שדי חמד דברי חכמים קמב

האור בלבד מועלת להם הגעלה בכ"ר אחר שהעבירוהו מן האש בעניותי כעת לא ידעתי מי ומי הסוברים כן דאף דבמחבת פסק מרן דלחמץ סגי בהגעלה ומסתמא היינו הגעלה בכ"ר אחר שהעבירוהו מן האש כמ"ש גבי סכין בסעיף ג' מ"מ י"ל דדוקא במחבת סגי בהכי משום דיש הרבה פוסקים שסוברים דגם לגבי איסורין סגי בהגעלה משום דע"י שנותנים בה שמן לא מיקרי תשמישו ע"י האור אבל בכלי שודאי שתשמישו ע"י האור נהי דיש לומר דמהני ליה הגעלה למ"ד דחמץ היתרא בלע מיקרי ובהיתרא בלע סגי הגעלה במקום ליבון מ"מ מאן לימא לן דגם הגעלה ברותחין שהעבירן מן האור מהני ליה דלמא בעינן מיהא הגעלה ברותחין ע"ג האור דאין סברא להפליג כ"כ בהיתרא בלע דבמקום שצריך באיסורא בלע ליבון ממש יספיק בהיתרא בלע ברותחין שאינם ע"ג האש

ועפ"י הדברים האלה נראה דיש לדחות מה שהביא הרב ערך השלחן ראיה מדברי הרמב"ם בפיה"מ בפרק דם חטאת וכתבתי אני ההדיוט שהיה יכול להביא ג"כ ממ"ש בס' היד בפ"ח מהלכות מעשה הקרבנות וכו', ונשמע מדבריו דאף במידי דהיתרא בלע הדין כן, וכתבתי שי"ל דלאו דוקא ע"ג האש ממש קאמר וכו' כנז"ל אמנם לפי האמור אין אנו צריכים לזה דאף אם נאמר דכונת הרמב"ם בפירושו ובחבורו דבעינן מים שע"ג האש ממש מ"מ היינו דוקא בשפוד ואסכלה דבעלמא בעו ליבון ובקדשים דהיתרא בלע הוו סגי להו בהגעלה, ומיהו הגעלה במים שע"ג האש ממש בעינן שתהיה במקום ליבון אבל בדברים המתבשלים והם מידי דהיתרא בלע אין הכי נמי דסגי להו בהגעלה בכלי מרותח אחר שהעבירו מן האור (נחזור לדברי הרב מוהרש"ו) גם מ"ש דכלי שנאסר מבשר וחלב ע"י שנבלעו בשר וחלב ע"י האור בזה אח"ז לדברי הכל יכול להגעילו ברותחין שהעבירן מן האש לא ידעתי למה הלא כשהכלי בלע כבר בשר וחלב אף שבלעם בזה אחר זה מ"מ הרי נאסר הכלי מחמת בלע בשר וחלב והרי הוא כלי שבלע איסור דמה לי בלע דם וכיוצא ומה לי בלע בשר וחלב באופן שנאסר הכלי ועד כאן לא כתבו הפוסקים דבשר וחלב מיקרי היתרא בלע אלא בבא להגעיל כלי מבשר לחלב או בהיפך אבל אחר שבלע משניהם ונאסר ובא להכשירו אין לו עוד דין היתרא בלע ודבריו לענ"ד צ"ע, ומ"מ לענין כלי חמץ וכן כלי מבשר לחלב דחשיב היתרא בלע, נלמוד מדבריו דלכתחלה נמי כלי שמשתמש בכ"ר ע"ג האש יכול להגעילו בכלי ראשון אחר שהעבירו מן האש כל זמן שהוא רותח אבל כלי שמשתמשין בו ע"י האור והיתרא בלע דסגי ליה בהגעלה נלע"ד דכ"ע מודו דבעינן הגעלה ברותחין שע"ג האש בדוקא ועיין בתשו' הרב שו"מ מהדורא ג' ח"ג סי' קכ"ה ובמה שכתבתי ע"ד לקמן אות כ"ד. ומצאתי להרב ע"ץ החדש בתשובתו שבס' דברי נחמיה בסי' כ"ט שכתב שסמכו ב"ד שבמקום פ' להתיר באותו נדון בסומכי נפשם דאיכא מ"ד דחמץ קודם איסורו נקרא היתרא בלע, וכתב ע"ז דלא מצינו כזאת רק גבי ליבון לכלי ראשון, וגם ע"ז אין המסקנא כן עכ"ל. ולפי שלא הבנתי גופא דעובדא היכי הוה בנדונו לא יכלתי להבין ג"כ דבריו הללו, אך שם בסי' ל' בתשו' הרב המחבר (בסוף הד"ה ראשון) ראיתי שכתב וז"ל, גם מש"ע לצרף סברת האומרים דחמץ נקרא היתרא בלע וכ"כ כ"ק בשם הרא"ש ודאי דשפיר כתב כ"ק דלא מצינו חילוק זה לענין הגעלה. וראיתי באו"ה כלל נ"ח סי"א שכתב בהדיא ובהגעלה אין חילוק אי בלע מאיסורא וכו' אלא שלפי זה צע"ק מ"ש מח"ז רז"ל (ש"ב הרב מוהרש"ז) בסי' תנ"א ססכ"ה עי"ש עכ"ל. וס' או"ה אין מצוי לראות תנא היכא קאי אך ממה שהוקשה להרב הנ"ל מדבריו עמ"ש הרב מוהרש"ז בססכ"ה והן הן הדברים אשר הבאתי למעלה מובן כי האו"ה לא ס"ל לחלק בהגעלה עצמה שיהא מקום להקל בצד מה במידי דהיתרא בלע במה שאין הדין נותן להקל במידי דאיסורא בלע. ולפי זה נפל פיתא בבירא דאזדא לה עיקר הקולא בדין שלפנינו שלדברי האו"ה אין לתת שום חילוק בין הגעלה להגעלה ולענין דינא צ"ע, ודעתי העניה נוטה להתיר בהיתרא בלע כמ"ש למעלה

עתה נדפס ס' הבהיר עין יצחק לגאון עוזינו הגאון המפורסם מוהרי"ץ אלחנן שליט"א ובהדי מתנתא דתורה ספרא דמארי טב די שדר לן מני"ר יחי' שרטט וכתב לן פתקא דשלמא רבה וכתיב בה לעיין במילי דמר ס' התורה הזה כי יש בו דברים מחודשים להלכה ולמעשה. שיחתו קלה היא גופא גזרה לעשות רצון צדיק חפצתי פתחתי אני לדודי ואשא עיני אל עין משפט היא קודש וה"ן מעשיה קודש ואראה מראות נגהים בכמה עניינים הכתובים בקונטריסים שלי כאשר ארשום איה"ש כל דבר ודבר אל מקומו יבא בשלום וזה יצא ראשונה כי מצאתי את שאהבה נפשי שבחיו"ד סי' י"ג כתב באות ג' שרב אחד העיר בדברי הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פ"ח הלכה י"ב שכתב מריקה בחמין וכו' ולא כתב בחמין שע"ג האש ושוב כתב השפוד והאסכלה מגעילן במים חמין ע"ג האש דמשמע דמריקה בחמין אינו במים של כלי ראשון והטעם משום שהוא היתרא בלע ושמזה רצה להוכיח דין מחודש בדיני הגעלה היכא דהיתרא בלע (ולפי הנראה רצה הרב הנ"ל לחדש דבהיתרא בלע סגי בהגעלה בחמין דכלי שני שו"ר שכן מתבאר ממ"ש שם באות ז' עי"ש) ומני"ר המחבר כתב דמלבד דמהפוסקים נראה דאינו כן לדינא ועוד דכן מוכח בזבחים ד' צ"ז ע"א דאמרו ת"ר וכו' וחכ"א מריקה בחמין מ"ט מידי דהוי אגיעולי נכרים אלמא דהך בחמין הוא כהגעלה דכלי מדין וכדין הגעלת כלים דבלעי איסורא וליישב מה שדקדק הרב הנ"ל מדברי הרמב"ם כתב דמ"ש בתחלה מריקה בחמין היינו בכ"ר שלא ע"ג האש ומ"ש אח"כ במים חמין שע"ג האש היינו דוקא בשפוד ואסכלה שדינם בעלמא בליבון ובקדשים משום דהיתרא בלע סגי בהגעלה אבל עכ"פ בעינן שיהיו המים ע"ג האש ובשאר הגעלה במידי דהיתר בלע סגי בכ"ר אחר שהעבירו מן האש ושהרמב"ם הוכיח כן מדפלגינהו תנא דמתני' בפ' דם חטאת לתרי בבי מריקה בחמין וכו' השפוד והאסכלה מגעילן ברותחין דמשמע דחלוקים ממריקה בחמין דתני ברישא וכתב דגם מ"ש הרמב"ם בפיה"מ מים רותחין כשהן ע"ג האש כונתו דוקא לשפוד ואסכלה שדינם בעלמא בליבון והביא קושית הרב ב"ח בסי' תנ"א ע"ד הטור הנ"ל (בד"ה ותמיה לי ויישב כמ"ש בעניותין דבחמץ דיש סוברים דמיקרי היתרא בלע דעתו לסמוך אמ"ד דאף שנשתמש בכ"ר ע"ג האש מהני ליה הגעלה בחמין אחר שהעבירן מן האש (ולא זכר שר מכל דברי רבני האחרונים שהבאתי למעלה שכתבו כן בכמה עניינים אף לא דברי הרב פר"ח בסי' תנ"א שכתב גבי חמץ דכלי שמשתמשים בו ע"ג האש בכ"ר צריך להכשירו דוקא בחמין שע"ג האש ועשה את דמו למה שהסכים הריב"ה ביו"ד כדעת הוי"א שהביא שם ודברי רבינו הפר"ח הם היפך דעת מני"ר פחד יצחק נר"ו) ומסיק דהעיקר לדינא כהפוסקים דאף היכא דהיתרא בלע בעינן שתהיה ההגעלה בכלי ראשון רק אם תהיה ההגעלה בכ"ר שאינו ע"ג האש בזה יש לנו לסמוך על הרמב"ם ולהקל בזה וכמבואר ברמב"ם ובטור אלו תוד"ק יצו והוא שר המסכים למה שכתבתי אני הדל דבהיתרא בלע אם נשתמש בכלי ראשון ע"ג האש יכול להכשירו ברותחין אחר שהעבירן מן האש זולת דאם תשמישו ע"י האור שכיוצא בו בשאר איסורין היה צריך ליבון ומפני שבלע היתר סגי ליה בהגעלה בזה צריך הגעלה בחמין שעל גבי האש דוקא

והנה עם כי לענין דינא נראה ודאי כמ"ש מני"ר פחד יצחק יצ"ו דבמידי דהיתרא בלע יש לפסוק דסגי בכלי ראשון שאינו ע"ג האש כל זמן שהוא רותח וכמו שכתבתי בעניותי זאת לפנים. מ"מ לא אכחד מה שנלע"ד דמדברי הרמב"ם בפיה"מ ובחבורו בהלכות מעה"ק הנז"ל אין שום הכרח לזה כלל דהנה זוגא דרבנן קדישי הרב השואל והרב המשיב יחיו דקו רבנן במילי דמרנא הרמב"ם דקדוק נאה דתני רישא מריקה בחמין (ולא תני בה ע"ג האש) והדר תני מגעילן במים חמין ע"ג האש וסברי מרנן דהיינו מריקה היינו הגעלה והא בחמין והא בחמין שע"ג האש ואהכי מר אמר חדא ומר אמר חדא ופליגי בדעתיה דרבנא מר אמר מריקה בחמין היינו בכלי שני ומר אמר אידי ואידי בכ"ר הא בכ"ר שלא ע"ג האש והא בכ"ר ע"ג האש ובמטותא מנייהו אומר אני לא כדברי זה ולא כדברי זה והגעלה לא הוזכרה בדברי הרמב"ם לקדשים המתבשלים כלל ומריקה לאו היינו הגעלה שכן מתבאר לענ"ד מדברי רבינו בפה"מ שם שכתב בלשון זה והכבוס המופלג עד שמסיר מה שנדבק בכלים יקרא מריקה ותוספת הנקיות יקרא