שדי חמד דברי חכמים קנז

משמע דהבין הדברים כפשטן דבהיתרא בלע כגון חמץ קוה"פ לא בעינן כנגד כולו. וכן ס"ל להסמ"ק לפי"ד השכנה"ג הנ"ל ומה שהק' הג' חק יעקב מבב"ח דאמרי' בכולי' משערינן ל"ק לפי מ"ש הב"ד לחלק בין בב"ח לחמץ כנז"ל וא"כ בנדו"ד שפיר י"ל דנתבטל טעם היי"ש בהיין דא"ץ לשער אלא נגד הבלוע ויש ששים כנגדו אף אם נאמר דהיי"ש נתהווה רק מזיעת התבואה לבד. ולדעת המאמ"ר בכונת הסמ"ק דהוא משום דאין צריך לשער אלא בערך החמץ יש היתר באם נאמר דהזיעה באה מכח הדברים אחרים עם התבואה כמו שנראה מדברי המחצ"ה וחת"ס הנ"ל. ועיין שע"ת סי' תמ"ז אות ט"ז בשם מקום שמואל דבהיתר בהיתר לא אמרי' בכוליה משערי' וכ' ע"ד דקשה לסמוך ע"ז כ"א בהפ"מ ושעה"ד גדול כיון דיש דעות אף באיסורין דבמאי דנפיק מיני' משערינן עיין יו"ד סי' קצ"ח (צ"ל סי' צ"ח). ובשו"ת רמ"ץ א"ח סי' כ"ט אות כ' כתב ע"ד המקום שמואל דאין לו ראיה בתורה ואין לסמוך עליו ומ"מ עשהו סניף לנדונו בצירוף דעת הסובר דאף באיסור א"ץ לשער כנגד כולו עי"ש ואולי בחביות של עץ דנדו"ד יש לעשות סניף כל דהו סברת הראב"ד שהביא מרן הב"י בסי' צ"ח דבכלי עץ ומתכת דאפשר להפריד האיסור ע"י הגעלה אין משערין בכולו אלא באומד יפה כמה יצא ממנו והרב קהל יהודה בסי' ק"ה דף כ"ו ע"א כ' שזה דעת האגור עי"ש שכ"כ להצילו מקושיית כנה"ג ובקונטרס הכללים במערכת הבי"ת אות צ"ח כתבתי דסברת הראב"ד עם דלא קי"ל כוותיה מ"מ לא נפלאת היא וחזי לאיצטרופי לס"ס עי"ש (עתה ראיתי מ"ש בזה במקנה אברהם במ"ע הכ"ף אות קנ"ב בשם הרב ב"ד בדף קמ"ג דנראה דס"ל דגם בחומץ קוה"פ משערינן בכוליה ואחרי שאין ס' הנ"ל מצוי אצלי לא אוכל להבין בבירור מאי דעתו. ודעת המקנ"א לסמוך בזה לדעת הסוברים דלא משערינן בכוליה כן נראה קצת אך אינו מוכרח כיעי"ש)

(י) וראיתי למרן חיד"א בברכ"י סי' תמ"ז אות י"ט שכתב בשם שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' ע"ה וז"ל נתן יינו בחביות יין שרף יישנות מזמן רב ובפסח הרגישו ביין טעם היי"ש אסור לשתותו בפסח ומותר אחר הפסח עכ"ל. ולפי המובן הוא דלא נעשה שום הכשר בהחבית ולא אסר אלא משום שהרגישו טעם היי"ש בהיין הא לא"ה ס"ל דמותר לשתותו בפסח וא"כ בנדו"ד דלפי עדות הבקיאים אין שום טעם וריח יי"ש בהיין נראה דפשוט להתיר היין עצמו וכ"ש שיש להתיר הזיעה היוצאת ממנו. והגם דחלילה להתיר בשתיה בפסח יין שהושם בחבית של יי"ש חמץ וכבר נהגו אפשר ברוב תפוצות ישראל לאסור משקה ששהה בכלי חמץ כזה ורבים מחמירים אף אם לא שהה בתוכו מעל"ע ומי יקל ראש לפרוץ גדר ח"ו בפרט באיסור חמץ דחמיר טובא. ועיין בש"ע הרב מוהרש"ז בסי' תנ"א סעיף ס"ג דחבית של יי"ש שלא הוגעלה כדין אפילו אינה ב"י והכניסו בתוכה מי דבש אסור המי דבש אפילו אם היה זה קודם הפסח. ובחבית של כר כה"ג מותר והטעם לפי שיי"ש במי דבש נוטל"ש ושכר במ"ד נוטל"פ וא"כ ביין דמספק"ל להגאונים הנ"ל אולי הוא נטל"ש בודאי יש לאסור מספק דהוי ס' מחסרון ידיעה כמש"ל וכ"ש למ"ש הרב המשיג דהוכיח הנסיון דיי"ש ביין נוטל"ש הוא (והבית שלמה בסי' ס' הנ"ל כ' וז"ל ואף אם הושם יין בתוך כלי יי"ש קוה"פ ושהה בתוכה מעל"ע דפשוט למעלתו להתיר בזה משום דיי"ש נטל"ף ביין הייתי מחמיר מלשתותו בפסח כיון שאור חדש והנו"ב דעתם להחמיר אף לענין איסור יין כשהושם יין כשר לתוך כלי הבלוע מיי"ש של נסך דלא הוי נטל"פ וכ"ש שיש להחמיר לענין חמץ בפסח עכ"ל) וגם ראיתי דאם באנו לסמוך על הטעם השני של הרב המרדכי בחבית של שכר שהוא מטעם ביטול בששים משום דלא בעינן לשער בכולו במידי דהיתרא בלע ונימא דגם ביי"ש שהוא חזק וחריף הדין כן. הנה יש לפקפק ע"ז ממ"ש בפרמ"ג סי' נת"א במשבצות ס"ק כ"ז די"ל דיי"ש אינו בטל בששים משום דלטעמא עביד וכ' כן גם בשם שו"ת ח"ץ סי' כ' עי"ש ולפי דבריו נפל פיתא בבירא בנדו"ד דאין שום צד היתר לא מטעם נטל"פ דהא יי"ש לאו נטל"פ הוא כמש"ל ולא מטעם ביטול כיון דעביד לטעמא. אלא דאין זה כ"כ פקפוק שהרי בבית שלמה סי' צ"ו הביא שו"ת הגאון פנ"י בח"א סי' ח' שהאריך וכתב דפשוט יותר מביעתא בכותחא דיי"ש בטל בששים ואפשר דאף בפחות מס' בטל דאם נותנים ביי"ש עשרים חלקים מים פשיטא דאין כאן טעם יי"ש רק הריח וריחא לאו מילתא ע"כ ומבואר שכן דעת הנו"ב דגם יי"ש בטל בששים ובבית שלמה הנ"ל סי' פ"ז דף נ"ג ע"ג כ' דהנו"ב אין חולק על הח"ץ דאינו דומה טעם יי"ש שבכלי ליי"ש ממש כמובן דלא כדמשמע מהפרמ"ג סי' תנ"א במ"ז ס"ק כ"ז ע"כ ור"ל דמדברי הפמ"ג נראה דגם בטעם יי"ש שבכלי אמרי' דלא בטיל. ואיהו ס"ל דיש לחלק דדוקא ביי"ש עצמו הוא דס"ל להח"ץ דל"ב. אבל בטעם שבכלי דבהא איירי הנו"ב גם הח"ץ מודה דבטיל וא"כ בנדו"ד דעל טעם שבכלי אנו דנים י"ל דבטל בס' לכ"ע ועוד כ' שם בב"ש די"ל דיי"ש ביי"ש הוי מין במינו ואף אי לטעמא עביד י"ל דבטיל ושקו"ט בזה דהפמ"ג נסתפק בזה עי"ש מ"מ מצד דעת הפמ"ג פיקפוק מיהא הוי וחזי לאצטרופי שלא להתיר היין בשתיה) ועל דברי המחצ"ה וחת"ס הנז"ל ראיתי בשו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' קנ"ג (רשמתיו בסי' זה אות ג') שכ' בשם הרב השואל והסכים לדבריו וז"ל יפה כ' מעלתו דגם המים נעשים שכר ויפה כתב בזה אף שגם מהנו"ב יו"ד מ"ת סי' נ"ח נר' כן אבל חלילה להקל בזה וכו' עי"ש. ובח"ב סי' קנ"ב ביי"ש של פסח שניתן בחבית שנשתמשו בה לפני ג' שנים יי"ש חמץ ומאז ועד עתה עמד החבית ריקה בלי שום השתמשות וקודם שהושם היי"ש ש"פ רחץ ושפשף היטב ועמד בה מים שעה אחת ושתו היי"ש בפסח ונשאר לפסח אחר וכתב דמהפמ"ג משמע דהגעלה לבד בלא מים ואפר תחלה מותר בדיעבד אך בכאן לא היה הגעלה וא"כ בודאי אסור ושקו"ט אם אפשר להתיר עפ"י מ"ש הפנ"י דיי"ש הוא זיעה בעלמא עי"ש בסי' ט' וכ"כ מוהריט"ץ בסי' ס"ח וכתב דקשה לסמוך ע"ז וכו' וגם לסמוך עמ"ש הח"ץ דלאחר י"ב חדש כלה כל הלחלוחית וכ"כ בשו"ת פמ"א הובא בנו"ב מת"ן יו"ד סי' ס"ז (ט"ס הוא כי שם לא נזכר שו"ת הנ"ל כלל ואולי הוא מ"ש בנו"ב סי' נ"ח דשם היה ישון וכו' עי"ש) גם ע"ז קשה לסמוך וכו' לכן אי אפשר להתיר זאת כי מ"ש כ"ת בשם הפנ"י דיי"ש מקרי חמץ נוקשה הנה זה לא כ' אלא משום דזיעה בעלמא הוא וגם לא קאי רק על המלאץ אבל ביי"ש הנעשה מתבואה פשיטא דהוי חמץ גמור וגם לאחר הפסח לדידן דשיטת הח"ץ עיקר ואין להקל בזה רק למוכרו לשתות אחר הפסח ולא לפסח חלילה עכ"ל. באופן דנראה מכל האמור דמשקה שהושם בכלי של יי"ש כל שאינו ידוע בבירור דהיי"ש פוגמה א"א להתירו לפסח (וגדולה מזאת ראיתי עתה בס' שבילי דוד ליו"ד בסי' קל"ז אות ה' שכ' וז"ל וכתב בח"ס סי' ק"ח יין של פסח ששהה בחבית של יי"ש חמץ אסור גם לאחה"פ דזה נוטל"ש ול"ד לשומן מהותך בכ"ח לענין שהיה מקילין דס' אב"י ונ"ט בר נ"ט משא"כ בזה עכ"ל הרי דאף לאחה"פ אוסר הח"ס בכה"ג. אלא שעיינתי כעת בח"ס א"ח סי' ק"ח ולא חזינא כי האי סימנא ממ"ש בשמו בשב"ד ולא אדע כעת איזה ט"ס יש)

(יא) מ"מ בנו"ד דלא באנו להתיר היין עצמו רק הזיעה היוצאת ממנו אף דקי"ל דזיעה היוצאת ע"י חמין הוא כגוף האיסור כמ"ש הריב"ש ופסקו מרן ביו"ד סוס"י קכ"ג אגואה ארדיינטי וכו' והאריכו רבנן בתראי בזה ועיין מה שרשמתי בקונטרס הכללים במע' הזיי"ן אות כ"א בס"ד. מ"מ כיון דבנדו"ד היין עצמו אינו ברור דאסור נראה דאפשר לסמוך להתיר הזיעה. ובס' זכרנו לחיים ח"א בדיני יין נסך אות ב' כ' וז"ל ראק"י שהוציאו הנכרי בלאמבי"ק פעם שנית מותר בשתיה דכל כי האי לא אסר הריב"ש משום דהוי זיעה דזיעה כן העלה בס' אדמת קדש יו"ד סי' י"ג. ועיין מראית העין דף ע"ו עכ"ל ועם כי קולא גדולה היא בעיני וספרים הנ"ל אין מצוים אצלי לעיין בדב"ק מ"מ נראה דכוונתו לומר הבו דלא נוסיף עלה ולא אסרינן זיעה היוצאת מהמשקין אלא זיעה א' ולא זיעה דזיעה. וכמו כן נראה דכ"ש שיש לומר בנדו"ד דע"כ לא אסרי' זיעה היוצאת מן המשקה אלא באיסור ברור משא"כ בנדו"ד דגוף היין אינו ודאי איסור רק שאנו מחמירים בו י"ל הבו דלא נוסיף לאסור גם הזיעה

(יב) הן אמת דלכתחלה ודאי אין להתיר לעשות מיין זה יי"ש לפסח ועיין בנו"ב מ"ת א"ח סי' ע"א בפירות יבשים שאין בהם שום חשש חמץ רק משום מנהג לא רצה להחליט להתיר להוציא מהם יי"ש לפסח ועיין בחיי אדם בקונטרס נשמת אדם סי' ל"ב דאוסר לעשות יי"ש ממיני זרעים וקטניות לפסח אף שאין איסורן אלא מחמת