שדי חמד דברי חכמים קלה

להו בהגעלה דכבולעו בחמין כך פולטו בחמין וכן מחבת של ישראל שמשתמשים בה חלב ע"י טיגון כיון שהטיגון הוא היתר מהני לה הגעלה דכבולעו בהיתר כן פולטו בהיתר דהגעלה במים וקאי בשיטת הרב קהל יהודה הנ"ל דס"ל דמהני הגעלה למחבת שמטגנים בה חלב להכשירה לבשר

גם רעק"א בתשו' סי' מ"ט (בד"ה ובההוא עניינא) הביא מ"ש הש"ך בסי' קכ"א סק"ח דבמחבת בשר לחלב צריך ליבון לטעם הרמ"ע וכתב ע"ד ובאמת לכאורה הא במחבת בשר ודאי מהני הגעלה כדמסקינן בסוגיא דע"ז גבי נותר כיון דהיתרא בלע לענין נ"ט בר נ"ט (ולפי מ"ש הרב שבילי דוד שהבאתי לעיל אין מזה הכרח) והא דנתן הרמ"ע טעם אחר בחמץ היינו דס"ל כהרשב"א דחמץ מיקרי איסורא בלע דשמו עליו אבל בשל בשר לחלב פשיטא דמהני הגעלה וצ"ע עכ"ל וה"ד הרב פ"ת הרי דפשיטא ליה דמבשר לחלב מהני הגעלה במחבת והצ"ע דברי הרב ש"ך ודברי תורה עשירים במקום אחר כי בתשו' לא באר כונת הרמ"ע אך בחי' ליו"ד סי' קכ"א באר כונת דברי הרמ"ע ואף דמדבריו אנו למדין דחלוק הוא בצד מה על מ"ש הרב חת"ס כמו שאבאר מ"מ בדין מחבת מבשר לחלב שניהם שוים לטובה דמהני הגעלה שכתב בחי' ע"ד הש"ך סי' קכ"א הנ"ל בשם הפרמ"ג במ"ז סי' תנ"א ס"ק ט"ז דהחילוק דשמן שורף ומיבש והוי של אור משא"כ במים, ובמח"כ המעיין בתשו' הרמ"ע יראה שאינו כן אלא דבנכרים רובן לבשל במחבת עם משקים איסור חלב מהותך ונבלע האיסור עצמו בכלי בלי אמצעי ומיקרי תשמישו ע"י אור אבל במחבת חמץ שכל הטיגונים היתר הם אלא שהם מרותחים מבליעין החמץ בכלי והחמץ הבלוע ע"י רותחים נפלט ע"י רותחים עי"ש ובמ"ז מסופק בזה במשקין איסור אי מיקרי ע"י אור כיון דאין נבלעין ע"י אמצעי ומסיק דלא מיקרי ע"י אור והכל גרם לו שלא עיין בהרמ"ע עצמו דלפי מה שהעתקנו דברי הרמ"ע מבואר להדיא דס"ל משקין איסור מיקרי ע"י אור ומה שסיים הש"ך ולפ"ז גם במחבת של חלב לענ"ד אינו מוכח דדוקא בחמץ הוצרך למצוא טעם דהמשקין הן היתר ואילו היו המשקין חמץ ומיקרי ע"י האור צריכין ליבון דחמץ מיקרי איסורא בלע וע"י אור ג"כ מהני הגעלה כדאמרינן בע"ז גבי נותר אף שהפר"ח בסי' צ"ג כתב דבשר נמי מיקרי איסורא בלע דשמו עליו במכ"ת לא דק דהרי מבואר ברשב"א בתהב"א בית ד' ש"ד דף קכ"ד דחמץ נ"ט בר נ"ט לא מיקרי דהיתרא בלע דחמץ שמו עליו משא"כ מבשר לחלב הרי להדיא דמבשר לחלב מיקרי היתרא בלע יותר מחמץ לענין נ"ט בר נ"ט הכי נמי מיקרי דהיתרא בלע לענין דסגי בהגעלה ולהדיא מבואר כן להלכה בא"ח סי' תק"ט ס"ה עכ"ל מתבאר דלדעתו כלי חלב הניקחים מן הנכרים צריכים ליבון כיון שהאיסור עצמו נבלע בהם בלא אמצעי אף שהוא דרך בישול כיון שהוא עצמו איסור וס"ל דאע"ג דבכלים שמשתמשים בהם דרך בישול נמי פשוט שהנכרים מבשלים בהם חלב ג"כ מ"מ כיון שאין מיוחדים לכך אזלינן בתר רוב תשמישן שהוא ע"י מים ולכן נקט הרמ"ע מחבת דמחבת דרכה להשתמש בשומן וכיוצא והה"ד בכלי המיוחד לבשל בו חלב צריך ליבון וזה שלא כדעת הרב חת"ס דס"ל דכלי חלב הניקחים מהנכרי סגי בהגעלה ומסקנת הרב משבצות זהב שהביא רעק"א יוכל להיות שהיתה אחר שראה גוף דברי התשו' של הרמ"ע והבין מדבריו כמו שהבין הרב חת"ס דכל שמשתמש ע"י בישול אף שהוא ע"י משקין אסורין סגי בהגעלה דכבולעו ע"י חמין כן פולטו ע"י חמין ועכ"פ אף שחלוקים החת"ס ורעק"א בכלי חלב של נכרי כנז"ל הצד השוה שבהם דבמחבת של ישראל מבשר לחלב מהני בה הגעלה. והרב מק"ח בסי' תנ"א סק"ג כתב דבתשובת הרמ"ע כתב לחלק בין כשהאמצעי המבליע הוא דבר היתר מהני ביה הגעלה אבל כשהכל דבר איסור בעי ליבון אפילו הוא דבר לח ותמוה מאד דא"כ איך מועיל הגעלה בכלי מדין דילמא בשל בו הנכרי דבר שכולו איסור כגון בשר בחלב וכיוצא (נראה דר"ל או שבשל בו חלב לחודיה והוא טמא), ועיין בפסחים דף מ"ד בתוס' שכתבו דהגעילו הכלים לנזיר משום בליעת יין ויין לנזיר כולו איסור וגם מה שמשמע מדבריו דבכולו איסור אף בהיתרא בלע צריך ליבון תמוה מאד דבע"ז דף ע"ז גבי שפודין בקדשים אמרינן דבהיתרא בלע סגי בהגעלה ובשר קדשים כולו איסור והעיקר דתלי בין דבר יבש לדבר לח עכ"ל והדבר ברור דלפי מה שבאר הרב חת"ס בכונת דברי הרמ"ע מתיישבות כל תמיהותיו כמובן, והרב ישועות יעקב בסימן תנ"א סק"ח כתב שעיין בגוף התשו' ולפי מה שהבין מדבריו כתב דאם בשל בקדרה בשר בחלב ביחד תהיה צריכה ליבון וכו' ועם שכתב שמה שחלק הרמ"ע היא סברא ישרה מ"מ כיון דכל הפוסקים הקדמונים לא כתבו כן חלילה לחדש דבר מעתה מצד הסברא עכ"ל. אמנם לפי מה שהבין מדבריו הרב חת"ס גם הרמ"ע מודה דקדרה שבשל בשר בחלב כיון שהוא דרך בישול מהני בה הגעלה. והרב כרם שלמה ע"ד הרב ש"ך יו"ד סי' קכ"א סק"ח באר כונת הרמ"ע וסיים דבכלי של חלב או בשר גופא שלא ע"י ממוצע צריכים ג"כ ליבון היינו שהבין הדברים כמו שהבין הרב ש"ך

והרב מחצית השקל ע"ד המג"א בסי' תנ"א ס"ק כ"א כתב וז"ל, וכתב בשם הרמ"א לחלק בענין אחר כיון דכתשמישו כן הכשרו דאם תשמישו ע"י חמין אם כן נבלע בו איסור ע"י האור וע"י חמין כן הכשרו על ידי חמין דהיינו בהגעלה דשוב יפליט ג"כ ע"י האור וע"י חמין, אבל כשתשמישו ע"י האור בלא חמין א"כ נבלע בו ע"י האור לבד לכן הכשרו ג"כ ע"י ליבון ויפלוט ע"י אור לבד לכן מחבת של חמץ שמטגנים בשומן או בחלב יהיה מה שיהיה אותו דבר אינו חמץ מצד עצמו אף שיש בו בלע מן חמץ מ"מ הוי כאילו מטוגן במים אף דהמים קבלו טעם מן דבר החמץ שמטגנים עכשיו דמה בכך עכ"פ נבלע החמץ תוך המחבת ע"י האור וע"י השומן דהוא מותר מצד עצמו ודינו במה שנבלע בו ע"י האור וע"י השומן כאילו נבלע ע"י האור וע"י מים דסגי בהגעלה כנ"ל משא"כ מחבת של איסור שהנכרי טיגן בה אף אם טגנו בשומן או בחלב או במה שיהיה רוב דברים מה שמטגנים בו הנכרים הם אסורים מצד עצמן א"כ אותו דבר שמטגן בו דהיינו שומן וכדומה נבלע במחבת ע"י האור לבד דרך משל שטיגן בשר ע"י שומן והשומן ג"כ איסור ואף שלא היה במחבת כי אם שומן של איסור גרידא הלא היה צריך ליבון ולמה יגרע ע"י שהיה בו ג"כ בשר ולכן מחבת נכרי צריך ליבון וכתב דלפ"ז ה"ה מחבת חלב שטגנו עיסה בחלב ובא להכשירו לשמש בו בשר או מחבת בשר שטיגנו בשומן ובא להכשירו לשמש בו חלב אע"ג דהיתרא בלע צריך ליבון דדומה למחבת נכרים עכת"ד, עכ"ל המחצ"ה וכ"כ ע"ד המג"א בסי' תק"ע סק"י עי"ש, מחשבתו ניכרת מתוך דבריו דעיקר החילוק הוא בין אם נבלע האיסור בעצמו בכלי שלא ע"י אמצעי של היתר דאז צריך ליבון ומשמע דאף אם מה שנשתמש הוא דרך בישול דהיינו שבשל חלב של נכרי כשבא להכשירו צריך ליבון ולאו דוקא במחבת, אלא ה"ה לשאר כלים שמשתמשים דרך בישול אם ידוע שנשתמשו בהן בבישול חלב של נכרים צריך ליבון אלא דמסתמא לא חיישינן לזה בשאר כלים זולת במחבת שדרכה להשתמש באיסור בלא היתר וזה כדעת ר"ע איגר הנ"ל) ובין אם נבלע האיסור בכלי ע"י אמצעי היתר דהיינו מים דאז סגי בהגעלה אלא דמ"ש דלפ"ז ה"ה מחבת חלב וכו' אע"ג דהיתרא בלע צריך ליבון דדומה למחבת נכרים הוא תמוה דאם נאמר דהיתרא א"כ אינו דומה למחבת נכרי דשם נבלע איסור בלע בכלי בלי אמצעות היתר וכאן נבלע היתר עצמו וכמו שהקשה רעק"א ע"ד הש"ך ובאמת ע"ד הש"ך היה אפ"ל דמשמע ליה בדעת הרמ"ע דגם בשר וחלב שמו עליו ואיסורא בלע מיקרי וכדעת הפר"ח בסי' צ"ג סק"ד הנ"ל ולא יהיו דבריו מוקשים מצד עצמם אף כי יקשה עלינו ממ"א כמ"ש הרבנים הנ"ל לחלוק על הרב פר"ח וסברי דבבשר וחלב לא שייך לומר שמו עליו. אבל דברי הרב מחצ"ה קשים מצד עצמם דאחר שנאמר דמחבת חלב חשיבה היתרא בלע איך הפה יכולה לדבר דדומה למחבת של נכרים והרי לא דמו כלל דזה היתר וזה איסור

ואנכי חזון הרבתי דמה שכתבו הרבנים הנ"ל מסברא דנפשייהו דמבשר לחלב היתרא בלע מיקרי וסגי בהגעלה סברא זו של כת הקודמין הוא ונעלם דבר מעיני העדה שכ"כ האו"ה בכלל נ"ח אות ס"ו (ס' או"ה אין אצלי רק דבריו ראיתי בכנה"ג סי' קכ"א הגב"י אות פ' שעל מ"ש המרדכי דכיסוי של קדרה צריך ליבון כתב) וז"ל והיינו דוקא של נכרים או של ישראל שנאסר בבשר בחלב אבל אם בא להגעיל