שדי חמד דברי חכמים קנו

כלי יין אחרי ששהו זמן רב ריקנים שופכים בחבית ספיר"ט למען החזיק בה היין, וגם יין שהוא רפה בטבעו מחזיקים אותו בספיר"ט הרי שבודאי נטל"ש הוא. ובדברי הנו"ב סי' נ"ח י"ל ממ"ש הוא עצמו בא"ח סי' ע"ב ובחלק יו"ד סי' קפ"ז דהיתר בהיתר לא שייך ביטול אמנם אין זה שייך לנדו"ד עכ"ד)

והנה אמת כי אין לי יד ושם בעסק מלאכה זו ולא בנסיונה מ"מ נלע"ד דאין מזה הוכחה דנטל"ש דהרי פשוט ביו"ד סי' ק"ג דנטל"פ דמתיר התערובת לאו דוקא כשפוגם לגמרי אלא אפי' פוגם קצת חשיב נטל"ף ומתיר תערובתו. וא"כ אף אם הניסיון אמת מ"מ אין מזה הכרח שהוא נטל"ש. שיוכל להיות שפוגם קצת אלא דהעושים כן אין חוששים על קצת פגימתו נגד מה שמרויחים במה שהיין מתחזק והספיריט מעמידו ומקיימו כפי דבריו. והנה הנו"ב כ' כמסתפק אולי יי"ש ביין נוטל"פ ואני מצאתי בפרח מ"א ח"ג סי' ע"ה הובא בשערי תשובה סי' תמ"ז אות מ' שכ' דיי"ש ביין פוגם כאשר חיך אוכל יטעם עי"ש לענין יין שניתן בחבית ישן של יי"ש וכ"כ בפמ"א ח"א סי' נ"ה הו"ד בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ע"ג וז"ל דוקא ביין אמרי' דנוטל"ש אחר מעל"ע משא"כ אראקי שהוא יין שרף דומה לשאר משקה וג"כ נטל"פ אחר מעל"ע עכ"ל והשבו"י עשה לו סמוכים דרבנן מתוס' פסחים ונזיר כיעי"ש וכ' דכיון שנשתנה ע"י רתיחת האור והוא רק זיעה בעלמא הוי כשאר משקה ונעשה לפגם. אף שראיתי במג"א סי' תנ"א סק"מ וז"ל ומשמע בתה"ד שחביות של יי"ש אף שאינו ב"י אסור הכל דעינינו הרואות דנטל"ש הוא וכמ"ש ביו"ד סי' קל"ז כ"ל באמת בתה"ד לא ראיתי שום משמעות בדבריו רק ביין עצמו ולא ביי"ש הבא מזיעתו והמג"א עצמו בסי' תמ"ו ס"ק כ"ה נראה כמסתפק בזה והניח בצ"ע ואין ספקו מוציא מידי ודאי של הפמ"א הנ"ל. ואף דיש מקום לחלק ולומר דבסי' תמ"ז לא מיירי מיי"ש הנעשה מיי"ן לכן כ' הדבר בלשון ס' משא"כ בסי' תנ"א דמיירי ביי"ש הנעשה מיי"ן מ"מ המקור דין מתה"ד שכ' שם אין ראיה כלל ועיקר כדעת התשובה וראיה מהתוס' וכו' עכ"ל ומובן מדבריו דביי"ש עצמו יש לחלק בין הנעשה מיין להנעשה מהתבואה דבנעשה מהיין יש מקום להסתפק דהוי כמאן דאתי מחמתיה וכשם שהיין עצמו אינו נפגם ביישון כן היי"ש דאתי מחמתיה ומשו"ה פשיט"ל להמג"א סי' תנ"א דל"מ מה שאינו ב"י ביי"ש כזה. אבל ביי"ש מהתבואה יש לומר דפוגם כמו בתבואה עצמה דבודאי פוגם הכלי כשאר דברים ומשמע עוד דהפמ"א שכ' דאראקי נוטל"ף הוא כשאר משקה היינו אפי' ביי"ש הנעשה מיין וכ"ש ביי"ש מתבואה וא"כ מבואר דדעת הפמ"א והשבו"י דיי"ש מתבואה כבנד"ד ודאי הוא נפגם כשעמד בכלי יותר ממעל"ע. ולהמג"א ביי"ש תבואה הוא ספק לכ"ע מיהא אינו פשוט דנטל"ש כדפשיט"ל להמשיג נר"ו. ובישועות יעקב סי' תנ"א ס"ק י"ד כ' דיש לתמוה על הפוסקים שכ' ביו"ד סימן קל"ז דיין שבדופני החבית אינו נפגם באינו ב"י והוא סברת הריב"ש. ואמאי לא חשו לסברת הרמב"ן דס"ל דיין שבדופני החבית נפגם אחר מעל"ע (והביא ראיה לס' הרמב"ן) וכ' עוד והמג"א כאן נמשך אחר הש"ע הנ"ל ולמד ממנו גם לענין יי"ש שכל שהוא עומד בדופני הכלי נוטל"ש וכו' עי"ש שנראה שר"ל דלדעת הרמב"ן יי"ש שבדופני הכלי ג"כ נפגם מעל"ע דהא המג"א לא אמר דיי"ש אינו נפגם באב"י אלא משום דמדמה ליה ליין וכיון דביין ס"ל לרמב"ן דנפגם ה"ה לדידיה ביי"ש דנפגם. וממ"ש בישו"י יו"ד סי' קל"ז סק"ב נראה דנקיט בפשיטות דגם יי"ש של תבואה ביין הוא כשאר משקים שהק' דכיון דכלים של יין הצריכה התורה הגעלה משום שתיית הנזיר בהם כמ"ש תוס' פסחים ד' מ"ד ע"ב ד"ה יליף מגיעולי עכו"ם. הא קי"ל דיין פוגם כל מיני משקים ואף לכתחלה מותר ליתן בכלי שנשתמש בו יי"ן שכר או שאר משקים לפי שהם פוגמים את היין והיין פוגם אותם וא"כ הנזיר ודאי לא ישתמש ביין דאסור הוא לו אלא ישתמש בשאר משקה והם פוגמים ומותר לכתחלה. ועי"ש מה שנדחק ליישב ולא כ' דהוצרכו להגעיל כדי שישתמש ביי"ש של תבואה מוכח דס"ל דגם יי"ש של תבואה שוה לשאר משקים בזה דהוי נטל"פ. ואחר כמה שנים נדפס שו"ת בית שלמה וראיתי שם בא"ח סי' ס' שכ' בשם הרב השואל דפשוט בעיניו דיי"ש נטל"ף ביין כמ"ש בשע"ת וכו' וכ' ע"ד וקשה לסמוך ע"ז דהאור חדש ונו"ב דעתם להחמיר וכו' ושם (בב"ש) סי' צ"ו כ' בשם הרב השואל שהמשיג עליו כ' מסברא דנפשיה דיי"ש ברוטב של בשר הוי נטל"פ. והב"ש הוכיחו ע"פ דאיך אפשר להקל בזה מסברא. והביא דברי הנו"ב הנ"ל שנסתפק ביי"ש ביין אם הוא נטל"פ וסיים ע"ז וז"ל והרי לחוש שלנו ודאי יי"ש פגם ביין בריחו וטעמו ומקפידים הרבה שלא ליקח כלי מיי"ש ליתן בתוכו יין עד שמדיחים אותו כמה פעמים עד שלא נשאר כלום מממשו ומריחו ואפי"ה החמירו הגאונים הנו"ב וא"ח כי אין להקל בזה משיקול דעתינו במה שלא נתבאר בש"ס וקדמונים שבודאי נטל"פ ע"כ לעניינינו. הנך רואה דכמה רבנים יעידון יגידון אחר שעמדו על הנסיון שהיי"ש ביין הוא פוגם. אלא דבכל זאת אין לנו לסמוך על זה כל שלא נמצא מפורש כן בש"ס ופוס' ואהכי החמיר הנו"ב וגם אני עני ואביון נמשכתי אחורי ארי הנו"ב הנ"ל וכתבתי דאין לנו פתח היתר בזה דכיון דמספק"ל אין לנו להתיר מספק דהוי חסרון ידיעה

(ט) והנה כבר כתבתי למעלה (בד"ה ומ"ש דמבואר) בשם הרט"ז דהר"ב העיטור ס"ל ג"כ דבמידי דהיתרא בלע כחמץ קודם הפסח לא אמרי' בכוליה משערינן. ונראה שזה ג"כ דעת הסמ"ק שהובא במרן הב"י סי' תמ"ז ופסקו בש"ע ס"ז דבוסר שדכו במדוכת חמץ מותר בפסח משום דבצונן לא פליט ואף אי פליט משהו בעלמא הוא. ואי ס"ל דבכוליה משערינן הא אין לך כלי שמחזיק ששים נגד כולו. ועי"ש בט"ז ס"ק י"ג ופרמ"ג במשבצות. ובס' מאמר מרדכי שם ס"ק י"ד כ' בשם שכנה"ג שהקשה על הסמ"ק דהא לא ידעינן כמה נפיק מיניה ובכוליה משערינן כמבואר בדין שומן מהותך וכ' ואולי ס"ל לסמ"ק דלענין חמץ דהיתרא בלע לא משערינן בכל הכלי אלא במה שפולט ובטל בששים כמ"ש המרדכי בשם הר"י מוויינא ע"כ (ומשמע דס"ל להשכנכ"ג דמאן דאוסר בשומן מהותך ע"כ לא ס"ל דבחמץ לא אמרי' בכוליה משערינן אלא גם בחמץ בעינן כנגד כל הכלי ומסייע להרב המשיג [הנז"ל בד"ה והכי חזינא] שכ' דהרמ"א לא ס"ל לחלק וגם בחמץ בעינן כנגד כולו. אך באמת אין מזה סיוע להשגתו משום דהשכנה"ג לא נחית לס' המחצ"ה הנז"ל אלא משמע ליה דברים כפשטן דבחמץ לא בעינן לשער בכל הכלי אך לפי מה שביאר המחצ"ה לא אמרי' כן אלא בשכר וכיוצא דאין כולו חמץ ולא בעי' ביטול אלא כנגד האיסור. וא"כ בבלוע רק מחמץ ודאי משערינן בכל הכלי וכמ"ש בענ"ד ע"ד הרב המשיג וכמ"ש להלן בשם הרב מאמ"ר) והרב מאמר מרדכי כ' ע"ד שכנה"ג דאין תי' עולה יפה שהרי הסמ"ק עצמו אסר שומן מהותך משום דפעמים שעושין באותה מחבת חמץ בעין כמו מים וקמח ונמצאת המחבת בלועה מחמץ בלא ביטול חוזרת ונותנת טעם בשומן וכו' ואם כדברי השכנה"ג לא הי"ל לאסור שומן שהתיכוהו במחבת דודאי אין האיסור אלא משום דאין ששים נגד הפליטה דאי איכא ס' הא ס"ל לסמ"ק דמותר ואין חוזר ונעור ולכן כ' הוא ליישב קושית השכנה"ג וביאר דבריו ע"ד שביאר המחצ"ה דברי המרדכי והוא דחימוץ המדוכות אינו אלא מחמת החמץ שמערבים עם המורייס כמו שפי' להדיא בסמ"ק ומשו"ה לא בעינן ששים אלא נגד החמץ דלא אמרי' בחמץ חתיכה נע"ן והחמץ הוא משהו ושרי אלו תוד"ק. ועיין בדברי מנחם שם בהגב"י אות י"ז שכ' לתרץ קו' השכנה"ג דא"ץ לבטל אלא הפליטה לחוד דאין הבוסר כולו נעשה איסור דומיא לבצל שחתכו בסכין חולבת ונתנו עם בשר דלא נעשה כל הבצל איסור אלא משערינן נגד הבלוע דוקא עי"ש (ובמחצית השקל סי' תמ"ז סקי"ו נקיט בפשיטות גם בחמץ קודה"פ דבכוליה משערינן עי"ש ואינו פשוט לומר כן כמבואר)

ואנכי חזון הרבתי בס' עיקרי הד"ט בחא"ח סי' י"ז אות כ"ה שכ' בשם שו"ת בית דוד סי' קצ"ט וז"ל מסיק ותני כסברת רש"י ותוס' ור"י והר"ן דלא כהטור בשם אביו בסס"י תנ"ב בדין קדרת חמץ ב"י שבשלו בה בע"פ תבשיל לפסח שדינו ליבטל בס' דלא משערינן בכל הכלי ס' כנגד מה שבתוך הכלי אפי' בחמץ כס' הרא"ש דליתא דלא אמרי' הכי אלא בכלי של איסור או של בשר שנתבשל בו חלב אבל בחמץ משערי' כפי מה שבישל בכלי ע"כ (ויש לי לשאת ולתת בדברים אלו אך כי ס' ב"ד אמצ"א לעיין בדב"ק בגופן שלהן ע"כ משכתי ידי מזה כעת) הנה מובן מדבריו דנקיט בפשיטות דבחמץ לא אמרי' בכוליה משערינן ומחלק בין כלי של בשר וכו' לחמץ. ולפי דבריו אין אנו צריכים להמצאת הגאון מחצ"ה דאין כל השכר חמץ וכו' דאף אם יהי' כולו חומץ אין חשש. וגם מדברי הרט"ז סי' תמ"ז ס"ק י"ט הנז"ל