שדי חמד דברי חכמים קנג

לשאר משקין ש"מ דס"ל דהטעם דמשום נטל"פ. הוא העיקר להתיר בפ"ע אף במידי דאיסורא בלע ואהכי הוצרך לחלק בין שאר משקים ליין. ומזה הוליד דבדבר שהוא נוטל"ש אסור כנ"ל בכונתו בדוחק איך שיהיה נראה דעת המג"א הנ"ל דטעמא דנטל"פ הוא עיקר בדין זה. וכן תפסו הרבנים חק יעקב וחיי אדם כלל קכ"ד ובנשמת אדם סי' כ"ח כטעם דנטל"פ ועיין בש"ע הרב מוהרש"ז ס' ס"ג אמנם הרט"ז ס"ק כ"ה תופס עיקר טעמא דהיתרא בלע. ולפי טעם זה אין חילוק בין חביות שכר ליי"ש. וגם בחביות של יי"ש יש להקל בדיעבד. ומ"ש הפרמ"ג במשבצות ס"ק ז"ך ואפשר דיעבד הגעלה בלי מים ואפר אין לאסור מה שנתן לתוכו עי"ש ומשמע דאם נתן לתוך חבית של יי"ש בלא הגעלה אסור. היינו לשיטתיה שכ' בס"ק כ"ה דאין לסמוך אטעם דהיתרא בלע אלא כשיש צדדים אחרים. אף זה חזי לאיצטרופי עי"ש אבל ודאי דמאן דס"ל עיקר האי טעמא דהיתרא בלע לדידיה גם בדבר שנוטל"ש מותר בדיעבד. ושם כ' דאם הוריקו קודם הפסח נסמוך אטעם דהיתרא בלע ומותר אפילו בדבר חריף

(ג) והנה מה שהפוסקים הנ"ל תפסו עיקר הטעם שהוא משום שנוטל"פ ונצמח מזה להחמיר בחבית של יי"ש לפי הנר' הוא מפני שהוק' להם מה שהק' הח"י על הטעם האחר שהרי בשר בחלב היתרא בלע הוא ואפילו הכי בכוליה משערינן אך כבר ביאר בזה במחצית השקל דכיון דאין כל השכר חמץ אלא מעורב בו מים ודברים אחרים אף אי נימא דהחצי הוא חמץ מ"מ יש ששים כנגד חציו ואין לומר דכיון דאין במים כדי לבטל החמץ נעשו נבלה וצריך ששים כנגד המים ג"כ ובכוליה משערינן. דבדבר היתר לא אמרי' נעשה נבלה כמ"ש ביו"ד סי' צ"ד ס"ו וכו' עי"ש ואף דנחלקו הפוס' בחמץ קודם הפסח אי איסורא בלע מקרי או היתרא בלע וכתב מרן בב"י בסי' תנ"א ד"ה כלים דדעת רוב הפוסקים דחמץ כיון ששמו עליו איסורא בלע מיקרי וכ"כ בדין חבית של שכר ע"ד המרדכי במ"ש הטעם דמשום דהיתרא בלע מקרי לא אמרי' בכוליה משערינן עי"ש ובט"ז ס"ק כ"ה כ' דאדרבה אנן קי"ל דהיתרא בלע מיקרי. מ"מ לפי מה שביאר המחצ"ה בטעם המרדכי הנה אין כונתו לומר דחשיב היתרא בלע אלא ר"ל דלעשות המים חמץ לא אמרינן דנעשו שכר דחתיכה נע"ן דכיון דהיתרא הוא לא אמרינן חתיכה נעשית נבלה ועיין במג"א סי' תמ"ז ס"ק ל"ח דאע"ג דלשאר מילי חמץ מיקרי איסור משום דשמו עליו מ"מ לענין חתי' נע"ן חשיב היתר ובהיתר לא אמרי' נע"ן ומעין זה נמצא בדברי הפוסקים שכ' דאע"ג דבחמץ בפסח אמרינן כבוש כמבושל. קוה"פ דהוא זמן היתר אין כבישה בכלים להפליט עיין מה שרשמתי בקונטרס הכללים במערכת הכ"ף אות מ"ו

והכי חזינא להג' מגן האלף בסי' תנ"א סכ"א אף אם הוא היה מתכוין ליישב קושית הג' ח"י ואמר מר דחמץ דהיתרא בלע אין משערין רק לפי ערך והשכר אין כולו חמץ רק כדי אכ"פ ובכה"ג ודאי הוה ששים נגד הפליטה ונדחה מה שתמה בט"ז (נר' דצ"ל בב"י ועיין בט"ז ס"ק כ"ה וק"ל) דלא תליא כלל בהיתרא בלע דלעיל רק דלא נעשה הבלוע נבלה ובהא כ"ע מודו דבשעת היתר לא שייך נעשה נבלה וא"כ נראה דלדידן בודאי בפסח אסור דכל כמה דלא הוה הכשר פולט גם בפסח ואנן קי"ל נטל"פ אסור בפסח אבל אם הוריק החבית קודם הפסח יש להקל אפילו במי דבש דלא הוי לפגם מטעם דהיתרא בלע וכמה פוס' ס"ל דאינו בולע רק כדי קליפה וגם לאחר שיעור כבישה הוי נטל"פ וכמ"ש בסי' תמ"ז סק"ב וא"כ אם הריקו קודם פסח יש להתיר בכל אופן ותימה על הח"י שנמשך אחר דברי המג"א ולעיל סי' תמ"ז ס"ק י"ט משמע דס"ל ע"י כבישה אינו אסור קודם פסח דאחר מעל"ע הוי נטל"פ עכ"ל ודבריו הם כסברת המחצ"ה ומדבריו יש ללמוד ליי"ש דנדו"ד שהרי אף במי דבש שהשכר נטל"ש בו ס"ל דמהני לטעמא דהיתרא בלע אם הורק קודם הפסח וא"כ ה"ה ג"כ ביין שהושם בחבית של יי"ש דאע"ג דטעם היי"ש משביח את היין מותר אם הורק מהחבית קוה"פ דומיא למי דבש בחבית של שכר דאף שמשביחו שרי (הרב המשיג הנ"ל כ' ע"ז וז"ל מ"ש לדעת הט"ז דתופס עיקר טעמא דהיתרא בלע ושכ' המשבצות דאם הורק קודם פסח מהכלי סמכינן אטעמא דהיתרא בלע אפילו בדבר חריף וכ' כ"ת שלדבריהם יש ללמוד לחבית של יי"ש וכו' לענ"ד דעת הט"ז יחידאה היא והמשבצות כתב כן רק לפרש דברי הט"ז והרי מבואר ברמ"א סי' תמ"ז ס"ה בשומן מהותך בכלי חמץ אם לא היו נזהרים בשעת עשייתו מחמץ ושלא התיכו אותו בכלי חמץ שהם בנ"י שאסור מדינא ויעויין בשו"ת פנ"י ח"ב סי' ז' מ"ש לתרץ קושית הרב"י ומבואר שם דאו או קתני וא"כ הרי מבואר שהרמ"א תפס ג"כ הטעם דנטל"פ ויעויין בחק יעקב סי' תמ"ב סק"ד מה שהשיב לחלק בין שכר ליי"ש ואם כן אין ללמוד מזה להקל גם לדעת הט"ז ויעויין עוד בט"ו ס"ק כ"ב ומה שתי' המחצית השקל קושיות הח"י מבב"ח דאין צריך לשער אלא כנגד חציו של כלי וכו' תירוצו אינו עולה לדעת הח"י סי' תע"ב דאין לדמות שכר ליי"ש ועי"ש. ומ"ש כ"ת שסברא זו כתבה ג"כ במגן האלף. הרי הוא צירף שם ג' טעמים א' היתרא בלע ב' דעת הסוברים דבצונן אינו בולע רק כדי קליפה. ג' דגם לאחר שיעור כבישה הוי נטל"פ וזה דוקא במי דבש דטעם השכר פוגם בו ואין ללמוד ממנו לנדו"ד עכ"ד הרב המשיג נרו') והנה מ"ש דהמשבצות כ"כ רק לפרש דברי הט"ז וכו' במח"כ אין זה אמת ושלא כרצוני (להאריך בהעתק דברי ספר המצוי) אעתיק את כל דבריו וז"ל ובדיעבד עיין ט"ז ואנן קי"ל בהיתרא בלע אפ"ה צריך לשער כנגד כולו בתוחב כף חולבת וכדומה עי"ד בב"י בשם הראב"ד ואנן קי"ל צריך בהיתרא כנגד כולו ומ"ש בס"ד אות ח' יעי"ש וכללא היכא דיש הרבה צדדים יש לצרף גם זה דחמץ מקרי היתרא בלע ומשמעות דבריו אפילו לא הוריקו קודם פסח יש להתיר בפסח דנוט"ל רוב מתירים בפסח ובהיתרא בלע אמרי' דיש ששים והוי משהו ונט"ל ומיהו ז"א דמחמירין אף כה"ג ועמ"א מ"ש. ובהוריקו קודם פסח אם חומץ נתנו בו וכדומה נסמוך להתיר היתרא בלע ושהיה ששים ואין לסמוך ע"ז בב"ח וכדומה וכאמור עח"י עכ"ל. ואם בספר המשבצות אשר לפני הרב המשיג נרו' כתוב כאשר כתוב לפני וכנ"ל לא ידעתי מה היה לו להשיג בזה דהרי עין רואה ואזן שומעת מפורש יוצא בדב"ק דמשמעות דברי הרב ט"ז הוא להתיר אף בלא הורק מהכלי קודם פסח ומר ניהו מדנפשיה כתב להכריע דיש לסמוך להקל רק בהורק מהכלי קודם הפסח. ולא כתב זאת לפרש דברי הרט"ז כי' נהפוך הוא דדעת הרט"ז הוא להתיר אפילו בלא הורק קוה"פ וזה פשוט

ומבואר

(ד) ומ"ש דמבואר מדברי הרמ"א דתופס טעמא דנטל"פ לא ידעתי כונתו דאם רצונו לומר דמשם מוכח דכל שאינו לפגם אין מתירים מטעמא דהיתרא בלע הנה לפי מ"ש המחצ"ה לא סמכינן אטעמא דהיתרא בלע אלא בשכר שאין כולו שעורים ויש בו מים ושאר דברים דכשנשאר החמץ הבלוע בכלי (חוץ מן המים) יש ששים בכלי נגדו, אבל בכלי שבלוע רק מחמץ שמטגנים בו או שאופים בו ורובו ככולו הוא חמץ כי המים נשרפים וכלים ע"י האפיה הנה צריך לשער הבלוע בכלי שכולו חמץ וצריך ששים כנגדו ואין הכלי מחזיק ששים כנגד כולו ואסור וזהו דין שומן מהותך בכלי חמץ בן יומו דאסור מדינא לדעת הרמ"א. ועוד דלפי מה שביאר במגן האלף דבליעה שהיא בצונן היא מועטת וזה ודאי אמת ויציב א"כ יש לומר דבהיתוך שומן שהוא ע"י האור שאני ולפי דעת הרב המשיג יקשה על הרט"ז איך יפרש מילתיה דהרמ"א שכ' בסי' תנ"א דין המררכי דבדיעבד מותר שהוא משום דהיתרא בלע דהרי הרמ"א לא ס"ל הכי (לפי דעתו) בההיא דשומן מהותך. ואין לומר דהרט"ז ס"ל דהרמ"א לא פסק דין המרדכי אלא מטעם נטל"ף. ולא מטעם דהיתרא בלע. שהרי בסי' תמ"ז סוף ס"ק י"ט כתב דטעם הרב העיטור שכ' דגיעול היוצא מדופנו של כלי בטל הוא ולא אמרי' בכוליה משערינן הוא משום דס"ל כמ"ש המרדכי דלא אמרי' בכוליה משערינן כיון דהיתרא בלע וסיים ורמ"א פסק כן בסי' תנ"א עכ"ל הרי מבואר דמבין ומייחס בפסק הרמ"א בסי' תנ"א דהוא משום דהיתרא בלע. וחלילה לומר על רבינו ט"ז דנעלם ממנו בסי' תמ"ז ס"ק י"ט דברי הרמ"א באותו פרק באותו מקום בסי' תמ"ז ס"ה אלא ודאי דיש חילוק ביניהם כמדובר. ומ"ש לדחות מה שהבאתי מדברי המגן האלף הנה גם אנכי לא באתי אלא לומר דסברת המחצ"ה היא מוצאת גם במגן האלף ולטעמא דהיתרא בלע יש ללמוד היתר לנדו"ד אבל לא שנסמוך בכל כוחינו ע"ז לבד אלא בצירוף עוד הטעמים המבוארים בדברינו להלן ונדו"ד איכא מיהא תרי מגו תלתא טעמי שבמגן האלף היינו היתרא בלע.