שדי חמד דברי חכמים קפא

קדושת בכור ומכירת חמץ דמהני דזכין לאדם של"ב וא"כ י"ל שפיר מוטב שימכר באופן זה ממה שלא ימכר כלל והנה הסברא שכתב בנא"ד משום מה שמסכים בעל החמץ כשידע וכו' ראיתי במק"ח סי' תמ"ג סק"ה בנפקד שמכר קודם שעה ה' נסתפק אי מהני מכירתו או לא כיון שלא היה רשאי אז למוכרו הוי כמוכר דבר שאינו שלו וכ' דהוי מכירה דמתבאר מהש"ך ח"מ סי' שכ"ח סק"א דאם קידש אשה בדבר שאינה שלו ובא בעליו וגילה דעתו שנתרצה כגון בכלך אצל יפות דאיכא אומדנא דמוכח מהני דדוקא בתרומה וטומאה ל"מ וכו' עי"ש ובשו"ת בית שלמה סי' ע"ד הבאתיו בסי' ח' אות כ' כתב לצדד להקל בנדונו עפי"ד המק"ח אלו עי"ש

והנה עתה בעת ההעתק נתתי לבי לדרוש ע"ז מרבני גאוני דורינו ושלחתי כל הכתוב למעלה להג' הגדול המפורסם כמוהרי"ז שטערין יצ"ו בע"ס נכבד זכר יהוסף ובתשובתו הרמה הביא אמבוהא דספרי דלא שכיחי גבאי ואעתיק לשונו הזהב ככתוב במכ"ק וז"ל מכתבו הגיעני בימי חוה"פ ובהיות שאין זה נוגע למעשה כעת רק על להבא אשר גם דעת האחרונים כן כדעת כת"ר ש"י וכו' וכעת אמרתי להשיב בקצרה באשר אין רצוני כעת להאריך במה שהאריכו האחרונים אשר בלי ס' לא היו למראה עיני כת"ר ואעתיק קצת מדבריהם הנוגע לדינא בעיקר הדבר בענין השאלה במכירת חמץ למי שאינו בעירו אם יכולים הב"ד משם לזכותו שלא בפניו וכדהפמ"א וכבר האריכו האחרונים בזה בדמר כה"מ פ"ו מגירושין במ"ש המל"מ במי שמסר גט לאשתו שנשתטית שאינו יכול ליתן לכשתשפה כיון שאינו יכול לעשות השתא וכ' דלא בעינן שליחות שיכול למסור אח"כ מטעם זכיה והשיג שלא מצינו רק דזכין שלא בפניו שיקנה ולא זכין לאדם שיוציאנו מרשותו וכה"ג העלה הקצה"ח סי' רמ"ג סק"ה ועיין בשו"ת עמק יושיע סי' כ"א שהאריך לפלפל בדברי המרכבת המשנה הנ"ל ובשו"ת באר יצחק א"ח סי' א' ענף ג' שהקשה על המהמ"ש דלפי"ז איך מועיל המכירה בקרקעות של יתומי' הא מוציאין חפץ מרשותו עי"ש ועם שזה אינו מוכרח כמ"ש בש"ך ח"מ סי' שנ"ט סק"ד דבעומד להמכר נחשב זכות במה שבא הממון לידו ועיין מח"א הל' גזלה סי' ה' דאף להרא"ש דאיירי בעומד לימכר ואפי"ה לא התיר אלא כשזיכה לו ע"י אחר איכא למימר דאיירי בשאינו רוצה לשלם דמים אלא סחורה אחרת ובכי הא אין דעתו של מוכר למכור כי אם בדמים אם לא דאיכא זכיה דעדיפי מהני ובשו"ת דברי שלום ואמת להרב מנישאק א"ח סי' י"ח האריך ג"כ בחקירה זו באיש אחד שמכר חמצו של חברו בע"פ בלא ידיעת בעל החמץ וכמעט כל דבריו בלי יסוד גם מה שהעיר על המרכבת המשנה מדמעמידין אפוטרופוס לחלק בנכסי יתומים וכו' עי"ש בר"ן דהאי חלוקה הוי כגילוי מילתא גם מ"ש מגטין נ"ב למכור ברחוק וכו' כ"ז מבואר בבאי"ץ שקדמו בזה. וגם קיצר בשאלתו דהוא רק כשאין בעל החמץ בעיר ושהיו הבעלים במקום שאין יכולים למכור או שהיה נראה לו שיבא לביתו בעת מכי"ח משא"כ כשהוא במקומו ולא חש למכור וכמ"ש הפרמ"ג בפתיחה להלכות פסח פ"ב אות ג' בזכיה גבי ביטול חמץ כיון דהיה יכול לבטל החמץ בעצמו ולא בטל דנראה דאינו רוצה בהביטול ובשאלתו שסתם דבריו נתן מקום להקוראים להכשל בדבריו ועי"ש בס' דבשו"א הנ"ל דכיון שהגיע זמן ביעור הוי הפקר ממילא ולהמק"ח סי' תנ"ג דה"ד בב"ק ס"ו כי מטא זמן איסוריה מייאש מיניה היינו סמוך לזמן איסורו דכשהגיע זמן איסורו ממש לא שייך דקנה ביאוש דאיסורי הנאה לאו בר קנין הוא וכו' וביאוש כה"ג שאבוד ממנו ומכ"א מהני כב"מ ק"ב ועי"ש שפסק שגם גזל חמץ של חברו יכול למוכרו ויש אתי הרבה לפלפל וראיתי לקצר כעת. ועיין בשו"ת יריעת האהל סי' ט"ו שהאריך לדחות השגות הנה"ל סי' ש"ה אהט"ז ס"ק י"א לענין בכור והעלה כהט"ז. גם בחמדת שלמה יו"ד סי' ל"א האריך לתמוה על הש"ך ובסי' ל"ב בתשו' הגרי"ע מליסא וכ' ומ"מ למעשה צ"ע נגד סברת הט"ז ועיין זכרון יוסף חיו"ד סוס"י כ"ו. ובגדי כהונה חיו"ד סי' י"א ומשיבת נפש סי' מ' שהאריך דאינו נפדה כלל ואכמ"ל בזה. ועיין בבאי"ץ הנ"ל סס"י ב' דבדיעבד לאחה"פ ודאי יש להקל וגם בתוך הפסח כיון דבטלו לא הוי אלא חשש בדרבנן אבל לכתחלה מחוייב למכור בעצמו או ע"י שלוחו דהא חסר לו קנין כסף כיון דבעל הממון אינו בן שליחות וכתו' ב"מ ע"א ע"ב ועיין בנמ"י ב"מ י"א על משנה ראה אותן רצים אחר המציאה דא"א לזכות לחברו אא"כ נעשה שליח של בעל הממון ועש"ך יו"ד קס"ט ס"ק ט"ז ובחו"מ ק"ה סמ"ע סק"ב והרי לכתחלה בעינן כסף ומשיכה בהדדי ולא שייך בזה דין ערבות כמו בכל מכירת חמץ מדין תן מנה לפ' ותהא שדי קנויה לך כקידושין ז' דהא הכא עושין שלא מדעת בעלים רק מתורת זכיה וגם מיגו דזכי לנפשיה וכו' לא שייך רק כשמוכר את חמץ שלו ג"כ ול"ד להא דפקדון צא ומוכרם בשוק דהוי כאומר לכשתשלם לי אז יהא קנוי לך החמץ מעכשיו או סמוך לזמן איסורו וכב"מ ל"ד וח"מ סי' רצ"א ובתשו' רמ"א סי' פ"ז גבי בכור דאם הנכרי השומר סילק להמפקיד במעות דאמדינן דעת הבעלים דניחא להו להקנות גוף הפרה להפטר מבכורה והכ"ן היה דעתו להקנות לנפקד שיוכל למכור החמץ שלא יפסיד כל חמצו והוי כבע"ד בעצמו וא"ץ לזה לזכיה ושליחות ובנדו"ד לא שייך הקנאה הנ"ל עכ"ל בקוצר ורק אם ידוע שהבעלים לא בטלו ג"כ הוי הערמה בדאורייתא שאוסר התב"ש ועיין בשו"מ קמא ח"ג סי' ר"ך בד"ה והנה המג"א תמ"ג סק"ד דאם יוכל למוכרו לנכרי שיודע שיחזיר לו אחה"פ אסור למוכרו מכירה חלוטה דבמוכר חמצו של חבירו ואם אירע שחברו לא בטלו הוי הערמה בדאורייתא וצריך למוכרו מכירה גמורה (דברי השו"מ הללו הבאתי לעיל כיעי"ש) ואולם התב"ש עצמו בפכ"ש לפסחים כ"א נראה במסקנת דבריו שמצדד דלא שייך הערמה בחמץ שאם ימכרנו ויגיע ימי הפסח ע"כ יבערנו ויהיה לו הפסד ע"כ גומר בלבו למכור בלב שלם וכן לענין בכור שלא יצטרך ליטפל בגידולו ורק לענין בהמות שעיקר כונתו להאכילם חמץ בימי הפסח ולא גמר בלבו למוכרם וכן העלה בישו"י סי' תמ"ח סק"ט בד"ה נחזור וכו' עכ"ד הגאון עליון נר"ו הנך רואה אשר מעיד בגודלו שדעת רבני האחרונים כמ"ש בעניותין דמהני כמו שכתב בתחלת דבריו הנ"ל, ויש לי לשאת ולתת במה שהביא מדברי רבנן קדישי הנ"ל אך כי לא מצינא לאשתעויי ניתי ס"ת ונחזי דלא שכיחי גבאי דין גרמ"א ותמנע היתה אך את זה אגיד אשר ראיתי בקובץ יגדיל תורה קונטרס א' סי' א' אשר תמה רב אחד שראה שטר מכירת חמץ של מחוז שלו שהרבנים מוכרים החמצים שנשכח מבעליו למכרם ונשתומם ע"ז שהרי שוכח הוי פושע ואין לעשות תקנה לפושעים וכו' וגם על מה שעושים כן הב"ד מדעתם שלא בידיעת הבעלים התרעם ולא נתקררה דעתו לומר דמהני בזה מטעם זכין לאדם וכו' ועל כל דבריו יפה השיב רב גדול אחד שם בסי' ג' עי"ש דבריו כי נעמו ואשר על ידו השני רב מופלא נ"י האריך בסי' ב' לתמוה על המצאת רבינו המחוז הנ"ל מסברת כרסם ויחר אפו ולו יעיר כל חמתו אשר קופצים להורות פסקי הראש ושסברתם בנויה ביסוד תוהו ואבני בהו ולדעתו חמץ שנשכח אינו מועיל לו מכירה כלל וגם על מה שמוכרים שלא מדעת הבעלים מצאה קפדתו מקום לנוח עיש"ב ובא רב אחד גדול בקונטרס ב' סי' ט' האריך מאד לדחות כל דברי הרב המערער השני ועל מה שערער שמוכרים שלא מדעת בעלים כ' באות י"ז דודאי מועיל מכירת הב"ד בכה"ג מדין זכין לאדם וזכות גמור הוא לבעל הבית והביא תשובת הנאות דשא סימן ל"ט הנ"ל. ועוד הביא בשם שו"ת באר יצחק סי' א' ענף ו' ז' ח' ט' שהרבה לפלפל והביא ראיות עצומות לזה והעלה שאפילו להשכיר את המקום שלא מדעת בעה"ב כיון דבלא שכירות החדרים לא היה אפשר להציל את הבעלים מן ב"י וכו' ושייך שפיר זכין לאדם וכו' וגם לומר דאדם מסכים ע"ד ב"ד וכו' ושם באות ד' הביא מ"ש בנ"ש (אשר חכמי ווילנא נסתייעו מהנוסח שלו כמ"ש בראשית בכורים רס"י ה' סוד"ה הן ראיתי) וז"ל וכל דיירי קהלתנו מגוע"ק אף אותם שלא נזכרו בשום כתב בעולם ולא מכרו ולא בערו חמצם עשינו בכח ב"ד יפה ומכרנו כל מיני חמץ הנמצא אצלם באיזה חדר או באיזה מקום עם החדר או המקום שהחמץ שם להמוכ"ז במקח שישומו ג' בקיאים ואם אי אפשר למכור את החדר עכ"פ מוכרים אנחנו את החמץ עד למדידה וכו' אג"ק של כל החדרים הנרשמים בכתב הנמסר מאתנו ב"ד מיום דלמטה להמוכ"ז וכו' מין חמץ וכו' השייכים לאנשים ונשים הנרשמים מעל"ד ואפילו ברמז בעלמא או השייכים לאיזה אנשים שאינם רמוזים