שדי חמד דברי חכמים יח

רכ"ח ע"א ומאחר דבתיקוני הזהר וגם בהזה"ק איתא להא דכיון שקרא ק"ש שחו"ע קיים לא ימושו מפיך קרוב לשמוע דגירסת הש"ס במנחות היא ר"י משום רש"מ בן יוחאי וזאת היתה כונת מרן חיד"א בשיורי ברכה סי' רמ"ו עי"ש והרב צפיחת בדבש בסי' ס' האריך בענין זה על מה שנשאל הלכה למעשה בצורבא מרבנן דאית לי' ארעא נחלת שדה וכרם מאחוזת אבותיו אם מותר לו להתבטל מלימודו בזמן זריעה וחרישה וכל עבודה בשדה לעמוד על הפועלים ובשאר ימות השנה יעסוק בתורה תדיר אי נקיטינן כר' ישמעאל דאמר הנהג בהם מנהג דרך ארץ או הלכה כרשב"י דאמר אפשר אדם חורש וכו' תורה מה תהא עליה ובתשו' האריך בסתירת דברי רשב"י ודברי ר"ש והעלה עפי"ד הסיפרי שהביא הרב מנורת המאור בנר ג' פ"ו דמי שהוא עני ואינו יכול לעסוק בתורה מחמת עניותו אף רשב"י מודה דסגי לי' בק"ש שחו"ע שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ומי שאפשר לו לעסוק בתורה ועוסק בעסקי חול שלא לצורך פרנסתו לכ"ע אין פוטר אותו בק"ש שחרית וערבית וענוש יענש כי פליגי במי שאינו עני באותה שעה רק רוצה לעמוד על הפועלים כדי שלא לאבד מעותיו אם ישכור פועלים ולא יעמוד עליהם ויבא לידי עוני ובזה רי"ש מתיר ורשב"י אוסר וקי"ל כר' ישמעאל אלו תוד"ק בדף דק"ן ע"ד ואף שאחרי זה הוא הצד צדי צדדין לבנות ולסתור במסקנתו מסיק בד' קנ"ו ע"א כמ"ש בתחלה ובשם הרב נזה"ק ד' ס"ח ע"ד כתב בישוב דברי רשב"י אהדדי חילק ידע בין ת"ח לשאינו יודע עי"ש והרב יד שאול (בס' ידות נדרים) בסי' רמ"ו עמד ג"כ בענין זה ולא זכר שר את יוסף צדיקא מ"ש בברכ"י ובשיו"ב ומני"ר יישב דלא אמר רשב"י דבק"ש שחו"ע סגי אלא למי שאי אפשר לו לעסוק יותר שאין לו פנאי אז יוצא בזה ויישב מ"ש הר"ן בנדרים ד' ח' דלא מסתבר שיהא נפטר בזה וכו' (שהקשה הרבה שדבריו הם היפוך ש"ס דמנחות וכו') דודאי מצוה איכא כל היום וכמו בצדקה שכל מה שנותן הוא צדקה אף שהמרבה משובח וגדולה מזו כתב ר"י מאורלינא"ש ה"ד הרר"י בפ' תפלת השחר גבי רב צלי של שבת בע"ש גבי תוס' שבת דאע"ג דבכל שהו סגי מ"מ כל מה שמרבה נקרא תוס' שבת וחייבים עליו וכמו בתרומה שאף שחטה פוטרת כל הכרי כל מה שנותן לשם תרומה הוי תרומה ועיין תשו' שאגת אריה סי' א' ובחו"ד הביא דבתשו' הרדב"ז ח"ג סי' תט"ז הביא מחלוקת הקדמונים אי מצי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית ולימוד כל היום אינו אלא רשות עי"ש דב"ק

ועל פי דברי הרדב"ז הללו יש לישב דברי הרשב"א בתשו' שהביא מרן הב"י בא"ח סי' מ"ז (בד"ה כתוב בתשובת הרשב"א) שמה שאין מברכין על התורה לאחריה הוא משום דקריאת התורה מצוה ואין מברכין על המצות לאחריהם ואל תשיבני מקריאת התורה בבהכ"נ שמברכין לאחריה דהתם תקנת משה ועזרא ועל התקנות מברכין לפניהם ולאחריהם כבהלל ומגילה וכתב ע"ז מרן הב"י ולי נראה דאפילו אם היו מברכין לאחר המצוה ל"ק דכיון דמצות הגיית התורה ביום ובלילה ואין שעה שאינו חייב לעסוק בה לא שייך לברך לאחריה עכ"ל. ואמנם דעת הרשב"א לפי הנראה היא כדעת הקדמונים שהביא הרדב"ז דבק"ש שחרית וערבית יוצא י"ח ושאר לימוד כל היום אינו אלא רשות וא"כ אם הי' הדין נותן לברך על המצות לאחריהן הי' צריך לברך אחר לימוד התורה ומרן הב"י משמע לי' מסברא דנפשיה דלימוד כל היום חובה ולא זכר שר שהוא מחלוקת הקדמונים שא"כ בקל היה לו ליישב דהרשב"א סובר דאינו אלא רשות או שהוצרך לטעמו ליישב גם להסוברים שהוא רשות כמובן וראיתי להרב יפה ללב נר"ו בח"ב בקונטריס יפה תלמוד ד' כ' ע"ב שכתב וז"ל עיין בס' פתח עינים ואישתמיטתיה מ"ש בתיקוני הזהר תיקון כ"א ד' ס' ע"א וכו' וש"מ דבמנחות נמי רשב"י קאמר לה עכ"ד ואני אומר ד"ת וכו' ועשירים במ"א ומני' דמר הוא דאישתמיט דברי מרן חיד"א שבשיו"ב יו"ד סי' רמ"ו אות א' שאחר שכתב מ"ש הש"ך דהגירסא במנחות ר"ש בן יהוצדק ושגם בשאלתות גריס כן סיים אמנם נהירנא דבתיקוני הזה"ק שם נאמר דאפילו לא קרא אלא ק"ש קיים לא ימושו ע"כ וק"ל ובשאלתות שלפנינו בשאלתא קמ"ב גרסינן ר"י משום ר' יהושע בן יהוצדק וכתב שם הגאון העמק שאלה יצ"ו שנראה שצ"ל ר' שמעון בן יהוצדק דר' יהושע בן יהוצדק לא נמצא בתלמוד וכתב שבשו"ת המצרף ח"ב סי' ר"ח החזיק להגיה בדברי השאלתות עפ"י שנמצא מאמר זה בתיקוני הזהר ב' פעמים ועי"ש לענין חיבור לילה ביום ויום בלילה בתורה שכתב השל"ה והובא במג"א רסי' א' שהוא דוקא לחוש לדעת הירושלמי בפ"א דיומא

וראיתי למרן החבי"ף בס' ברכת מועדיך לחיים ד' ק"א ע"ג שכתב בשם הרב שמן רוקח ח"ב בחא"ח סי' יו"ד דאף דאמרינן דאפילו לא קרא אלא ק"ש שחו"ע קיים לא ימושו ס' התורה הזה מפיך מ"מ להר"ן בנדרים ד' א' אכתי רמי עליה עשה דושננתם לבניך דדרשינן שיהיו ד"ת מחודדים בפיך ולפירש"י דבק"ש מקיים עשה דושננתם איכא חיובא מדכתיב והגית בו יומם ולילה שהוא מדברי קבלה עכ"ל. ואני הדל לא ראיתי בעניותי שום רמז בדברי רש"י בנדרים דלמ"ד דקרא ק"ש שחו"ע מהני מ"מ מידי והגית בו יומם ולילה לא נפיק וסתמא דמילתא משמע דגם מידי והגית נפיק וכך הם דברי הרב מוהריט"ץ הנז"ל וס' שמ"ר אין בידי לעיין בדב"ק וצ"ע וראיתי עוד בברכת מע"ל שם בד' ק"ב ע"א שחקר שאם נאמר דבק"ש שחו"ע מקיים מצות ת"ת היכי שרי ללמוד יותר והא איכא משום בל תוסיף ואמר מר באחד מן הישובים עפ"י מ"ש מרן הב"י בסי' מ"ח דבקריאה בעלמא ליכא בל תוסיף ובמחכתה"ר לא דמי כלל דהתם דעיקר המצוה היא הקרבת הקרבן והקריאה זכרון בעלמא היא לכן לית בה משום ב"ת משא"כ בלימוד תורה דהלימוד עצמו הוא גוף המצוה אי הוה שייך ביה משום ב"ת לא הוה מהני מה שהוא קריאה בעלמא אלא דלא שייך בלימוד התורה משום בל תוסיף כמ"ש שם בשאר הישובים והעיקר דאינו שייך בזה בל תוסיף כמו בנתינת צדקה דרשאי אדם לבזבז נכסיו לולא תקנת אושא שלא יעני וכמו בתרומה דחטה אחת פוטרת וכמ"ש הרב יד שאול: סימן ד (מקונטרס הכללים מערכת הוי"ו אות כ"ט)

ד וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון וכו' כתבו התוס' בחולין ד' פ"ז ד"ה וחייבו ר"ג וכו' דהוא אסמכתא וכ"כ הרא"ש שם סי' ח' וכתב הרב מג"א סי' ר"א סק"ד דמהרמב"ם בסה"מ סי' ל"ב דמדאורייתא הוא וכ"כ הריב"ש בשם סמ"ג וכן בתשו' מוהר"ם עיי"ש והרב נתיב חיים ע"ד המג"א ובקרבן נתנאל פרק הניזקין סי' כ' דאף דבירוש' פליגי אמוראי בזה ש"ס דילן ס"ל דמדאורייתא הוא עיי"ש ומה שציין המג"א לעיין במוהריק"ו ש"י (ט"ס הוא וצ"ל ש"ט) היינו ששם בסוף השרש הביא מ"ש בשם ריב"א דאיכא פלוגתא בזה וכתב רבינו מוהריק"ו מ"מ התוס' והמרדכי פסקו דהוא מדרבנן עי"ש ובמג"א סי' קל"ה ס"ק י"ב ובמפרשים שם מהרב נהר שלום סי' ר"א האריך להוכיח כדברי התוס' והרא"ש דהוא רק אסמכתא ומ"ש בש"ס גטין דאורייתא הוא וכו' לאו דאוריי' ממש קאמר אלא כלומר דאית ביה אסמכתא אקרא והוי כדאורייתא ודין גמור הוא ולא מפני דרכי שלום בעלמא עי"ש ודבריו קרובים לדברי הרב ב"ח יו"ד סי' כ"ח סכ"ב עי"ש שהוכיח דעת הרמב"ם בספר היד דהוא מדרבנן וכן נראה קצת דעתו ותימה על הרבנים הנ"ל שלא ראו דב"ק ומ"מ מתבאר מכל הרשום דאינו פשוט לומר דהוא מדרבנן דהאיכא מרבוותא דמשמע להו דהוא מדאורייתא ובכן יש לתמוה על ר"ח בס' שארית יעקב פרשת צו ד' ו' ע"ב שהביא מ"ש הרשב"א דכהן שקורא ק"ש וקראוהו לס"ת לא יפסיק (כדי להקדים משום וקדשתו) דלא אמרו להקדימו אלא כשהוא פנוי וכו' והקשה ע"ז דת"ל דהא דוקדשתו הוא מדרבנן וק"ש דאורייתא ולא דחינן דאורייתא משום דרבנן עיי"ש ולענ"ד מלבד די"ל דאף דק"ש דאורייתא מ"מ מה שאסור להפסיק בה אינו אלא מדרבנן שאף שכבר התחיל בה יכול להפסיק לאיזה צורך ואח"כ יתחיל ויקרא כולה מדין תורה אלא דמדרבנן אסור להפסיק אחר שהתחיל בה והוה ס"ד שיהי' מותר להפסיק כדי לקיים מצות קדימתו דאסמכוהו אקרא דוקדשתו דחמיר. אהכי הוצרך לומר דליכא משום וקדשתו אלא כשהוא