שדי חמד דברי חכמים קעא

בצלאל בתשו' סי' ג' ומוהראנ"ח ומבי"ט שהם כנכרים גמורים אפי' להקל ודאי דאין כאן בית מיחוש אלא אף אם נחוש לדברי הרב"י באה"ע סי' מ"ד שיש לחוש עליהם לחומרא ואפילו אם נדון בהם דין תינוק שנשבה וכו' עכ"ז מאחר דכל עיקר דין חמץ שעבר עליו הפסח אינו רק מטעם קנס ע"כ אין שייך לקונסם בזה וכן מבואר בתשו' הרא"ם סי' ז"ן שאעפ"י שצדד שם בזכותם בכל אותה תשו' כ' וז"ל והם דומים לתינוק שנשבה וכו' שנשתקע מהם תורת היהידות שאעפ"י ששמע אח"כ שהוא יהודי אין אנחנו מצווים להענישו מפני שהוא אנוס שהרי כך גדלוהו וכו' והעתיק לשון הרמב"ם פ"ג מהל' ממרים הל"ג שכ' שהם כתינוק שנשבה וכו' שהוא כאנוס אף עפ"י ששמע אח"כ שהוא יהודי וראה היהודים ודתם וכו' ועוד האריך שם בדברים רבים בזה. וסו"ד אני אומר ממ"ן אם דינם כנכרים גמורים הא ודאי דלענין איסור והיתר דינם כנכרים אף להקל ואם דינם כתינוק שנשבה הא לא שייך למיקניסינהו ואעפ"י שלענין חמץ שעעה"פ לא מהני אונס כמ"ש בסי' חת"ם ס"ג עכ"ז מבואר נגלה בתודת השלמים סי' ו' דבכה"ג לא שייך לקונסו ומבואר בתשב"ץ ח"ב סי' קצ"ח אפילו לענין אונס סתם שאין לנו לקונסו מאחר שהיה אנוס ובכה"ג ודאי אזלינן לקולא

וחוכך אני לומר עוד דבמילתא דרבנן כי האי ודאי דהנכון הוא להחזיק אותם לנכרים גמורים שנמצא קולו חומרו והא חזינן אשר כל גדולי ראשונים ואחרונים חתרו בכל עז ותעצומות להרחיקם מאתנו. ובבה"י אה"ע סס"י ד' כ' על לשון ר' שמשון שהעתיק הרב"י שם בדין הקראים שאין מקבלים אותם וז"ל ולכן כ' שאין מקבלים אותם מה"ט שמא יתערבו בישראל וישאו נשים וישאו בניהם לבנות ישראל אעפ"י שרוצים לחזור ולקבל עול מצות כשאר ישראלים אעפי"כ אסור לקבל אותם דהיינו להכניס אותם לבהכ"ן אתנו שמא יהיו סוברים הרואים שהוא ישראל גמור ויבואו להתחתן עמו אבל אם אינו מקבל עול מצות רק נוהג כמקדם שאינו מניח תפילין מותר להכניסו אתנו לבהכ"ן ואין לחוש דהא יודעים כ"ע שאינו ישראל מדאין תפלין בראשו עכ"ל הא קמן שיותר מתקבל הוא להתנהג עמהם כמו עם נכרי גמור וזהו תקנתינו דוגמת מ"ש הריב"ש בסי' תכ"ה וז"ל ומה שנפלאת איך לא תקנו טבילה לפנויה כדי שלא יכשלו בה רבים אין כאן תימה וכא אדרבה אם היתה טובלת היה בה מכשול שהיו מקילין באיסורא וכו' ונר' שנהגו בטבילה בדורות ראשונים משום טהרות וכו' ועוד דאפשר דס"ל טבילה בזמנה מצוה ואעפי"כ כ' הרמב"ן שבטלוה בדורות אחרונים משום דהיא חומרא דאתי לידי קולא שיבואו בה לידי מכשול להקל באיסור דרבנן עכ"ל הריב"ש הובא בקיצור בב"י יו"ד סוס"י קפ"ג ובודאי שלענין או"ה כל מה שנחמיר עליהם מכח חומרא שנחזיק אותם כישראל יותר התקרבות הוא ממה שנתן עליהם קולי נכרים שזו הקולא הוא סייג וגדר לדברים חמורים

ולפי שרמז לי מני"ר שרשם בקונטריס מי ומי המדברים בענין הלז ע"כ הנני להודיעו אשר דרכי הרא"מ בתשו' הם קלורית לעין בענין הלז שבסי' מ"ז הביא שמ"כ בס' ישן ע"ש ר"ס גאון וז"ל צריך לדעת משפטי מומר וב' בחינות יש להם מקום ראשון לענין לברך ולבטל רשות וכדומה להם מן המצות בחינתו בזה לראות אם הוא שומר שבת וכו'. ומקום שני לענין קידושין וגטין חליצה מיאונין וממזרות וכו' בחינתו בכל אלה לראות אם היתה הורתו ולידתו בקדושה וכו' כללו של דבר במצות הלך אחר שמירת שבת בעריות אחר היריון ולידה וכו'. ובסי' ז"ן כ' וז"ל ועוד שאין הקראים האלו מאותם המינים הכופרים תחלה בתו' שבע"פ כצדוק ובייתוס שהם מעצמם וממחשבתם יצאו למינות וכפרו בתורה שבע"פ בשאט בנפש שעליהם נאמר שיהיו מן המורדים אבל אלו הקראים הם בני אותם המינים ובני בניהם קרוב לאלפיים שנה מאז עד היום הזה והם דומין לתינוק שנשבה שנשתקע ממנו תורת היהידות שאע"פ ששמע אח"כ שהוא יהודי אין אנו מצוים להענישו מפני שהוא אנוס שכך גדלוהו וכו'

ועפ"י הדברים האלו יותרו לנו מה שנמצא סתירות בדברי הפוס' לפעמים מחמירים עליהם ולפעמים מקילים וכי מעיינת בה כל הפרטים נכנסים תחת הכללים האלה ואכ"מ לפורטם ורק לדוגמא אנקוט חדא במ"ש הש"ך יו"ד סי' קט"ן סק"ו עמ"ש רב"י עי"ש ולדברי הרא"מ הנ"ל יצא כנוגה צדקת הב"י בפי' דברי הר"מ שכ' ומתנאי הג' מומר הזה שמותר לאכול משחיטתו הוא שלא יהיה צדוקי ובייתוסי והן שתי כתות שהתחילו להכחיש בדברי הקבלה וכו' אבל דינם להיות כדין האפיקורוסין. הא קמן דאיירי הרמב"ם בדין ב' הכתות שהתחילו היינו בעת התחלתם ודורותיהם הראשונים אשר מעצמם וממחשבתם יצאו למינות כדברי הרא"מ הנ"ל. ובאמת גם עתה בכל דור ובכל זמן אי איתרמי ח"ו כתה חדשה כזו ודאי דהכי דינייהו ומינה דבניהם וב"ב דינם רק כתינוק שנשבה וכמ"ש הרמב"ם בהל' ממרים הנ"ל וכדברי הרא"מ כ' המל"מ פ"ה מהל' מלוה ה"ב בד"ה עוד כ' ולענין וכו' שהרמב"ם בפיה"מ איירי בישראל שנעשה קראי דומיא דצדוק ובייתוס וכיון בזה מסברת עצמו לדברי הרא"מ הנ"ל וע"ע הרדב"ז ח"א סי' ע"ג ובח"ד סוס"י רי"ט ובח"ב סי' תשצ"ו וע"ז השיג המבי"ט ח"א סי' י"ט. סו"ד איני רואה להחמיר בזה כלל ואדרבה לפי"ד הנכון הוא להקל בזה בקראים שבזמנינו אשר לפי"ד קולא זו חומרא הוא ממקום אחר כהרחקת קבלה לבהכ"ן בכדי שידעו ישראל שאינם בכלל ישראל ולא יבואו להתערב עמהם בשום דבר וצריכים הרחקה יתירה כי תולעת יעקב הם וממי יהודה יצאו עכ"ל נר"ו

והנה מ"ש עפי"ד הרבנים התשב"ץ ומנח"י סי' ו' לענ"ד צע"ר לי כי הנה על סברת התשב"ץ מלבד דרבים לוחמים עליו וקשה מאד לסמוך לעשות מעשה עפ"י סברא זו בלבד זאת ועוד דנראה דלא אמר התשב"ץ להתיר באנוס אלא כשביטל החמץ ומטעם דביטול מהני גם לחמץ ידוע ואף גם לא התיר אלא בהנאה דוקא ועיין מה שרשמתי לעיל אות ו' בפרט זה באורך בס"ד. ונדו"ד דאנו באים להתיר באכילה וגם שידוע לנו שהבני מקרא אין עושים שום ביטול חמץ אם כן אם נדון בחמצן כדין חמץ של ישראל שעעה"פ נראה שאין שום צד היתר לחמצן מצד שהם אנוסים דאונס לבד בלא ביטול אין במשמעות דברי הרשב"ץ להתיר באכילה. וכן מ"ש עפי"ד התוה"ש הנה מלבד דגם סברת התה"ש איננה מוסכמת ואף דשלמים וכן רבים נמשכו אחריו כמו שמתבאר ממה שרשמתי בענין זה לעיל אות ז'. מ"מ מתבאר שם דלא אמר להתיר אלא בשבטל ורק בהנאה אבל כשלא בטל ולהתיר באכילה לא אמר ועיין בחק יעקב סי' תמ"ח סק"ך הנה כי כן לענ"ד מצד זה אין להתיר אך מ"ש דיש לדונם כנכרים גמורים נראה דאפשר לסמוך על זה בצירוף מה שכתבתי עפי"ד השו"מ דאין שייך לקנוס בזה ולמעשה צ"ע

והן עתה אחר כמה שנים נשאלתי מכוזל"ב על היי"ש הנ"ל מידי"ן השו"ב דשם הלא הוא הרבני המופלא הוח"ס מוהר"ר גבריאל סג"ל נ"י והודעתיו מכל דברי הגדול הנ"ל נר"ו דאין מקום לחוש והוא כתב שרגיל להחתימם בשטר ההרשאה למכירת חמץ ורואה כי אף שחותמים מ"מ הוא לשחוק בעיניהם וכתבתי שלא יחתימם עוד (אם לא שיש לחוש משום איבה וכו') דהוו תרתי דסתרי אהדדי דאם נסמוך ע"ד הגדול הנ"ל יצ"ו להתיר בהנאה שהם כנכרים גמורים הרי מעשה החתימה סותר זה שאם הוא נכרי אינו נעשה שלוחו וגם לפי מה שכתבו דמכירת חמץ לא הוי הערמה משום דאנן סהדי דגמר בלבו כדי שלא לעבור בב"י הנה בדידהו ודאי אין שייך לומר כן ועיין מ"ש בשע"ת תמ"ח אות ח' בשם דודו גבי מומר וכדברי השו"מ הנ"ל וע"כ נכון שלא להחתימם ומה גם כי לשחוק בעיניהם כמ"ש השואל נ"י והעדר טוב ממציאותו

והנה מה שכתבתי למעלה דאף אם נדון בהם כאנוסים גמורים כתנוק שנשבה אין להתיר וכו' ראיתי עתה כעין זה בפרי מגדים סי' תמ"ח במ"ז סק"ד בד"ה והוי יודע מומר שנשא נכרי הולד נכרי ולהיפך הולד ישראל ומ"מ דיעבד צ"ע די"ל עדיף מתנוק שנשבה וכו' ואין לך אונס גדול מזה ואף דבישראל אנוס אסור זה עדיף טפי ודיעבד אם קנה ממנו בה"מ י"ל ע"כ הרי דאף בכה"ג דעדיף מתנוק שנשבה וכו' לא נגלה על דעתו להסתפק אם מותר לקנותו ממנו דזה פשוט דאסור ורק לדיעבד הוא הצ"ד דאפשר דשרי ומסיק בצ"ע ומדברי הפרמ"ג הנ"ל למדנו דלא שמיע ליה סברת השואל ומשיב הנ"ל להתיר מטעם דלא שייך קנס דהוא לא