שדי חמד דברי חכמים קמ

לחמץ גם לכלי שמשתמשים בו בעודו על האש סגי ליה הגעלה בכלי ראשון אחר שהעבירו מעל האש אם הוא רותח וראיתי להרב אפי זוטרי בסי' תנ"א ס"ג וז"ל ומ"ש וכ"ר נקרא וכו' רק שעודנו רותח הק' בס' חמד משה ס"ק כ"ד אמאי לא הביא בכאן הטור ג"כ דעת י"א שכתב ביו"ד סי' קכ"א והניחו חלק ולע"ד משום דרצה כאן לסתום כסברא קמא שכתב שם והיא דעתו ז"ל והלכך גם הש"ע סתם כוותיה עכ"ל והנה בישוב דעת הריב"ה כבר כתבתי בראש האות מה שנלע"ד שדעתו לסתום כסברא קמייתא רק גבי חמץ בצירוף דאיכא מרבוותא דהיתרא בלע קרו ליה אמנם מ"ש הרב הנ"ל שדעתו לסתום כסברא קמא והיא דעתו ומשמעות הדברים הוא דבעיקר מחלוקותם (דהיינו בשאר איסורין) דעת הטור מכרעת כסברא קמייתא במחכ"ת דבריו תמוהים דמלבד דשם ביו"ד אחר סברת הוי"א שצריך להגעיל ברותחין שהאש הולך תחתיו סיים ואמר והכי מסתברא אלמא פסיק ותני בשאר איסורין כדעת הוי"א ועוד אף אם לא היה מגלה דעתו בפירוש אין זה מן הישוב לענ"ד דאם דעתו לסתום כסברא קמייתא הוה ליה למיסתם בשאר איסורין דהשתא דסתם לן בחמץ איכא למימר דדוקא בחמץ דאיכא מאן דס"ל דהיתרא בלע מיקרי (דודאי לא נעלם מרבינו הטור דעכ"פ אינו פשוט לומר דחמץ איסורא בלע מיקרי שהרי יש מהראשונים שסוברים דחמץ היתרא בלע מיקרי כידוע) הוא דס"ל דמהני ביה הגעלה כי האי אבל לא בשאר איסורין והנכון הוא מ"ש בעניותין ואולי גם הא"ז לכך נתכוון ומ"ש דרצה כאן לסתום כס' קמייתא והיא דעתו כלומר לענין חמץ דוקא אלא שאין לשונו מורה לזה וגם לפי זה כונתו לומר דגם דעת מרן היא כן דדוקא בחמץ ס"ל כסברא קמיתא אבל בשאר איסורין ס"ל דבעינן הגעלה בכ"ר שהאש מהלך תחתיו וזה לא יתכן לענ"ד שהרי מכללות דברי מרן שבא"ח ויו"ד מוכח בהיפך כמו שכתבתי למעלה ואני תמיה על הרב כנה"ג שכתב שסברת הי"א לא הביאה הריב"ה בא"ח וכו' דאמאי לא נחית לדקדק בדברי מרן בש"ע דמוכח דלית ליה כסברא זו גם בשאר איסורין כאמור וס' חמד משה אין מצוי אצלי לראות אם הזכיר דברי הרב ב"ח בסי' תנ"א הנ"ל

ואנכי אשמח בה' בראותי דברי הרב נהר שלום בסי' תנ"א אות ז' שכתב בדעת מרן ככל אשר כתבתי בעניותי ממש וז"ל (בהתווכחו עמ"ש הרב פר"ח בפירוש עץ פרור שכתבו רש"י והפוס' שהוא כף שמגיסין בו הקדרה ושאינו נכון וכו') אי נמי אשמועינן דאף ע"ג דנסתלק מע"ג העור ש"ד להגעיל בתוכו כלי שתשמישו בכ"ר בעודו על האש כגון כף שמגיסין בו הקדרה וכסברא הראשונה שבטוי"ד סי' קכ"א וזו נר' דעת הש"ע דהכא כתב צריך להכשירו בכ"ר ובסעיף ג' כתב וכ"ר נקרא שהרתיחו וכו' אפי' אינו עתה על האש וביו"ד לא הזכיר מדברי הטור כלום אלא כתב דיני הגעלה הלא הם כתובים בהלכות פסח גם הטור אע"פ שביו"ד כתב דמסתברא טפי כסברא שניה דכל שתשמישו ע"ג האש הכי דוקא בעי מכשר ליה הכא כתב כלשון הש"ע עכ"ל ותאזרני שמחה שכיונתי לדעתו והוא האמת בדעת מרן בש"ע וכן מצאתי להרב קהל יהודה בד' ג"ן ע"ג שהבין בדעת מרן שהגעלה כזו מועלת גם לשאר איסורין ששם כתב בדעת הטור דאף דביו"ד סיים דמסתבר כדעת הי"א דאם נשתמש בכלי ע"ג האש לא סגי ליה הגעלה בכלי אחר שהעבירו מעל האש מ"מ בחמץ סתם להקל אף דסובר דאיסורא בלע מיקרי כיון דאיכא מ"ד דהיתרא בלע מיקרי בהצטרפות שני הטעמים לא נ"ל להחמיר ושוב כתב ולפי"ז יש לתמוה על מרן שסתם וכתב שדיני הגעלה הלא הם כתובים בהל' פסח דמשמע דאין חילוק ביניהם ולפי מ"ש שם דכ"ר נקרא אף שאינו עתה על האש הה"ן לשאר איסורין והא ליתא לדעת הטור עכ"ל הרי שהבין בדעת מרן דגם בשאר איסורין ס"ל דמהני הגעלה כזו אלא שהוקשה לו מדברי הטור ולפי מ"ש הרב כנה"ג שהבאתי בראש אות זו דסברא זו של וי"א שהזכיר הטור לא נמצאת בדברי הפוסקים היה נראה ליישב קצת דמפני זה לא חש לה מרן ופסק כסברא קמייתא דמהני הגעלה כזו גם בשאר איסורין

אמנם אחרי כתבי כל זאת חזרתי לאחורי מפני מראית עין שראיתי להרב ערך השלחן באות ח' שהביא דברי הרב כנה"ג הנ"ל והקיפו בהלכות שנעלם ממנו שהר"ן בסוף מסכת ע"ז בד"ה גרסינן בגמרא דרש רבא נעוה ארתחו) כתב ומשמע ודאי דאין מגעילין כלי שבלע מחמת כלי שע"ג האור אלא ברותחין שהם בכלים שעל האור וכו' וכ"כ בחי' הרמב"ן שם וכ"כ הסמ"ק שהביא מרן הב"י בסי' צ"ד דהגעלה אינה אלא ברותחין כ"כ שמעלין רתיחה ולא סגי ברותח שהיד סולדת בו והתה"ד סי' קל"א ובכתבים סי' ק"נ כתב שכן דעת הרא"ש בפרק כ"ש ומ"ש המרדכי בסוף ע"ז בשם רבינו אלחנן בכלי א' שסילקו מעל האור וכ"כ הרא"ש בפרק כ"ש ולהגעיל וכו' מיירי בכלי שתשמישו בעירוי עי"ש, וכן דעת הרמב"ם בפי"ז מהלכות מ"א ובפ"ה מהל' חמץ ובפיה"מ בפרק דם חטאת, ועיין פר"ח סי' תנ"א ס"ק י"ז, וריא"ז הובא בשה"ג פ' כ"ש כתב דאפי' כלי שתשמישו בעירוי צריך הגעלה במים הרותחים ע"ג האש וכ"כ האו"ה כלל נ"ח דין כ' ודין ל"ח בשם א"ז הכלי שנאסר בעירוי צריך הגעלה בכלי א' משום דשמא עירוי מבליע לחומרא ואינו מפליט מיהו נראה דבכ"ר אפילו אינו על האש סגי דודאי מבליע ומפליט עי"ש, אבל הרא"ה בבה"ב דף קכ"ד (קנ"ד) כתב דלא אמרו עירוי ככלי א' אלא לענין בישול אבל לענין הכשר כלים לא כללו של דבר כבולעו כך פולטו, וכ"כ הריטב"א בחי' ע"ז דף ל"ג וכן דעת הרא"ש והמרדכי בשם ר' אלחנן והרמב"ן, עכ"ד הרב ערך השלחן. עיניך הרואות מביא וקורא ומעלה על שלחנו להקת הנביאים כולהו קיימי בחד שיטה דבעינן הגעלת הכלי ראשון ברותחין שהאש מהלך תחתיהן, ואנכי הרואה שכ"כ הר"ן בפרק כירה בסוגיא דהאלפס והקדרה שהעבירן מרותחים אחר שהביא מחלוקת הראשונים בדין עירוי אי בכ"ר סיים וז"ל ומיהו לענין הגעלה לא נפקא לן מהאי פלוגתא מידי דאפילו תימא דעירוי ככ"ר אין מגעילין בעירוי דברים שנשתמש בו ככ"ר דכלל גדול אמרו כבולעו כך פולטו וכן נמי אם נשתמשו בכלי ע"ג האור כגון יורות וקומקום אין מגעילין אותם בכלי ראשון שהעבירו מע"ג האור עכ"ל וכלשון הזה (ומיהו וכו') כתב הריטב"א בחי' למס' שבת דף מ"ב עי"ש וחידוש הוא שלא ראה הרב עה"ש את דבריהם, ובאמת תמיהה נשגבה היא על אבי התעודה מרן הכנה"ג שנעלם ממנו דברי כל הפוסקים הנ"ל ובפרט דברי הר"ן בפ' כירה הנ"ל דאחר שמרן הב"י הזכיר מתני' דהאלפס והקדרה שהעבירן מרותחין דממנה למדו בעלי סברא קמייתא שבטור דגם לאחר שהעבירו מן האש כ"ז שהוא רותח חשיב כ"ר ומהני להגעיל בו כיעי"ש נקל היה לו לעיין בדברי הר"ן שם והיה רואה שסברת הוי"א שהביא הריב"ה לא נפלאת היא מוצאת בדברי הר"ן והריטב"א הנז"ל והוא פלא וחידושי הריטב"א לע"ז אין אצלי וכן חידושי הרמב"ן הנ"ל ואם דבריהם הם בסיגנון זה היא ראיה מהימנא דסברי דלא מהני הגעלה אלא ברותחין שע"ג האש אלא דאין מזה הכרח שיהא הדין כן גם בהיתרא בלע דאפשר דלא כתבו כן אלא בהגעלה מאיסורין, ועיין לקמן בסמוך

ומדברי הסמ"ק והתה"ד שציין הרב ערך השלחן (דברי הרב תה"ד הביאם מרן בב"י א"ח סימן תנ"ב בד"ה ומ"ש בתשורת הגאונים) אנו למדין דאף במידי דהיתרא בלע סברי דלא מהני הגעלה לכלי ראשון שנשתמשו בו ע"ג האור אלא ברותחין שע"ג האש (וכן יש ללמוד מדברי הרמב"ם שבפיה"מ שציין כנז"ל כמו שאכתוב להלן ושם אכתוב מה שיש לפקפק בזה איה"ש) שהרי הסמ"ק מיירי בדין תוחב כף של חלב לקדרה של בשר או איפכא דאם הכף בת יומא ויש בקדרה ס' כנגד הכף התבשיל והקדרה מותרים והכף אסורה והקשה ע"ז הסמ"ק דגם הכף תהיה מותרת דהרי היא נגעלת בתחיבה זו (דס"ל דהגעלה מהני בשאר משקים או דעכ"פ בדיעבד מהניא) ולזה הוא דקאמר דלא סגי ברותחין שהיד סולדת ובעינן שיעלו רתיחה וכמ"ש בשמו הרב ערך השלחן וגם הרב תה"ד הביא דברי הסמ"ק הנ"ל עי"ש הרי דגם מבשר לחלב דלכ"ע היתרא בלע מיקרי (עיין לעיל באות י"ז הנה הבאתי דהרב פר"ח בסי' צ"ג סק"ד ס"ל דלמ"ד דחמץ משום דשמו עליו איסורא בלע מיקרי הה"ד מבשר לחלב הוי איסורא בלע ושרבני האחרונים השיגוהו דמבשר לחלב היתרא בלע מיקרי) סברי דבעינן הגעלה ברותחין שע"ג האש וא"כ לדעתם אף אם נצרף שיטת הסוברים דחמץ היתרא בלע מיקרי אי אפשר להקל ע"פ דעת הסוברים דמהני הגעלה ברותחין אחר שהעבירן מהאש מרותחים אלא דלענ"ד אין ראיה מדברי הסמ"ק