שדי חמד דברי חכמים קמה

הן בדעת רבינו הרמב"ם דסובר דמריקה לאו היינו הגעלה והוסיף מני"ר שכן היא דעת הגאונים בפירוש מריקה, והן במה שכתבתי בישוב דברי הרמב"ם עפ"י הנחה זו והוא שבפ' מטות בשאילתא קל"ז ס"ק י"ט (בד"ה והנה נחלקו) כתב וז"ל והנה נחלקו גאוני קדמאי בהכשר כלי אבנים בה"ג כתב ובורמי דגללי וכו' ומפליט לה ככלי מתכות ואע"ג דמתברא ומצבתא לא דמיא כלל לכלי חרש אלא לכלי מתכות וכן כתב הרי"ף בפ' כ"ש דמאני דבורמי דגללי טעון הגעלה ככלי מתכות וכ"כ הרמב"ם הלכות חמץ פ"ה דין כ"ג ובשם רב האיי גאון כ' דכלי אבנים לא מהני להו הגעלה כלל והרי הם בכלל כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם וכ"כ המכריע סי' ס"ב בשם רב שר שלום גאון ור"י בן מלכי צדק אבל יש עכ"ז קושיא חמורה מתוספתא דזבחים כלי אבנים אינו טעון מו"ש אלא מדיחן. והמכריע חילק בין אבני שיש שדרך העולם לעשות מהן כלים ומלאכתן נאה ודקה שהם חשובים ומקבלים טומאה בין שאר אבנים שאין דרך העולם לעשות מהן כלים וזה החילוק לא נמצא בשום פוסק זולתו וגם לא מסתבר לחלק לענין בליעה בהכי כמו לענין טומאה והמרדכי פ' כ"ש סי' תקפ"ה כ' דההוא מדיחן שבתוספתא היינו מגעילן וכבר כ' הגר"א או"ח בסי' תנ"א ס"ק ל"ג שהוא דוחק וגם לא אתי אלא למ"ד מו"ש בצונן ובאמת כ' בשלטי הגבורים שם בשם הר"י מסיפונט דכלי אבנים אינו טעון אלא שטיפה וכ"כ המכריע שם בשם רש"י בס' הפרדס ה' פסח. וכ"ה בפיוט דשה"ג ובורמי דגללא שריין בהדחה אבל עלינו ליישב דעת הגאונים ז"ל שמפיהם אנו חיים וגם כי הרמב"ם ז"ל הביא בה' מעה"ק תוספתא זו כצורתה ומכ"מ ס"ל דבעי' הגעלה כמש"כ אלא האמת יורה דרך הראשונים ז"ל דס"ל דקדשים לא בעי הגעלה לפלוט הבלוע בם אלא להסיר הנדבק בדופני הכלי כשיטת הרמב"ם ז"ל וזה מיקרי בלוע בגמרא משו"ה כלי אבנים דשיע לא בעי מריקה כ"כ להסיר הנדבק בדופניו וסגי בהדחה בעלמא. זולת כל"ח ובחטאת שפירשה תורה דדומה לשאר איסורין דבעינן פליטה ומשו"ה ישבר משום שאינו יוצא מדי דופיו לעולם אבל בשאר קדשים או כלי אבנים אפי' בחטאת סגי בהדחה משא"כ בשאר איסורין דבעינן להוציא הבלוע בדופן ממש אפי' שיעי בליעי שפיר. מש"ה אפשר דדמיין לכלי מתכות או לכלי חרס וכל דברי הראשונים קימים ונהירים עכ"ל הטהור ותאזרני שמחה כמוצא שלל רב שכיונתי לדעת עליון יצ"ו ומעתה סמוך לבי לא אירא להחליט שכן היא באמת שיטת הרמב"ם ונלוו עמו הגאונים הנז"ל כמ"ש מני"ר יצ"ו

ואיידי דחביבותיה דמני"ר שיחל"א גבן אמרתי אבא אעי"ר עד"ק במ"ש ע"ד המרדכי שכתב הגר"א שהוא דוחק וגם כתב דלא אתי אלא למ"ד מריקה ושטיפה בצונן הנה ביאורי הגר"א לא"ח אין מצוי אצלי. ולפי הנראה נעלם מעיני דמר דברי הסמ"ג שרמז הרב המרדכי והם בהלכות חמץ לאוין ע"ח הנז"ל דלפי מה שבאר אינו דוחק לפרש כן בלשון התוספתא כיון דתני בבבא הסמוכה שנותן טעם ודאי דמדיחן היינו הגעלה (לפי שיטתו שהצריך הכתוב הגעלה משום הבלוע מקדשים כבשאר איסורין) ומפורש בסמ"ג שם דפירוש זה (דמדיחן היינו הגעלה) הוא בין למ"ד מריקה ושטיפה בצונן בין למ"ד מריקה בחמין ושטיפה בצונן שכ"כ, וז"ל וכן הפירוש אין טעונין דין מריקה ושטיפה האמור בתורה שזהו מריקה בחמין ושטיפה בצונן לדברי חכמים ולדברי רבי מריקה בצונן ושטיפה בצונן אלא די במריקה בחמין עכ"ל, הרי מפורש יוצא מפה קדשו דפי' זה לא למ"ד מו"ש בצונן בלבד הוא אלא גם לרבנן דמריקה בחמין ושטיפה בצונן הוא, ופשוט שגם כונת הרב המרדכי היא כן וכמ"ש שכ"כ הסמ"ג, ומה שהביא בשם השה"ג שכתב בשם ר' יצחק דכלי אבן אינו טעון אלא שטיפה, לא ידעתי מה מצא בשה"ג שלא הובא בהר"ן שם והיה לו להביא דברי הר"ן שכ"כ בשם ר"י וכן הטור בסי' תנ"א הביא סברת ר"י והיה לו להביא מהם

ודאתאן עלה וליישב סתירת דברי רבינו בדין כלי אבנים) הנה עיינתי שנית בדברי הרב קרן אורה וראיתי שם בדף ה"ן ע"א (בד"ה והנה יש מקום עיון) שעמד בסתירת דברי הרמב"ם כקושית הרב שעה"מ ושם בסוף ע"ב כתב ליישב ע"ד שכתבתי עי"ש דב"ק. ואתה תחזה שיש לתמוה עמ"ש שם וסעד לזה מצאתי בתוספתא ר"ש אומר קדשים קלים אין טעונים מריקה ושטיפה אלא הדחה עכ"ל ומתבאר דמשמע ליה דהדחה דתני ר' שמעון היא הדחה בעלמא ונעלם מעיני דמר מ"ש הסמ"ג דע"כ דהאי הדחה היא הגעלה מדקתני מפני שנותן טעם ורק גבי כלי אבנים דתני מדיחן ולא מסיים בה מפני שנו"ט הוא דאפשר להבין דהוא הדחה בעלמא ואף בזה דעת הסמ"ג דלאו דוקא והוי כאילו תני בכלי אבן ג"כ מפני שנו"ט אבל במלתיה דר"ש דתני בקק"ל מפני שנו"ט פשיטא ליה דהגעלה היא ואולי מפני זה לא כתב אלא בלשון סעד כלומר שאינו ראיה גמורה ואיך שיהיה עכ"פ קושית הרב שעה"מ מתורצת שפיר בישוב דברי הרמב"ם ואין אנו צריכים למה שנדחק הרב בדברי הרמב"ם

ואנכי חזון הרבתי להרב ערך השלחן בסי' תנ"א אות י"ב עמ"ש מרן בס"ח דכלי אבן יש להכשירם בהגעלה) כתב, וז"ל כ"כ הרמב"ם בפ"ה והא דתניא בתוספתא מדיחן כבר כתב הסמ"ג דפירושו כמו מגעילן ומדיחן במים רותחין דהא גבי קדשים קלים קאמר ר"ש דאין טעונים אלא הדחה וע"כ בחמין היא דהא אף בתרומה צריך מריקה בחמין וכן פירש"י ורע"ב בפי"א דזבחים דמודה ר"ש בק"ק דצריך הגעלה ברותחין ודלא כהרמ"ז שם אבל הר"ן כתב בשם ר"י דא"צ הכשר וסמך על התוספתא, ואפשר דס"ל כמ"ש הרמב"ם סוף הל' תרומות דא"צ הגעלה אלא שטיפה עי"ש א"ן דגבי קדשים קלים פי' מדיחן בחמין משום דשונה בה מפני שנו"ט והא כדאיתא וכן משמע מהרמב"ם בהלכות מעה"ק פ"ח דס"ל כדעת ר"י עי"ש, וליכא למימר דס"ל דגבי קדשים דהיתרא בלע הדחה בעלמא סגי אבל חמץ איסור בלע מיקרי וצריך הגעלה דהא בסכינים ס"ל דבחמץ מהני להו הגעלה ובשל נכרים צריך ליבון, ועכ"ל משום דחמץ היתרא בלע מיקרי כמ"ש המ"מ עי"ש לכן נ"ל שדקדק מדתני ברישא גבי ק"ק מפני שנו"ט ולא תני הכי גבי כלי אבנים משמע דלא בלעי כ"כ אלא משהו בעלמא ומשו"ה בחמץ דאסור במשהו צריך הגעלה משא"כ בשאר איסורין, וכן בנותר שאין איסור אלא בנו"ט כעין מ"ש הריטב"א גבי שפוד ואסכלה ועיין להרב חזון נחום סו"ף דם חטאת עכ"ל. והנה מתבאר מדב"ק דס"ל בדעת הרמב"ם דגבי קדשים בעינן הגעלה בשאר כלים מיהא, וכבר כתבתי למעלה דאין כן דעת הרמב"ם ומריקה לאו היינו הגעלה. ומ"ש ליישב לדעת ר"י דמשמע ליה דאף דמדיחן דתני בבבא קמיתא היינו ברותחין כיון דתני בה מפני שנותן טעם הוא הדחה ממש הוא ישוב נכון לדעת ר"י דמשמע דס"ל בכל האיסורין דאין כלי אבן צריך הגעלה כלל אלא הדחה אבל מה שכתב שזה טעם הרמב"ם דבשאר איסורין אין כלי אבנים טעונים הגעלה רק בחמץ משום דאיסורו במשהו אין נלע"ד שתהא כן דעת הרמב"ם שא"כ לא היה לו לשתוק מלהודיע החילוק שבין חמץ לשאר איסורין והרי בסכינים שיש חילוק לדעתו בין של חמץ לשאר איסורין כתב בפי"ז מהלכות מ"א בנלקחין מן הנכרי שצריכים ליבון ולגבי חמץ ס"ל דסגי להו הגעלה כמ"ש הה"מ בפ"ה מהלכות חמץ וא"כ מוכח מסתמא כל שלא כתב מפורש שיש חילוק ביניהם דין אחד לשניהם

וכן מתבאר מדברי רבינו הטור ביו"ד סי' קכ"א ומדברי מרן בב"י שם דאין חילוק בזה בין חמץ לשאר איסורין שהרי הביא שם דעת רבינו האי גאון דדין כלי אבנים כדין כ"ח ולא מהני הגעלה וכתב הרי"ף נתן להם דין כלי מתכות וכן עיקר ומרן כתב שכדברי הרי"ף כתב הרא"ש וכן דעת הרמב"ם בפ"ה מהלכות חמץ והכי נקיטינן וכן פסק בש"ע ואם איתא דיש לחלק בין חמץ לשאר איסורין מנ"ל להריב"ה ומרן לפסוק כן בשאר איסורין הלא הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא כתבו דין זה דכלי אבן צריך הגעלה אלא גבי חמץ כמו שיראה הרואה בדברי הרי"ף והרא"ש בגופן שלהן ודילמא בשאר איסורין סברי כדעת ר"י דסגי בשטיפה ונהי דילפינן מדבריהם דלא סברי כרבינו ה"ג שהשוה אותם לכלי חרס אבל מנ"ל דסברי דבעו הגעלה בשאר איסורין דילמא דוקא בחמץ משום שאיסורו במשהו אלא ודאי מוכח דסברי דאין בזה חילוק בין חמץ לשאר איסורין וא"כ בהכרח צ"ל דדעת הרמב"ם דדוקא גבי קדשים דאין דין הגעלה בקדשים הוא דתני בתוספתא דסגי בהדחה וכן פסק הוא בהלכות