שדי חמד דברי חכמים קמט

זה וכתב בשם ביאורי הגר"א ומקור חיים סי' תס"ז סק"ג שכתבו דטעם הרמ"א הוא משום דס"ל כהרמב"ם דחמץ חשיב דבר שיש לו מתירין דלא מהני ס"ס וכתב לפקפק ע"ז דהא קי"ל בסי' תמ"ז ס"ב דחמץ בערב פסח בטל בששים ושוב יישב סברתם דטעם הרמ"א הוא משום דבר שיש לו מתירין והעלה מתוך זה דכשהס"ס הוא בדין ולא בגוף ומעשה לא החמיר הרמ"א והוא עפ"י מ"ש בשאג"א סי' צ' ופר"ח סי' תצ"ז סק"ג ושו"ת רע"ק איגר סי' ס"ה דבספיקא דדינא אף בדבר שיל"מ אזלינן לקולא והיה מקום להתיר אף בחד ספקא בדרבנן לולא חומרא דחמץ אבל אם יש ס"ס בדינא בודאי יש לסמוך להתיר אף באכילה ולאו דוקא כששני הספקות הם בדין אלא הה"ד אם ספק אחד בגופו וספק אחד בדין אתדו"ק והביא שם מ"ש הרב ט"ז בסי' תס"ז ס"ק ח' שהעיר אמאי מהני שם ס"ס ומני"ר כתב ליישב דשאני התם דחד ספק הוי ספקא דדינא ומהני ס"ס בזה אף בדבר שיש לו מתירין עי"ש ועם כי לא זכר שר דשיטת הרב ט"ז בסי' תצ"ז סק"ט דגם בס"ס דדינא לא מהני בדשיל"מ ולשיטה זו אזיל בסי' תס"ז הנ"ל מ"מ להלכה יפה אמר חנן ליישב הערת הרב ט"ז עפ"י כלל זה שהוא מוסכם מכל הפוסקים ויש לו סעד גדול ממ"ש הרא"ש בפ"ה דמס' ביצה סי' י"ד בשם בעל ה"ג כמו שהבאתי בקונטרס הכללים במערכת הדל"ת אות ל"ט ועיין עוד שם בסי' י"ז שכתב להתיר בס"ס באכילה בפסח בדבר שיש לו חזקת היתר עפ"י מ"ש הנו"ב דבדבר שיש לו חזקת היתר מהני ס"ס אף בדבר שיש לו מתירין וכן בדבר שיש בו צורך מתירין ע"י ס"ס אף בדבר שיל"מ כמ"ש הרמ"א סי' ק"ו ס"ח ולכן בנדונו שהיתה השאלה על כל המחוז זה מיקרי לצורך ומותר ע"י ס"ס ושוב צדד עוד בכ"ז דאפשר דלא מהני חזקת היתר עפ"י מ"ש הפרמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה שכתב לדון עפ"י מ"ש בחולין דף קל"ד דלא מהני חזקה במקום שיש חשש עון מיתה כמו שפירש"י שם גבי חלה וכו' עי"ש דב"ק ובקונטרס הכללים כתבתי קצת בזה במערכת החי"ת אות י"ט: סימן צט (מקונטרס אסיפת דינים מערכת חמין ומצה סי' ג' אות ט"ז)

צט חמץ בפסח דאסור במשהו כתב הרב שערי תשובה סי' תס"ז אות ל' שצדד במ"א לומר דדוקא בחמץ של ישראל שיש לו בעלים הוא דגזרו איסור משהו ולא בחמץ של נכרי ובחמץ של הפקר עי"ש והרב פרמ"ג סי' תמ"ח בא"א אות א' כתב הביא נכרי בפסח דבר שיש בו משהו אסור לקבלו ולא בטל ביד נכרי ע"כ נראה דפשיטא ליה דגם בחמץ של נכרי אמרו חכמים דאסור במשהו אחר זמ"ר בא לידי שו"ת תורת חסד א"ח לאחד מגאוני דורינו יצ"ו וראיתי בסי' כ"א אות ב' ד' ג"ן ע"ד שכ' שדברי השע"ת לא נתחוורו כלל ומסתימת דברי הפוס' נראה דאף חמץ של נכרי במשהו ולפ"ד הר"ן בפכ"ש דחמב"פ לא הוי דשיל"מ משום דגם אחר הפסח לא שרי אלא על ידי תערובת אבל בעיניה אסור אם כן חמץ ש"ן דאחה"פ שרי בעיניה הרי הוא דשיל"מ. וכ"כ הרמב"ן במלחמות בהדיא דחמץ ש"ן הוי דשיל"מ וגם ממ"ש הריב"ש סס"י ת' בשם הלכות הריצ"ג מבואר דאין חילוק בין ישראל לשל נכרי וכ"מ ג"כ מדברי הרקח שבט"ז סי' תס"ז ס"ק י"ז ורק לדברי המרדכי דטעם דחמץ לא הוי ישל"מ משום שחוזר לאיסורו לשנה הבאה י"ל כן גם בחמץ ש"ן ומ"מ במ"ש השע"ת דחמץ בעין ש"ן אוסר במשהו אבל הבלוע מחמץ שאין בו בנ"ט לא נאסר במשהו בהיותו ביד נכרי דלא שייך אז גזרת חז"ל על משהו אפשר לצדד בזה ואף אי לא נימא כהשע"ת אלא אפי' הבלוע ביד נכרי מחמת משהו נמי נאסר מ"מ יש לחלק בזה בין איסור אכילה לאיסור הנאה דכיון דפלוגתא היא בירושלמי פ"ב ה"ב אי חמץ של נכרי בפסח אסור בהנאה אף דקי"ל כמ"ד דאסור מ"מ לענין חומרא דמשהו י"ל דכ"ע מודו דעכ"פ אינו אוסר בהנאה בחמץ של נכרי עכ"ד ולא ראה דברי הפרמ"ג הנ"ל דמבואר דס"ל דגם בהנאה איתיה לחומרא דמשהו בחמץ של נכרי וכן משמע מסתמיות דברי הפוס' כמ"ש מני"ר גופיה לעיקר דברי השע"ת

שו"ר שיש לתמוה על כל הרבנים הנ"ל שנעלם מהם דברי הרשב"א שהביא מרן הב"י בסי' ת"מ ד"ה כתב הרשב"א וכו' אבל בודאי אסור להעלותו עמו על השלחן דקרוב לבא לידי פשיעה כיון שמכירים זה את זה דכמו שאין הישראל מקפיד על הנכרי שיאכל משלו וכו' ואפילו בהפסק מפה אסור דכיון דחמץ במשהו רחוק הוא שלא יתערב פירור אחד משלו בשל ישראל וסחור סחור לכרמא לא תקרב עכ"ל ופסק כן מרן בש"ע שם ס"ג והרב הלבוש והרב מוהרש"ז בש"ע שלו כתבו טעם דין זה כמ"ש הרשב"א דכיון דחמץ במשהו רחוק שלא יתערב פירור וכו' הרי מפורש בדברי הרשב"א דחומרת משהו היא גם בחמץ של נכרי והוא פלא על כל הרבנים הנ"ל שלא זכרו דברי הרשב"א והרב הלבוש הנ"ל ומצאתי לידי"ן הגאון מוהרמנ"י יצ"ו שכ' בספרו מנחת משה בקונטריס חקת הפסח דין י"ב בשם שו"ת דברי חיים ח"ב סי' ל"ו ומה שרצה אחד לומר דהוי חמצו של נכרי ישתקע הדבר דכי חמצו אינו אוסר בנו"ט וגם עיקר הטעם משום כרת ולא בדיל וגם זה מקרי לא בדיל וראיה מדברי הרשב"א גבי להזהר מלהעלות חמץ של נכרי על השלחן שחמץ במשהו עכ"ד הנה אף שפתח ואמר כמתמיה דאטו חמץ ש"ן אינו אסור בנו"ט דמשמע דבמשהו מיהא אינו אוסר הנה בסוף דבריו כתב מפורש דגם במשהו אוסר וכמ"ש בשם הרשב"א ואם הרבנים הנ"ל היו רואים דברי הרשב"א לא היו מהנדונים עוד בדבר הזה ומעתה קם דינא דחומרת משהו היא גם בשל נכרי וכן מתבאר ממ"ש בשו"ת זכרון יעקב שהבאתי בסי' ד' סוף אות ט"ו עי"ש: סימן ק (מקונטרס אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סי' ג' אות י"ט)

קו"ף בענין אכילת הסוקאר בפסח שיש חשש תערובת קמח מלותת או מחמת שהפועלים טובלים פתן ביערת הדבש כבר האריכו רבנן קדישי דישרן סמיכין סביב שלחן הטהור ע"ד הרמ"א בסי' תס"ז ס"ח כאשר ישר יחזה המעיין בדב"ק הלא בספרתם ואחרון חביב רב מופלא בדורנו בע"ס דברי מנחם יצ"ו האריך הרחיב אסף איש טהור כל הדעות והסברות שנאמרו בענין ואם אביא אחריו דברי חכמים כדרבונות במקום שבעלי תשובה עומדים הן צדיקים גמורים אשר לא היו למראה עיניו ולזכות את הרבים אעתיק תוד"ק הן בענין אכילתה והן בענין הכשר המכונות שנעשית בהן. הנה הרב חת"ס בסי' קל"ה כתב דאין מקום להתיר עפ"י סברת הרר"י שבתשו' הרא"ש כלל כ"ד ומייתי לה מרן הב"י בסי' תס"ז דטבע הדבש שמהפך כל מה שנותנים בתוכו ונעשה דבש ואזלינן בתר השתא דכבר העלה המג"א בסי' רס"ז סק"ג כהחולקים אהרר"י דלא אזלינן בתר השתא וכן בשיורי כנה"ג כתב שאין לסמוך על היתר זה (והוסיף במוסגר לומר דקרוב לומר דצוקר אין בטבעו להפך וגם הרר"י מודה) וגם נתברר לו (לשכנה"ג) שמערבים קמח והודו האומנים ולא בושו יעי"ש בחי' בס"ק ט"ז ואין לסמוך בזה על חזקה אומן לא מרעי נפשיה כיון שהקמח לא מרע נפשיה שהרי אינו מריע אומנותו בזה לומר אומן לא מרע נפשיה שהרי אינו מריע אומנותו בזה כיון שהקמח שנותנים בבישול הצוקאר מתהפך ונעשה צוקאר א"כ יוכל לעשות כן לעין השמש ואומנתו בכך ומסתמא מערב קמח מלותת אמר המחב"ר לענ"ד יש לפקפק בדב"ק דהא ודאי הא דאומן לא מרע נפשיה לא מהני אלא בשאין ידוע לנו שמזייף וכן אם באנו לדון בזה משום אומן לא מרע היינו ודאי דאין אתנו יודע אם מערב קמח ופשוט דסוקאר שיש בו קמח אינו שוה לסוקאר שאין בו תערובת קמח דמלבד דלאו כ"ע ידעי סברת רבינו יונה דהדבש מהפך וכו' ועוד אף אם מהפך הקמח לדבש מ"מ מסתברא דלא ישוה לו לגמרי ובפרט לפי מ"ש הרב דקרוב לומר דיש לחלק בין דבש למי הסוקאר והכי מסתברא דאין בכח מי הסוקאר להפך מה שנותנים בתוכה כמו בדבש וא"כ ממה שלא נתפרסם שמערבים קמח בהסוקאר מוכרח לומר שאנו חוששים שעושים כן דרך זיוף והיה במחשך מעשיהם וכיון דאומן הוא הדר דינא לסמוך דאומן לא מרע אומנותיה כי זה באמת ריעותא הוא לא לפסח ולישראל לבד כי גם בכל השנה