שדי חמד דברי חכמים קנד

ושבצונן אינו בולע אלא כדי קליפה. והראיה שהביא מדברי הח"י סי' תמ"ב וכ' שתירוץ המחצ"ה אינו עולה לפי חילוק הח"י בין שכר ליי"ש. הנה המחצ"ה כ"כ ליישב דעת המרדכי להצילו מקושית הח"י שהיא קושיא עצומה. ואין המרדכי משועבד לסברת הח"י ורבני האחרונים שהביא שם. ומה גם שיש לומר דאף לדבריהם דיי"ש חשיב ממשו של חמץ ולא תערובת. מ"מ לענין שיהיה חשוב המים שבו כחמץ ממש אף קודם הפסח שהוא זמן היתר וקי"ל דבזמן ההיתר לא אמרי' דנעשה נבלה. אין לנו הכרח משם דשם הוא לאחר זמן איסורו אבל קודם הפסח יש לומר דלענין זה חשיב היתרא בלע אף דחמץ ששמו עליו חשבינן לה איסורא בלע כמ"ש המג"א סי' תמ"ז ס"ק ל"ח דלענין לומר חתיכה נע"ן. חמץ קוה"פ חשיב היתר כנז"ל ואף אם לא נאמר כן כבר כתבתי דהרב המרדכי אינו זקוק לסברת רבנן בתראי הנ"ל ונוכל לתרץ אליביה כמ"ש הרב מחצית השקל. ובאמת כאשר עיינתי שנית הן עתה בדברי החת"ס סי' ק"ך המובא בדברינו להלן תמיה לי על המשי נרו' דמדברי החת"ס מתבאר דס"ל דאף למ"ש הח"י בסי' תמ"ב מ"מ לא חשבינן המים כחמץ לענין זה שיצטרך ששים גם כנגד המים שכ' וז"ל מ"מ יפה כ' הג' מחצ"ה שהרי אין השכר כולו חמץ מסתיין שהעיד הרא"ש דשכר שעורים שלנו יש בו כזית בא"פ וחייבין עליו כרת אבל עכ"פ גם מים יש בו ומכ"ש ביי"ש נהי שאנו אוסרים ומחייבין על הזיעה שע"י בישול והוא חמץ ממש עיין תשו' באר יעקב מ"מ אינו נעשה רק א"א כי יש בו מים וגם מינים אחרים וא"כ נגד חלק החמץ שבו אפילו יהיה מחציתו י"ל הכלי ששים כנגדו עכ"ל הרי כתב מפורש דאף דהיי"ש הוא חמץ גמור וחייבין עליו כרת וציין שו"ת באר יעקב והיא בא"ח סי' תמ"ב והוא ע"ד החק יעקב סי תמ"ב עמ"ש השואל שבחק יעקב וע"ד תשובתו כיעיש"ב מדף ט"ו עד דף ל'. בכל זאת כ' דאין צריך ששים אלא כנגד החמץ וא"כ הדבר תמוה וה איך נחה דעתו לדחות מ"ש אני עני ע"פ דברי הח"י דהרי לפי"ד אין מדברי ח"י הנ"ל סתירה לזה כאמור. ומשמע מדברי החת"ס דלענין שלא להצריך ס' כנגד המים ושאר הדברים עדיף יי"ש משכר. דבשכר יש גוף האיסור. וביי"ש רק הזיעה. אחר כמה שנים נדפס שו"ת בית שלמה. וראיתי שם בסי' פ"ז קרוב לסופו דכתב להדיא דיי"ש חמץ שנעשה ממלאץ עם קטניות לא בעינן ששים כנגד כולו רק בערך המאלץ אף שאין להחשיבו לתערובת חמץ אלא כלו חמץ חשוב כמ"ש רוה"פ בסי' תמ"ב דדבר המחמץ הוי כבעיניה ויש ראיה ברורה וכו' מ"מ זהו לענין גוף היי"ש אבל אם נתערב יי"ש זה ביי"ש של פסח א"ץ לשער כנגד כולו דאין מחמיץ אלא לפי חשבון וכו' עי"ש סוף דף נ"ג והבאתיו לקמן אות י"ב וכ"ש לענין הבלוע בתוכו ועיין במגן האלף סימן תמ"ב סק"ח שכתב ליישב דעת הטור דשכר משונה משאר חמץ דכיון דהשעורים שבתוכו מעמידים אותו ומשנים בו טעם אחר כמו גבינה שהעמידוה בקיבה שאין בגבינה טעם מן הקיבה רק שמשנה הטעם מחלב לגבינה מיקרי כולו חמץ ולא סגי בששים לפי ערך החמץ שבו רק צריך ששים נגד כל השכר עכ"ל וזה לכאורה היפך ממ"ש בסי' תנ"א הנ"ל אך לדברי הבית שלמה אתי שפיר דלגבי תערובת אין צריך לשער כנגד כולו. וממה שכ' בשע"ת סי' תמ"ח אות ח' בשם שו"ת תפארת צבי סי' י"ז דיי"ש שאינו מזוקק ויש בו תערובת מים הוי כמוסיף וכו' משמע דלא חשיב כל היי"ש גוף איסור אלא תערובת חמץ חשיב ליה וצריך לעיין בגוף הס' ואמצ"א (אחר שהשבנו בס"ד ע"ד רב המשיג הנ"ל נחזור לדברינו שבאות ג' ד"ה והכי חזינא וכו')

(ה) גם הגאון נו"ב במ"ת יו"ד סי' נ"ח כ' כסברת הג' מחצ"ה הנ"ל גבי יי"ש עצמו שנשאל ביורה שעושים בתוכה יי"ש מיי"ן ובתוך מעת לעת עשו היהודים מתבואה וכתב דיי"ש הוא דבר חריף מאד כמ"ש המג"א סי' את"ן סק"מ ובסי' תמ"ז. ס"ק כ"ה מבואר שחמור משאר חריף דביי"ש אמרי' דחריפות הראשון משוי לי' לשבח משא"כ בשאר איסורין. ואין ללמוד היתר ממ"ש ביו"ד סי' קל"ז ס"ד וכו' דיש לחלק וכו' וגם ששים ליכא דבכל הכלי משערינן ושוב כ' בשם הרב השואל שיש קצת להקל עפ"י דעת הסוברים דלא אמרי' בשאר איסורין חתיכה נע"ן ותמה ע"ד דמאי נפ"מ בחתיכה נע"ן בזה הלא היי"ש שנתבשל תחלה מן החרצנים ושמרים של יי"ן היו הם עצמם אסורים מחמת עצמם ונאסר היורה מהם ולא ידעינן כמה בלע היורה ובכולה משערינן וליכא. ושוב פי' כונתו דלמ"ד דבשאר איסורין לא אמרי' חתיכה נעשית נבלה א"כ אם בפעם הראשון היה בד"מ החרצנים והזגים בשוה עם מים אז היורה בלעה חצי איסור ובפעם הב' בעינן ס' נגד האיסור ויש בכלי ס' נגד חציו והרמ"א בסי' צ"ב ס"ד פסק דלא אמרי' בשאר איסורין בלח במקום הפ"מ חתיכה נע"ן וכו' וביאר שם דאף דהיה נראה לומר דהיינו דוקא כשאינו דרך בישול אבל דרך בישול גם לח נעשה נבלה מ"מ מדברי הש"ך סק"ג מוכח דאין לחלק וכ"כ הפרי תואר ומסיק להתיר מה"ט מה שכבר נעשה דאין לך הפסד גדול מזה אבל לשרוף עוד אין להתיר דאין בזה הפסד גדול ואמ"ב איסור לכתחלה אלו תוד"ק

וממנו נקח להתיר בכה"ג גם בחמץ קוה"פ לפי מ"ש המחצ"ה דהשכר אין כולו חמץ אלא מעורב בו מים ושאר דברים וא"כ למ"ד דלא אמרי' בשאר איסורין חתיכה נע"ן ודלא אמרי' בלח חתנע"ן יש להתיר ומה גם דקי"ל דלא אמרי' חתיכה נע"ן קודה"פ עיין מג"א תמ"ז סקל"ח ובאשל שם ולכן אף אם היה נדון שלנו ביורה של חמץ ששרפו בתוכו יי"ש לפסח היה אפשר להתיר כ"ש בנדון דידן דלא נאסרו החביות ע"י בישול כי אם ע"י כבישה דאף אי נימא כבוש כמבושל בכלים ובמידי דהיתרא בלע בכל זאת נראה ודאי דאין לנו לאסור היין שהושם בחביות של יי"ש והורק קודה"פ ונתבטל בששים ואף דנראה דאיכא מ"ד דגם בחמץ קוה"פ אמרי' חנע"ן כמו שרשמתי בקונטרס הכללים מערכת החי"ת אות מ"ח מ"מ בהפס"ג סמכינן אדברי הסו' דלא אמרי' חנע"ן בחמץ קוה"פ וכ"ד המגן האלף שם דלא שייך בדבר היתר חנע"ן

(ו) הן אמת דממ"ש שם בנו"ב בסו"ד נראה דאין להתיר בנדו"ד שכ' אמנם ביי"ש יש לדון כי הזיעה העולה מהיורה לתוך הקנים של מעלה בכיסוי של היורה וזהו עצמו היי"ש עיקר העולה הוא מחרצנים ושמרים מהכח שבהם כי המים אין בהם כח וא"כ הקנים נאסרים ושוב כששורפין היי"ש מהתבואה והזיעה הולכת דרך הקנים נאסר מהקנים. ומ"מ מותר לפי שהזיעה עולה תמיד בזה אח"ז ובצירוף כל הזיעה שנוטף לתוך כלי העומד למטה לקבל הזיעה יהיה בין הכל ששים נגד הקנים והכל מותר כדקי"ל בסי' ק"ו דלח שנאסר מחמת מיעוטו ושוב נתרבה עליו חוזר להיתר עי"ש והמובן מדבריו הוא. דבשלמא על החשש שנאסר היי"ש של תבואה מחמת היורה ששרפו בה בתחלה היי"ש מיי"נ יש לומר דכיון דביורה נתנו עם השמרים וחרצנים מים הרבה לא בלעה היורה הכל משמרים וחרצנים לבד אלא גם מים וכי משערינן נגד האיסור לבד יש ששים בהיי"ש תבואה כנגדו. אבל לגבי הקנים ששם אין נותנים שום דבר רק שנאסר מחמת הזיעה העולה מהיורה. ומשמע ליה דהזיעה אינה עולה אלא מהחרצנים ושמרים ולא מהמים כלל. וא"כ נמצא שבליעת הקנים הוא רק מן האיסור ואוסר את היי"ש של תבואה שאין בו לבטל את הקנים ולזה כ' דכיון שהזיעה עולה תמיד בזא"ז מצטרף הכל לבטל הבלוע שבקנים בששים ונמצא לפי זה דהיי"ש עצמו היוצא דרך הקנים שהוא מחמת הזיעה אינו אלא מן האיסור וכשנותנים אותו בחבית בלע החבית רק מן האיסור וצריך ששים כנגד כל החבית ואין לך כלי שמחזיק ששים כנגד כולו ואוסר מה שיותן בו אח"כ שאי אפשר לבטלו בששים. וכך מתבאר ממ"ש בנו"ב שם בסי' ס"ז ביין שהושם בחבית של יי"ש של נסך. שכיון שיי"ש הוא דבר חריף וחזק מאד בודאי נבלע בכל הכלי וכשהושם בו יין צריך שיהיה ששים נגד כל הכלי וכלל בידינו שאין במה שבתוך הכלי ששים כנגד כל הכלי ע"כ וזה לכאורה היפך ממ"ש בסי' נ"ח הנ"ל דכיון דאין היי"ש עשוי רק משמרים וחרצנים אלא מעורב בו מים יש בכלי ששים כנגד האיסור ואף שיש לומר דכיון דכל חיליה בסי' נ"ח להתיר הוא עפ"י מאי דפסק הרמ"א דבמקום הפס"ג יש לסמוך אמ"ד דלא אמרי' בלח חתיכה נע"ן וא"כ בסי' נ"ח דמיירי ביורה ששרפו בה יי"ש ומסתמא כך הוא דרכם שמשפעין במדה גסה ושורפין הרבה יי"ש ואיכא טירחא והוצאה יתירה חשיב ליה הפס"ג ושרי משא"כ בסי' ס"ז דמיירי בחבית אחת לא חשיב הפס"ג ולכן סגר עליהם המדבר בכחא דהיתרא. הרואה