שדי חמד דברי חכמים קלט

מדרבנן סגי לה בהכי בתשמישו בצונן ועוד תירץ די"ל דבחמץ יש להקל טפי בהגעלה משום דהיתרא בלע דכה"ג אמרינן לעיל בסי' צ"ג סק"ג והנה התירוץ הראשון הוא דחוק מאד דמכיילינהו להגעלה ומילוי בהדדי מוכח ודאי מסתמא דכי היכי דהגעלה מהני אפי' אם הכלי ב"י הכי נמי בעירוי ובלא"ה אף אי לא דחיק לן לתרגם דראבי"ה בהכי מיירי מ"מ בלשון הפוסקים מרן בש"ע ודישרן סמיכין קשה טובא דלא הוה להו לסתומי ואיבעי להו לפרושי דבב"י לא מהני מילוי ועירוי וא"כ מוכרחים אנו לתירוץ השני דבחמץ יש להקל משום דהיתרא בלע אלא דקשה שהרי דעת מרן היא דחמץ איסורא בלע מיקרי כדעת הרשב"א ודעמיה וכמו שהוכיח הרב פר"ח בסי' קכ"א סק"ח מכמה פסקי דינים שבש"ע סי' תנ"א וממ"ש מרן בב"י (בדין חביות של חרס שהתיר המרדכי בהדחה וניגוב משום דהיתרא בלע) וכבר כתבתי בסי' זה דטענה זו דהיתרא בלע לא מהניא לדעת רוב הפוסקים עכ"ל ואם היתר דמילוי ועירוי תלי בהא דהיתרא בלע נמצאו דבריו סותרים אלא ודאי צ"ל דכונת הרב ש"ך לומר דבחמץ כיון דאיכא מ"ד דהיתרא בלע מיקרי סמכינן עליה להקל באיזה דבר מה שלא נוכל להקל בשאר איסורין והן אמת דלא נחה דעתי העניה בזה דאף דמצינו שכתבו כן רבני האחרונים היינו בדבר שמצינו לאיזה מהפוסקים שכתב להקל גם בשאר איסורין דבזה הוא דשייך לומר דאף דלא נינקוט כוותיה בשאר איסורין נקוט מיהא להקל בחמץ בצירוף דעת הסוברים דהיתרא בלע מיקרי אבל גבי מילוי ועירוי שלא מצינו מי שהיקל לגבי שאר איסורין ואנן בדידן נקיטינן דחמץ איסורא בלע מיקרי איך יתכן להתיר בחמץ מבשאר איסורין ומ"מ בדבר שיש מי שמתיר בשאר איסורין אף דלא נקיטינן כוותיה לגבי שאר איסורין לגבי חמץ מיהא מצינן למינקט כוותיה בצירוף סברת מ"ד דהיתרא בלע כמ"ש רבני האחרונים שהבאתי ושאביא להלן איה"ש

ותמיה לי על הרב ב"ח בסי' תנ"א ס"ח (עמ"ש הטור אח"כ ועירוי הוא ככלי ראשון וכו' ומיהו כלי שנשתמשו בו ע"י האור לא סגי בעירוי שמערה מכ"ר עליו אלא שצריך להכשירו בכלי ראשון) כתב וז"ל ואיכא למידק דכאן כתב רבינו דכלי שנשתמשו בו ע"י האור לא סגי בעירוי משמע אבל בלא עירוי סגי אפי' בכלי שאינו עומד אצל האש שהעבירו מן האש וביו"ד פסק כי"א דבעינן בכלי שהאש מהלך תחתיו דוקא וי"ל דמ"ש כאן לא סגי בעירוי מלתא דפסיקא נקט דעירוי לא מהני כלל לכלי שנשתמשו בו על ידי האור אף אם לא נשתמשו בו אלא בכלי שהעבירוהו מן האש אבל להכשירו בכ"ר בעוד שהאש מהלך תחתיו או אפי' אם העבירו מן האש לאו מילתא פסיקא היא אלא כפי תשמישו כן הכשרו ול"ז להבין למה הוצרך להבין מדברי הטור דמהני הגעלה לכ"ר בכ"ר אחר שעבר מן האש מדיוקא דלישניה דלא סגי בעירוי וכו' והלא מפורש כתב רבינו הטור בדין הסכינים דכלי ראשון היינו לאחר שהעברוהו מן האש והוא רותח וכן קשה במה שנדחק לפרש דברי הטור ותצא דינא דכ"ר שנשתמשו ע"ג האש לא מהני ליה הגעלה בכ"ר אחר שהעבירוהו מן האש ואילו בדברי הריב"ה הנ"ל מפורש בהיפך ולא ניחא לי לומר שהוא מפרש דדוקא בסכין הוא דכתב הטור דמהני הגעלה כזו לפי שאין דרך להשתמש בו כ"כ בחמין שע"ג האש אבל בשאר כ"ר שדרכן להשתמש בכ"ר ע"ג האש לא מהני להו הגעלה כזו דמלבד דממ"ש רבינו הטור דכ"ר כגון כף וכו' מגעיל בכ"ר ולא פירש באיזה כ"ר יגעיל מוכח ודאי דכונתו בכ"ר שהזכיר בתחלה בדין הסכין ועוד לכל הפחות היה לו לבאר בתחלה כונת הטור במ"ש בדין הסכין ולפי מה שיפרש דבריו שבדין הסכין תתבאר דעתו לשאר כ"ר דאם יפרש דלאו דוקא בסכין הוא דמהני הגעלה כזו תיקשי ליה ממ"ש ביו"ד דבכ"ר שמשתמשין ע"ג האור לא מהני ליה הגעלה אלא בחמין שע"ג האור ואם יפרש דכונתו דדוקא בסכין הוא דמהני הגעלה כזו א"כ ממילא אין להקשות עליו עפ"י דיוקא דעירוי הוא דלא מהני הא בכלי אף שהעבירו מן האש מהני דודאי נקל לפרש דמאי דמשמע מדיוקא דמהני היינו לכלי ראשון שלא נשתמש בעודו ע"ג האש ולכל הדברות היה יותר נכון לקבוע פלפולו בדברי הטור שבדין הסכין שכתב מפורש דמהני ליה הגעלה בכ"ר אחר שהעבירוהו מן האש ומ"ש בכונת הטור לענ"ד הוא דוחק גדול ויותר נכון מה שכתבתי אני הדל בדעת רבינו הטור דבחמץ דעתו לפסוק כמ"ד דמהני מטעם דאיכא מרבוותא דסברי דהיתרא בלע מיקרי וכבר הבאתי שכן כתבו רבני האחרונים בכמה עניינים

ועוד מצאתי שכן פירש הרב מחצה"ש דברי הרב מג"א בסימן תנ"א סק"ו (שכתב ועוד נ"ל דלפמ"ש הרב בס"ו דאין הולכין אחר רוב תשמישו א"כ היה הסכין צריך ליבון דלפעמים תוחבין בראשו חתיכות פת לאפות אצל האש ולפעמים תוחבין בו פשטידא על האש וכמ"ש ביו"ד סוס"י קכ"א עכ"ל) שכונתו דביו"ד שם פסקינן דסכין הנקח מנכרי צריך ליבון מה"ט שהנכרי משתמש בו ע"ג האור ובחמץ מקילים דאין דרך ישראל להשתמש בסכין באור ואף דלפעמים משתמש ע"י האור מ"מ כיון דלמרן הולכין בכלי אחר רוב תשמישו כמ"ש בס"ו ואף דאנו מחמירין כמ"ש הרמ"א שם מ"מ סומכין אמ"ד דחמץ היתרא בלע הוי לענין זה עכ"ל והרב מק"ח נראה שהבין מדברי המג"א דלפי האמת ס"ל דסכין צריך ליבון שעמ"ש מרן בהגעלה דסכין דסגי ברותחין בכלי שאינו עתה על האש כתב ואף דבשאר כלים לא מהני הגעלה עד שיעלה רתיחות כמבואר במג"א סימן תנ"ב סק"ג וביו"ד סי' צ"ד ובאו"ה כלל ח"ן מ"מ בסכינים ובעץ פרור מהני מטעם שכתב הר"ן כיון דרוב תשמישן אינם בכ"ר וא"כ לדידן דלא אזלינן בתר רוב תשמיש צריך כלי ראשון שעולה רתיחות ועמ"ש המג"א סק"ה (צ"ל סק"ו) דצריך ליבון מה"ט עכ"ל נראה דהבין מדברי המג"א דלקושטא קאמר דסכין בעי ליבון ובמחכ"ת אין כן משמעות דברי המג"א (שכתב א"כ היה הסכין צריך ליבון) אלא כמו שפירש דבריו הרב מחצה"ש. ומאי דמשמע ליה דכלי שאינו ע"ג האש אינו מעלה רתיחות כלל אינו מוכרח וכמ"ש להלן איה"ש גם מ"ש דלדידהו דנקטי כמ"ש הרמ"א בס"ו דאין הולכין בכלי אחר רוב תשמישו לא מהני הגעלה בכלי אחר שהעבירו מעל האש אין דבריו נלע"ד דא"כ לא הוה שתיק הרמ"א מלהגיה דלפי המנהג שבס"ו לא מהני הגעלה כזו בסכין אלא ודאי כמ"ש הרבנים הנ"ל דטעמא דסכין דמהני הגעלה הוא משום דמצרפינן דעת הסוברים דמהני הגעלה לסכין לדעת הסוברים דחמץ היתרא בלע מיקרי. ואם כן הה"ד לענין גוף הכשר הכלים כיון דאיכא מ"ד דחמץ היתרא בלע מיקרי סמכינן אמ"ד דהגעלה בכלי ראשון מהני אף אם אין האש תחתיו ואף דהרב פר"ח בסי' תנ"א ס"ה כתב מפורש דכף שמגיסין בו הקדרה כיון שמשתמשים בו כשהוא ע"ג האש צריך הכשר ברותחין שע"ג האש ולא סגי ברותחין בכלי אחר שהעבירו מרותח כמ"ש הטור בסי' קכ"א היינו משום דאזיל לשיטתיה שבדין מחבת דלמאי דנקיטינן כהפוסקים דחמץ איסורא בלע מיקרי אין לסמוך אמ"ד דסגיא בהגעלה ודחה מה שפסק מרן דמחבת סגי לה הגעלה כיעי"ש. אבל למסקנת האחרונים שהבאתי באות י"ו כדעת מרן דסגי בהגעלה ומטעם הנ"ל הה"ד שיש לומר כן בעיקר דין הגעלת כלי ראשון דבחמץ סמכינן אמ"ד דחשיב כ"ר אפי' ברותחין שלא ע"ג האש כיון דאיכא מ"ד דחמץ היתרא בלע מיקרי כנלע"ד נכון ואולי זאת היתה כונת הרב רב דגן בנימוקיו לסי' תנ"א שאחר שהביא מסקנת הרב פר"ח הנ"ל כתב וז"ל ועיין בטיו"ד סי' קכ"א דיש סוברים דסגי בכך עכ"ל כלומר וא"כ בחמץ סמכינן ע"ז כנז"ל

ובאמת לדידי חזי לי דדעת מרן היא דגם בשאר איסורין כלי הצריך הגעלה בכלי ראשון יכול להגעילו בכלי אחר שהעבירו מעל האש אף אם נשתמש בו בעודו על האש וכסברא ראשונה שהביא הריב"ה ביו"ד סי' קצ"א (וכבר באר בב"י שם דאין לחוש בענין זה משום כבולעו כך פולטו עי"ש) ואמינא לה מדכתב בשלחנו הטהור ביו"ד סי' קכ"א ס"ג דיני הגעלה וליבון הלא הם כתובים בא"ח סי' תנ"א דכונתו ודאי לומר דממנו נקח לשאר איסורין ובדין מחבת וכן בדין סכין שלדעתו חלוקים הם בשאר איסורין מבחמץ כתב דיניהם מפורש כי היכי דלא תיסק אדעתין למילפינהו מדינם בחמץ וא"כ מובן הא סתמא כל שלא פירש דבשאר איסורין יש להחמיר מבחמץ סתמו כפירושו דדין שאר איסורין שוה לחמץ ומאחר דמתבאר מדברי מרן שבסי' תנ"א שבס"ג ובסעיף ה' דמהני הגעלה כזו