שדי חמד דברי חכמים קמח

בסתם קנקנים שאב"י אף של ישראל במקום צורך גדול עפ"י מ"ש במג"א סי' ת"ן סקי"ב בשם המעגלי צדק שכלים שאין דרך לבשל בהם חמץ רק לפעמים בלעו חמץ אם בשל בהם בתוך הפסח מותר להשהותן לאחר הפסח וקנקנים ששופכין בהם חלב אין דרך לבשל בהם חמץ רק לפעמים יש בהם בליעה מחמץ ועיקר תשמישן ע"י משהו וגם רק ע"י כבישה ובסי' תנ"א מבואר דעת מרן בש"ע דהולכין בכלי אחר רוב תשמישו ועי"ש בחק יעקב דאף להרמ"א היינו רק לכתחלה וגם ע"י כבישה בכלי כמה פוסקים סוברים דאינו בולע רק כ"ק ועיין ט"ז יו"ד סי' ק"ה ועיין מ"ז סי' תס"ז סקי"א אם בכל תרי דרבנן לא גזרו בשהיה ועיין בא"א סי' ת"נ ס"ק י"ב דבתוחב כף אב"י מחמץ ויש ס' משהו ונטל"פ בהפ"מ מותר למכרו לנכרי דכללא הוא כל שמותר למכרו מותר לשהותו עיין חק יעקב תס"ז ס"ק י"ח נמצא דאיכא כמה צדדים להתיר דעת הסוברים דנותן טעם לפגם מותר בפסח ורוב תשמישן במשהו ובליעתן רק ע"י כבישה וכן פליטתן וע"כ יש לצדד גם לכתחלה בצורך גדול לשפוך החלב לתוכן ולהשהות עד לאחר הפסח ואף בבליעה מרובה היה מקום לצדד היתר בשהיה וכו' אך עכ"פ בנ"ד שבלועים רק משהו ודאי יש להתיר מכל הצדדים שכתבתי אף לכתחלה וכ"ש בדיעבד עכ"ל: סימן צח (מקונטרס אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סי' ב' אות א')

צח חמץ שיש בו ס"ס אי שרי באכילה בפסח עיין להרמ"א בסי' תס"ז ס"ב שכ' בשם האגור דאין להתיר באכילה בפסח מכח ס"ס ולפי מה שפי' דבריו רבנן בתראי הוא דלא אמר כן אלא דרך חומרא היכא דאפשר בלא הפ"מ וליכא שעה"ד ומניעת שיו"ט עיין להרבנים ט"ז וח"י ונתיב חיים שם והעלו כן לדינא דהיכא דאינו שעת הדחק ואין הפסד בשהיה ישהנו לאחר הפסח ולא נתיר לאוכלו בפסח ועיין ש"ע הרב מוהרש"ז בסי' תנ"ג סי"ב ותס"ו סי"ד ותס"ז ס"ח וי"ח סי' תס"ו ס"ק י"ג. והרב ב"ח בסי' תס"ז ס"ג מסיק ג"כ להחמיר כפסק הרמ"א אלא דלפי מה שפי' בכונת האגור הוא דדוקא משום שיש להסתפק שמא כל הכרי חמץ הוא דלא שרי' בס"ס לאוכלו בפסח אבל במידי דתערובת דעכ"פ איכא ביה שאינו חמץ מודה האגור דשרי בס"ס עי"ש בד"ק. ועיין להרב יד המלך פ"ד מהלכות חו"מ הי"ב ד"ה מעשה וכו' שכ' וז"ל ואף שהרב המפה כתב דבס"ס לא שרי אלא להשהותו היינו באותו נדון דאפשר שנפלו מים בכל הכרי והוי הס"ס בדאורייתא אבל בנדו"ד וכו' דנתבטלו ברובא וכו' דליכא אלא איסורא דרבנן וכו' ע"כ וא"כ בתערובת דליכא חשש איסור תורה כגון דאיכא רובא או ששים כל חד כדיניה שרינן בס"ס לאוכלו בפסח כיון דליכא אלא חשש איסור דרבנן ומשמע ודאי דאף בלי שום דוחק והפסד מותר לדעתו ז"ל. והרב פר"ח בסי' תס"ז חולק בפשיטות על פסק הרמ"א הנ"ל ומשמע דלא חש לסברא הנ"ל אפי' שלא בשעת הדחק וליכא הפסד. גם הרב שלחן גבוה שם סק"ז כתב דדעת מרן להתיר בס"ס לאכילה וכן עיקר וכ"פ הפר"ח עי"ש (אלא דלכתחלה יש ליזהר היכא דאפשר) וע"ע שם סי' תנ"ג סקי"א שכ' להתיר המצות לכתחילה לאוכלם בפסח מכח ס"ס. ועיין להרב יד אהרן במ"ב סי' תמ"ז. הגב"י אות כ"ד בשם הרבנים ב"ד וד"מ שכ' להתיר ע"י ס"ס דפלוגתא עי"ש. גם הרב נחפה בכסף בח"ב דף ז' כ' להתיר בכמה עובדי ע"י ס"ס. וכן הרב חכמה ומוסר בדף קס"ט אות נ"ז ונ"ט עי"ש. גם מרן אחרון חבי"ף בס' נשמת כל חי סי' ט"ז כ' להתיר בנדונו ע"י ס"ס וכ' כן גם בשם הרבנים ב"ד וד"מ שהתירו בס"ס. ובדף כ"א ע"ב ד"ה ובר וכו' נרגש מסברת הרמ"א הנ"ל דאין להתיר לאכול בפסח ע"י ס"ס וכ' כבר תמהו עליו ט"ז ופר"ח וכן הסכים ח"י להתיר בס"ס וכן התירו הב"ד והד"מ וכו' עי"ש. גם בשו"ת לב חיים ח"ב סי' ע"ט וסי' פ' כ' להתיר בשופי ע"י ס"ס עי"ש. גם הרב משנת רבי אליעזר בח"ב בשו"ת א"ח סי' ט"ו התיר בנדונו ע"י ס"ס עי"ש והרב בית אהרן דף י"ג אות ה' ואות ז' העתיק דברי הרב נחב"כ הנז"ל ולא ערער עליו נראה דכן פשטה ההוראה להקל ע"י ס"ס ובדף כ"א ע"א אות ד' כ"כ בשם הרב לב מבין עי"ש ובשו"ת לב חיים ח"ב סי' קל"ח כ' בשם הרב חקת הפסח סי' תס"ז סק"ד דהעלה דבס"ס מותר אפי' לכתחלה והוא ז"ל כתב דאם יש שהות לעשות מצה לא יסמוך ע"ז לכתחלה ואם אין שהות יש לסמוך לאוכלן והביא בשם הרבנים מוהרי"ם וחק"ל ז"ל דהתירו ע"י ס"ס בשעת הדחק שהיה סמוך לפסח עי"ש. והנה אמת דראוי לכל יר"ש לחוש ולהחמיר לכתחלה בכל מאי דאפשר. אך להורות לאחרים נלע"ד דיש להורות להקל בדבר שיש הפסד כמו במצות דהדבר ידוע דהא לחמא עניא איתייקורי הוא דמתייקרו ביוקר עומד לנו. בכפלי כפלים מלחם חמץ ולכן המורה בענין זה וכיוצא לזה לא אדון הוא בדבר זה להחמיר על אחרים בדבר שיש להם על מה שיסמוכו רבנן קדישי הנ"ל בכחא דהתירא. וע"ע בלב חיים הנ"ל סי' פ"ה דאחר שכתב להתיר ע"י ס"ס סיים דיש להחמיר לכתחלה כיון דאפשר לאכול אותן המצות קודם הפסח או שיחליף עם אחרים שיאכלום בע"פ (ויש לפקפק במש"ש וגם לא מהני יישון יב"ח כמ"ש בפוסקים עי"ש ואינו מובן יישון מאן דכר שמיה בנדונו כמו שיראה הרואה) עי"ש ועיין להגאון נו"ב בח"א סי' כ"ה סוד"ה נשאלתי וכו' שכ' דמ"ש הרמ"א. דלענין אכילה בפסח אינו מועיל ס"ס היינו לאכול אותו דבר דהוי ס"ס באיסור תורה אבל לענין תערובת משום דהוי ס"ס בדרבנן מועיל אפי' לאכול עי"ש ועיין להרשב"ץ ח"ג סי' קי"ז ה"ד ביקהיל שלמה בפסק המאקינה דף ג' ע"ב שהתיר בנדונו מכח ס"ס. ומ"ש ע"ז הוא נר"ו דאין סברא זו מוסכמת להתיר לאכול בפסח ע"י ס"ס והביא דברי הרמ"א הנ"ל וסיים דאין להקל לכתחלה עי"ש. הנה כבר יתבאר מכל האמור דכל דליכא חשש איסור תורה עבדינן עובדא להתיר ע"י ס"ס מפני הדחק ובנדונו ג"כ מה שהתירו רבני הדור היה מפני הדחק והלחץ. ובנדונו רחוק מאד חשש איסור תורה. וליכא אלא חשש משהו. ומ"ש שם בד' ב' ע"ב ד"ה האמנם וכו' דספק דאורייתא לחומרא וכו' אין דבריו נראין דפשיטא ודאי דאין בנדונו חשש איסור תורה כמו שיראה הרואה וע"ע זכרנו לחיים בח"א וח"ב במע' זו שכ' להתיר עפ"י ס"ס בכמה עובדי

והן עתה נדפס מחדש ס' ימי שלמה להרב יקהיל שלמה. וראיתי בדף כ"ז ע"ג שכ' בפשיטות להתיר ע"י ס"ס ומסתמא ודאי כונתו להתיר לאוכלם בפסח עצמו (דאל"כ הי"ל לפרש דדוקא בע"פ הוא דשרי' ועי"ש לידי"ן רא"ג הרב המגיה נר"ו) ולא העלה על שפתיו סברת האומרים דאין להתיר באכילה ע"י ס"ס נראה דחזר בו ממ"ש בפסק המאקיג"ה ודבריו אחרונים עיקר. ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ב' ח"ג סי' פ"ד על מה שתמה הט"ז סי' תס"ז סק"ד אמאי לא מהני ס"ס לענין איסור משהו די"ל כיון דצריך שימור מהת"ו משעת קצירה או משעת לישה שלא יחמיץ ל"מ ס"ס דומיא למ"ש האס"ז לב"מ דף ז' דכל דבעי ודאי אף רוב לא מהני וכו' עי"ש ובלי ספק שדעת רבנן קדישי הנ"ל בזה עיקר לדינא והוא חשב לדחות דברי הרבינו הרקח שהובא בהרא"ש ובטור סי' תס"ו בדין צואת תרגולים שהוכיח מהש"ס דרק משום הקריבהו לפחתיך אסור למנחות ולא משום חמץ ודחה זה דלמנחות כשר משום ס"ס אבל לפסח לא מהני ס"ס וכו' ומי ישמע לסברת רב אחרון נגד סברת הראשונים אשר לבם פתוח כפתחו של אולם ואדרבה עפ"י מידותיו יש לנו להכריח דגם בחמץ בפסח מהני ס"ס מדיליף למצה ממנחות. אלא שאינו מוכרח די"ל דלאו משום ס"ס שרינן במנחות אלא כמ"ש במגן האלף סי' תס"ו סק"ז דמסתמא במעיים ודאי נתרככו טובא שיהיה קרוב לביקוע ואפי"ה אינם חמץ עי"ש ובשאר מפרשים. ובעיקרא דמילתין עיין בס' ישועות יעקב סי' תס"ז ס"ק ב' וסק"ג באיזה ענין סמכינן אס"ס לגבי אכילה. ובשו"ת רמ"ץ רס"י ל"ז כ' דאע"ג דמעיקר הדין מותרים גם באכילה מכח ס"ס מ"מ כיון דאפשר להשהותן ואין להן הפסד מחמירינן למיעבד בהיתר וסמך לדבר כמו בדשיל"מ דלא סמכינן על ס"ס עכ"ל. וגם בישועות הנ"ל כתב הטעם להחמיר באכילה משום דהוי דשיל"מ ועי"ש בסק"ג ויש לדון לפי"ז בעניינים דלא אמרי' בהו חומרת ישל"מ כגון במין שאינו מינו למאן דס"ל דבטיל וכיוצא עיין ביו"ד סי' ק"ב ושקו"ט בישוע"י אי קי"ל כמ"ד דחמץ חשיב דשיל"מ ועיין מה שרשמתי בקונט' הכללים במערכת הדלי"ת אות ע"ז בזה. ונדפס עתה שו"ת עין יצחק להגאון מוהרי"ץ אלחנן יצ"ו וראיתי שם בסי' ט"ז ענף ב' שעמד בענין