שדי חמד דברי חכמים קע

עה"פ דשקו"ט להמציא היתר הכל לפי הענין והנדון ולא עלה על דעת שום אחד להתיר לפי שהוא חזק וכו' כי על כן לפענ"ד קשה לסמוך ע"ז למעשה ושלחתי עוד להגרל"מ הנ"ל לפקפק ע"ד ולא קבלתי ממנו מענה לשון (ושוב שמעתי שעקר דירתו משם) ושלחתי לשאול פה קדוש הרב הגדול כמוהר"ר אליהו מני נר"ו ראש על ארץ חברון עיהק"ו תוב"ב והשיב לי דלא מצא מקום להקל כלל

ומ"ש הג' מוהרל"מ דבע"פ דלא עבר עב"י רק אעשה דתשביתו וכו', עיין מה שרשמתי בסי' ה' אות יו"ד בזה. ולכאורה עדיפא הו"ל למימר דבנדו"ד אפילו עשה דתשביתו ליכא דהא כתב הפרמ"ג בא"א רס"י תמ"ג דנשים ליתנהו במ"ע דתשביתו דמ"ע שהזמן גרמה היא וכיון דנדו"ד היא האשה הרי לא עברה אפי' בעשה דתשביתו. אלא דכבר כתבתי בקונטריס הכללים מער' המ"ם אות ק"י שנר' שנעלם מהפרמ"ג דברי רבינו החינוך סי' ו' דנשים איתנהו בעשה דתשביתו והבאתי כן בשם שאג"א ושם אריה. וגם רשמתי מ"ש השו"מ במדו' ב' ח"ב סי' ח' עי"ש

אחר זמ"ר נדפס ס' שו"ת בית שלמה וראיתי שם בא"ח סוס"י ס"ד שכ' בנדונו שההיתר ברור אף שתלוי במחלוקת מ"מ שומעין להקל ובפרט ביי"ש יש סניף סברת הפנ"י דאינו רק חמץ דרבנן. ובפרט ביי"ש הזה שעיקרו הוא מתבואה שאינה חמוצה אלא שיש תערובת מתבואה חמוצה יש סניף להתיר בהנאה עיין בש"ע הג' מוהרש"ז סי' תמ"ב ואולי אין בהתערובת כזית בכא"פ ועיין בנו"ב מ"ת סי' ס"ו וקצרתי כי כל זה הוא רק לסניף לרווחא דמילתא רק אינו מתירו בהנאה רק שיהיה באופן שלא יהיה חשש שהישראל ישתה ממנו ע"כ תו"ד מבואר דאינו סומך לגמרי על המצאת הש"ע הנ"ל רק לעשותו סניף גדול לנדונו שבלא זה יש צדדי היתר מרווחים. לכן כ' לעשות סניף ביי"ש ס' הפנ"י וס' הש"ע הנ"ל ועי"ש שכ' ג"כ לחוש לתקלה שביי"ש מרובה אולי יבא לידי מכשול שישתה הישראל ממנו אם ימכרנו למוזג ישראל וכו'. גם על מה שכתבתי אם בדבר הטעון ביעור מדרבנן ואינו עובר בב"י מדאו' אמרי' דאסור אחר הפסח עיין מה שרשמתי לקמן אות יו"ד וי"א

גם אשו"ר בשערי תשובה סי' תמ"ח אות ט"ו שכתב בשם תשובת שער אפרים סימן דלי"ת במי שלא מכר יי"ש שלו בערב פסח והורה לו המורה לשופכו קודם הלילה והוא לא עשה כן אלא קודם הלילה נתנו לנכרי אחד במתנה ואחר הפסח החזירו לו הנכרי והוא הפסד מרובה ודעתו לאסור ושבן המחבר צדד להקל ובק"א שם כ' מה שהשיב לו הא"ר וגם בן המחבר הודה לו שיש להחמיר למעשה עד כאן. ונראין הדברים קל וחומר לנדון דידן שלא נתן להנכרי אלא בפקדון לימי הפסח דאסור. ואולי יש לומר דשניא ההיא שהוא פושע ומזיד שעשה מעשה אחר שהורה לו המורה לשופכו קודם הלילה וצריך לעיין בגוף ספר שער אפרים ואינו מצוי אצלי. ובנדון השער אפרים לפי הנראה מסיגנון הלשון הוא דהנכרי משכו לרשותו ואם כן נראה דלשיטת הנודע ביהודה הנ"ל בתחלת האות מותר וצ"ע: סימן קז (מקונטרס אסיפת דינים מערכת חמין ומצה פי' ח' אות ט')

קז נדרשתי ללא שאלוני על אשר נודע לי כי בעיר כוזל"ב הפאדווא"ל שקונים ממנו יי"ש כל השנה הוא של בן מקרא וקונים ממנו גם תכף אחר הפסח ונסתפקתי אם יש לחוש משום חמץ של ישראל שע"ע הפסח כי מצינו בעניינים רבים רבנן קדישי נבוכים הם בארש אם הבני מקרא חשובים כגוים או כישראל מומר ואלו הם (א) לענין צירוף לזימון בסי' קצ"ט (ב) מה שכתוב בסי' ש"ל (ג) לענין עירוב בסי' שפ"ה (ד) לומר להם שיעשו לנו מלאכה ביו"ט בסי' תקכ"ו (ה) לענין שחיטה בסימן ב' (ו) לענין פתם בסי' קי"ב (ז) לענין גבינות שלהם בסימן קט"ו ח) לענין יינם בסי' קכ"ד (ט) לענין רבית בסי' קט"ן (י) ללמדם תורה (יא) למול בניהם בשבת בסי' רס"ו (יב) ס"ת שכתבו במ"ק (יג) מירוח לענין מעשר בסי' אש"ל (יד) לענין טומאה בסי' עש"ב (טו) לענין חיתון באה"ע סי' ד' (טז) לענין קידושין בסימן ח"ב (יז) אם מקבלים אותם אם באים לקבל תושבע"פ (יח) לענין דגל הקי"ל (יט) לענין דינא דבר מצרא בסי' קע"ה (כ) לענין חזקה (כא) לענין קנין סודר. ועיין בקונטריס הכללים מערכת הקו"ף אות ג"ן שם רשמתי ספרי דבי רב המדברים בכל אחד מהפרטים הנ"ל (ונוסף גם פרטים אחרים לענין כתיבת וחתימת גט. ולענין ישראל ונכרי שבאו לדין וכו' ועוד עי"ש

) והנה אם נדון בהם כדין מומר לענין חמץ ויהיה דינו כמ"ש בח"י ובאה"ט סי' תמ"ח סקי"א הנה אינו פשוט דחשיבי מומר להכעיס ומה גם למ"ש מרן החבי"ף בס' חיים ביד ד' קי"ד ע"ב להוכיח דכל מומר בזה"ז חשיב לתיאבון דלא כהרח"י ועיין מה שרשמתי בזה בקונטריס הכללים במערכת המ"ם אות קע"ה. וכל זה הוא בסתמא. אבל בידוע שעעה"פ כמו נדו"ד שידוע שהיי"ש שמוכר אחה"פ הוא אשר היה קודם הפסח מה מהני מאי דחשבינן לתיאבון וגם בסתמא נמי יש לומר דאף אי דיינינן ליה לסתם מומר לתיאבון מידי הוא טעמא אלא משום דלא שביק היתרא וכו' אבל בבמ"ק לפי הנראה לא שייך למימר הכי. אלא שיש לומר כיון דאיסור חמץ שעבר עה"פ הוא משום קנס. בכה"ג דנדו"ד אין שייך לאסור משום קנס עיין בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ב' הנד"מ בח"ד סי' יו"ד ד"ה והנה ביום א' במדבר שהביא מ"ש המקום שמואל דישראל שמכר חמץ למומר צדד דלא שייך למקניסיה דלא כהט"ז סי' תמ"ח ומ"ש אעפ"י שחטא ישראל הוא היינו לגבי דידן דאסורין אנו להכשיל המומר אבל המומר לגבי נפשו כנכרי חשוב וא"כ בנד"ד ודאי היה מותר ואף שבתשו' דחיתי (ועיין בשואל ומשיב מהדו' ג' ח"ב סי' ס') אמנם לענין זה שנקנוס לכל העולם עבורו ודאי לא שייך לקונסו וגם לא ידעתי מה שייך קנס דהמומר לא ישמע לנו וימכור לנכרים ולא יגיע לו הפסד מזה כ"כ ולמה נקנוס להישראל חנם וא"כ לא שייך קנס בזה ע"כ. והני מילי דסברא שייכי בנדו"ד דהבמ"ק לא ישמעו לנו וימכרו היי"ש לנכרים בלי הפסד כלל. ורק להישראלים יהיה קנס שיצטרכו לקנות מעיר אחרת וטוביא חטא וכו'

ועיין בפרמ"ג יו"ד סי' צ"ט בש"ד ס"ק י"ז דמעשה היה שאחד לקח ממומר אחר הפסח כמה חביות יי"ש סך גדול ובודאי נעשה תוך הפסח והורה המורה כיון שי"ל דחבית אחת נעשה אחה"פ אותו חבית מותר דספק חבית שעה"פ שרי ותו יש לסמוך אהמחבר וט"ז ויש"ש דמותר להוסיף עליו ולבטלו ונראה דיפה הורה במקום הפ"מ ושעה"ד עכ"ל והלשון מגומגם קצת והמובן מדב"ק הוא דאינו מתיר אלא ע"י ביטול להרבות עליו וכו' לפי שהוא בגדר ס' חמץ שעעה"פ אבל אם הוא ודאי חמץ מומר שעעה"פ אין לו תקנה ובנדון שלפנינו נראה דנכון לומר להקונים מפאדוו"ל של בני מקרא שיקנו קודה"פ יי"ש כדי הצורך להם בשביל איזה ימים שלאחר הפסח וימכרוהו קודם פסח עם החמץ כנהוג. ואחר שיעברו כמה ימים אחר הפסח שיהיה בהם לתלות שהיי"ש שיקנו עתה נעשה אחר הפסח) יקנו מהם אף בסתם. רק שלא ידעו בבירור שהוא אותו שנעשה קודם הפסח כנלע"ד להלכה ולא למעשה. ולא נעלם ממני שיש איזה צדדים להקל ביי"ש שעבר עה"פ דיש אומרים דחשיב זיעה. ויש שמתיר מטעם שהוא חזק וחריף. ויש מי שחושב דהוי כחמץ נוקשה וכיוצא עוד איזה צדדים אך אין בהם כראוי להתיר באכילה ושתיה רק בהנאה יש לעשות סניף לעת הצורך כמבואר בדברי הפוסקים המדברים בעניינים אלו. ולפי שאיני כדאי להתערב בשל אחרים ודיינו לעמוד בשלנו מה גם כי לא נדרשתי ע"ז והדבר מוטל על גדולי ישראל אשר עיניהם משוטטות לקרוב ולרחוק להורות להם את הדרך ילכו בה לכן גליתי אזן אחד מגדולי דורינו וזאת תשובתו

ע"ד היי"ש חמץ מפאדוו"ל של במ"ק שקונים גם תכף אחה"פ אם יש חשש חמץ שי"ש שעעה"פ. אנכי בעניי איני רואה בהם שום חשש לא מבעיא לדברי הש"ך יו"ד סי' קט"ן סק"ו. ורס"ו ס"ק י"ז. ובסי' ב' סוס"ק כ"ד. ורס"ז ס"ק ט"ן. ובח"מ אה"ע סס"י ד' ובב"ש סמ"ד ס"ק י"ג לענין כותים ה"ה לענין קראים בזה"ז. ובבית הלל בכל המקומות הנ"ל שהסכימו לדברי הרבנים ר'