שדי חמד דברי חכמים קעב

ישמע לנו וכו' דהרי בנדון הפרמ"ג נמי הכי הוא ולא נסתפק להתיר לקנות ממנו

והנה באתי להעתיק כל הכתוב לחיים בענין זה נתעוררתי ושלחתי ענין זה להגאון המופלא מוהרי"ז שטערין בע"ס זכר יהוסף נרו' שיחוה דעתו בזה וזה אשר השיב לי במכתבו ובענין היי"ש של במ"ק וכו' מ"ש מהשו"מ תניינא ח"ד סי' יו"ד והנה מ"ש מהמק"ש מה שצדד לענין מומר דלגבי עצמו חשיב כנכרי הם דברים תמוהים ודחוים אם שלפנים הזכירו איזה מהאחרונים לענין קצת סניף ועיין פרי תבואה סי' ל"ב ויריעות האהל סימן יו"ד וי"א ושו"מ תניינא ח"ג סי' ל"א ועיין ב"ש קמ"א ומ"א קפ"ט ובישועות יעקב ובאחרונים. ושו"ת יד אליהו סי' פ"ג משו"ת באר עשק סי' ע"ז וב"ח יו"ד סי' קט"ן וש"ך סק"ט וחוות דעת סק"ג ורדב"ז ח"ה סי' י"ב ואולם בעיקר סברתו דהבמ"ק לא ישמעו לנו וימכרו להנכרי ורק הישראלים יצטרכו לנסוע לעיר אחרת. ואני תמה א"כ גם בחמצו של ישראל שעבר עליו הפסח ה"ן נימא דלמה נקנוס לאחרים הלוקחים ואטו נאמר לצדד להקל חלילה אף כשידוע יהיה להם הפסד וגם כשמוכר בזול וכה"ג ואף דלא שייך באינו מומר שבלא"ה ימכור לנכרים מ"מ גם במומר יהיה לו קצת הפסד ומניעת הריוח שיוכל לטרוח להשתדל רק אחר קונים נכרים והפסיד מהריוח שהיה מוכר סחורתו פעמים וגם לעכב ולהשהות עד שיזדמנו לו קונים נכרים ובעובדא דהשו"מ היה השליח לפי"ד המערערים למומר ולזה הי' הקנס לישראל המשלח שיפסיד שהוא לא עשה האיסור וכיון שבלא"ה השליח המומר לא ישמע לנו וימכור לנכרי בלי הפסד כ"כ והיינו דאיסורי הנאה אינו תופס דמיו וכיון שהמומר השליח יעבור ולא בעל החמץ וממילא לא יתעבד (אולי ט"ס הוא וצ"ל יתבטל) תק"ח לגמרי ובעל החמץ אין לקונסו כיון שלא עשה איסור כלל ואינו שייך לכאן שבעלי החמץ עשו בעצמם האיסור ואף שלא ישמעו לנו שלא למכור גם לנכרים מ"מ יפסידו הרבה מה שהיו יכולים להרויח מקניית הרבה לוקחים ישראלים ולהשהות החמץ זמן ארוך עד שישיג למכור לנכרים ועכ"פ אין לעקור תק"ח בחמץ שעעה"פ אף אם באותו פעם יש לו סחורה מועטת ויש קופצים מרובים נכרים שחז"ל השוו מדותיהם ולא נתנו לשיעורין וכו' ולא חלקו במאן דלא ציית לגזרתם. ואטו בכל גזרות והרחקות דרבנן יש חילוק להתיר למי שלא ישמע לגזרתם ואף שהאיסור רק משום קנסא ומכ"ש שאין לחוש לתקנת הלוקחים שלא יצטרכו לילך למק"א לקנות ואין להאריך בראיות בדבר פשוט ומבואר ומ"ש מהפמ"ג מהיי"ש שקנה מכבר ויש לו חבית אחת שאינו של חמץ והוי ספק חמץ שעעה"פ דמותר להוסיף אבל מה עניינו לכאן לעשות ספק לכתחלה מה שיקנו ממנו הישראלים אחה"פ וכמבואר במ"א סימן יו"ד ס"ק י"א ובט"ז סי' ע"א סק"ג ואפילו לענין ס"ס דאסור לעשות בידים דהוי כמבטל איסור ובש"ך יו"ד סוס"י ז"ן ופר"ח בכללי ס"ס כלל י"ח ואפילו בספק דחסר דהוי ספק איסור וכמוהרי"ט ואכמ"ל ומכ"ש דגם כשיקנה אח"כ ליכא רוב היתר ורק מיעוטא

ומ"ש בשם רב אחד לדמות המב"ק לעכו"ם גמורים כמו כותים תמיהני מאד גם לפי דרכו הרי שם חכמים גזרו עליהם והיה בקיבוץ כל חכמי ישראל אבל כאן אף שבתשו' רב"ץ החמיר על הקראים שבזמנם נחלקו ג"כ עליו ומתי גזרו עליהם וגם אין בכחינו לגזור עליהם והרי גם בכותים היה משום שעבדו להר גריזים אז גזרו עליהם ועיין בשערי דעה על הל' רבית בסי' קנ"ט ס"ב כותים יש להם דין מומר לעכו"ם ומשמע דאסור ללות מהם ברבית כבמומר. והש"ך כ' דצ"ע וז"ל ולענ"ד עיקר כהמחבר דאף דאמרינן בכמה דוכתי דעשאום כעכו"ם גמורים מ"מ ודאי מדינא לא גריעי מישראל מומר דגר שנתגייר אף שהמיר אח"כ חשיב כישראל מומר כדאמרי' בהחולץ טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו אף שהמיר אח"כ וכמ"ש לקמן סי' רס"ח סי"ב ואם כן אף שחז"ל גזרו עליהם ועשאום כעכו"ם גמורים אף לקולא שאין קידושיהן קידושין וכי"ב היינו דבר שנוגע לדידן אבל מ"מ מצוים הם ונענשים על כל העבירות כישראל דאטו משום שעשאום כעכו"ם איתגורי איתגור להיות מותרים בכל עבירות וכה"ג פריך בע"ז אהא דתני ר"י ראה ויתר וכו' א"כ מצינו חוטא נשכר וכיון שעל גזרת הב"ה פריך כן כש"כ על תקנת חז"ל דשייך להק' כן וא"כ כיון שכותים נענשים על כל העבירות כישראל מומר אף שחז"ל עשאום כעכו"ם גמורים מ"מ אסור ללות מהם ברבית דעובר על לפני עור לת"מ דאף לעכו"ם בדבר שמצוה אסור ליתן משום לפני עור כמ"ש בפ"ק דע"ז למכור לעכו"ם תשמישי ע"ז ולענין סירוס בב"מ צ' ע"ב וז"ב ונכון. שו"ר בבית הלל שהשיג על הש"ך מטעם אחר והוכיח דלקולא לא עשאום כעכו"ם ודבריו נכונים עכ"ל וע"ע ישועות יעקב סימן שפ"ה סק"ב שנסתפק אי גם להקל דין הכותי כעכו"ם במילתא דרבנן דיש בידם להקל עיש"ב ועיין ב"י אה"ע סי' ד' לדעת הטור דהא דאמרינן עשאום כעכו"ם ה"ד לחומרא ולא לקולא ולכן פוסק שם בסי' מ"ד דכותי שקידש חוששין לקידושיו ועיין בתוספת שבת סימן רט"ו סק"א שנסתפק בהדליק לצורך כותי אי נימא דגם בדין זה דינו כישראל לחומרא או"ד דוקא לענין איסור דאמרי' הכי אבל כאן דאינו אלא מדרבנן דינו כעכו"ם גמור. ולא זכר מדהר"ן פ"ק דקידושין בהא דנתן הוא ואמרה היא ספיקא הוי וחיישינן מדרבנן והק' דהו"ל ספיקא דאוריתא וכו' ולפיכך אני מסתפק בכל ס' קידושין אי צריכה גט מדאוריתא דאפשר דמדאוריתא שרי דהעמד אשה על חזקתה. משו"ה אמרינן ס' היא וחיישי' מדרבנן ואם כי דלדעת הרי"ף סופ"ק דקידושין דהוי קידושין מדאוריתא מ"מ לדהר"ן הוא הדין בכותי שקידש כיון דספק היא אין איסור דאוריתא ומ"מ חוששין להחמיר ולכן בהדליק לצורך כותי ה"נ להחמיר ואכמ"ל וע"ע בתפארת צבי יו"ד סי' ס"ג אות ו' ובש"ע הגרש"ז לענין רבית בקראים ובכנה"ג וש"ך יו"ד סי' קנ"ט סק"ו ונה"כ והגהות רלנ"ח ומשל"מ פ"ה ממלוה ה"א ומש"ש הש"ך בשם רש"ל צ"ע מט"ז יו"ד סי' קכ"ד סק"ב בשם רש"ל ביין ועיין בחו"ד סק"ה. ועיין במ"ז קנ"ד סק"ט ובמג"א וביו"ד סי' ב' ס"ט ואינם מאמינים בתורה שבע"פ וכו' ואף דחשיב כעכו"ם מחלל שבת כסימן קי"ט ס"ז והוי כאילו בר זביחה דלא מהני עוע"ג כסי' ב' ס"ה וכן בא"ח שפ"ה ס"א דצדוקי כישראל ומבטל רשות ועיין ט"ז ומג"א רס"י שפ"ה והמבי"ט ח"א סל"ו וע"כ כמ"ש בשמ"ח דהוו כתינוק שנשבה ועיין בשו"ת בנין ציון ח"ב סי' כ"ג כיון שמעשה אבותיהם בידיהם והם כתינוק שנשבה. ואפשר נמי דצדוקין שלא הורגלו בתוך ב"י ולא ידעי לעיקרי הדת ואין מעיזים פניהם נגד חכמי הדור לא חשיבי מזידים והרבה מפושעי ישראל דומין להם שמה שמחמיר הר"ש בקראים וכו' (כמובא ביו"ד סי' קכ"ד בנקה"כ בשם המבי"ט) אינו מפני חילול מועדות בלבד אלא מפני שכפרו גם בעיקר הדת שמלין ולא פורעין ואין להם דיני גטין וקידושין יעי"ש ויפלא מאד בעיני על הגדול המוזכר במכתבו מה ראה על ככה ולא מצאתי שום יסוד בדבריו לדון בהם ככותים ואשר גם בכותים דעת רוהפ"ו דרק להחמיר ועכ"פ עליו בעצמו בודאי איכא איסורא וכמ"ש השערי דעה וכנ"ל ועיין תוס' בשבת ד' ה' ד"ה בבא דמ"מ איסד"ר מיהא איכא ועיין ש"ך יו"ד רס"י קכ"א ומ"א שמ"ז סק"ד וגם להרמב"ם פ"ג מהל' ממרים ה"ג שקראם כאנוסים וכתינוק שנשבה מלבד שאינו מועיל כלום בזה כמ"ש הדר"ג בעצמו וע"ע בשו"ת משיבת נפש א"ח סי' י"א משש"ב וע"ע במנח"י ביו"ד שהשיג על הט"ז יו"ד סי' צ"ט סק"ה שה"ר מתוס' בכורות כ"ג ד"ה סבר דמשמע דלא פסיקא להו דאפשר דאומר מותר הוי כמזיד וכמשמעות לשון הטור שהביא בט"ז ועי"ש בפר"ח ס"ק י"ב ובפליתי סק"ו שהשיגו בהבנת דהתו' ותמיהני מה שסמך עליו בזה לבטל המנהג לחתום על ההרשאה לפי שסותר ההיתר שלו שהם כעכו"ם גמורים ומה חששא בזה גם לפי דרכו וכי בחתימתם מצד הכרח לטובת העסק נעשה כישראל ואף שמזלזל בשאר מצות חמורות. גם מ"ש דמכירת חמץ לא הוי הערמה דאנן סהדי דגמר בלבו כדי שלא יעבור בב"י ובדידהו לא שייך כן וציין להשע"ת תמ"ח אות ה' בשם דודו לחזק דהת"ש לענין מכירת בהמות דהוי הערמה דמוכח בדאורייתא דהקולא רק היכא שבטל ושם אנו דנים מצד הביטול של אחר המכירה דכשמוכר הרי זוכה בהחמץ וכבר האריכו האחרונים וגם בזה צדקו דברי הישו"י תמ"ח סק"ט דהא בבכור מבואר בכל הפוסקים דמהני המכירה אף