שדי חמד דברי חכמים יז

סימן ב (מקונטרס הכללים מערכת הוי"ו אות י"ד)

ב ולערב אל תנח ידך דדרשינן במסכת יבמות ד' ס"ב היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו אינו אלא מדרבנן ולכן שבועה חלה עליו כ"כ הרדב"ז בתשו' החדשות סי' כ"ו וכן מתבאר יפה בדברי הראשונים הרי"ף והרז"ה והרמב"ן ונמק"י והרא"ש בפ"ו דיבמות סי' ט' וכ"כ הה"מ והרב לח"מ בפט"ו מהלכות אישות דין ז' (עמ"ש הרמב"ם בדין ט"ז ומדברי סופרים וכו') וכן נקטי רבנן בתראי עיין בית שמואל רס"י א' וס"ק י"ד וישועות יעקב סק"ה ובאר מים חיים בשו"ת אה"ע ד' ט"ל ע"ג ובדרשות הרב מוהראנ"ח בדברי הרב בנו בסוף פ' חיי שרה ובב"ח אה"ע סי' א' סק"ו ובשו"ת הרב מוהר"י קצבי סי' ג' וביד שלמה ד' ס"ד ועיניך תחזנה מישרים דנקטי בפשיטות דאינו אלא מדרבנן ויש לתמוה עמ"ש הרב ב"ח ביו"ד סוס"י רכ"ח דאע"ג שקיים מצות פו"ר מצוה מד"ת לישא אשה משום בבקר זרע זרעיך ולערב אל תנח ידך עיי"ש ואף שכתב כן לפרש דברי הא"ז שהביא שם מ"מ משמעות דבריו הוא דלקושטא דמילתא קאמר שהדין כן ואף אי אליבא דריא"ז הוא דאמר וליה לא ס"ל הכי מ"מ הי' לו להעיר שסברא זו היא נגד כל הראשונים הנז"ל ומנ"ל להא"ז שדבר זה הוא מד"ת וכן יש לתמוה על הרב ש"ך ביו"ד סי' רל"ט ס"ק כ"ג שלא העיר בזה כיעי"ש גם הריב"ש בסי' ט"ו כתב ואפילו מי שיש לו בנים וכבר קיים מצות פו"ר אעפ"י שאינו חייב מן התורה לישא אשה בת בנים ממצות חכמים לישא בת בנים כר"י דאמר נשא אשה בילדותו וכו' ולזה כתב הרמב"ם מצוה מד"ס וכו' עכ"ל וכ"כ הרב קרן אורה בסו"פ הבא על יבמתו (בד"ה ולא מיפקדא) דאינו אלא מדרבנן ועיין במה שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' ה' אות ח' ובקונטריס אסיפת דינים במערכת אישות סי' ב' אות כ"ה סק"ז הבאתי שמצאתי שכבר השיגו על הרב ב"ח בזה עיי"ש וכ"כ הסמ"ג בעשין ריש סי' מ"ט דמדרבנן הוא דאמר ר"י היו לו בנים וכו' וכדברי הריב"ש

והנה עיקר דין זה למדנו מדברי קבלה ונקיטינן בעלמא דברי קבלה כד"ת דמו ויש הרבה פוסקים שסוברים דאזלינן בספקו לחומרא כדין ספיקא דאורייתא כמו שרשמתי בקונטריס הכללים במערכת הסמ"ך אות ל"ח ומ"מ אין נראה לומר שיהא לו דין תורה ממש להקל שלא תהי' שבועה חלה עליו (כמ"ש הרב ב"ח לדברי הא"ז הנ"ל) אמנם יש מקום ליישב קצת עפ"י מ"ש הרשב"ם במס' ב"ב ד' צ"א ע"א (בד"ה כדרבה בר רב הונא) וז"ל ואעפ"י שהי' לו עדין בנים הרבה אשמועינן שאם נשא אדם אשה בבחרותו ישא אשה בזקנותו כמו שעשה אבצן דהיינו בועז לפי שהי' ירא שמא ימותו בניו מאשתו ראשונה בחייו ולא יהי' לו זכר וכתיב בבקר זרע זרעיך ולערב א"ת ידך דמהכא נמי דרשינן לי' כדמפרש קרא טעמא כי אינך יודע איזה יכשר וכו' עכ"ל ונמצא דעיקר חיוב זה הוא משום חשש ביטול מצות פו"ר וא"כ י"ל דחשיב ספקא דאורייתא משום מצות פריה ורביה וא"כ לדעת הסוברים דחומר הספקות מדאורייתא חשיב זה חיוב דאוריתא מספק וכיון דהוא מדאורייתא יתכן לומר דאין שבועה חלה עליו כן נראה לצדד בדוחק והייתי נבוך בזה זמ"ר כי לפי הנראה אין זה בסוג ספיקא דאורייתא ומה גם שלא ראיתי בדברי הראשונים הנ"ל מי שכתב כדברי הרשב"ם שהוא משום ספק שמא ימותו בניו ח"ו. שוב האיר ה' את עיני ואראה מראות נגהים שמקור דברי הרשב"ם הם מדברי רבינו בעל השאלתות בפרשת הברכה שאלתא קס"ה שאחר שכתב דמחייבי דבית ישראל למינסב נשי ואולודי בני וכו' כתב ברם צריך אילו מאן דאית לי' בנין וידע בנפשיה דבר אולודי הוא מי מחייב בפו"ר או לא מי אמרינן כיון דאית לי' בני הא קיים פו"ר או דילמא אע"ג דאית לי' מיחייב למיעסק בפו"ר ואולודי בני דלא ידע אי בני דינקותיה מצליחים או בני דסיבותיה מצליחים וכו' עי"ש כל דב"ק ופירש כונתו מאור עינינו הגאון העמק שאלה יצ"ו דהיכא דידע בנפשיה חייב משום דספיקא דאורייתא לחומרא הוא כלל גדול בדין בין במצות ל"ת ובין במצות עשה כדמוכח בחולין ד' פ"ו ע"א לענין שחיטת חש"ו ורבנן מאי שנא רישא דלא פליגי ומ"ש סיפא דפליגי אלמא דל"ת דאותו וא"ב ועשה דכיסוי הדם שוים אבל אי לא ידע בנפשיה דבר אולודי הוא איכא ס"ס שמא בניו הראשונים יצליחו ושמא לאו בר אולודי הוא וכו' וביאר עוד שם בסק"ג דהיכא דידע דבר אולודי הוא דחייב מחמת ספיקא דאורייתא לחומרא הוא מדאורייתא שכן דעת רבינו השאלתות דחומר הספקות מדאורייתא עיי"ש ואין ספק שטעם שכתב הרשב"ם משום שמא ימותו בניו הראשונים וכו' מאיש לקח מדברי רבינו בעל השאלתות שפירש שהוא מחשש כזה להבין בכונתו שמ"ש ולא ידע אי בני דינקותיה מצליחים וכו' ר"ל שלא יצליחו להתקיים בעולם ושמא ימותו בחייו כנלע"ד והגאון העמק שאלה יצ"ו אם היה רואה דברי הרשב"ם הנ"ל היה מאיר עינינו בביאור הדברים כדרכו בקדש ולפי דרכנו למדנו שליש ישוב לדברי הרב ב"ח דיתכן לומר שהוא מד"ת ומ"מ אינו מתיישב יפה יפה דעכ"פ דעת כל הראשונים הנ"ל דהוא רק מדרבנן וכ"כ בהעמק שאלה שם לדעת הרמב"ם והרי"ף וכו' עיי"ש ומ"ש הגאון יצ"ו דכללא דספיקא דאורייתא לחומרא הוא במצות עשה נמי הנה כלל זה שריר וקיים מפי כל הפוסקים דספקא דאורייתא דאזלינן לחומרא הוא גם במ"ע ואדרבא יש סוברים דאפילו לדעת הרמב"ם דחומר הספקות הוא מדרבנן היינו דוקא בל"ת אבל במצות עשה לכ"ע ספקן לחומרא אלא דיש סוברים לאידך גיסא דבמ"ע גם להרשב"א חומר הספקות הוא מדרבנן כמו שמתבאר ממה שרשמתי לקמן במ"ע הסמ"ך אות מ"א הצד השוה שבהם דבספק מצות עשה דאורייתא אזלינן לחומרא וכדברי הגאון יצ"ו:

סימן ג (מקונטרס הכללים מערכת הוי"ו אות ט"ו)

ג והגית בו יומם ולילה דאיתא במס' מנחות ד' צ"ט ע"ב דאמר רשב"י אפילו לא קרא אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש ס' התורה הזה מפיך וכו' הקשה הרב דרכי שלום ד' קכ"ד דרשב"י אדרשב"י דהא תניא בפ' כצד מברכין ד' ל"ה ע"ב רשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו' תורה מה תהא עליה ונעלם מעיני דמר דקושיא זו של כת הקודמין היא וגם לא ראה דהרב ש"ך ביו"ד סי' רמ"ו גריס במנחות ר' שמעון בן יהוצדק וכתב מרן חיד"א בברכ"י שם שכן היא הגירסא בשאלתות עי"ש והנה הרבנים מערכי לב ד' קמ"ו ע"ב ושנות ימין ח"א ד' ע"ט ע"ג נקטי בפשיטות הא דאם קרא ק"ש שחרית וערבית וכו' עי"ש אמנם המעיין בדברי הפוסקים בסי' רמ"ו יראה שאינו פשוט דנקיטינן הכי ועיין להרב לח"מ בפ"א מהלכות ת"ת. וראיתי להרב מוהריט"ץ בסוף הספר בחי' לפ' איזהו נשך שהקשה במאי דקי"ל דאבל אסור בד"ת איך יבא אבלות דרבנן וידחה עשה דלימוד תורה דאורייתא וכתב ויש לתרץ בדוחק כיון שקורא ק"ש ומתפלל ושאר פסוקי דזמרה עולין לד"ת שהרי מקיים והגית בו יומם ולילה עכ"ל ומשמע דס"ל דנקיטינן כמ"ד דאם קרא ק"ש שחו"ע קיים והגית בו יומם ולילה ומלבד דאינו פשוט לומר כן כמו שכתבתי עיקר קושיתו איני מבין בעניותי דאם אבל פטור מת"ת הרי אמרו דלומד בדברים הרעים ומי פטר אותו מעסוק בתורה בדברים הרעים ואולי כונתו להקשות דאסרו בת"ת לכל אדם אחד חכם ואחד שאינו יודע ומי שאינו יודע ללמוד בדברים הרעים ולומד בשאר הימים תהלים וכיוצא מדברים ששגור בהם כשאסרו לו ללמוד חוץ מדברים הרעים נמצא בימי אבלו יושב ובטל. וניחא לי' דלאיש כזה סגי לי' בק"ש וכו' כנ"ל בכונתו בדוחק ולעיקר קושיתו י"ל דיש כח ביד חז"ל לבטל מ"ע בשב ואל תעשה וכיון שיש טעם נכון פקודי ה' משמחי לב ואינו ראוי לשמוח בימי אבלו יכלו לבטל ממנו ת"ת בימי אבלו ישב וידום ומקבל שכר על הפרישה

ובעיקר מילתין עיין בס' נחמד למראה במס' פיאה פ"ב דף כ"ו ע"ג מ"ש בשם הרב חק"ל א"ח סי' י"ב דנראה דס"ל דנקיטינן כמ"ד דסגי בק"ש שחו"ע ואינו מצוי אצלי לראות גוף דב"ק ועיין במכתב לחזקיהו בחלק השיטה ד' ע"ג וע"ד. ומה שנרשם שם דברי הזה"ק בפ' פנחס ד' רכ"ה הוא ט"ס וצ"ל דף