שדי חמד דברי חכמים קמד

פר"ת וקרן אורה הנז"ל (אחר זמן הראני חתני ידידי החביב לנצח הי"ו דברי הרב שם עולם הוא פירוש לאחד מרבני דורנו על ספר ויקרא ובד' ד"ן ע"א תמה עמ"ש רש"י בזבחים צ"ז ע"א עמ"ש בש"ס א"כ ליכתוב קרא או מרק מרק או שטף שטף מאי ומרק ושטף וכו' שפירש"י דלכך שינה בלשון שזה מבחוץ וזה מבפנים דנראה ודאי דגרס רש"י מריקה בחמין כגירסת הרמב"ם במתני' אבל תימא בשלמא הרמב"ם מפרש בפיה"מ פירוש אחר במריקה ושטיפה עי"ש אבל רש"י דס"ל דמריקה היינו הגעלה מה ענין מבחוץ ומבפנים לכאן עכ"ל דמתבאר דגם הוא הבין מדברי הרמב"ם דמריקה לאו היינו הגעלה וכדברי הרבני' הנז"ל

) הן אמת ראיתי אחד קדוש מדבר מני"ר הרב כתב סופר בחא"ח סוס"י פ"ז שהבין בדעת הרמב"ם דמריקה בחמין היינו הגעלה דמר קעסיק שם בשיטת הרי"ו שבש"ך סי' ס"ח ס"ק ל"ג דכלי נחושת אינו בולע ע"י עירוי שהרב ש"ך דחה שיטה זו והוא האריך לקיים שיטת הרי"ו והביא שגם הרשב"א בתה"ב הארוך בית ד' ש"א מביא שהיא שיטת הרב העיטור ושחולק עליו ואחר כל זה כתב דע"כ דגם הרמב"ם ס"ל דלא כהרי"ו דהא בבריתא דת"כ איתא דגם כלי שעירה בתוכו בעי מריקה ושטיפה והרמב"ם פסק מריקה בחמין שכן היתה גירסתו כמ"ש התוי"ט וכיון דקי"ל מריקה בחמין ממילא מוכח מקרא דכלי נחושת בולע ע"י חמין כפי הבריתא דת"כ הנ"ל אלו תוד"ק הרי דמשמע ליה דמ"ש הרמב"ם מריקה בחמין היינו הגעלה אמנם לענ"ד במחכתה"ר כתב כן לפי שנעלמו ממנו לפי שעה דברי הרמב"ם בפיה"מ דמתבאר דמריקה לאו היינו הגעלה ואין הכרח דהרמב"ם לית ליה שיטת הרי"ו ונהפוך הוא דאדרבא איכא למימר לאידך גיסא דמשום דהרמב"ם פשיטא ליה כשיטת הרי"ו דכלי נחושת אינו בולע ע"י עירוי וכיון שראה הבריתא דת"כ דמצריכה מריקה לכלי שנשתמשו בעירוי הוצרך לומר דמריקה לאו היינו הגעלה ועם שאין לנו הכרח לומר כן מ"מ גם לומר שהרמב"ם ע"כ לית ליה כשיטת הרי"ו אין לנו הכרח כאמור

הדרן למאי דאתאן עלה דנראה אמת ויציב דהרמב"ם מפרש דמריקה בחמין לאו היינו הגעלה להפליט הבלע שבכלי אלא להסיר השמנונית שעל דופני הכלי וכיון שכן הדבר ברור דאין מקום להכריח מדברי הרמב"ם דהגעלה מועלת בכלי ראשון שאינו על האש במידי דהיתרא בלע אם תשמישו של כלי היתה ע"ג האש כדמשמע ליה למאור עינינו עין יצחק שליט"א אמנם הדין אמת כן בכלי חמץ ובכלים מבשר לחלב וכמו שכתבתי למעלה בשם כמה רבנים וכבר כתבתי שדעת מרן בש"ע נוטה דאף באיסורא בלע מר סבר כסברא קמייתא שהביא הריב"ה בסי' קכ"א דאף בכלי ראשון שמשתמשים בו ע"ג האש סגי ליה הגעלה בכלי ראשון אחר שהעבירו מע"ג האש ובזה ודאי יש להחמיר כיון שמפורש בדברי הרמב"ן והריטב"א והר"ן כן ולדברי הרב ערך השלחן כן היא דעת כמה מרבוותא כנז"ל (בד"ה אמנם אחרי) אבל בהיתרא בלע ודאי אין להחמיר בזה

וראיתי אחר איזה ימים להרב שער המלך בפ"ה מהלכות חמץ דין כ"ג שהקשה דברי הרמב"ם אהדדי בדין כלי אבנים דבהלכות חמץ פסק דטעון הגעלה ואילו בהלכות מעה"ק פ"ח דין ט"ו פסק דכלי אבנים וכו' אין טעונים מריקה ושטיפה אלא הדחה בלבד ודין זה הוא מהתוספתא וממנה למד הר"ר יצחק שהביא הריב"ה בסי' תנ"א דכלי אבן אין טעון הגעלה והחולקים עליו כתבו דמשבשתא היא וצ"ל טעונים מריקה ושטיפה ומאחר שהרמב"ם פסק בהלכות מעה"ק הנ"ל כהתוספתא כמות שהיא איך פסק בהל' חמץ דכלי אבנים צריכים הגעלה וכתב דצ"ל דס"ל להרמב"ם כמ"ש הסמ"ג בהלכות חמץ לאוין ע"ח וז"ל והא דתניא בתוספתא דזבחים כלי אבנים וכו' אינם טעונים וכו' אלא מדיחן ההוא מדיחן הוי פירושו כמו מגעילן כלומר מדיחן במים רותחין וה"פ אין טעונים מריקה ושטיפה האמורה דהיינו מריקה בחמין ושטיפה בצונן אלא די בהדחה בלבד וכו' עי"ש ומ"מ כל כי האי הו"ל לרבינו לפרש ועדין צ"ע עכ"ל ועם שאיני כדאי להשיב על דבריו אומר אני בהורמנותיה דמר אין זה מן הישוב בדברי הרמב"ם אפי' על צד הדוחק דהא ודאי לא נכחד דמשמעות מדיחן אינו אלא הדחה בעלמא ולא הגעלה ורבינו הסמ"ג לא הרהיב בנפשו לפרש כן דברי התוס' אלא לפי שראה ששנינו שם למעלה מבבא זו ר' שמעון אומר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה אלא מדיחן מפני שנותן טעם ומדקתני שנותן טעם יש ללמוד דההוא מדיחן היינו מגעילן ועוד פשיטא דקדשים קלים לאחר שהם נותר בכלי נחושת טעונים הגעלה וכו' וכן פירושו אין טעונים דין מריקה ושטי' האמור במקרא וכו' אלא מדיחן בחמין וכו' וסיים ואמר ומה שאינו בתוספתא מפני שנותן טעם גבי כלי אבנים זהו מפני שהוא כבר לענין קדשים קלים וכן מצינו בתוספתא פ' אחרון דע"ז ששונה שם מדיחן במקום מגעילן הלוקח כלים מנכרים כוסות וכו' מדיחן בצונן יורות וכו' מדיחן בחמין שפוד ואסכלה מלבנן עכ"ל הרי מתבאר מדב"ק דאי לאו ההכרח דלישנא דנותן טעם לא הוה לן לפרושי הדחה אלא כפשטו ולאו היינו הגעלה ואף דגבי כלי אבנים לא תני שנותן טעם היינו משום דסמך תנא אדסמיך ליה לעיל דתני שנותן טעם וחשיב ליה כאילו גם בבבא דכלי אבנים תני שנותן טעם שאז צריך לפרש דמ"ש מדיחן ר"ל מגעילן וגם בתוספתא דע"ז דתני מדיחן ור"ל מגעילן הא מיהא תני תנא מדיחן בחמין ומדסמיך ליה מלפניו ומלאחריו מוכח דהאי מדיחן בחמין היינו הגעלה אבל בעלמא בלתי שום הוכחה והכרח אין לנו להוציא הלשון מפשטו וסתם מדיחן לאו היינו מגעילן אלא הדחה בעלמא אמור מעתה בלשון רבינו שבהל' מעה"ק דנקיט בדין ט"ו כלי אבנים וכו' אינן טעונין מריקה ושטיפה אלא הדחה בלבד ואין לנו הוכחה בדבריו לא בגוף דין זה (דלא נסיב דשנותן טעם) ולא בסמוך לו מלפניו דהדחה ר"ל הגעלה ואדרבא לאידך גיסא יש לדקדק דהדחה זו לאו היינו הגעלה שהרי בדין י"ב ודין י"ד בדברים שצריכים הגעלה כתב מפורש מגעילן ואם הדחה זו שבדין ט"ו היינו הגעלה למה לא כתב כן כמו בדין הסמוך לו ועם שי"ל דנקיט לישנא תנא דמתני' בדין י"ב ולישנא דתנא דתוספתא בדין ט"ו מ"מ היא גופא קשיא דאף דבעלמא כן דרך הרמב"ם דנקיט כלשון הש"ס ומאי דנפרש בלשון הש"ס נפרש בדבריו (עיין מה שרשמתי בזה בקונטריס כללי הפוסקים ריש סי' ה') מ"מ הרי הוכחנו מדברי הסמ"ג דהתנא גופיה לא הוה תני מדיחן במקום מגעילן אי לאו דתני שנותן טעם דמוכח מתוכו דמדיחן היינו מגעילן וא"כ בכל כי האי גוונא נלע"ד דאין לו להרמב"ם לתפוס לשון השנוי בבריתא אלא א"כ יהיו דבריו ג"כ בסיגנון דברי התנא שאז נוכל לומר דמה שנפרש בדברי התנא נפרש בדבריו וא"כ למה כתב הרמב"ם אלא מדיחן בלבד ועכ"פ ודאי דאין לנו שום הכרח לפרש דבריו שלא כמשמעות הלשון אלא נפרש מדיחן היינו הדחה בעלמא ופשיטא דאין לנו לעשות תדע מן הקושיא והדרא קושיא לדוכתא

אמנם עפ"י מה שכתבנו למעלה דמוכח מדברי הרמב"ם דאין דין הגעלה לכלים שמשתמשים בהם בקדשים ומריקה בחמין לאו היינו הגעלה להפליט אלא הדחה להוציא השמנונית הדבוק בדופני הכלי וכמו שכ"כ הרבנים פרי תואר וקרן אורה ונהר שלום הנז"ל יש ליישב דברי הרמב"ם ואין נסתר מחמתו, דמ"ש בהלכות מעה"ק דכלי אבנים מדיחן היינו ודאי הדחה בעלמא (בחמין או בצונן) לא להפליט הבלוע כי אם להסיר הדבוק בכלי שכן מפרש הרמב"ם לשון התוספתא ולא ס"ל כפירוש הסמ"ג וס"ל דגזרת הכתוב היא שלא הצריך בכלי אבנים מריקה ושטיפה כבשאר כלים ולכן סגי להו בהדחה בלבד אבל בשאר איסורין שצריך להגעיל הכלי כדי להוציא הבלע שבתוכו אין חילוק בין שאר כלים לכלי אבנים וכו' דכיון שהוא להפליט את הבלוע בתוכו צריך הגעלה ואינו ענין לשל קדשים שלא הקפידה תורה בהם להפליט הנבלע כנלע"ד נכון בישוב דברי רבינו בזה ונ"ל ברור דהרב שעה"מ לא הוקשה לו דברי הרמב"ם אהדדי אלא מפני שסבור בדעתו דמריקה בקדשים היינו הגעלה להפליט הבלוע ונעלם ממנו דברי הרב פר"ת הנז"ל שאם היה רואה דבריו ופירושו בדעת הרמב"ם והוא מוכרח מדבריו שבפיה"מ הנז"ל לא הוה קל"מ והדברים ברורים בס"ד

ואני אמרתי בחפשי בסי' ש"ץ לראות היעמדו דברי כי ידעתי עוצם גדולת הרב שעה"מ חריף ומפולפל בקי בכל חדרי ולא שקט לבי עד שמצאתי את שאהבה נפשי גאון עזינו נצי"ב מל"ך שיחל"א בספרו הנורא העמק שאלה שכתב ממש ככל אשר כתבתי אנכי הדל