שדי חמד דברי חכמים קנ

ולכל העולם נחשב ריעותא שאין סוקאר שע"י תערובת קמח חשוב כהסוקאר שאין בו תערובת בטעמו ובמתיקות שבו. ומה גם שיש לצרף דאם תמצא לומר שערב בו קמח למה נאמר דמסתמא קמח מלותת ערב בו וכיון שיש צד גדול לומר שלא ערב משום דלא מרע אומנותו אף אם נחוש שערב נתלה שערב קמח בלא לתיתה או שאף אם לתתו לא לתתו כ"כ עד שיהא חמץ ודאי (לפי השערת דעתי בבישול עשיית הסוקאר נותנים מים בקפלוטות וכיוצא ומזה עושים הסוקאר וא"כ אף אם אין הקמח מלותת יש בו חמץ אם נחוש לתערובת קמח דהוו מי פירות עם מים אלא דמדהוצרך הרב חת"ס לומר דמסתמא נותנים קמח מלותת משמע דאין נותנים מים בבישול הסוקאר או שנותנים מעט מים פחות מס' וס"ל דבזה ליכא משום מי פירות ומים עיין במה שהבאתי בסי' י"ג אות יו"ד בזה ואשוב להעתיק אמרי קדוש החת"ס) וכתב עוד דאין לומר דמ"מ מרע אומנותו לגבי ישראל שמכשילו שכבר העלה המג"א בסי' כ' דדוקא מה שהוא זיוף לגבי כ"ע לא מרע אומנותו אבל מה שהוא רק לישראל מרע חוץ מעשיית ציצית דלא טרח והנו"ב במ"ת סס"י ע"ב העלה דמעשה לא עביד אבל בדבורו לא מהימן והכא המעשה אינו הורעת אומנות שכן דרכו כל השנה רק דנאמין לו ששינה עתה לצורך ישראל ועשהו בלי קמח זה לא נאמין וגם אין כאן ביטול ששים כדמוכח מדברי הרר"י (שכתב דע"כ הדבש מהפך מה שבתוכו דאל"כ איך נאכלנו כל השנה הרי נותנים בתוכו בשר טרפה) דאי הוה ס' נגד הבשר והקמח לא היה צריך לומר שנתהפך אלא ע"כ מערבין הרבה עד שאין בו ס' ואפי"ה נהפך לדבש וכן מוכח מש"ס ע"ז שמשם הוכיח הרר"י דינו והוא בר"ן מס' ע"ז ברי"פ ד' שמ"ז ריש ע"ב אי משום איערובי מיסרא סרי וכתב שם הר"ן בשם אחרים שדרך הוא לערב בהם דברים אחרים ונימוח בתוכו וחוזרין דבש ליכא למיחש בהכי לפי שהמתערב בו עד שלא נימוח מסריח ומותר כדאמרינן בתמורה ד' ל"א אפרוח ביצת טרפה מותר אימת קא גדיל לכי מסרח ההיא שעתא עפרא בעלמא הוא עכ"ל ועיין לרבינו הפר"ח בתשו' שבס' מים חיים סי' יו"ד מה שתמה על פירוש האחרים מדאמרינן בש"ס גבי שמן ג"כ אי משום איערובי מיסרא סרי ושם לא שייך פירושם ומפורש שם דלפירוש האחרים שהיא שיטת הרר"י גם בדליכא בדבש ששים נגד הטרפה שרי וכמ"ש החת"ס ועיין להרב שו"מ בח"ג סי' קנ"ג שכתב דפירוש האחרים שבהר"ן הנ"ל אין להם התייחסות בדברי הרר"י הנ"ל ובקונטריס הכללים במערכת האל"ף אות שמ"ט רשמתי ספרים רבים הם המדברים בהא דאזלינן בתר השתא בכמה עניינים שונים והוא מפתח גדול למי שרוצה לעמוד בדבר עי"ש שוב כתב דאפי' הצוקאר שנעשה על ידי ישראל לשם פסח כדינו מונח בפאבריק כמה שבועות בתוך הדפוסים כנהוג אם אי אפשר להיות ישראל שומר יוצא ונכנס תמיד ואפשר שיחליפנו הנכרי לטובתו ליתן תחתיו צוקאר המעורב בקמח אז צריך חותם בתוך חותם ואם אי אפשר שיחליפנו וימיר וליכא אלא חששא משום פרורי חמץ שיפלו על הצוקאר מהפועלים העוברים ושבים וחשש גדול הוא שאם יבא פרור חמץ וידבק בו החמץ בפסח לתוך פיו של ישראל בעין או במקום שאין ששים ועוד חמץ במשהו מ"מ סגי בכיסוי או להצניעם בחדר או מחיצה קטנה וכדומה והחכם עיניו בראשו שוב הביא מ"ש בברכ"י סי' תס"ז אות ג' בוויניציא ומצרים העידו שאין בו תערובת קמח כלל אך נודע כי האומנים טובלים פתם ביערת הדבש והוא רותח לכן ירא שמים יזהר למ"ד חוזר וניעור ודבריו צ"ע מה צריך למ"ד חוזר ונעור הרי שמא ובודאי ישארו פרורי לחם בעין כמ"ש לעיל ועיין מ"ש מג"א סי' תמ"ז סקי"ג לכן נ"ל אפילו להשהותו יש לאסור לכתחלה וכן הנהגתי פה למכרו עם החמץ לנכרי ועיין נו"ב תניינא חא"ח סי' ע"א עכ"ד מסקנתו והנה מ"ש מרן חיד"א בברכ"י הנ"ל הוא בשם הרב מוהר"י זיין בתשו' כ' ולא הוסיף ע"ד אמנם בס' מחזיק ברכה שם כתב דחששא זו דהפועלים טובלים פתן אינה אלא בגלילותינו שהם ערביים אבל בשאר הארצות חקר כמה פעמים ושמע מפי המרובין דליתא להאי חששא כלל ומ"מ אשר תאוה נפשו להחמיר בזה וכיוצא בזה אין מזניחין אותו וכו' עי"ש

ונראה ודאי דלדברי הרב חת"ס גם אם אין טובלים פתן יש חשש איסור שהרי בהסוקאר שנעשה ע"י ישראל בשמירה מעולה לפסח שאין בה לא חשש תערובת קמח ולא חשש טבילת פתן אמר רב דאחר גמר עשייתה אם יניחוה בפאבריק כשאין ישראל נכנס ויוצא צריך כיסוי או מחיצה משום חשש גדול מפרורי חמץ שיפלו על הסוקאר מהפועלים העוברים ושבים וכו' א"כ גם בהסוקאר הנעשה בשאר הארצות דידוע דקפדי אמנקיותא ואין טובלים פתן וגם אין מערבים בה קמח מ"מ יש לחוש מפרורי חמץ שיפלו מהפועלים וכו' ואם בהסוקאר שבנדון החת"ם אסר הרב משום חשש זה כ"ש בהסוקאר שבשאר הארצות שכל השנה כולה הפועלים נכנסים ויוצאים עוברים ושבים דרך שם שיש לחוש לזה אלא שחשש זה אחר שכבר נעשית הסוקאר חתיכות גדולות קשות (דהיינו אחר שכבר נתנו בדפוסין שלהן) הוא רחוק המציאות שאף אם יפלו על גבי החתיכות הללו איזה פרורין לא יתדבקו בהסוקאר ומתגלגלין ונופלין והעיני בשר לו עיניו לנוכח יביטו בסוקר שבא לקנות או לאכול אם יש בה דבר דבוק או לא ולא היה לחוש אלא על שעת עשיית הסוקאר בעודה רותחת שהוא נמס במים שאם יטבלו פתן ישאר שם איזה פירורין שאף שגם הם מחמת דקותם ורתיחת היורה ימסו כמו מים ונתבטלו והיו כלא היו מ"מ יש לחוש למ"ד דחמץ שנתבטל קודם הפסח חוזר ונעור ולכן בשאר הארצות דליתא להאי חששא כלל שרי מדינא גם ליר"ש זה נלע"ד כדעת הרבנים מוהרי"ז ומרן חיד"א והכי מסתברא דאין לחוש על הסוקאר אחר גמר עשייתה והיא נעשית חתיכות קשות משום פירורין שיפלו ע"ג ומסתמא כיון דקפדי אמנקיותא לא יאכלו הפועלים בסמוך להיורה כשהיא רותחת ולא יפול בה שום פירור ואם יפלו ימסו כמו מים יתהלכו למו כמש"ל אלא דלפי מ"ש הרב חת"ס שאביא בסמוך) דגם הסוקאר כשהיא נמס כמים חשוב דבר גוש לפי שיטתו שפיר קאמר דאיכא למיחש לפירור בעין

וכתב עוד הרב חת"ס שם דהיורה שמבשלים בה הסוקאר כל השנה אם בא לעשות סוקאר לפסח צריכה הגעלה בהכשר גמור בלי שום קולא אמנם הדפוסים (שמערין לתוכן הסוקאר) שהם חרס והאומן אומר שאי אפשר לקנות חדשים בשום אופן הנה אף שהם כלי שני מ"מ הסוקאר אף שנמס ונשפך מיורה כמים מ"מ רתיחתו כדבר גוש ורותח יותר מפינכא דארוזא דבירושלמי בטוש"ע יו"ד סי' ס"ח שמזה הוציאו הא דדבר גוש לא מועיל כלי שני ואם אפשר למלאותן גומרי הרי טוב ואם אי אפשר גם בזה כיון דעכ"פ ספק הוא אם ערבו קמח ואם ערבו הא איכא ר' יונה דמתיר מפני שנתהפך ונעשה דבש וגם כבר עברו טל הכלים מעל"ע ונוטל"ף קודם פסח קודם שעת איסורו ואיכא הפסד מרובה היה מקום להקל ולסמוך על בעל העיטור שבטוי"ד סי' קכ"א להכשיר כלי חרס הפוגמים מאיסור דרבנן להגעילם ג"פ ברותחים וזה נקיל לחוש להפסד האומן אבל אם אומנים אחרים עושים בהכשר דפוסים חדשים או מלובנים א"פ הקונים יחושו לעצמם ויקנו מאותו סוקאר שהתירו בריוח ולא מזה שלא הותר אלא משום הפסד מרובה עכ"ל מדבריו נראה דמשמע ליה דלא היקל הרב העיטור בקדרה של חרם שאינו ב"י להכשירה ע"י הגעלה ג"פ אלא אם בלועה מאיסור דרבנן ובנדונו ג"כ אף דהחשש הוא משום חמץ דאסור מן התורה מ"מ אחר שיש צדדים הנ"ל חשיב ליה כאיסור דרבנן ונסמוך על סברת הרב העיטור וכו' וכן נראה מדבריו ואנכי לא ידעתי מנ"ל להבין כן בדעת הרב העיטור דמדברי הריב"ה בסימן קכ"א מתבאר דאף בקדרה של חרס שבלעה איסור תורה ס"ל דכשאינה ב"י דהמתבשל בתוכה הוא נוטל"ף ואסור לבשל בה מדרבנן משום גזרה אטו ב"י כיון שעתה אינה אסורה אלא מדרבנן נכשרת בהגעלת ג"פ כדאמרי' בירושלמי פ"ב דתרומות גבי תרומה בזה"ז והרשב"א ס"ל להחמיר באיסורין שיש להם עיקר מן התורה דאין למדין מתרומה ויש סוברים דגם לשאר איסורין דרבנן אין למדין ועיין מה שהבאתי בדין זה באריכות בקונטריס זה במערכת הה' אות י"ט וצ"ל דאין לשונו מדוקדק וכונתו לומר דבעהע"י מתיר להכשיר כ"ח בג"פ כיון שהיא עתה מדרבנן לפי שאינה ב"י

ומה שכתב משום חומרא דדבר גוש דלא מהני ביה כלי שני הנה חומרא זו אין הכל מודים בה והרב הפלתי בסי' ק"ה סק"ו