שדי חמד דברי חכמים קנא

מסיק לה בצ"ע ודחה ראיית רש"ל גם הרב מוהרש"א (בן רעק"א) בגליון שלו ביו"ד סי' צ"ד ע"ד הרב ש"ך סק"ל אף הוא היה מתכוין להכריח מסי' תמ"ז ס"ג במג"א סק"ט דלא כחומרא זו, גם מני"ר החת"ס גופיה בחיו"ד סוף סי' צ"ה הכריח מתוס' זבחים צ"ו ריש ע"א ומדברי הר"ן בפרק כ"ש גבי סכינים דבעו כלי ראשון משום דזימנין דמעייל להו בדודי דבשרא וה"ל כעין כפא דליתא לחומרא זו וכתב שקבל ממורו הגאון להקל בדבר גוש לעת הצורך, וכן מתבאר דעת הגר"א בביאורו לסי' ק"ה ס"ק י"ז גם הרב קהל יהודה בדף כ"ו ע"א מסיק דברי רש"ל בקשיא מההיא דהנותן לחמיטה שהקשה הגר"א והרב יד דוד בסי' ק"ה הגהט"ו אות י"ג ציין לעיין בזה בס' שערי דעה בסק"ג, ואין מצוי אצלי לראות דב"ק ושם הביא מ"ש הרב חות דעת בסי' צ"א ס"ח בחידושים דדבר גוש אינו מתקרר מתתאה ואם נפל עליו דבר אף אחר שהושם על מקום צונן אוסר, אבל מ"מ אינו יכול לבלוע מתתאה הצונן אלא כדי קליפה, ודוקא דבר גוש כמו בשר אבל אורז ודוחן שהוא צלול ונשפך אין לו דין דבר גוש אם לא שאינן צלולין. ולפי השערת דעתי העניה רתיחת הסוקאר אין לה דמיון כ"כ לבשר וכיוצא ודמיא לאורז ודוחן הצלולים ואפילו תימא דחשיב דבר גוש ממש מ"מ יש להתיר כשיש צדדים להקל דהיא גופא חומרא והבו דלא לוסיף עלה, וא"כ כיון שבנדון זה איכא כמה צדדים להקל כמ"ש החת"ס (דשמא לא ערבו קמח ושמא נעשה דבש וגם הכלים אינם בני יומן) היה ראוי להתיר לכל אדם ולא להחמיר אם יש אומנים אחרים, ואף שבחת"ס יו"ד שם כתב דבעיקר מחלוקת זו אין נפ"מ כולי האי דאנו נוהגים להחמיר אפילו בכלי ג' כ"ז שהיס"ב אם לא בהפ"מ, ויש עוד סברות להתיר ובכ"ז אם אפשר להכשיר הכלי ולשהות הכ"ח מצריכים הכשר ושיהוי ולפעמים להגעיל הכ"ח ג"פ אחר השיהוי דכל מה שאפשר לעשות בהיתר עושים ואז כשיש הפ"מ ועבדינן כל טצדקי הנ"ל בודאי יש להקל בדבר גוש דכדאי הרמ"א לסמוך עליו וכו' עי"ש, מ"מ בנדון דידן נמי כולהו איתנהו דאיכא הפ"מ, וסברות הנ"ל להקל ושיהוי שכבר עבר מעל"ע והגעלה ג"פ, וא"כ למה לא יאמר הרב להתיר בפשיטות בסתם. ואנכי לא ידעתי, ובאמת עתה עפ"י דברי הרב מי שלבו נוקפו לא יקנה מאומן זה ומסתמא הכל יעשו כן מאחר דשכיחי אומנים אחרים ונמצא הפסיד את האומן הזה, ואין לומר שהאומן שבנדונו היה ערבי ולא חשש להפסד שלו דא"כ לא היה לו לצרף צד דהפס"מ בנדונו כלל סוף דבר לפי דעתי הרב הנ"ל לגודל חסידותו הגדיש את הסאה להחמיר יותר מדאי

והרב בית שלמה הנד"מ בשו"ת א"ח סי' צ"ז האריך מאד בענין זה והביא תשו' החת"ס הנז"ל ותמה עליו למה החמיר כ"כ דאף אם נחוש בהסוקאר שעושים בכל השנה שמערבין קמח הרבה שאין בהסוקאר ששים כנגדו עכ"פ כנגד מה שבלוע בהיורה מן הקמח יש בהסוקאר הזה של פסח (שאין בה שום תערובת כי נעשית ע"י ישראל לשם החג) ששים כנגד אותו מעט הקמח דהא קודם הפסח לא שייך חתיכה נעשית נבלה. (אמר המחבר ואני הדל אוסיף להפליא על חרב חת"ס כי מצאנו לו שנשתמש בסברא זו בחת"ס א"ח סי' ק"ך וז"ל, הנה משום שאין ס' כנגד כל הכלי יפה כתב הג' מחצ"ה סי' תנ"א סק"מ שאין השכר כולו חמץ כי אינו נעשה מחמץ לבד אלא יש בו מים ומינים אחרים א"כ נגד חלק החמץ שבו אפי' יהיה מחציתו י"ל הכלי ששים נגדו ומי הגעלה אין נעשים נבלה קודם זמן איסורו עכ"ל א"כ כמו כן נאמר בהסוקאר דאף אם לא היה ששים בהסוקאר נגד הקמח שבו מ"מ נגד חלק הקמח שנבלע בהיורה מהסוקאר של כל השנה ודאי יש בהסוקאר הזה של פסח ששים נגדו ולמה תאסור פליטתו את הסוקאר של פסח) ועוד כתב דאין לומר דטעם החת"ס משום שכיון שהישראל עומד ומכשיר לפסח אסור לבשל בהיורה בלא הגעלה משום דאין מבטלין איסור לכתחלה דכיון שבשעה שעושין הסוקאר לפסח עדיין הוא של הנכרי אין שייך אין מבטלין איסור לכתחלה דכל הנעשה ביד נכרי הוא דיעבד (בקונטריס הכללים במערכת האל"ף אות ש"ס כתבתי קצת בעיקר דבר זה דמה שנעשה ביד נכרי לא שייך בו משום ביטול איסור לכתחלה וכן לענין זו"ז גורס דאסור לכתחלה וגם ע"ד הרב בית שלמה הללו כתבתי שם בד"ה אחר זמ"ר השגתי וכו' עי"ש), וצדד לומר דטעם החת"ס דנהי דבשעה שיש הרבה סוקאר נימוח בהיורה יש ששים נגד מעט חמץ הנבלע בו מכל השנה, מ"מ הרי שואבין מהיורה מעט מעט בכלי נחושת כדי ליתן בהדפוסים וכשנשאר מהיורה מעט והוא עדיין רותחת כמקדם ואולי אין בה ששים נגד כל הבלוע וכו', ומ"מ יש להקל דאיכא כמה ספקות וכו' והאריך קצת בזה. ושוב כתב דכל הפלפול הזה אינו אלא אם באים לבשל בהיורה שהיא ב"י מבישול הסוקאר של כל השנה דאם אינה ב"י אין צריך לכ"ז דכלי שאב"י מותר בדיעבד, ומה שנעשה ביד נכרי הוי דיעבד ואף שבדברי החת"ס מבואר דמצריך לה הגעלה אף באינה ב"י צ"ל דבעובדא דידיה היה הפאבריק מישראל ואז באינה ב"י אסור לכתחלה אבל אם הפאבריק הוא מנכרי חשיב דיעבד ומותר בלי שום הכשר לבשל בה לפסח ע"י שמירה מעולה לפסח, ואף אם היורה בת יומא מן הדין אינה צריכה הגעלה ולכן היכא דאי אפשר בהגעלה או שיש טרחא יתירה אין להחמיר ועוד באר שם בראש הסימן שאם היה צריך הגעלה מן הדין לא היה מועיל להן הגעלה לפי שבהדפוסין יש בהם ציפוי מבפנים באיזה היתוך או מזכוכית או מחרס דאין מועיל להן הגעלה, ועוד כי ההגעלה אינה כדין שאינה אצל האש ואינה מעלה רתיחה וכו' ואלו תוד"ק שאם רוצים לבשל סוקאר לפסח אחר שעברו מעל"ע מבישול הסוקאר של כל השנה והפאבריק הוא של נכרי יכולים לבשל בה. בלא שום הכשר ואם היא בת יומא או שהפבריק הוא של ישראל מן הדין אין צריך שום הכשר רק אם אפשר בלא טורח הרבה יגעיל היורה והדפוסים עי"ש שצוה להרב השואל שיחקור ע"ז מרב פ' ומרב פ' שהם מכשירים לעשות סוקאר של פסח בפאבריק של האדונים וכו' מה דעתם בזה ושיודיעהו דעתם. ואנחנו לא נדע מה השיבו הרבנים ההם בזה עכ"פ דעת הגאון המחבר היא כאשר כתבתי

ומר בריה דרבנא (החת"ס) בשו"ת כתב סופר בסי' פ"ז האריך ג"כ בנדון זה ויפה כח הבן להקל שאין צריך להגעיל הדפוסים והוא שנשאל הרב על הסוקאר שנעשה בשמירה יפה ליו"ט של פסח והגעלת הכלים בהשגחת הרב אלא שהדפוסים א"א להגעיל כי יושחתו ע"י ההגעלה אבל בכל השנה כן הוא דרכם שמנקים ומדיחים הדפוסים אחר שנוטלים הסוקאר מתוכם ולא נשאר בהם אפילו כחרדל ואופן שמריקים הסוקאר לתוך הדפוסים הוא ששואבים הסוקאר מן היורה ע"י קערות של נחושת ומן הקערות שואבים ע"י כפות של נחושת ומן הכפות אל הדפוסים של נחושת וראה הרב השואל מ"ש הרב חת"ס להתיר ע"י הגעלת הדפוסים ג' פעמים אך א"א להגעילם כי יושחתו ושאל מהרב כת"ס אם יש היתר בלא הגעלה. ובתשובתו כתב דרוב צדדי היתר שהוזכרו בחת"ס לא שייכי בנדו"ד דמ"ש דעכ"פ ספק הוא אם ערבו קמח זה כתב קודם שראה מ"ש בברכ"י שהפועלים טובלים פתם דאחר שראה דבריו החמיר גם בשהיה ואף שהרב חיד"א כתב שלא כל המקומות שוים בזה ויש מקומות שמקפידין ע"ז ואין טובלין פתם וא"כ במקומותינו הוא ספק אם מקפידים ע"ז. אמנם ראה בתשובה מאהבה סי' קכ"ט מעיד בגדלו שבעיניו ראה שעושים כן ובל"ס שראה כן בפראג ומסתמא כן הוא גם במקומינו ואין לעשות סניף להקל משום ספק עד שיתברר דנשתנה הענין מכמות שהיה וממילא גם צד ההיתר עפ"י דעת הרר"י שהדבש מהפך מה שנותנים בתוכו אזדא ליה כמובן ועל הטעם משום שהיורה שעושים בה עתה סוקאר לפסח כבר אינה ב"י ונוטל"ף קודם הפסח מותר קשה לסמוך דאם הפאבריק של ישראל פשיטא דאסור לבשל לכתחלה ככל קדרה שאינה ב"י אטו ב"י ואף אם הפאבריק הוא של נכרי כיון שעושה הנכרי אדעתא דישראל יש לעיין, והביא תשו' הרדב"ז ח"ג סי' תקמ"ז ופלפל בדבריו וסיים דכ"ז כשעושה הנכרי במקרה בשל ישראל וכ"ש בשל עצמו כדי להרויח אבל בנדון שלנו שמלאכתו קבועה בכל שנה לעשות סוקאר לפסח לישראלים לבד ומשגיח עומד עליו ויושב ומשמר אפשר דדמי לאומר לנכרי בשל לי בשלך ואסור ואפי' עושה הנכרי גם לדעתו להרויח בו אסור משום גזרה דאינה ב"י אטו ב"י ומלבד כ"ז אין לנו להקל משום נוטל"פ לחוד, אמנם מאחר דלכל היותר אין בהדפוסים אלא משום עירוי דמבשל רק כדי קליפה וקרוב שיש בכלי ששים נגד קליפת הכלי וכתב הפרמ"ג במ"ז סוס"י צ"ח