שדי חמד דברי חכמים קנה

יראה שזה דוחק גדול. אך לפי מ"ש אתי שפיר דבחבית ודאי יש לאסור לפי שיטתו שלא עבר דרך הקנים אלא האיסור דהיי"ש שהוא מהזיעה העובר דרך הקנים אין בו שום כח מהמים רק מהחרצנים ונבלע בהחבית רק האיסור ובעינן ששים וליכא ולפי זה כמו כן בנדו"ד יש לומר דהיי"ש שהונח בהחביות הוא רק חמץ לבד מהתבואה. וכשנבלע בהחבית שנתנוהו בתוכה נאסר החבית כולה מגוף החמץ ובעינן ששים וליכא. דאין שייך לומר בזה סברת המחצ"ה גבי שכר דהרי לפי שיטת הנו"ב מה שיוצא מדרך הקנים שהוא מחמת הזיעה אינו כלל מכח המים כנז"ל

(ז) אמנם מצאתי בשו"ת חת"ס א"ח סי' ק"ך דמתבאר מדבריו דלא שמיע ליה ולא סבירא ליה כהנו"ב הנ"ל אלא גם במה שעובר דרך הקנים דהיינו הזיעה אנו אומרים שאינו מן האיסור בלבד אלא גם ההיתר מצטרף עמו ולא בעינן ששים כנגד כולו אלא כנגד האיסור בלבד והוא שנשאל בהכשר יורות ששרפו בהן יי"ש חמץ כל השנה ורוצים להכשירם ליי"ש של פסח והשיב הנה מטעם שאין בכלי ששים נגדו ונטל"ף ליכא ביי"ש וכן נותן טעם בר נ"ט מחמת חורפיה מ"מ יפה כ' הג' מחצ"ה שהרי אין השכר כולו חמץ מסתיין שהעיד הרא"ש דשכר שעורים שלנו יש בו כזית בכא"פ וחייבים עליו כרת אבל עכ"פ גם מים יש בו ומכ"ש ביי"ש נהי שאנו אוסרים ומחייבים על הזיעה שע"י בישול והוא חמץ ממש עיין תשובת באר יעקב מ"מ אין נעשה רק מחמץ כי יש בו מים וגם מינים אחרים וא"כ נגד חלק החמץ שבו אפילו יהיה מחציתו י"ל הכלי ששים נגדו ומי הגעלה אין נעשים נבלה קודם זמן איסורו ואי משום שמדבקים בצק בסתימת הכובע המתקשה שם בודאי צריך השגחה לנקותו היטב מזה טרם הגעלה ואם אולי ישאר פירור כ"ש בטל בששים והיי"ש מסננין אותו קודם הפסח במסננת של לבד כנהוג ועכ"פ ינהגו כן ביי"ש של פסח ועמג"א תמ"ז סקי"ג ע"כ לעניינינו. הרי דכל חיליה בזה להתיר הוא ע"פ סברת המחצ"ה גבי שכר שאין כולו חמץ ולמד מזה ליי"ש. ואי הוה ס"ל כהנו"ב הרי אין הנדון דומה לראיה דכיון דנאסרו הקנים שביורה מחמת הזיעה שאינה אלא מכח התבואה ולא מן המים כלל צריך ששים כנגד כל הקנים וליכא. אלא ודאי מוכח דס"ל להגאון חת"ס דהזיעה העולה דרך הקנים אינה מהתבואה לבד אלא גם מהמים וכיון שבליעת הקנים היה מאיסור והיתר בצירוף לא בעינן ששים אלא כנגד האיסור ואיכא. ועוד יש לומר דהחת"ס והנו"ב מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דודאי י"ל כסברת הנו"ב דהזיעה אינה עולה מכח המים כלל ולכן בנדונו ששרפו היי"ש מחרצנים ושמרים של נסך וההיתר אינה אלא מים ומהמים אינו עולה שום כח להקנים אהכי נאסרי הקנים מגוף האיסור. אך ביי"ש של תבואה מתבאר מדברי החת"ס שמלבד המים נותנים גם דברים אחרים המותרים כמו שההעתקתי דבריו למעלה וא"כ אף דאין עולה שום זיעה להקנים מכח המים מ"מ עולה היא מחמת הדברים המותרים בצירוף התבואה וכנגד כל הכלי הוא דנקיטי' דאין בכלי ששים אבל בזה אין צריך לשער נגד כל הכלי דהא איכא דברים המותרים ג"כ. וזה נלע"ד יותר נכון (ועיין בשו"ת בית שלמה סוס"י פ"ז ח"ד לקמן אות י"ב) וא"כ לנדון דידן כיון דהיי"ש חמץ שהוא מהזיעה של התבואה אינו לבד מהתבואה כי נותנים גם דברים אחרים כעדות החת"ס ומחצ"ה וכשבלע החבית מהיי"ש בלע איסור והיתר ולא בעינן ששים כנגד כל הכלי אלא כנגד החמץ לבד וזה יש ביין כדי לבטל החמץ שבו. ואף שלא התיר החת"ס אלא מדוחק וכ' בראש דבריו הלואי ישתקע הדבר ולא יעשה כן בישראל ואשרי מי שיכול לעשות חדשים אך לא ישמעו לאסור לגמרי כי ההוצאה מרובה וכמה אנשים פרנסתם בכך לכן על כרחינו להכניס עצמינו בשערי היתר וש"ן ירחק ממנו ע"כ. וגם בסו"ד כ' ובכל זאת אין דעתי נוחה מפני שא"א להוציא ריח פיטום הקשה והחריף של יי"ש המחומץ וטועמים אותו בפסח על כן צויתי שטרם הגעלה לבשל בהיורה והכובע והקנים מי אפר עם אפר הרבה שיהיו חזקים מאד ומפגמים הטעם וכו' אך צריך השגחה גדולה לנקות היורה בתחתיתו ולהסיר משם הקנים ע"י אומן או לכל הפחות להניח עליהם ועל מקום הטלאי גחלים ואחר כל זאת שומר נפשו ירחק משתיית יי"ש בפסח אבל אין לאסור להם אחר תיקונים הללו עכ"ל מ"מ נראה דהיינו דוקא בנדונו דהוא קולא גדולה מחמת חשש הבצק וריח ופיטום היי"ש אלא דהמציא תקנות כדי שלא לאסור לאחרים כנז"ל אף גם שם בא להתיר לכתחלה משא"כ בנדו"ד שהוא דיעבד וליכא חשש בצק ולא ריח היי"ש נראה דמודה דראוי הוא אף לנפש היפה ואין לאסור כלל (הרב המשיג כתב דשו"ת הנו"ב אינו ענין לנדו"ד דכונת הנו"ב כי הזיעה העולה בראשונה מהיורה להקנים היא חזקה מאד הנקרא ספירטיס ואח"כ עולה זיעה אחר זיעה חלושה חלושה מפני שהזיעה היא מעורבת מהבל המים ולכן די לבטל בששים נגד הקנים לבד ולא בעינן שיהיו ששים גם נגד היורה. ואינו ענין לנדו"ד דהא בספירטי"ס אין כאן מים כי אם מעט מעט ולראיה אם יקח מהספירט ונשרוף בכלי לא נשאר בכלי רק מעט לחלוחית וממילא צריך שיהיו ביין ששים נגד כל החבית ואין במה שבכלי ס' נגד הכלי כמבואר שם בנו"ב. וכן מבואר בנו"ב סי' ס"ז דיי"ש נבלע בכל הכלי ואין נפ"מ מזה אי אמרי' קודה"פ חתיכה נע"ן או לא והיודעים במלאכת היי"ש יעידו כי אם יערבו מדה אחת יי"ש בכמה מדות מים אם יתנו אותם לתוך היורה להעלות ע"י בישול דרך הקנים תעלה הזיעה למעלה בהכיסוי רק כמדת היי"ש ותחסר עוד מעט, ובנדו"ד שהיה ספיר"ט בהחבית בודאי לפי זה הוי חמץ גמור ולא תערובת חמץ וכדעת הח"י בסי' תמ"ב הנ"ל וראייתו מחת"ס אינה ראיה לנדו"ד דביורה ששורפין בה היי"ש התבואה מעורבת עם המים וגם מינים אחרים ונגד חלק החמץ שבו אפילו יהיה מחציתו יש במה שבכלי ס' כנגדו ולכן מהני הגעלה ומי הגעלה אין נעשים נבלה קודם זמן איסורו אבל בנדו"ד שהיה ספיר"ט בהחבית הנבלע בכל הכלי י"ל דלא מהני גם הגעלה לדידיה. וכ"ש שלא יודה להכשיר היין ששמו בהחבית בלתי הגעלה עכ"ד נר"ו) ובמח"כ לא מצאתי בכל דבריו כדי השג יד על אשר כתבתי בעניותי ויש לי לפקפק על דבריו אך כי אין רצוני להאריך. וכדי שלא יאמר שהעלמתי דבריו בזה הוצרכתי להעתיקם והמעיין יבחר ויקרב

(ח) וכל זה הוא במונח דיי"ש מיקרי דבר חריף ולא שייך ביה נ"ט לפגם כנראה מדברי הרבנים הנ"ל. ולהמג"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ה עדיף יי"ש מכל דבר חריף עי"ש ובחת"ס שהבאתי לעיל באות ה' האמנם לפי הנראה אין זה מוסכם עיין זכור לאברהם חלק א' קצ"ז ע"א שאחר שכ' דהט"ז סי' תמ"ב ס"ל דיי"ש הוי דבר חריף ושכ"כ הרת"ח סי' י"ז. שוב כתב דהחק"ל יו"ד סי' נ"ב כ' דבמחלוקת הוא שנוי וכו' וכ' שמדברי הרבנים דב"מ וב"י נראה דס"ל דלא הוי דב"ח עי"ש וא"כ למ"ד דלא הוי דבר חריף הדר דינא ואתי מבנייא להקל בנדו"ד דגם טעמא דנטל"פ חזי לאצטרופי להתיר בחביות של י"ש כבחביות של שכר

איברא דהני ס' דב"ר די רשים הרב זכור לאברהם לא שכיחי גבאי לחזות בנועם שיח במאי קא מיירו דהרב זל"א בכל המשך לשונו מרישיה לסיפיה נקיט לישנא "דיי"ש" ואולם דברי הדב"מ ראיתי שהביאה לקמיה קצ"ח ע"א ולא מיירי אלא בשכר ואולי גם הרבנים הנ"ל בהכי מיירו אבל ביי"ש אפשר כ"ע מודו דהוי חריף ונטל"ש וצ"ע בגוף דבריהם

ואכתי איכא למי' דאף אי יי"ש מיקרי דבר חריף אינו פשוט לומר דגם ביין נטל"ש הוא דאנא חזי' להג' נו"ב מת"ן יו"ד סי' ס"ז דהא מילתא רפיא בידיה וכ' דאפשר דהט"ז ומג"א דכ' דיי"ש חריף ונטל"ש לא אמרו אלא במי דבש שהיי"ש נטל"ש במי דבש עצמו וכו' אבל יי"ש ביין אולי גם מצד עצמו פוגם הוא בטבעו אפי' נתערב ביין וסיים דאין בידו להקל בזה דמי יכריע אם נטל"פ וכו' ובמקום הפס"ג יש להתיישב הרי דמאי דהוה פשיטא לן ללמוד מדברי הרבנים הנ"ל דיי"ש נטל"ש בכל דבר הנו"ב ספק עלינו את הדבר הזה דאפשר דביין הוא פוגם

אלא דאין מזה פתח היתר לנדו"ד דסוף סוף כיון דס' הוא שמא נטל"ש נקיטינן להחמיר דס' חסרון ידיעה אינו חשוב ספק לילך בו לקולא באיסורין דרבנן כידוע. וצריך להתיישב בדברי הרבנים שרשמתי בקונטרס הכללים במערכת הסמ"ך אות נ"ב ואין הפנאי מסכים כעת וכבר כתב מפורש בזה בחכמת אדם כלל נ"ד אות יו"ד אם אינו ידוע אם דבר זה פוגם או משביח הוי ספק מחמת חסרון ידיעה ולא הוי ספק (להקל בדרבנן עי"ש) ע"כ עיין מ"ש בקונטרס הכללים במערכת הנו"ן אות ל'

(וכתב הרב המשיג ע"ז וז"ל ומה שראה בנו"ב שנסתפק אם יי"ש ביין פוגם וכו' לענ"ד כבר הורה לנו הניסיון שהעושים יי"ש ויש להם כלים חדשים, או