר בשכירות ואגב להקנות החמץ ע"כ וספר ברכת השיר וכרם שלמה לאו"ח אין מצויים אצלי. ובס' מגן האלף עיינתי בסי' ת"מ ואיננו בדפוס אשר לפני (הוא דפוס ווארשא בשנת ש"ר האלף בדפוס ר' צבי באמבערג) ובמכתב הנ"ל הביא מ"ש בשיבת ציון בשם הנו"ב דהסכים להשכיר החדר. וכ' ע"ז וז"ל וכן היה נוהג גם אבא מארי ז"ל מטעם פשוט דזה הוי הערמה דמוכח טפי כשמוכרן כל הבתים לנכרי עני משא"כ בשכירות להחזיק החמץ שמוכרין להפקיע האיסור עכ"ד נר"ו ומשמע מדקדוק לשונו דמשכירו להדיא להחזיק בו חמץ ואפי"ה שרי וטעמו ודאי משום דס"ל כמ"ש הבגדי ישע דלא אסרו להשכיר להניח בו חמץ אלא אח"ז איסורו כנז"ל. אלא דתמיה לי על הגאון נר"ו דממה שכתבתי בשמו נראה בעליל דדעתו מסכים להשכיר המקומות דעדיף ממכירה מטעם הנו"ב ומטעם הרב מר אביו שהביא במכ' כנז"ל. ואילו בנוסח שטר מכירת חמץ ששלח אלי (עפ"י דרישתי מאתו) ראיתי שנמשך אחר נוסח שבראשית בכורים למכור החדרים שהם שלו. ולהשכיר החדרים שהם בשכירות ביד המוכר חמץ. ונוסח שט"מ הנ"ל הוא שמוכרים ב"ד חמץ של כל בני העיר עפ"י הרשאה מהם. ולפי טעמו של הרב אביו ז"ל משום דאל"כ הוי כהערמה והוא קרוב למ"ש הבגדי ישע הנ"ל מסתברא ודאי דכ"ש שיש לחוש לזה בשט"מ הכולל לכל אנשי העיר שמוכרים לאיש אחד

ודע דבשו"ת בגדי ישע סי' ד' דף ד' ע"ג ד"ה עוד וכו' כ' בשם מחצ"ה סי' תמ"ח סק"ד דאף דלהשכיר החדר אסור משום משתכר באיסורי הנאה מ"מ מותר להקנות לנכרי החדר בשאלה דאין הנאה לישראל ויכול להקנות ע"י החמץ וכ' ע"ד ולענד"ן דבשאלה גרע טפי דאינו יכול להקנות החמץ באגב כמ"ש רי"ו בשם י"א והובא בש"ך סי' ר"ב סק"ה דמטלטלין אין נקנין אגב שאלת קרקע ומסיק הקצה"ח שכן עיקר דלא כהש"ך שחולק וכן מוכח מהא דבב"ב דף מ"ד ע"ב דקאמרי עדים דלא הו"ל ארעא מעולם ומה בכך הא המוכר מטלטלין ודאי יש לו מקום שדר שם ולן שם עכ"פ בשאלה מהבעה"ב כי אין דרך בנ"א לישן בחוצות תחת אויר הרקיע וכו' אלא ודאי דלא מהני מקום מושאל להקנות ע"י מטלטלין ודוחק גדול לומר שאינו לן במקום אחד רק פעם אצל זה ופעם אצל זה עכ"ד ובקונטרס הכללים מערכת האלף אות ק"ו הבאתי בזה דעת הראשוני' דסוברים כהש"ך דמהני עי"ש אך מלבד זה אינו מבין השגת בגדי ישע על הש"ך ועל המחצ"ה דההוכחה שהביא מהש"ס הוא לומר דאם המקנה את המטלטלין אין לו קרקע שלו אלא קרקע שהוא שאול בידו אינו יכול להקנות אגב קרקע זה את המטלטלין. אבל אם הקרקע הוא שלו ממש אלא דאינו מקנה אותו להקונה המטלטלין במכר או מתנה ושכירות אלא מקנה את הקרקע בשאלה לבד וע"י הקנאת המקום בשאלה מקנה לו המטלטלין אין הכי נמי דמצינן למימר דמהני ואין לזה סתירה מהש"ס וזהו עצמו הנדון שאנו דנים בו דכ' המחצ"ה דישאיל חדרו להנכרי ואגבו יקנה לו המטלטלין ומהני ומה הוכח יוכיח הבגד"י בהיפך מזה להשיג על המחצ"ה ואף בגוף ההוכחה י"ל לפי מ"ש הרר"י בעליותיו הובא בשיטה מקובצת שם שכתב דאם השאילו לאדם אחד קרקע על מנת להחזיר כדי שיקנה מטלטלין לאחר לא מהני לענין בעל חוב (דאיירי בש"ס שם) אבל מהני לקנות מטלטלין על ידו כדין נכסים שאין להם אחריות שנקנים עם נכסים שיש להם אחריות ע"ש דלפי"ז אין ראיה מגוף דברי הש"ס דלא מהני בכה"ג לקניית מטלטלי אגב מקרקעי וק"ל ולכן נראה דמאן דחייש בשכירות החדר משום משתכר באה"ן יכול לעשות כמ"ש